עוד טיפה והגענו

1 בדצמבר, 2016

אתמול הודיע שר הפנים, אריה דרעי, שהוא החליט להפוך את המאגר הביומטרי לחובה לכלל אזרחי מדינת ישראל. השינוי היחידי שהוא מכניס הוא שאזרחים יוכלו לבקש שטביעת האצבע שלהם לא תשמר במאגר.

בהערת אגב, לשון הצעת החוק מדברת על זה שלא שומרים את טביעת האצבע במאגר (היא נשארת מחוברת לאצבע), אלא את תמונת טביעת האצבע. ההבדל הדק הזה, משעשע כפי שהוא, גורם להרבה מאוד אנשים לצאת מאוד מבולבלים לגבי מה לא חובה לשמור במאגר. אז נבהיר שוב. תמונת פנים ביומטרית – חובה. תמונה של טביעת האצבע – אפשר לבקש שלא.

בעוד שאין ספק שההקלה הזו מבורכת, היא לחלוטין לא פותרת את שורש הבעיה. הדבר הנכון היחידי הוא לבטל את המאגר, ולהשאיר רק את תעודת הזהות הביומטרית החכמה.

התנועה לזכויות דיגיטליות פתחה אתמול במסע גיוס כספים לטובת הגשת בג״צ נגד המאגר. נכון לרגע כתיבת שורה זו (זה מתעדכן כל הזמן) גויסו כבר 58,000₪ מתוך 60,000₪ שהוצבו כמטרה. אם נצליח להגיע ליעד תוך פחות מ–24 שעות מרגע פתיחת מסע הגיוס, זה יעביר מסר מאוד ברור שאני מקווה יעבור בצורה טובה. על כן אני מאיץ בכל מי שהנושא קרוב לליבו להכנס ולתרום. התרומה המינימלית היא 25₪.
להמשך »

תגיות:

איך לא לשרוף לעצמכם את הרכב

29 בנובמבר, 2016

זה נשמע כמו משהו שלא דורש יותר מידי מאמץ, אבל מסתבר שזה לא תמיד בא בקלות. לדוגמא, אשה שרפה לעצמה את הרכב בזמן תדלוק.

אני לא זוכר לתת קישור למחקר המפורש, אבל מסתבר שהתופעה הזו, של רכב שניצת בזמן תידלוק, קוראת בעיקר לגברים צעירים. לא, אין לה שום קשר לטלפונים סלולרים. מה שגורם לה הוא הפרשי מתחים (שיכולים בשקט, בימים יבשים, להגיע לעשרות אלפי וולט) בין תוך הרכב לבין האדמה.

הפתרון לזה הוא מאוד מאוד מאוד פשוט. כשאתם יוצאים מהרכב בתחנת דלק, תמיד תגעו במסגרת של הרכב לפני שאתם מתקרבים לפיה של הדלק.

הסיבה שהתופעה קוראת בעיקר לגברים צעירים היא שהם מדלגים החוצה מהרכב, בעוד שמבוגרים יותר נוטים למשוך את עצמם למעלה באמצעות הדלת של הרכב. הנגיעה בדלת של הרכב מאריקה את בן האדם, ומנעת את הגיץ שגורם להתלקחות.

שחר

תגיות: , ,

מודה ועוזב (?) ירוחם (??)

30 באוקטובר, 2016

תקציר הפרקים הקודמים:
ארי שביט, עיתונאי נחשב של עיתון הארץ, הואשם לאחרונה ע״י עיתונאית אמריקאית בשם דניאל ברין בתקיפה מינית. היא לא נקבה בשמו, אבל News1 פרסם שזה הוא, והוא אישר את עובדות המקרה, גם אם נתן להן פרשנות שונה ומקורית (או לא כל כך מקורית).

היום התפרסם שצצה עוד האשמה נגד ארי, הפעם ע״י עובדת של J-Street. בתגובה להאשמה החדשה, ארי שביט התפטר מעיתון „הארץ” ומערוץ 10, ופרסם הודעה הרבה יותר סבירה. אני מביא חלקים ממנה כלשונה, מכיוון שהיא מאוד מעניינת:

בימים האחרונים הבנתי שלקיתי בעיוורון. במשך שנים לא הבנתי על מה מדברים כשמדברים על גברים פריווילגיים שלא רואים את הנזק שהם גורמים לאחרים. עכשיו אני מתחיל להבין.

