ציונית ליברלית

כפי שכבר צויין, פה בבלוג וגם במקומות אחרים, התנועה לזכויות דיגיטליות מגייסת כסף במימון המונים כדי להלחם בטירוף המאגר הביומטרי באמצעות הגשת עתירה לבג״ץ.

רציתי לדבר על אנקדוטה משעשעת שקרתה בזמן הקמפיין הזה (שעדיין נמשך, וכל שקל יעזור, רמז רמז).

אחת מהתשורות שניתנת במסגרת הקמפיין היא הרצאה של רן בן יושפט על הדרכים שבהן הוא עומד כנגד פעילי BDS ברחבי העולם. קצת מחקר על בן האדם מראה שמדובר פה לא באיש ימין עם רעל בעיניים, אלא על מישהו שרואה שהתשתית האידאולוגית של BDS איננה נגד הכיבוש, אלא כנגד עצם הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית. המסר המרכזי שלו הוא שאין להשליך מהשיח הפוליטי הפנימי הישראלי, שהוא שיח לגיטימי בחברה דמוקרטית על אופיה וערכיה של המדינה, לבין פעילות BDS, שהיא פעילות שמשתמשת בנושא השטחים כתירוץ לביצוע דה–לגיטימציה של עצם קיומה של מדינה יהודית.

אלא שהיו אנשים שההרצאה הזו היא לצנינים בעינהם. היו לפחות שתי פניות שאני מודע להן מאנשים שמאוד כעסו על זה שתנועה שמטרתה ליברלית, ממוקדת זכויות בהוויתה מארחת פעילות נגד החרם על ישראל. מדובר בתופעה שאני, בתור ליברל ציוני, מאוד מודאג ממנה. אני לא רואה שום סתירה בין העובדה שאני מאמין בזכויות בסיסיות של אנשים בהיותם אנשים, לבין האמונה שלי שלעם היהודי מגיעה הזכות להגדרה עצמית, בדיוק כמו לכל עם אחר (כולל, ראוי לציין, הפלסטינאים).

מבין הישראלים שתומכים ב–BDS, אני מאמין שיש כמה שחושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים, ועל כן מתעלמים מהשקרים, ההכללות והאגׁנדה המאוד אנטי–ליברלית של התנועה הזו. אני מאמין ששאר תומכי ה–BDS פשוט לא הקדישו חמש דקות רצופות להקשיב למה שה–BDS אומר בפועל, או להסתכל על דרכי הפעולה שלו. מי שמאמין שלהציף אמן בשיחות טלפון מאיימות רק בגלל שמסלול ההופעות שלו כולל את ישראל, או למנוע מדובר להשמיע את דברו רק בגלל שאתה לא אוהב את המסר שלו אלו התנהגויות לגיטימיות לא ראוי לתואר „ליברל”.

והחלק העצוב הוא שנוצרה, הן אצל המתנגדים והן אצל התומכים, תחושת זהות מוחלטת בין „תנועות זכויות אזרח” לבין „תנועות אנטי ישראליות”. כאשר הסברנו לאחד הפונים, איש ששיתף איתנו פעולה בעבר, שאנחנו תנועה ציונית, הוא ניתק איתנו כל קשר.

התנועה לזכויות דיגיטליות עושה דברים חשובים, והיא עושה אותם מתוך הוויה ישראלית אוהבת וכואבת. מאוד כואב לי שהציבור מרגיש שחייבים לבחור.

שחר

סגירת חברה, או עוד דרך שמדינת ישראל פוגעת בעסקים הקטנים שלה

כמו שאני מניח שכל מי שקורא את הבלוג הזה יודע, בעבר היתה לי חברת ייעוץ בתחום הלינוקס, בשם „לינגנו ייעוץ קוד–פתוח בע״מ”. לפני כשלוש שנים החברה הפסיקה פעילות. מטבע הדברים, הפסקת פעילות לא קוראת ביום אחד. ספיחים נגררים הלאה, שיקים מתגלים מאוחר, ועוד דברים.

השבוע הזדמן לי לשבת אצל רואי החשבון שלי ולנסות לסגור כמה קצוות. במהלך הדיון עלתה השאלה: מה לעשות עם החברה? למי שלא יודע, למרות שהחברה כבר לא פעילה, היא עדיין קיימת כישות משפטית במדינת ישראל, עם מספר תעודת זהות משלה, חשבון בנק משלה וכן הלאה.
להמשיך לקרוא סגירת חברה, או עוד דרך שמדינת ישראל פוגעת בעסקים הקטנים שלה

פרצו לי לרכב חלק א’: איך תפסתי גנב

לפני כחצי שנה, ביום שישי בהיר אחד בבוקר של אוגוסט, יצאנו (אני, מ’ וש’) מהבית. בעודי מעיף מבט לכיוון האוטו שלי (התכוונו לנסוע בשל מ’), אני רואה רכב חונה בצורה שחוסמת אותו, ואת מכסה המנוע של הרכב שלי פתוח. מכיוון שאני לא ידוע בהתנהגות הרגילה שלי, במקום לעשות את הדבר הרגיל, כלומר לצעוק, אני שלפתי טלפון והתחלתי לצלם. ליד המנוע עמד פועל חרוץ מספר אחת, ובתוך האוטו פועל חרוץ מספר שתיים (להלן, פח”מ1 ופח”מ2 בהתאמה).
להמשיך לקרוא פרצו לי לרכב חלק א’: איך תפסתי גנב

תעודות זהות בצימרים וואנדליזם

התפרסם במקור באתר התנועה לזכויות דיגיטליות.

