חברת מיקרוסופט קונה את “ג’יטקו”

כן, אני יודע שאני לא בד”כ מעיר על דברים מסוג זה, אבל מכלול של לא מעט גורמים גרמו לי לחרוג ממנהגי זה הפעם. הסיבה המרכזית היא שאני חושב שמילים כמו “אקזיט” הן מעליבות לחברה כמו ג’יטקו.

דבר ראשון, לינקים:
NRG, ‏Ynet, ‏TheMarker, גלובס.

מי שיציץ בקורות החיים שלי יגלה שעבדתי בחברה במשך מעל שמונה שנים. אני מכיר את החברה (ואת המנכ”ל) עוד לפני שהחברה היתה חברה בע”מ, עוד בימים שהיא התעסקה בכתיבת לומדות פיסיקה למחשב בשם “אמיגה”. כמו כן, כן, יש לי שם כמה מניות. לא הרבה במיוחד, אבל בהחלט אם סכום העסקה עומד להיות כמו שפורסם, גם לא מדובר בסכום זניח. בשבילי זהו ה-exit הראשון, ולא במקרה. גם לא במקרה מדובר באקזיט על מניות שקיבלתי לפני יותר משמונה שנים.

וכאן הנקודה שאני רוצה להעלות, בעצם. למרות שאני מתעסק במחשבים כבר הרבה שנים, למעט תקופה יחסית קצרה בצ’ק פוינט, אני לא באמת עובד הי-טק. התייחסתי לזה כבר בעבר. הדבר הזה שמכונה “הי טק”, ובעבר כונה “כלכלה חדשה”, הוא משהו שאני מנסה להתרחק ממנו, הן במישור האישי, והן בלינגנו.

אני אסביר.

כאשר אנשים אומרים “הי טק”, הם בד”כ לא מדברים על טכנולוגיה חדישה או אלגוריתמים מתוחכמים. ז”א, הם כן מדברים על כל הדברים האלו, אבל הרבה פעמים, אם תקלפו את השכבות, תגלו שהם בעצם מדברים על מתעשרי ההי-טק. וכאן הכשל, לדעתי. לפחות, כאן הוא מתחיל.

המונח סטארט-אפ התחיל, לפחות עד כמה שהזכרון שלי מגיע, בערך ב-1993. בזו אחרי זו, שבוע אחרי שבוע, שמענו על שלוש חברות ישראליות שהתחילו מכלום והצליחו לייצר טכנולוגיה שהשפיעה על העולם. הראשונה היתה חברת VocalTech, שייצרה טכנולוגיה להעברת דיבור מעל רשת האינטרנט (אז לא היה קיים המונח Voip). שבוע אחריה שמענו על חברה בשם VDO, שייצרה טכנולוגיה דומה עבור וידאו. עבר רק שבוע ושמענו על חברה בשם צ’ק פוינט שייצרה, נו, טוב, אתם יודעים טוב מאוד מה היא ייצרה.

וזו חלק מהנקודה

חלק מהחברות הללו הצליח, חלק נעלם, וחלק עדיין חי, אבל לא באמת שומעים עליו (שליש שליש שליש, אם רוצים לדייק). אף אחת מהן לא נקנתה ע”י חברה שלישית. כל אחת ואחת מהחברות הללו ניסו, כל אחת בדרכה, להרוויח המון כסף ע”י יצירת מוצר. מה שהחברות הללו חידשו זה את העובדה שקבוצה קטנה של יזמים יכולה לשבת במרתף שלהם ולתכנן מוצר שיצליח לשנות את העולם. זה היה החידוש.

אלא שהמטרה של סטארט-אפ השתנתה עם הזמן. אני חושב שנקודת השינוי הבולטת ביותר היתה המכירה של מירביליס לחברת AOL תמורת מעל 100 מליון דולר. במובן מסויים, זה היה הניצן הראשון של המונח “סטארט-אפ” במתכונתו הנוכחית, ושל המונח “עובד הי טק”.

מה היה לנו שם, בעצם?
חברה שמעסיקה מספר לא קטן של עובדים (חמשת המייסדים + לא מעט נוספים) מייצרת תוכנה. את התוכנה הם נותנים בחינם לכולם ברשת. את המשכורות הם משלמים מכסף שהכניסו לחברה משקיעים. התוכנה דורשת השקעה בתשתיות, שגם היא מגיעה ממשקיעים. כמות ההכנסה מטכנולוגיה לחברה – אפס.