אני לוקח אחריות מוסרית מלאה על מעשיי ומסיים את עבודתי בעיתון הארץ ובערוץ 10

הן כותרת הצד של המאמר, והן חלק מהתגובות, מתייחסות לביטוי „מודה ועוזב ירוחם”. אני חושב ששווה להתעכב מעט על האם הביטוי הזה רלוונטי למקרה שלפנינו.

אני חושב שראשית יש להתחיל מהחלק של „מודה”. ההתנצלות הראשונית בפירוש לא עמדה בקריטריון הזה, לטעמי. בעוד שהמקרה של דניאל ברין חמור יותר, לעניות דעתי הלא מקצועית, מהמקרה השני שדווח (תקיפה מינית לעומת הטרדה מינית), הרי שמר שביט הקטין אותו לכדי „אי הבנה”. אני מאמין לו לחלוטין שהוא אכן האמין, בלב שלם, שהוא לא עשה פה שום דבר לא תקין (אחרת, סביר להניח, היה מנסה להכחיש את העובדות). זה לא סותר את העובדה שמדובר פה באי־הבנה מאוד מאוד גדולה.

ההודאה השניה הרבה הרבה הרבה יותר טובה, בהקשר זה. ברור לחלוטין בפה מישהו גרם לו להבין את חומרת המעשים עליהם מדובר, ושהוא הצליח להפנים שיש פה, באמת ובתמים, התנהגות פסולה ובזויה. על כן אני מוכן לתת לו להנות מסעיף ה„מודה” של הביטוי, גם אם נעשה באיחור.

„עוזב” הוא קצת יותר קשה. הביטוי המקורי מדבר על מי שנתפס בקלקלתו, ומייד מחזיר שאת שלקח ומודה באשמה. התנהגות כזו, יש לקוות, גם חוסכת לכל המעורבים את הצורך במלחמת גרסאות, וגם מקצרת את כל ההליכים שעשויים היו, אחרת, להתפתח. במצב זה, אכן, יש טעם להראות מידת רחמים.

אלא שבמקרה של תקיפה, ועל אחת כמה וכמה תקיפה מינית, אין פה מקום „לעזוב”. אין אצל ארי שום דבר ששייך לדניאל שהוא יכול להחזיר לה כדי להחזיר דברים לקדמותם. פשוט לא ניתן לעזוב. אילו הוא היה מציע לדניאל ולאשה השניה פיצוי כספי, היינו יכולים להתחיל ולדבר על „עוזב”. למיטב ידיעתי, הוא לא הציע שום דבר בסגנון.

התגובה של ארי שביט יוצאת דופן לטובה בנוף של גברים שמואשמים בתקיפות ובהטרדות מיניות. אנחנו רגילים לחלאות שממשיכים לטעון שלא קרה דבר גם כשהם מואשמים. בפירוש יש מקום לציין לשבח את הנכונות של ארי להגיד שהוא לוקח אחריות. אלא שהציון לשבח הוא יחסי להתנהגות המחפירה אותה אנחנו רגילים לראות, לא יחסית לאיך שהיינו רוצים שהדברים יתנהלו.

יש שיגידו שאובדן מקום עבודה הינו עונש כבד למדי. באופן רגיל ייתכן והייתי מסכים, אבל במקרה זה אנחנו חייבים לראות את הצעד בהקשרו. ארי שביט, ככל הנראה, לא יסבול כל השלכה נוספת. הוא לא ילך לכלא (למרות שההתנהגות שלו היתה התנהגות פלילית בעלת עונש מאסר בפועל), לא ישלם מכיסו לנפגעות, ולא יירשם כעבריין מין. אם נשווה את העונש שלו לעונש שקיבל חיים רמון, שעשה הרבה פחות, נבין שארי שביט כבר זכה לרחמים.

