התפרסם היום (הכתבה ב-Ynet, אבל אני שמעתי את זה בגל”צ) שועדת הכנסת רוצה לדחות בעוד שלושה חודשים את הכניסה של התקנה של מסגרת אשראי קשיחה. אין לי שום בעיה עם זה, בתנאי אחד בלבד. בואו נכניס כבר עכשיו את התקנה שאוסרת על הבנקים לגבות “ריבית חריגה”.
בואו נחזור אחורה. מה שהמפקח על הבנקים אמר זה שהבנקים בעצם משחקים פה משחק כפול. מצד אחד, הם מאפשרים ללקוחות להכנס למינוס, ומינוס מאוד גדול, בלי שום קשר ליכולת ההכנסה שלהם. מסגרת האשראי שהבנקים קובעים נקבעת באמצעים פחות או יותר הגיוניים, אבל היא לא מסגרת האשראי בפועל. מסגרת האשראי בפועל גבוהה הרבה יותר. התוצאה:
– הלקוח אף פעם לא יודע איזה צ’ק יחזור ואיזה יכובד.
– הבנק לוקח על ההפרש בין מסגרת האשראי הפורמלית לבין מסגרת האשראי בפועל ריבית רצחנית, ובכך, בעצם, יש לו אינטרס לשמור על המשחק.
בא המפקח על הבנקים ואמר “לא עוד”. מסגרת האשראי הפורמלית תהיה מסגרת האשראי, וזהו. אם הבנק רוצה לכבד צ’ק מעבר למסגרת האשראי, הוא יכול (במקרים מסויימים), אבל אסור לו לגבות על זה ריבית מיוחדת.
בגלל אוסף של סיבות, שלא עם כולן אני מסכים (למעשה, עם רובן אני לא מסכים) היישום של הרפורמה נדחה, נדחה שוב, ועכשיו נדחה בשלישית. דעתי האישית היא שהבנקים עומדים מאחורי הדחיות האלו, ולזה אני חושב שצריך לשים סוף.
ההצעה שלי היא פשוטה. להמשיך לאפשר לבנקים לתת ללקוחות לחרוג ממסגרת אשראי אם צריך לתת ללקוחות זמן כדי להתארגן. מה שכן, החל מהאחת ביולי לא לאפשר לבנקים לגבות ריבית מיוחדת על חריגה מ”מסגרת האשראי” הפורמלית. זה ייתן את התמריץ לבנקים לוודא שכל הלקוחות שלהם אכן מסודרים עם מסגרת אשראי לקראת הכנסת הרפורמה בפועל, בעוד שלושה חודשים.
שחר
אני עדיין מחכה ליום שבו חריגה (מינוס) תהיה אסורה…
ואני מחכה ליום שהבנקים ישלמו ריבית על יתרת זכות בחשבון כסטנדרט.
קודם כל – למיטב זכרוני כבר מראשית שנה זו (התאריך המקורי לכניסת החוק לפועל) נאסר על הבנקים לגבות ריבית חריגה. הבעיה היא שהבנים יותר חכמים מכולם כנראה והמסגרות החדשות והנדיבות יחסית שניתנות כיום מחולקות למספר מסגרות על סכומים שונים, כאשר על כל סכום יש ריבית אחרת וגבוהה יותר ככל שהמסגרת גדלה.
ולדוד הראשון – מה בדיוק הבעיה עם מינוס בבנק כאשר הוא מאושר ובמסגרת המסגרת שניתנה ע"י הבנק (כמובן שהיא אמורה להינתן כנגד בטחונות ומשכורת קבועה)?
אל תשווה את המצב לארה"ב כי גם שם חיים על מסגרות והלוואות רק ששם המסגרות הן בדר"כ חוץ בנקאיות (כרטיסי האשראי לרוב)
ההצעה שלך יותר מדי פשוטה והגיונית בשביל להתקבל.
מה שיש לנו זה משחק מחבואים ו"נדמה לי" שרוב האוכלוסיה אוהבים לשחק בו.
אין שום דבר שימנע מהבנקים מלקבוע מסגרות אשראי מנופחות (פרט כמובן לצורך בבטחונות מתאימים) ולהמשיך לתת לאנשים להכנס למשיכות היתר שהם רגילים אליהן.
אבל במקרה כזה לא יעמוד הון פוליטי לרשות פוליטיקאים, שמפיקים הון פוליטי מ"מאבקים" מתוקשרים נגד הבנקים הרעים.
ולכן הפוליטיקאים מעדיפים שהבוחרים שלהם ימשיכו להיות בלתי אחראים ובלבד שיזדקקו להם (לפוליטיקאים) כדי להיחלץ מתוצאות חוסר האחריות.
אני חושב שזה לא כל כך פשוט.
הסיבה שהבנקים לא רוצים להכשיר את השרץ (מסגרות אשראי מנופחות) היא שהם באמת לא בטוחים שהם יראו את הכסף. זו בעיה מספר אחת. באופן פורמלי, הסיבה שהבנקים לוקחים ריבית גבוהה היא הסיכון הגבוה שבהלואה הזו.
אלא מה, כל הטיעונים של המפקח על הבנקים בעינם עומדים. אנשים לא יודעים מתי צ’ק יחזור, והאם התשלום יכובד. באמת אין הבדל בין המסגרת המאושרת למסגרת המאושרת בפועל.
אז למה השכבות הנמוכות מתנגדות לשינוי? מה שקורה היום זה שאני, כל פעם שאני לא שם לב וחורג מהמסגרת שלי, בעצם מממן לבנק את הסיכון שמזל מדימונה לא תצליח לעולם להחזיר את החוב שלה לבנק. למזל זה נוח, חלקית בגלל שהיא כל כך עמוק מתחת למים שבאמת זה לא משנה אם לוקחים לה 7% שנתי או 15% שנתי (עד הרגע שבו הבנק באמת מסרב לכבד את התשלומים במכולת, וגם אז היא ממשיכה להתחנן, ולפעמים לקבל, עוד אשראי).
לבנק זה גם נוח, פחות או יותר. כל עוד הם יכולים לחרוג, הם יכולים לקבוע את מסגרת האשראי על פי מה שהם באמת מאמינים שהלקוח יוכל להחזיר, ולתת לעניינים להסתדר (מזל לא תתלונן לבנק על הריבית כל עוד הצ’קים לא חוזרים).