ובשלב זה חובה על כל כלכלן שפוי לשאול “מה פה שווה מאה מליון דולר?”. אלא שמירביליס לא היתה תקופה של כלכלנים שפויים. אם כבר, מירביליס סימלה את תחילת תקופת ההזיות הקבוצתיות על עושר בלתי נדלה ממקורות לא ברורים, הידועה גם בכינויה “הכלכלה החדשה”. הרעיון הוא שאתה יכול ליצור חברה, לגייס לה מעט כסף ממשקיע קטן, לגייס עם הכסף אנשים, לגייס עוד כסף ממשקיע גדול יותר, להמשיך להעסיק את האנשים, ואז למכור את כל החברה למישהו ברווח ענק לך ולמשקיעים הקטנים.

מי שם לב מה אין בכל התיאור הנ”ל? נכון. אין שם טכנולוגיה. זה לא במקרה. בתקופת “הכלכלה החדשה”, באמת לא היתה שם טכנולוגיה.

לפעמים הוריאציות השתנו. לפעמים במקום לחכות למשקיע הגדול שיקנה את החברה, הסתפקת במשקיע הבינוני. לפעמים אפילו הסתפקת במשקיע הקטן. לפעמים השתתפת במירוץ מבחוץ ע”י קניית מניות של חברות “כלכלה חדשה” בבורסה. מתן אופציות לעובדים, שהיתה אמורה להוות תמריץ לעובדים להשקיע בעתיד החברה, הפכה לתוסף משכורת (מאוד משמעותי) במקרה שהחברה תמכר.

במילים אחרות, המטרה הפסיקה להיות “לייצר מוצר שישנה את העולם”, או אפילו “לייצר מוצר שירוויח כסף”. המטרה הפכה להיות “לייצר חברה אטרקטיבית למשקיעים”. אפילו המציאו שם למכירה של כל מניות החברה – אקזיט.

חדי העין בוודאי שמו לב שאני מציין את ההתנהגויות הנ”ל בגוף שלישי. אלו עשויים לשאול “איפה היית אתה כל הזמן הזה?” יש לי תשובה, ותשובה טובה,לשאלה הזו. אני עבדתי בג’יטק, לימים ג’יטקו, וכנראה שבקרוב “מיקרוסופט”. בכל אחד מהמובנים לעיל, ג’יטקו לא היתה חברת הי-טק.

ג’יטקו, למי שלא מכיר (ואני מניח שיש לא מעט כאלו) הינה חברה של כ-150 עובדים שמייצרת, בעיקר, מוצרים לעזרה לתמיכה טכנית. במילים אחרות, מוצרים שמטרתם שהלקוח לא יצטרך להתקשר לתמיכה הטכנית מלכתכילה. זה כולל מוצרים שעוזרים לך להגדיר מדפסתף דרך מוצרים שמאפשרים עדכון אוטומטי של המערכת, מוצרים שעוזרים לך ליצור קשר עם תומך, וכלה במוצרים שעוזרים לתומך לאבחן מה הבעיה.

כמו שכתבתי למעלה, החברה התחילה את דרכה כחברה שמייצרת לומדות בפיסיקה. שיתוף הפעולה הראשון שלה היה עם חברה בשם “פאקרד-בל”, עוד בתקופה שהשם הזה דווקא כן היה שווה משהו. עם החברה הזו ג’יטקו (באותם ימים תחת השם “PBR”) היתה חברת טכנולוגיה כללית, עם מגוון מוצרים משעשעים כמו שלט רחוק למחשב, ו”עט אור” שעובד ע”י חיבור לכרטיס הקול. משעשעים, אמרתי? ההתמקדות בתמיכה טכנית התפתחה לאט, דרך מוצרים אחרים.

אבל, כמו שהבטחתי, הנושא כאן הוא לא הטכנולוגיה. גם לחברות ה”כלכלה החדשה” מהסוג הגרוע ביותר היה משהו שאפשר היה לקרוא לו “טכנולוגיה”, ואפשר היה להבין ממנו שהחברה עושה משהו ייחודי ומדהים (ודווקא הטכנולוגיה של ג’יטקו היא בתחום משעמם אבל נחוץ). נושא הכלכלה החדשה היה כספים, לא טכנולוגיה. ג’יטק עשתה שתי “טעויות” פאטליות בתקופה הרלוונטית. הראשונה היתה שהיא לא חיפשה משקיע (למרות שבאותה תקופה היתה לה את האופציה להנפיק). השניה היתה שהיא הרוויחה כסף ממכירת המוצרים שלה. למעשה, החברה היתה רווחית. על פי מיטב ידיעתי, למעט ההשקעה הראשונית בחברה (ריצ’רד), החברה לא גייסה כסף חיצוני עד 2004, וגם אז לא ביוזמתה. בניגוד למה שגלובס טוען, החברה לא הפכה לרווחית רק אז. היא היתה רווחית עוד הרבה הרבה קודם.

