תגית: דעה

לאחרונה יצא לי לכתוב על שתי חברות שנקנו ע”י חברה גדולה מהן. בשני המקרים אני חושב שהמונח “אקזיט” הוא מעליב. בשני המקרים מדובר על חברות, כל אחת בתחומה, עם אופי ויכולות ייחודיים. בשני המקרים החברות המקוריות אמורות להמשיך להתנהל במתכונת שהן התנהלו עד כה, רק עם הגב של חברת האם.
להמשיך לקרוא מה קורה לחברה קטנה שמתמזגת עם גדולה

צר לי שאני לא מוצא, כרגע, את המקור (או על זה שאני מגיב על כך כל כך מאוחר). לפני יותר משבוע התפרסם (YNet?‏ NRG?) שיש הצעת חוק/תקנה שתאסור התקנה או נסיעה ברכב עם מסך המציג סרטים שהנהג יכול לראות. הטוקבק שאני הכי הזדהיתי איתו אמר “מה? עד עכשיו זה היה מותר?”.

רק רציתי להפנות את תשומת ליבכם לחור בתקנה, שסביר להניח שינוצל לרעה במוקדם או במאוחר. הניסוח אמר שאסור להתקין את המסך מקו הראש של הנהג וקדימה. מה שאני חושש זה שיתקינו את המסך בין המושבים הקידמיים, מאחורי קו הראש של הנהג, אבל כך שהמסך יפנה קדימה. כמו כן, ידאגו שהתמונה על המסך תעבור היפוך של ימין-שמאל. לסיום, יתקינו מראה (מותר להתקין מראה. יש אפילו חובה בחוק להתקין מראה, וכל המרבה הרי זה משובח, לא?) מקדימה שתאפשר לנהג לראות את המסך שנמצא מאחוריו. כמובן שהתמונה במראה תהיה הפוכה מאשר התמונה על המסך, אבל זו תהיה הפוכה מהתמונה המקורית, כך שהתוצאה הסופית תהיה ישרה.

וכמובן שעל פי ספר החוקים שלנו זה יהיה חוקי.

במקום לנסות לסגור את הפירצה, למה שלא יתקנו תקנה שאומרת “לא יפעיל נהג ברכב שום מכשיר אשר מסיח את דעתו מהנהיגה”? מצידי שיתקינו מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים, כל עוד זה לא פועל בצורה שמסכנת את הנהג, הנוסעים ונהגים אחרים.

שחר

כמו שהתפרסם כבר בלא מעט מקומות, הרשימה של “המקור” נכנסה ל(עוד) flame war. הראשון מאז שאני חבר ועד.
להמשיך לקרוא איך (לא) להתנהג בתוך flame war

לפני כמה חודשים התחיל חבר שלי לעבוד בחברה בשם “hotbar“. למי שלא מכיר, מדובר בחברת “AdWare”. תתקינו את התוכנה שלנו, תקבלו סמיילים חמודים (או מה שלא יהיה), ובתמורה יציגו לכם פרסומות על המחשב.

מסתבר שהחברה מנסה לעדכן את התדמית שלה. הם רוצים לעבור ממצב שבו הם מתקינים את עצמם בצורה עקיפה מבלי שהלקוח יודע למצב שבו יש להם רק לקוחות שמוכנים ורוצים אותם על המחשב. הם גם, קצת בעידוד שלי, שינו את הסכם המשתמש כדי להבהיר מה הם באמת שולחים ומה לא.

כמובן שחברות שהתרגלו לפעול בצורה בריונית לא ישנו את עורן ביום אחד. חלק ממדיניות שינוי התדמית שלהם כוללת לתבוע כל מי שמכנה אותם “Spyware” בניגוד ל-“AdWare”, או משהו חסר משמעות בסגנון. את סימנטק הם ניצחו, את “האחת רק האחת” פחות.

ולמה נזכרתי בכל זה עכשיו? בגלל שיש הפניה מסלאשדוט לראיון עם עובד לשעבר של 180solutions, אף היא חברה סימפטית מאותו שוק כללי. גם הוא מדבר על מאמצים, אף כי לאו דווקא גורפים, לנסות לשנות את תדמית החברה.

