תגית: לא קשור למחשבים

כידוע, הקשר בין ספק נותן שירות לבין הלקוח שלו הוא, בדרך כלל, לא קשר עסקי בלבד. האופי של האנשים, אופן האינטראקציה איתם ובכלל מהווים חלק לא קטן מהמכלול שנקרא “קשר”. יש לי לפחות שני חברים שהקשר ביננו התחיל על ידי זה שהם היו לקוחות שלי (יותר נכון, אנשי הקשר אצל הלקוח). כמובן שיש קשר הדוק בין איכות השירות שהם הרגישו שהם מקבלים לעובדה שהם הכניסו אותי לחייהם (וזה בלי לספור חברים שהכרתי ע”י זה שעבדתי במקום מסויים, שזה משהו אחר). גם עם לקוחות שלא הפכו לחברים, אופי הקשר בין האנשים מאוד משפיע על העבודה, ולו רק מבחינת החיוך שאני מקבל מזה שצריך להפגש איתם.
להמשיך לקרוא מילה טובה על לקוח

לפני כשבועיים נולדה ביתי הבכורה, שתקרא להלן ש’. כמובן שאנחנו עכשיו שחר, מ’ ו-ש’ שמש, או שמ”ש שמש.

תמונה אחרי הקיפול.
להמשיך לקרוא אני אבא

רענן בן צור מ-ynet מדווח על אתר (שבזמן כתיבת שורות אלו איננו זמין) שהוקם על ידי מקורביו של טל מור, הדורס של שניאור חשין. הדיווח מדבר על תגובות עתירות קללות וגידופים.
להמשיך לקרוא ynet: יאללה מכות

ויה עידוק

עמוס עמוס עמוס, ואין זמן לכתוב בבלוג, למרות שבהחלט יש על מה.

בנתיים, הנה סרט שמצאתי במקרה (בזמן שחיפשתי את זה) באתה צינור, ושמאוד נגע בי.

הרבה פעמים, בדרך כלל כאשר מתייחסים להצעת חוק כלשהי, נהוג להשתמש בביטוי “מדרון חלקלק”. ביטוי גרפי מאוד, שטוען שבעוד שמטרת החוק היא אולי ראויה, השביל שמוביל אל מטרת החוק נמצא על מדרון חלקלק, ומאוד קשה ללכת בו בלי להתדרדר למחוזות ראויים פחות. לפחות כשאני הלכתי לעשות נפשות לרעיונות טובים בכנסת, הוזהרתי להשתמש בביטוי הזה במשורה. חברי הכנסת לא אוהבים שאומרים להם שאי אפשר לסמוך עליהם.

כן, גם הפוסט הזה הוא על הצעת החוק להקמת מאגר ביומטרי.
להמשיך לקרוא כך נראה מדרון חלקלק

לכל המתרגמים באשר הם, בעיקר של תוכניות טלויזיה. התרגום לעברית של השם “Zion”, שנהיה, משום מה, פופולרי לאחרונה בארצות הברית, הוא “ציון”. כן, כמו שם מדינתנו הקטנה. לא, זה לא במקרה. הוא לא, עד כמה שהדבר מפתה, “זיון”. המילה השניה שמורה לאקטים מיניים ולנגנים של מיקרוסופט.

מדהים שדווקא בישראל יטעו בדבר שכזה.

לתשומת ליבכם.

שחר

היום היתה ירית הפתיחה במלחמה של משפחת שמש המצומצמת בחובה להראות חשבוניות ביציאה מסופרים. היום בפעם הראשונה עירבנו משטרה.
להמשיך לקרוא העלאת הילוך במלחמתי בהצגת חשבוניות בסופרים

אני רוצה להציג לכם שלושה מקרים. בשניים מהם מאוד ברור לי, באופן אישי, מה דעתי על השאלות שאני מציג. בשלישי פחות. בכל מקרים מדובר על מקרה נפשע, שאחריו בא מעשה אלים נוסף מהצד הנפגע. בכל המקרים אני מתייחס לשאלת המעשה הנוסף.

מקרה ראשון: 25 בפברואר 1994. ברוך גולדשטיין נכנס למערכת המכפלה, לאיזור התפילה המוסלמי שבו, עם רובה ויורה לכל עבר. הורג 29 ופוצע 125. בסופו של דבר (אחרי שנגמרה לו התחמושת) מצליחים המתפללים במקום להשתלט עליו והורגים אותו. לא נפתחה חקירה כנגד אף אחד (למיטב ידיעתי).
מקרה שני: 4 באוגוסט 2005. עדן נתן-זדה פותח באש באוטובוס בשפרעם, הורג ארבעה ופוצע תשעה נוספים. נוסעי האוטובוס משתלטים עליו ופורקים אותו מנשקו. לאחר הגעת המשטרה תושבי שפרעם פורצים לאוטובוס ומבצעים בו לינץ’. המשטרה פתחה בחקירה, ובימים אלו מגישה כתבי אישום.
מקרה שלישי: לפני שלושה שבועות. השמות עוד לא ידועים. גבר שהתארח אצל חבר ביצע מעשים מגונים בביתו של החבר וברח. החבר הגיש תלונה במשטרה. למחרת תפס החבר את הגבר ברחוב בנסיון להרביץ לו. במהלך הקטטה נדקר הגבר התוקף. הניסוח בכתבה מעורפל, אבל ניתן להבין שהוא נדקר באיזור אברי המין שלו. שני המעורבים בפרשה נמצאים במעצר. נגד החבר הוגש כתב אישום על חבלה מחמירה.

שוב, בכל המקרים, אנחנו דנים אך ורק בתגובה של הצדדים שנפגעו. המעשים עצמם ראויים לכל גינוי מבלי שיש צורך, לדעתי, לדון בכך. השאלה היא, אם כן, מתי מוצדק לקחת את החוק לידיים.
להמשיך לקרוא על שלטון החוק ולקיחת החוק לידיים

שבוע לפני הפעם הראשונה שנסעתי ליפן, נסע אחד מעמיתי לפרויקט. נקרא לו אבי, כי זה הוא שמו. הבחור דתי, וכמובן ששאלתי אותו מה הוא מתכוון לאכול כשהוא שם. מסתבר שהוא יכול לאכול סושי שמכיל דג (בפרט – טונה). התחלתי לשאול על הפרטים של הנושאים הנלווים (כלים, תבלינים בסושי וכו’), ואז חשבתי על זה שעדיף בשבילו שאני לא אגלה שאת הדבר היחידי שהוא יכול לאכול הוא בעצם לא יכול.

כשכבר באנו לנסוע בכיוון הארץ, הסתבר שאבי היה צריך להשאר ביפן עוד, מעבר לכמה שהוא כבר היה שם. עד שטסתי ליפן חזרה, הוא כבר היה שם כמעט שלושה שבועות. בעקבות בקשתו, באתי עם מזוודה מלאה בלחם, חומוס ושוקולדים תוצרת הארץ, כדי שיהיה לו מה לאכול שאינו סושי.
להמשיך לקרוא יפן 2 – אוכל יפני כשר הישר מאוסטרליה (לא כשר)