על המחאה. חלק ב׳: איך אפשר יותר טוב

בחלק א׳ דיברתי על הבעיות המבניות במערכת השלטונית במדינה. אני טוען שהבעיות שאנחנו רואים היום הן הסימפטום, ולא בעיית השורש. הבטחתי פוסט המשך עם איך אפשר לעשות יותר טוב.
הפוסט הזה הוא ניסיון לענות על השאלה הזו בדיוק.

מדדי איכות לפתרון

בפתרון הזה אני רוצה להשיג כמה דברים:

  • קבלת אחריות: עד כמה שרק אפשר, כל זרוע שלטונית וכל בן אדם בתוך אותה זרוע צריך לדעת שיש מישהו שהתפקיד שלו הוא לבקר את העבודה שהוא עושה.
  • התאמת אינטרסים: צריך לבנות את המערכת כך שהאינטרסים הצרים של נושאי התפקיד מתיישרים עם האינטרסים של הקהל שאותו הם אמורים לשרת.
  • הריבון הסופי של כל המערכת צריך להיות הציבור. אפשר לקרוא בחלק א׳ מדוע זה אינו המצב היום.
  • ייצוג אינטרסים לקבוצות מיעוט: ציבור הבוחרים בישראל הוא לא אחיד (בלשון המעטה). המצב כיום הוא שמי שנכנס לקואליציה זוכה לייצוג של האינטרסים שלו (או לפחות של מנהיגיו), ומי שבאופוזיציה לא מצליח להשפיע על הממשל במדינה בכלל. באופן אידאלי, המערכת צריכה להיות יותר מאוזנת.

בגדול, אם שיטת הבחירות לא מאפשרת לפחות לארבע מפלגות להכנס לכנסת (ימין, שמאל, ערבים, חרדים), הרי שאי אפשר לטעון שהיא מייצגת את העם.
להמשיך לקרוא על המחאה. חלק ב׳: איך אפשר יותר טוב

על המחאה. חלק א׳: מה הבעיה?

מחאת הדגלים השחורים, מחאת השולמנים (עד שהתגלו כ–false flag), מחאת העוסקים הקטנים, ובכלל. קשה שלא לשים לב שהארץ מלאה באנשים שיוצאים לרחוב ומפגינים. לדעתי, ואין לי נתונים רשמיים, היקף ההפגנות הוא חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל.
אבל מפגינים על מה? הרבה מפגינים לא באמת יודעים לענות על השאלה. חלק מפגינים נגד ראש ממשלה שמתנהל, לכאורה, בצורה מושחתת. חלק מפגינים נגד העדר הניהול של המשבר החמור בתולדות המדינה. חלק יוצאים לרחוב לצעוק על עסק שהרימו בעשר אצבעותיהם שעכשיו מתפורר להם מול העיניים. לכאורה, יש המון סיבות שונות שהמפגינים נמצאים ברחוב.
אני טוען שזה לא המצב. אני טוען שאפשר לקשור קו אחד בין כולם.
זהו חלק א׳, שמתמקד בגורמי היסוד, לדעתי, לבעיה שהתגלגלה לפתחינו. בחלק ב׳ אני אפרוס את איך, לדעתי, צריכה להראות המערכת השלטונית בישראל כדי לפתור את הבעיה.
להמשיך לקרוא על המחאה. חלק א׳: מה הבעיה?

הפרדת רשויות וציפיות שקיפות

ערן הילדסהיים כותב בחורים ברשת על וועדת השרים לעניני חקיקה. בפרט, על פסילתה את החוק שהיה אמור לאפשר החזר מוקדם של משכנתא ללא קנסות. בתור משלם משכנתא שמקווה לבצע החזרים מוקדמים, קשה לי להגיד שאני שמח שהחוק נפסל. עדיין, אני חושב שהביקורת שערן מעביר היא קצת מוגזמת.

אם אין לכם חשק לקרוא את כל מה שהוא כתב, הרי עיקרי הדברים:

  1. ועדת השרים מחליטה אלו חוקים יגיעו לכנסת ואלו לא
  2. הועדה מתנהלת בחוסר שקיפות מוחלט
  3. כל הנסיונות להכניס לוועדה שקיפות נחסמו… על ידי הועדה

עיקר הביקורת שלי על הביקורת של ערן היא לגבי נקודה מספר אחת. במשפט אחד – היא פשוט לא נכונה.