תמיד יש הרגשה לא נוחה, שאנחנו מענישים את מי שנוח להעניש (כלומר, מי שהודה) ולא את מי שצריך להעניש. זה נכון, ולא צודק, אבל לא משנה את העובדה הסופית. ארי שביט יצא בזול.

שחר

תגיות: , ,

על פטרת צפרניים ופרטיות

21 במאי, 2016

פוסט זה הוא תגובה לטור של ג׳קי לוי בישראל היום.

מר לוי היקר,

אני יהודי חרד. לא חרדי. אינני נוהג ללבוש שחורים, אפילו לא כאסטרטגיית דיאטה. את השקפתי הדתית ניתן לסכם במילה „אתאיסט”, אף כי אני מקיים באדיקות את הוראות מורינו הדגול רוג׳ר רביט (הוראות שמהכרותי עם הצדדים היותר פומביים של אישיותך, גם אתה לא לחלוטין זר להן). הדבר לו אני חרד הוא פרטיותי. בדיוק רב יותר, זה לא שאני חרד שמה אנשים ידעו עלי דברים, כפי שהנני חרד שאנשים ידעו עלי דברים ללא שיש לי כל שליטה על הנושא. מסיבה זו, בין השאר, עזרתי להקים את התנועה לזכויות דיגיטליות.

בטורך אתה קבעת, בצער מסויים, „שהנושא היחיד שמעניין אותנו תמיד וברציפות הוא פטרת הציפורניים!”. אבחנה זו מתבססת על העובדה שלאורך שנים, „אולי יעניין אותך גם” הפנה אותך לכתבות בנושא זה. התלוננת על חוסר הקשר בין נושא הכתבה לבין ההפניה. סיפרת על ההנחה שהנחת בתחילה, שקיים גוף חכם שיודע לנחש את תחומי העניין שלך, ולגלגת עד כמה הם טועים.
להמשך »

תגיות: , , ,

מה לעשות עם גנב מים?

1 באוגוסט, 2015

ביום חמישי האחרון בבוקר הלכתי בבוקר ברחוב בית הילל בתל אביב, כשראיתי את המראה הבא:

להמשך »

תגיות: , ,

הקרוסייד של דוקטור אבשלום קור

6 בפברואר, 2015

גלי צה״ל, ו(כנראה) בפרט אבשלום קור, פצחו להם במסע צלב (קרוסייד) למיגור הלעז מהתחנה, ומהעברית בכלל. הדבר שהעלה לי את הנתיך (פיוז) היה תשדיר ספציפי של „באופן מילולי”. סריקה מהירה של פרקי הסדרה מהעת האחרונה מראה שזו לא דוגמא (דוגמה) יחידה.

למי שאין לו כח לשש דקות של צדקנות מבית מדרשו של א״ק, הנה תמצית הדברים: לשכת הפרסום הממשלתית הגישה לגלי צה״ל תשדיר לגבי זמינות של מידע שמעניין (או, לפחות, אמור לעניין) את הציבור באתר המרשתת (אינטרנט) של הכנסת. הכל היה טוב ויפה, אלא שהם חטאו את החטא הנורא של להגיד „ונוסף על כך, אתם מוזמנים לסיור וירטואלי בכנסת”. גלי צה״ל לא היו מוכנים לחריגה כל כך בוטה מהקו האחד המותר והנכון. לשיטתם, יש להגיד „אתם מוזמנים לסיור מדומה בכנסת”, או לנצח להחזיק את החתיכה שלכם. אלא שאפילו למתחסדים בגלי צה״ל ברור שאם זה מה שהתשדיר יגיד, אוכלוסית המאזינים תתחלק לשתיים. אלו שלא יבינו על מה מדובר, ואלו שיצליחו לנחש את המשמעות מההקשר. כדי להמנע מלסרס לחלוטין את הסיבה שבגללה לפ״מ מוכנים לתת כסף לגל״צ, הפשרה שהם מוכנים להגיע אליה היא הוספת הכינוי הלועזי (הנכון) אחרי הכינוי העברי (המונפץ). זה מרגיז בשמיעה בדיוק כפי שזה מרגיז כשאני עושה את זה כאן בבלוג.