בשני המקרים מדובר על שינוי תדמית שמגיע רק אחרי שהבעלים התעשרו. על פניו, הם נוקטים בשיטה הבאה:
1. עשה פעולות שהולכות מאחורי הגב של הלקוחות שלך, אולי אפילו כנגד החוק
2. תרוויח הרבה כסף
3. נקה את האורוות, הפוך לישר דרך שרוצה רק בטובת המשתמשים
4. הבע פליאה על כך שכל העולם לא מייד נשכב כעפר לרגליך ואומר “וואו! איך הם השתנו”

אני חושב שכל שיטת הפעולה מסריחה. מצד שני, זה עבד למיקרוסופט….

שחר

בואו נתחיל מהתקטננות. לא קרה כאן מהפך. המפלגה שהחזיקה את השלטון לפני הבחירות היתה “קדימה”. המפלגה שסביר להניח שתרכיב את הממשלה הבאה תהיה, אף היא, קדימה. כל מי שקורא למה שקרה כאן “מהפץ” (על שום הלחם של “מהפך” ו-“מפץ”) לא יודע מה פירוש המילה “מפץ”.

מה שקרה כאן זה שמעט מפלגות גדולות הפכו להרבה מפלגות קטנות. זוהי, בדיוק, ההגדרה של “מפץ”.

עכשיו בואו נראה מה קרה כאן במובן היותר עמוק:
הדבר הכי מפתיע, כנראה, היה הדבר הבא:
1. הליכוד איבד את הבכורה מבין מפלגות הימין.
הליכוד איננו, יותר, מפלגת הימין הגדולה ביותר. זוהי שאלה מעניינת האם גרם לזה הסחף של הליכוד לכיוון המרכז (בין השאר מכורח היותו מפלגת שלטון), הקריעה של חלקים נרחבים מהמנגנון של הליכוד לטובת “קדימה”, או השחיטות. כך או כך, העובדה נותרת בעינה שלפחות בכנסת ה-17 יכול אביגדור ליברמן לטעון לכתר “מפלגת הימין הגדולה ביותר”.

האם השינוי יתמיד עד הכנסת ה-18? זה מאוד תלוי מה יקרה עכשיו בליכוד. לדעתי, אם הם ינקו את השורות, יאחדו את השורות, יגדירו היטב את האידיאולוגיה שלהם וידאגו שהמנגנונים של המפלגה מתפקדים, ליברמן לא יצליח לשמור על ההישג שלו גם בבחירות הבאות.

כמובן שחלק מזה יהיה גם מושפע ממה יקרה מסביב. אם תהיה עוד התנתקות/התכנסות/עקירה/פינוי מרצון בכוח/נחישות ורגישות/נסיגה חד צדדית, סביר שהמחנה הימני יטה לזוז עוד ימינה, וליברמן ישמור על כוחו. אם הצעדים הבאים יהיו פחות חד צדדיים, הן כלפי הפלסטינאים (לא סביר לאור הממשל שם) והן כלפי המתנחלים (לא סביר לאור הרוחות הנושבות שם, אבל יש עוד זמן), בהחלט ייתכן שליברמן יאבד מכוחו.

מה שמביא לשאלה הבאה:
האם תיתכן בעתיד ממשלה בראשות “ישראל ביתנו”?
התשובה שלי – בכנסת ה-17 – אין על מה לדבר. בכנסת ה-18 – לא סביר.
למה לא? האידאולוגיה של ליברמן לא מספיק ממלכתית, והחשיבה שלו היא יותר מידי בכיוון של מפלגת אידאולוגיה ללא פשרות. עד שהוא לא יסכים להתגמש, הוא יצטרך לקבל 61 מנדטים כדי להקים מפלגה.

2. קצת בהקשר זה – אהבתי את תגובת ראש מפלגת הגמלאים. הוא אמר שהם בנו על להיות מפלגה סקטוריאלית. עם 7 מנדטים הוא ביקש פסק זמן כדי לגבש מצע רחב יותר, בנושאים הפוליטיים. זהו משהו שמאוד נכון לעשות, ונחשב מאוד לא נכון להגיד בריש גלי. כל הכבוד.