לאחרונה עלה לכותרות סיפור השחתת הצימר של מרים בורנשטיין (דרך חורים ברשת). התקציר הוא שזוג שהתארח בצימר השחיט אותו מתוך נקמה על הפסקת חשמל שקרתה בעת השהות שלהם. הסיפור הוא מזעזע, מזכה בתואר „הישראלי המכוער” (על אף שרק הבחורה היתה ישראלית), ובכלל הוא דוגמא מרגיזה ומרתיחה.

להמשיך לקרוא תעודות זהות בצימרים וואנדליזם

BD36001

העולם שלנו מונע ע״י קודים.

אנחנו בתהליכי מעבר דירה. קנינו דירה, חדשה מהניילונים, ואנחנו כרגע בתהליך של להכניס לתוכה את אותם הדברים שאנשים כמוני נהגו לקחת כמובן מאליו. במילים אחרות, אנחנו בתהליכי בניית המטבח.

ואם לא יצא לכם לעשות את זה מעולם, פשוט לא תאמינו כמה בעלי מקצוע שונים מעורבים בתהליך. את הארונות מייצרת חברה אחת, את השיש שניה, ושלישית את הקרמיקה. יש חברת הובלות שמובילה כל רכיב בנפרד, ויש מתקין שמחבר את הכל ביחד לכדי מוצר מוגמר. כמובן שצריך חשמלאי שיזיז את השקעים למקום הנכון, ושיפוצניק שיסגור את הקיר אחרי שהחשמאלי עבד עליו.

אבל לא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על BD36001. זהו קוד פריט. מק״ט, אם תרצו. הוא שייך לאריח קרמיקה בגודל 30 ס״מ על 60 ס״מ, בטקסטורת מט ובצבע קרם. שמו הוא „פרגמון מט”. נמכר בחנות נגב קרמיקה הקרובה למקום מגוריכם. פשוט תבחרו אותו מהתצוגה, תרשמו את קוד הפריט בהזמנה, ואחרי שבועיים תגיע אליכם משאית עם יותר קרמיקה מכמה שאתם יכולים להרים, בגודל הנכון ובצבע הנכון.

לפחות זו התיאוריה.
להמשיך לקרוא BD36001

הבעיה בשיח הפוליטי במדינת ישראל בתרשים פשוט וקריא

שירה גלזרמן יצרה, ועידו קינן פרסם, תרשים זרימה לסמולני (במקור) שמנסה לנהל דיון בפרצופספר. מכיוון שנושא השיח הפנימי בישראל קרוב מאוד לליבי, התחלתי לנסח תשובה, כשהבנתי שאני יכול לעשות תיקון קטן בתרשים, שיבליט את העוול הנוראי (לדעתי) שהוא מכיל. לצורך כך, הוספתי מצב לתרשים הזרימה, וזאת בלי לשנות את מה שהתרשים אומר. למי שתוהה איך זה ייתכן, התשובה היא שלמצב שהוספתי אין חיצים נכנסים, ועל כן ברור שהוא לא משנה את ההנחיות של התרשים.
להמשיך לקרוא הבעיה בשיח הפוליטי במדינת ישראל בתרשים פשוט וקריא

עיצה לגל מור לגבי התנהגות ברשת

עדכון: ארז הגיב פה בבלוג עם קישור לתגובה שלו בבלוג בחורים ברשת. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הקישור לא עובד. אני נוטה להאמין שמדובר בטעות בתום לב, מה גם שעצם הנכונות שלו להתמודד עם הביקורת פה מראה שהביקורת לא מוצדקת. לאור זאת, אני מושך את טענתי לגביו כפי שמובאת בפוסט הזה. לצורך השלמות, הפוסט המקורי ממשיך להתפרסם פה אחרי הקיפול.
להמשיך לקרוא עיצה לגל מור לגבי התנהגות ברשת

כך נראה מדרון חלקלק

הרבה פעמים, בדרך כלל כאשר מתייחסים להצעת חוק כלשהי, נהוג להשתמש בביטוי “מדרון חלקלק”. ביטוי גרפי מאוד, שטוען שבעוד שמטרת החוק היא אולי ראויה, השביל שמוביל אל מטרת החוק נמצא על מדרון חלקלק, ומאוד קשה ללכת בו בלי להתדרדר למחוזות ראויים פחות. לפחות כשאני הלכתי לעשות נפשות לרעיונות טובים בכנסת, הוזהרתי להשתמש בביטוי הזה במשורה. חברי הכנסת לא אוהבים שאומרים להם שאי אפשר לסמוך עליהם.

כן, גם הפוסט הזה הוא על הצעת החוק להקמת מאגר ביומטרי.
להמשיך לקרוא כך נראה מדרון חלקלק

אז מה אם המאגר הביומטרי ידלוף?

אך היום קיבלתי את השאלה הזו. הבעיה עם כל המאבק נגד החוק הביומטרי היא שהטיעונים בעד הם קצרים, קולעים ונשמעים טוב (“אם לא עשית שום דבר רע, אין לך ממה לפחד”), בעוד שהטיעונים נגד נשמעים או לעוסים (כמה אפשר לשמוע “מדינת משטרה” או “מנהל תקין” לפני שהציבור מאבד רגישות?), או מורכבים מכדי להכנס לסיסמא (קצת ארוך בשביל סוגריים). השאלה הזו היתה קצת יותר מידי. כדי שאפשר יהיה לענות עליה טוב יותר, הנה כמה תסריטים שעלולים לקרות. חלקם דורשים דליפה של המאגר הביומטרי, חלקם יכולים להתקיים בלעדיה.
להמשיך לקרוא אז מה אם המאגר הביומטרי ידלוף?

Bear