תגית: לא קשור למחשבים

Free parking space free space

או בעברית:
שטח חופשי משטח חניה חופשי

שחר

קיבלתי לידי את שרביט הניהול פורום “סרטן – לא לבד” של תפוז. אני מנהל אותו ביחד עם המנהלת הקודמת.

השאלה הרלוונטית שצריכה להשאל בשלב הזה היא: אם אני באמת מתגעגע להיות גננת לילדים שרבים אחד עם השני, לא היה אמור להספיק לי עובדת היותי חבר ועד ב”מקור”?
להמשיך לקרוא אני מנהל פורום

עידו קינן, בבלוגו, מדווח על מניפסט (לא יודע של מי) שקורא לציבור לעשות את מחר (12/12) יום ללא בנקים. חוץ מזה שב-12/12 בשעה 12 יש לי תור לרופא, ועל כן אני לא אהיה זמין לא לעשות פעולות בבנק, אני חושב שלא זו הדרך להלחם בבנקים. לא לעשות פעולות יום אחד זה פשוט לא משהו שהם ירגישו. יש לי רעיון למשהו שכן יגרום לבנקים להתכווץ בפחד, ואני כבר יכול לספר לכם שהעו”ד שלי עומד לא לאהוב אותו.
להמשיך לקרוא יום ללא בנקים?

צר לי שאני לא מוצא, כרגע, את המקור (או על זה שאני מגיב על כך כל כך מאוחר). לפני יותר משבוע התפרסם (YNet?‏ NRG?) שיש הצעת חוק/תקנה שתאסור התקנה או נסיעה ברכב עם מסך המציג סרטים שהנהג יכול לראות. הטוקבק שאני הכי הזדהיתי איתו אמר “מה? עד עכשיו זה היה מותר?”.

רק רציתי להפנות את תשומת ליבכם לחור בתקנה, שסביר להניח שינוצל לרעה במוקדם או במאוחר. הניסוח אמר שאסור להתקין את המסך מקו הראש של הנהג וקדימה. מה שאני חושש זה שיתקינו את המסך בין המושבים הקידמיים, מאחורי קו הראש של הנהג, אבל כך שהמסך יפנה קדימה. כמו כן, ידאגו שהתמונה על המסך תעבור היפוך של ימין-שמאל. לסיום, יתקינו מראה (מותר להתקין מראה. יש אפילו חובה בחוק להתקין מראה, וכל המרבה הרי זה משובח, לא?) מקדימה שתאפשר לנהג לראות את המסך שנמצא מאחוריו. כמובן שהתמונה במראה תהיה הפוכה מאשר התמונה על המסך, אבל זו תהיה הפוכה מהתמונה המקורית, כך שהתוצאה הסופית תהיה ישרה.

וכמובן שעל פי ספר החוקים שלנו זה יהיה חוקי.

במקום לנסות לסגור את הפירצה, למה שלא יתקנו תקנה שאומרת “לא יפעיל נהג ברכב שום מכשיר אשר מסיח את דעתו מהנהיגה”? מצידי שיתקינו מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים, כל עוד זה לא פועל בצורה שמסכנת את הנהג, הנוסעים ונהגים אחרים.

שחר

בעקבות בדיחה (די מטומטמת, אני חייב להודות) של תומר ליכטש (ויה עידו קינן), אני מוסיף את תרומתי הצנועה:

שחר שמש – יש לך שתי פרות. אחת מהן היא בעצם פינגווין, והשניה בהלם מזה שתמונת הכותרת בבלוג של תומר מראה את הבניין שבו המשרד של לינגנו.

שחר

עדכון
מסתבר שהתמונה בכותרת של הבלוג מתחלפת. הכוונה שלי היתה ל- http://www.hapinkas.co.il/images/bigpicture/walkingwoman.jpg

NRG פירסמו את הפוסט שכתבתי פה לפני כמה ימים, שבו אני טוען שאם העיתונאים היו מסרבים לפרסם כל הודעה עתידית לעיתונות שמגיעה מגריי מדיה, ממילא אף אחד לא היה מנסה לעבוד עליהם יותר.