אם מישהו מהם קורא את הבלוג שלי, הנה דעתי על מה שיהיה נכון להם לעשות. שלא יגבשו דעה בנושאי מדיניות החוץ והסכמי השלום. זוהי ביצה שאי אפשר לצאת ממנה. במקום זה, שירחיבו את המצע שלהם בנושאים שקשורים בנושא המקורי שלהם. אם זה דאגה לפנסיה אצל אנשים שהם עוד לא פנסיונרים, אם זה דאגה לאנשים שלא יכולים לעבוד עקב גילם (מי יעסיק היום בן אדם בן 61?), ואם זה להתרחב לנושאים חברתיים אחרים רחבים יותר. בכל הנושאים המדיניים הייתי ממליץ להם או להחליט שאין למפלגה דעה, או לתת חופש הצבעה לחברי הכנסת שלה.

הסבר קצר על מה זה אומר “אין למפלגה דעה”. הדבר אומר שהם עושים את עצמם יותר אטרקטיביים במשא ומתן קואליציוני ע”י זה שהם מתחייבים מראש להצביע עם הקואליציה במקרה שהם בפנים (בלי תכתיבים), ונגד הקואליציה במקרה שהם בחוץ. זאת, ללא התחשבות בדעת חברי הכנסת בנושא.

כמו כן, אני שותף לדעתם של הפרשנים שרפי רשף מלקט כל בוקר בגלי צה”ל. בעוד שהמפלגה והמצע שלה אמיתי, ההצבעה לה היתה קיקיונית/פורימית. היא לא תשמור על כוחה בכנסת הבאה, כמעט לא משנה מה היא תעשה בכנסת הזו.

3. מחיקת מפלגות הביניים המסורתיות
כאשר ראיינו את טומי לפיד לגבי מצבה העגום של שינוי בסקרים, הוא טען שהרבה מהאנשים שעזבו את שינוי לטובת קדימה יחזרו כאשר ההייפ מקדימה ירד קצת. ובכן, ההייפ מקדימה ירד, אבל שינוי לא קיבלה חזרה את הקולות שלה.

למרבה הצער, לא התפרסמו כמות הקולות שקיבלו המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, כך שאנחנו לא יודעים כמה קיבלו עלה ירוק, הירוקים, שינוי וחץ. עדיין, די ברור שהפילוג בשינוי לא עזר לה או לחץ (וגם לא הספאם שהם שלחו). גם הירידה המשמעותית של מרץ היא מעניינת.

לסיכום – אני הבעתי את דעתי כבר בעבר (למרות שאני לא זוכר אם בפורום הזה) שאחת הבעיות הקשות יותר של הפוליטיקה הישראלית היא שבוחרים מפלגה שתנהיג, ואז לא נותנים לה לעשות את מה שהיא רוצה.

אני חושב שהפרדה של הרשות המבצעת (קריא – הממשלה) מהרשות המחוקקת (הכנסת) היא נחוצה, כמו גם מתן סמכות מלאה לראש הממשלה לקבוע לעצמו את הממשלה.

במילים אחרות, אני חושב שמערכת שבה יש שני פתקים היא רצויה. בניגוד למערכת שהיתה פה עד לפני כמה שנים, ראש הממשלה לא צריך להיות מאושר ע”י הכנסת, ולא צריך לאשר בכנסת את הממשלה שלו. הוא כן יצטרך את אישור הכנסת לחוקים שהוא מנסה להעביר, אבל דברים שלא דורשים חקיקה יוכלו להתבצע ללא התככים הנוראיים שהם מחוייבים המציאות היום עבור כל דבר שהממשלה רוצה לעשות.

כמובן שיש אינדיקציות שגם זה לא יעבוד במאה אחוז. הן בליכוד והן בעבודה ראינו כבר שהרבה מהבעיות שהיו לראש הממשלה באו מתוך המפלגה שלו. יכול להיות שזה באופינו, ולזה אין לי תשובה.

שחר