אז מה הבעיה, בעצם? האם יש לי משהו כנגד עברית תקנית? התשובה היא לא ולא. למעשה, אני מאוד משתדל שהעברית שלי, הן בדיבור והן בכתיבה, תהיה תקנית ונכונה ככל שאני מצליח מבלי לגרום לזה להיות עיסוקי הראשי.

אלא ש„סיור מדומה” זו לא עברית תקנית. עמדתה הרשמית של האקדמיה ללשון עברית היא שהם רק מציעים מילים, והציבור הוא זה שמחליט אם לאמץ אותן או לא. עד כמה שהטיעון הזה נשמע לי בעבר כמתחסד, הרי שאנחנו כן אמרנו קלטת במקום קַסֶטָה, ואפילו, אף כי במידה פחותה, תקליטור במקום CD. אלא שכמו שהיו מילים שהאקדמיה הציעה ונקלטו, היו גם מילים שהאקדמיה הציעה ולא תפסו. עברו מספר שנים טובות מאז שהאקדמיה הציעה את „מרשתת”, אבל את הבלוג הזה אתם עדיין קוראים באתר אינטרנט. „כרוכית” עוד לא הסתובב מספיק זמן כדי לקבוע נחרצות שנכשל, אבל אני, באופן אישי, מאחל לו ללכת בדרכה של הבדורה ושח־הרחוק.

אלא שאם האקדמיה רק מציעה מילים, הרי שהיא לא זו שקובעת מהי עברית תקנית. מי שקובע מהי עברית הוא הציבור. יקבל מילה, תהפוך למילה בעברית. לא יקבל אותה, תזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. אלא שגלי צה״ל פה מנסים להוביל, במקרה של התשדיר הזה בכח, את התהליך של קבלת מילים. באותה פינה של „באופן מילולי”, ד״ר אבשלום קור מדבר על תיכון (הגימנסיה) הרצליה ועל המכללה (האוניברסיטה) העברית. באופן תמוה, לחלוטין נעדרה מהדיון הַמַּנְפֵּצָה (אקדמיה) ללשון עברית. (או אולי עדיף בפה רפה?) מי שגר בבית מזכוכית, בל יזרוק אבנים.

הנסיון של גלי צה״ל לכפות סדר יום (אג׳נדה) על מפרסמיו הוא, בעיני, מתנשא, ולאור חוסר העברות של „אקדמיה”, גם מתחסד. באופן אישי, זה לא נראה לי משהו שצריך להתגאות בו.

שחר

נ.ב.
לגבי „כרוכית”. חבר סיפר לי פעם על תוכנית רדיו שהוא שמע עם אבשלום קור. אין לי מקור, ומדובר על סיפור מכלי שלישי, כך שאבקש את סליחתכם על אי הדיוקים. שאלה שם מישהי מדוע „כרוכית”. ההסבר היה שהמילה היא התרגום של „שטרודל”, המאפה. לאחר דיון, הם הגיעו למסקנה ששם מוצלח יותר היה לתרגם לא את איך שהתו נקרא בעברית לפני שהמנפצה הגיעה אליו, אלא את איך שהוא נקרא ומבוטא באנגלית. באנגלית מבטאים את זה „something at gmail dot com”. הסימון @ משמש על בתי עסק ובכתובות דואר (לא אלקטרוני) כבר מעל מאה שנה. הם הגיעו למסקנה ששם טוב יותר בעברית יהיה „אצל”. במובן „כתובת אצל ג׳ימייל נקודה קום”. אני חושב שזו הצעה מצויינת. למעשה, אני חושב שאם אנשים יתחילו להשתמש בה, לא יצטרכו לשים סוגריים כדי להסביר אותה. לאור זאת, „כרוכית” נשמע אפילו יותר רע ממקודם.

ש.

תגיות: , ,

על סלקום TV

31 בדצמבר, 2014

לא. אני לא מנוי.