הנקודה שאני רוצה להבהיר היא זו. אין פה שום דבר חדש. בסופו של דבר, מדובר פה במרד צרכני מהסוג הסטנדרטי ביותר שקיים. ספק, שמספק מוצר שאנחנו צריכים (במקרה הזה, אייטמי חדשות) מספק סחורה פגומה. אנחנו לא מסוגלים להעניש אותו במובן הרגיל של המילה, אז אנחנו פשוט מסרבים לקבל ממנו את הסחורה בעתיד, בתקווה שכל הספקים האחרים יבינו שאם הם רוצים להמשיך להרוויח מזה שאנחנו צורכים את הסחורה שלהם, אז איכות הסחורה צריכה להשתפר.
להמשיך לקרוא מרד צרכני

מתוך כתבה ב-YNet. כתב פרסם ראיון שבוצע במטוס בזמן טיסה עם ביל גייטס. הראיון התפרסם בשני עיתונים בשפה הנרווגית. חוץ מנסיבות הראיון (ומי לא חלם למצוא במושב לידו במטוס דמות מפורסמת?), לא נשמע כאילו שיש בו משהו באמת סנסציוני. ביל מדבר שם על תחרות עם גוגל, ההחלטות של האיחוד האירופאי נגד מיקרוסופט, כמה פריטי טריויה אישיים.

אלא שיש בעיה אחת קטנה עם הראיון. מיקרוסופט מכחישה שהראיון הנ”ל אי פעם נערך, או שביל גייטס היה על מטוס בטיסה מסחרית באירופה בזמן הרלוונטי. שום דבר.

מהכותרת, אני חושב שדי ברור למי אני נוטה להאמין. בראיון הזה לא היה שום דבר שמצריך את מיקרוסופט להתנער ממנו, וגם לא נשמע כאילו מיקרוסופט מתנערת מתוכן הראיון עצמו, רק מעובדת היותו אמיתי. אם נוסיף לזה את כמות ההתנהגות העיתונאית הלא תקינה שקורית בזמן האחרון, אני חושב שדי ברור למה אני נוטה להאמין לעוזר של ביל גייטס, ולא לעיתונאי.

עיתונאים אמורים להיות הנציגים של הציבור לצורך חקר האמת. הם אמורים להבין באותם תחומים עליהם הם מדווחים, וכך להרים את הקורא הממוצע מרמת ה”מביע דעה על סמך בורות” לרמת ה”מקבל מידע אמין שמאיר את הדברים באור הנכון”. למרבה הצער, עיתונאים, בכל רחבי העולם, ובארץ, מכל רחבי הספקטרום העיתונאי, מחפפים. הם מדווחים על נושאי אבטחה בלי להבין את ההשלכות או את המשמעויות. הם מדווחים על נושאים פוליטיים בלי להבין מניעי טווח ארוך. הם מדווחים על נושאי מלחמה בלי להתעמק במניעים (ובאמינות) של הצדדים הלוחמים. הם מפרסמים הודעות לעיתונות כלשונן, בלי לציין את מקורן. נותנים לעורך הראשי להכתיב את אופי וסוג הסיקורים. כל אלו חטאים של חפפנות ועצלנות.

אבל עיתונאים גם עוברים את גבול האתיקה. כאשר עיתונאי בבירות עובר סיור מאורגן (ומבוקר) באיזור מופצץ, תוך זה שברור לו שהוא מקבל פה מידע מאוד חלקי, אבל לא מדווח על עובדת היות המידע חלקי, הוא חוטא לאמת. כאשר עיתונאי מדווח מעיראק, בתנאי ש”עיראק” זה השם של הארון של הדירה שלו בניו-יורק, זהו חטא חמור לאמת. כאשר עיתונאי מפרסם ראיון שלא היה ולא נברא, הוא חוטא לתפקידו.