מטרת הוועדה היא לגבש את עמדת הממשלה לגבי הצעות חוק. אפשר לטעון טענות רבות בעד ונגד העובדה שלרשות המבצעת במדינת ישראל (הממשלה) יש מילה די חזקה לגבי אלו חוקים יעברו ברשות המחוקקת (הכנסת). אני חושב שלא נכון לפתוח את הדיון בפורום הזה. ההשפעה הזו מתבטאת בשני אופנים מרכזיים. הצעות חוק ממשלתיות צריכות לעבור בכנסת שלוש הצבעות בעוד הצעות חוק פרטיות צריכות לעבור ארבע. אחרי שהצעת חוק עברה בכנסת, השר הממונה עוד צריך לאשר אותה לפני שהיא הופכת לחוק.

מכיוון שכך, ברור שיש הבדל בדיונים בכנסת בין הצעות חוק שהממשלה מסכימה להן, לבין הצעות חוק שנוגדות את עמדת הממשלה.

שאלה: מי מחליט מהיא עמדת הממשלה?
תשובה: ועדת השרים לעניני חקיקה.

למעשה, עד כמה שהדברים אמורים בביקורת של ערן, פה מתחילה ונגמרת הבעיה. אין שום תפקיד אחר של הוועדה שעליו ערן דיבר במאמר שלו. ערן מרמז שהעובדה שיש וועדה שמחליטה מהיא עמדת הממשלה (בניסוח שלו: לאשר או לקבור חוקים) נוגדת את הדמוקרטיה.

אלא שהניסוח של ערן הוא מטעה. אם ניקח את הדוגמא הרלוונטית, הצעת החוק לביטול קנסות הפרעון המוקדם של משכנתאות, הרי שערן טוען שלהצעה יש תמיכה רחבה מצד חברי כנסת מכל סיעות הבית. אם זה אכן המצב, הרי שברור שיימצא חבר הכנסת שיגיש את הצעת החוק בתור הצעת חוק פרטית. הצעה כזו אמנם עולה לדיון אצל הוועדה, אבל רק כדי שזו תוכל לגבש את עמדת הממשלה הרשמית לגבי הצעת החוק. בניגוד הוועדה אינה מוסמכת למנוע מהצעת חוק פרטית לעלות לדיון בכנסת. כל שהיא יכול לעשות הוא להחליט שהממשלה מתנגדת להצעת החוק.

בהחלט יכול להיות שחבר כנסת יחליט שללא תמיכת הממשלה בהצעת החוק שלו, אין לו טעם לנסות להעביר את ההצעה בכנסת. זה לגיטימי, אבל מרמז שהצעת החוק לא זכתה לאותה תמיכה רחבה שערן מנסה לטעון שיש לה. ערן יכול להתעצב (ואני איתו) שהצעת חוק שהוא קיווה שתעבור לא עולה, אבל הוא לא יכול לטעון שהיא היתה עם תמיכה רחבה. אלו היתה לה תמיכה רחבה, היא היתה עולה לדיון גם ללא אישור הוועדה.

אני מאוד בעד הגדלת השקיפות שבה גופי השלטון מחוייבים להתנהל. כמו כן, בהחלט ייתכן שהחלטת הוועדה לעניני שרים משפיעה בצורה לא פרופורציונית על סיכויי חוק מסויים לעבור. עדיין, הבעיה, במקרה כזה, היא שלממשלה יש יותר מידי השפעה על הכנסת. הבעיה אינה הדרך שבה הממשלה מגיעה להחלטה במה היא תומכת ובמה לא. חשוב לתקוף בעיות בנקודת הגורם שלהן, ולא במקום שבו הסימפטומים מופיעים.

שחר

אין למי להצביע לכנסת ה–19

כפי שהבטחתי, האתר עודכן לבחירות לכנסת ה–19. אני מביא בזאת את הטקסט המקורי של הפוסט מ–2009. הרעיונות רלוונטים היום כפי שהיו לפני ארבע שנים, והצורך להצביע גדול מתמיד. להלן הפוסט המקורי:

אם אתם מזדהים עם המשפט למעלה, הקישור הזה הוא בשבילכם, וגם הפוסט הזה.