דווקא היה הגיוני לעשות. תרבות הצריכה שלנו תוכן טלויזיוני מורכבת ממערכת מורכבת שבסיומה אנחנו מקליטים מ–YES ורואים מתי שנוח לנו. על התענוג הזה (באיכות רגילה, לא HD) אנחנו משלמים 240₪ לחודש. חלק מהסיבה אלו ערוצי הילדים שאנחנו מוסיפים.
להמשך »

תגיות: ,

נקסוס 4 לא עובד על פלאפון?

24 בדצמבר, 2014

לפני כמה שבועות החלפנו את מפעיל הסלולר שלנו לחברת פלאפון (כך וכך בכך שקלים ידה ידה ידה). החל מאתמול בלילה יש בעיה מוזרה. ניתן להוציא וגם לקבל שיחות, אבל לא שומעים כלום מאף אחד משני הצדדים. פשוט כלום. העברתי את הסים שלי למכשיר ישן יותר (נקסוס S), ושם הבעיה לא קיימת.

לכאורה, מקרה חד וחלק של תקלה במכשיר, אבל יש עוד נתון אחד להוסיף. הטלפון של אשתי, גם הוא נקסוס 4, פיתח את אותה התקלה באותו הזמן בדיוק.

הדבר היחידי שעשוי להיות קשור: קצת לפני שהתקלה קרתה, מתוך נסיון לאבחן תקלה אחרת (אשתי לא קיבלה תקשורת נתונים ברשת הניידת), החלפתי בין הסימים ואז החזרתי. אני לא רואה איך הפעולה הזו היתה יכולה להיות קשורה, אבל יש סמיכות מספיק גבוהה כדי להפיל חשד.

השירות הטכני של פלאפון לא יודע לדווח על אף בעיה אזורית.

ועל כן אני פונה לעזרת הציבור. האם למישהו יש בעיה דומה? האם למישהו יש רעיון? אני אנסה לפתוח את המכשירים ולנקות מגעים, אבל אני חושב שאם זו היתה הבעיה, הטלפון לא היה מצליח להתחבר לרשת בכלל.

רעיונות מהציבור יתקבלו בברכה.
שחר

עדכון:
ללא ספק הפרס הולך ל–elcuco על אבחון מדוייק של הבעיה. הבעיה קורית רק ב–CyanogenMod.

הפרס הוא אזכור בבלוג וקישור מגוף הפוסט לאתר :-)

תגיות: , ,

סגירת חברה, או עוד דרך שמדינת ישראל פוגעת בעסקים הקטנים שלה

16 בנובמבר, 2014

כמו שאני מניח שכל מי שקורא את הבלוג הזה יודע, בעבר היתה לי חברת ייעוץ בתחום הלינוקס, בשם „לינגנו ייעוץ קוד–פתוח בע״מ”. לפני כשלוש שנים החברה הפסיקה פעילות. מטבע הדברים, הפסקת פעילות לא קוראת ביום אחד. ספיחים נגררים הלאה, שיקים מתגלים מאוחר, ועוד דברים.

השבוע הזדמן לי לשבת אצל רואי החשבון שלי ולנסות לסגור כמה קצוות. במהלך הדיון עלתה השאלה: מה לעשות עם החברה? למי שלא יודע, למרות שהחברה כבר לא פעילה, היא עדיין קיימת כישות משפטית במדינת ישראל, עם מספר תעודת זהות משלה, חשבון בנק משלה וכן הלאה.
להמשך »

תגיות: ,

עידן ה–SSL

29 באוקטובר, 2014

לאחרונה נודע לי על חברה (דווקא ישראלית) שמנפיקה אישורי הצפנה (signed certificates) בחינם עבור שימוש לא מסחרי. מדובר באישורים הזולים ביותר (רק שם המתחם חתום, לא זהות המפעיל), אבל זה מספיק בשביל לקבל התחברויות ללא אזהרות מעצבנות. לאור עידן post Snowden, אני חושב שזה ראוי.

לאור זאת, אני גאה להכריז שהבלוג שלי עכשיו זמין גם בכתובת https://blog.shemesh.biz! יפי!

עכשיו לבעיות…
להמשך »

תגיות: , , , ,