וזו הנקודה. אין בושה בלמכור חברה תמורת רווח. המונח “אקזיט”, בוודאי כשהוא מושמע כפעולה חיובית של להפטר מחברה, מדבר על זה שלחברה לא היה שום עתיד ללא אותה מכירה. לג’יטקו היו שיתופי פעולה מאוד מרשימים עם מעט מאוד לקוחות, אבל מאוד מאוד גדולים. במאמרים השונים ראיתי שציינו את NEC ו-AOL. היו עוד כמה שמות, אבל כולם כולם כולם שמות שכל מי שמסתובב באיזור של עולם המחשבים שמע. החברה יכלה להחזיק את עצמה, ועשתה את זה במהלך 15 שנה. להניח שמטרת החברה זה לייצר אקזיט זו הנחה מעליבה. אם זו היתה מטרת החברה, אני משוכנע שכרך המכירה היה גם יותר גבוה.

ולסיום, נקודה למחשבה על איך שגלגל מסתובב. כמו שאני מניח שרוב קוראי הבלוג יודעים, יש חברה שמתעסקת בתחום מאוד דומה לשל לינגנו (החברה שלי). לחברה קוראים “קודפידנס”, והמייסד והמנכ”ל שלה הוא גלעד בן יוסף. לפני כמה חודשים גלעד פרסם בבלוג שלו, והחברה הוציאה הודעה לעיתונות, שג’יטקו מבצעת השקעה בקודפידנס. כמובן שאין שם פרטים מדוייקים, אבל בד”כ בהשקעה מהסוג הזה המשקיע מקבל את האפשרות למנות חבר דירקטוריון.

מה שמביא אותנו למצב הלא נעים הבא. לחברה שמתעסקת בקוד פתוח, ושמנהלה הוא דמות ידועה בתחום הקוד הפתוח, יש כבעל מניות מרכזי את חברת מיקרוסופט.

כמובן שזה לא מחוייב המציאות. בהחלט ייתכן שהיו סעיפים בהסכם המקורי עם ג’יטקו שמנעו את זה. יכול גם להיות שמיקרוסופט לא מעוניינת בקודפידנס, ולא כללה את זה בעסקה. אם אני לא טועה, TheMarker, בכתבה הרלוונטית, מיהר להגיד משפט בסגנון של “עתיד קודפידנס לא ברור”, משפט שהוא מרושע כמו שהוא לא מדוייק, ולא מופיע בכתבה כרגע. מה שכן, הייתי מצפה מגלעד להתייחס לנקודה הזו, לטוב ולרע, בצורה פורמלית. גם אם אין שום בעיה מהותית (ובהחלט ייתכן, ואף סביר, שזה המצב), הרי שאני הייתי מרגיש לא נוח במצב של לקוח של קודפידנס, ותגובה מהירה היא חשובה.

כמובן שבנוסף לענייני הכספים, יש פה עניינים יותר רגילים. ג’יטקו היתה עבורי לא רק מעביד לשעבר, או חברה שבה אני מחזיק מניות. ג’יטקו היתה גם לקוח. למעשה, צלם שארב מחוץ לדלתות הזכוכית של החברה צילם תמונה שהתפרסמה בידיעות אחרונות. בתמונה רואים מישהו מאחורי שולחן המזכירות, ושני אנשים הולכים בדרכם (לכיוונים מנוגדים). שליש מתוך המופיעים בתמונה הם עובדי לינגנו (ולא, אני לא מופיע בה). לא ברור, עדיין, אם ואיך הדבר יוכל להמשיך. למרבה השמחה, ג’יטקו לא מהווה לקוח קריטי כל כך שהחברה לא יכולה לשרוד בלעדיו, אבל זה כן מסוג הדברים שעשויים לשנות תמונת מצב.

בקיצור, נסיים בברכת “הצלחה” לכולם, וגמר חתימה טובה.

שחר

עדכון 5/10/2006:
מסתבר שגלעד קרא את הפוסט הזה, ואף התרגז. על כן, למען הסר ספק, כוונתי לגבי ההמלצה לפרסם פומבית את נושא אי הבעיה היתה המלצה ותו לו. נושא הבעיה הפוטנציאלית עלה בצורה פומבית הרבה לפני שאני כתבתי את הפוסט הצנוע הזה, ואני מאמין שרחשושים שאפשר להרגע, רצוי להרגיע כמה שיותר מוקדם. כמובן שבמקרה דנן, אני לא נושא הרחשושים ולא קשור אליהם. ברור, לכן, שגם אין לי עניין להגיד לאף אחד מתי ואיך להגיב. הבעת דעתי בנושא היתה לא יותר ולא פחות מאשר זאת – הבעת דעתי.