הרבה אנשים שאומרים את המשפט לעיל גם שוקלים לא להגיע לקלפי בגללו. הבעיה הגדולה היא שאי הגעה לקלפי כמוה כהצבעה לאותן מפלגות שקהל התומכים שלהם הוא מגובש והחלטי. במילים אחרות, אי הצבעה כמוה כמתן חצי קול למפלגות היותר קיצוניות (כי אלו הן המפלגות עם הקולות ההחלטיים יותר).
להמשיך לקרוא אין למי להצביע לכנסת ה–19

בקרוב: אין למי להצביע לכנסת ה–19

בעקבות שאלות שעלו פה בעבר, אני בהחלט מתכוון להרים גם הפעם את אתר „אין למי להצביע”. הקוד כבר רוענן קצת (כולל פתרון של בעיית אבטחה קלה). אני כרגע מחכה רק שוועדת הבחירות המרכזית תיתן את ההחלטה הסופית לגבי שמות המועמדים, הרשימות ואותיותיהן (צפוי לקרות ב–23 בדצמבר). ברגע שזה יקרה, האתר יעודכן לרשימות עבור הכנסת ה–19.

בנתיים, האתר פעיל בכתובת הרגילה עם המפלגות כפי שרצו לכנסת ה–18. אני חושב שקצת מצחיק להסתכל על הרשימה היום, עם רשימות כמו „כן – קדימה בראשות ציפי ליבני”, ו–„אמת – העבודה בראשות אהוד ברק”.

שחר

למה לא ראיתם אותי בהפגנה ובאוהלים

לא ראיתם אותי באוהלי המחאה, וגם לא בהפגנה. זה לא בדיוק שאני נגד המחאה, פשוט לא חושב שמועיל להצטרף אליה (זהירות – פוסט ארוך).
להמשיך לקרוא למה לא ראיתם אותי בהפגנה ובאוהלים

כך נראה מדרון חלקלק

הרבה פעמים, בדרך כלל כאשר מתייחסים להצעת חוק כלשהי, נהוג להשתמש בביטוי “מדרון חלקלק”. ביטוי גרפי מאוד, שטוען שבעוד שמטרת החוק היא אולי ראויה, השביל שמוביל אל מטרת החוק נמצא על מדרון חלקלק, ומאוד קשה ללכת בו בלי להתדרדר למחוזות ראויים פחות. לפחות כשאני הלכתי לעשות נפשות לרעיונות טובים בכנסת, הוזהרתי להשתמש בביטוי הזה במשורה. חברי הכנסת לא אוהבים שאומרים להם שאי אפשר לסמוך עליהם.

כן, גם הפוסט הזה הוא על הצעת החוק להקמת מאגר ביומטרי.
להמשיך לקרוא כך נראה מדרון חלקלק

אז מה אם המאגר הביומטרי ידלוף?

אך היום קיבלתי את השאלה הזו. הבעיה עם כל המאבק נגד החוק הביומטרי היא שהטיעונים בעד הם קצרים, קולעים ונשמעים טוב (“אם לא עשית שום דבר רע, אין לך ממה לפחד”), בעוד שהטיעונים נגד נשמעים או לעוסים (כמה אפשר לשמוע “מדינת משטרה” או “מנהל תקין” לפני שהציבור מאבד רגישות?), או מורכבים מכדי להכנס לסיסמא (קצת ארוך בשביל סוגריים). השאלה הזו היתה קצת יותר מידי. כדי שאפשר יהיה לענות עליה טוב יותר, הנה כמה תסריטים שעלולים לקרות. חלקם דורשים דליפה של המאגר הביומטרי, חלקם יכולים להתקיים בלעדיה.
להמשיך לקרוא אז מה אם המאגר הביומטרי ידלוף?

ביקור במועדוני חשפנות וההבדל בין שעות הפנאי למעשים בשעת העבודה

שני דברים קרו בשבוע האחרון. הראשון הוא שמפקד חיל הים נצפה במועדון חשפנות, והביקורת המתבקשת מצד כל הגורמים על “איך הוא יכול לתת דוגמא אישית” וכו’. השני הוא מאמר בסלאשדוט שקורא למחפשי עבודה להגיד למעסיקים הפוטנציאלים להפסיק לחטט להם בחיים הפרטיים. לדעתי השניים קשורים בצורה הדוקה.
להמשיך לקרוא ביקור במועדוני חשפנות וההבדל בין שעות הפנאי למעשים בשעת העבודה

לכו להצביע

אם אתם לא מצביעים, אתם בעצם מחלקים את הקול שלכם לכל המפלגות (לא בצורה שווה). כמעט בוודאות זה כולל מפלגות שלא הייתם רוצים לראות בכנסת (בוודאי לא בזכות הקול שלכם).

גם אם גשום (וגשום. איזה כיף!).

גם אם אתם לא בטוחים למי להצביע.

למעשה, גם אם כל מה שאתם רוצים זה לתת קול שלילי למפלגות מסויימות (ככה)

אם אתם לא מצביעים היום, אתם מאבדים את זכותכם להתלונן עד הבחירות הבאות.

לכו להצביע!

שחר