עיתונאים הם שליחי האמת מטעם הציבור. כל החטאים, הן חטאי העצלנות והן החטאים המכוונים, הם לא פחות מאשר מעילה בתפקיד. אם לצטט את טרי פרטצ’ט (ציטוט מקורב):
ומה אם אתה חוטא לאמת? מה קורה אז? האם האמת דופקת לך בדלת ואומרת “סליחה, אתה משתמש בשמי לשוא”?

אם העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והדמוקרטיה בישראל נראית כמו שהיא נראית, אולי צריך למצוא כלב שמירה חדש.

שחר

נ.ב.
כן, כמו שהבנתם, הפוסט הזה הוא לא באמת על הראיון המפוברק לכאורה עם ביל גייטס. הוא על עיתונות בכלל. כן, כבר כתבתי על זה פעם.

ש

התפרסם היום (הכתבה ב-Ynet, אבל אני שמעתי את זה בגל”צ) שועדת הכנסת רוצה לדחות בעוד שלושה חודשים את הכניסה של התקנה של מסגרת אשראי קשיחה. אין לי שום בעיה עם זה, בתנאי אחד בלבד. בואו נכניס כבר עכשיו את התקנה שאוסרת על הבנקים לגבות “ריבית חריגה”.

בואו נחזור אחורה. מה שהמפקח על הבנקים אמר זה שהבנקים בעצם משחקים פה משחק כפול. מצד אחד, הם מאפשרים ללקוחות להכנס למינוס, ומינוס מאוד גדול, בלי שום קשר ליכולת ההכנסה שלהם. מסגרת האשראי שהבנקים קובעים נקבעת באמצעים פחות או יותר הגיוניים, אבל היא לא מסגרת האשראי בפועל. מסגרת האשראי בפועל גבוהה הרבה יותר. התוצאה:
– הלקוח אף פעם לא יודע איזה צ’ק יחזור ואיזה יכובד.
– הבנק לוקח על ההפרש בין מסגרת האשראי הפורמלית לבין מסגרת האשראי בפועל ריבית רצחנית, ובכך, בעצם, יש לו אינטרס לשמור על המשחק.

בא המפקח על הבנקים ואמר “לא עוד”. מסגרת האשראי הפורמלית תהיה מסגרת האשראי, וזהו. אם הבנק רוצה לכבד צ’ק מעבר למסגרת האשראי, הוא יכול (במקרים מסויימים), אבל אסור לו לגבות על זה ריבית מיוחדת.

בגלל אוסף של סיבות, שלא עם כולן אני מסכים (למעשה, עם רובן אני לא מסכים) היישום של הרפורמה נדחה, נדחה שוב, ועכשיו נדחה בשלישית. דעתי האישית היא שהבנקים עומדים מאחורי הדחיות האלו, ולזה אני חושב שצריך לשים סוף.

ההצעה שלי היא פשוטה. להמשיך לאפשר לבנקים לתת ללקוחות לחרוג ממסגרת אשראי אם צריך לתת ללקוחות זמן כדי להתארגן. מה שכן, החל מהאחת ביולי לא לאפשר לבנקים לגבות ריבית מיוחדת על חריגה מ”מסגרת האשראי” הפורמלית. זה ייתן את התמריץ לבנקים לוודא שכל הלקוחות שלהם אכן מסודרים עם מסגרת אשראי לקראת הכנסת הרפורמה בפועל, בעוד שלושה חודשים.

שחר

טוב, רק גרסת האונליין.
טוב, אני לא בדיוק הנושא, רק מוזכר השם שלי.
טוב, זה לא באמת קשור ללינגנו, או אפילו למשהו שעשיתי.
טוב, זו כתבה שבכלל נכתבה עבור CNet, והניו יורק טיימס רק פירסמו אותה מחדש.

עדיין!

התמצית היותר רלוונטית, כמו גם הקישורים, נמצאים בבלוג השני שלי.

שחר