המדריך למי שאומר "אין למי להצביע"

עדכון (31/1/2009 – כמעט שלוש שנים אחרי שנכתב במקור): יש עכשיו אתר שעוזר לכם לבצע את התהליך שמתואר כאן.

מכיוון שאני לא בטוח שאני עומד להיות מחובר לאינטרנט מחר או מחרתיים, אני מפרסם את זה היום:

כך תצביעו בבחירות אם אתם מאלו אומרים “אין למי להצביע”

הרבה אנשים מרגישים שאין השנה (או בכלל) מפלגה טובה להצביע לה. כתוצאה מכך אחוזי ההצבעה יורדים.

הבעיה המרכזית עם זה היא שמפלגות שלהן קהל תומכים מגובש יותר (כמו המפלגות החרדיות) מקבלות יותר קולות מאשר התמיכה האמיתית שלהם בציבור כתוצאה מאחוזי הצבעה נמוכים. כדי למנוע את התופעה, להלן מדריך לכל מי שיודע את מי הוא לא רוצה, אבל לא רואה מישהו שאותו הוא כן רוצה.

את ההנחיות הבאות חשוב למלא בדייקנות. אני יודע שחלק מההנחיות נשמעות טיפשיות לגמרי, אבל באמת באמת שכולן נחוצות. לכל מי שרוצה שמות מפוצצים ותימוכים מדעיים לדברים שהוא קורא באינטרנט, תורת המשחקים קוראת למה שאני מציע פה “אסטרטגיות מעורבות”. תבדקו אותי .

ההנחיות הן אלו:
1. צרו רשימה של כל המפלגות שרצות לכנסת. רשימה כזו אפשר לקבל בוויקיפידיה. באופן תיאורתי אמורה להיות גם רשימה מקבילה באתר הכנסת, אבל נכון לרגע כתיבת שורות אלו האתר לא פעיל.
2. מחקו מהרשימה את כל המפלגות שלא באות בחשבון מבחינתכם. למעשה, בשיטה הזו אתם בוחרים את המפלגות שלהן אתם לא נותנים את הקול שלכם.
2‎½‎‏. מחקו מפלגות ששולחות ספאם
3. צעד אופציונלי – מחקו מהרשימה את המפלגות שלא צפויות לעבור את אחוז החסימה. הצעד הזה לא קשור לאלגוריתם המוצע, אלא נועד רק לוודא שהקול שלכם לא הולך לאיבוד.
4. רישמו את השם של כל מפלגה שנותרה על פתק, ושימו בכובע/שקית. שילפו שם מהכובע. זוהי המפלגה שלה אתם מצביעים.

למה חשוב לבצע את הבחירה אקראית:
כמו שכתבתי קודם, אתם בעצם בוחרים לאיזו מפלגה אתם לא נותנים את הקול שלכם. מה שאתם בעצם עושים זה לחלק את המפלגות ל”נסבלות” ול”לא נסבלות”. אתם בעצם מחלקים את הקול שלכם בצורה שווה בין כל המפלגות הנסבלות. זה הטריק שאנשי תורת המשחקים לא הצליחו למכור לממשל האמריקאי בזמן המלחמה הקרה.

אם, במקום לבחור אקראית, תבחרו מפלגה על פי גחמה, לא חילקתם את הקול שלכם בצורה שווה, למרות שהתוצאה הסופית נראית, על פניו, אותו הדבר.

בתקווה שעזרתי לכם לא לבזבז את קולכם בבחירות.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

18 תגובות בנושא “המדריך למי שאומר "אין למי להצביע"”

    1. לא, השיטה הזו עובדת אם "מספיק" אנשים עושים אותה.

      מספיק = מספיק כדי שחוק המספרים הגדולים יפעל.

      כלל האצבע אומר שחוק המספרים הגדולים פועל החל מ-10 אנשים.

      בעברית – לא צריך הרבה מאוד אנשים כדי שהשיטה תתחיל לפעול. זה נכון שככל שיותר אנשים יפעלו על פי השיטה, כך היא תעבוד יותר טוב. עדיין, זו לא סיבה שאתה, באופן אישי, לא תפעל כך.

      ושוב – השיטה מיועדת אך ורק למי שלא יודע למי להצביע. מי שבטוח שמרזל הוא האחד להנהיג את מדינתנו לא אמור לנהוג לפיה.

      שחר

  1. כתבתי על זה פעם פוסט, אבל הבלוג שלי נמחק. זה הלך בערך ככה:

    מה יעשה אדם שמתלבט מה להצביע בבחירות?

    ילך אותו אדם לקלפי ויעשה חשבון פשוט: אני רוצה לתת 70% מהקול שלי למפלגה זו, 20% למפלגה אחרת ו-10% אני רוצה להצביע שלישית.

    יקח 7 פתקים של מפלגה זו, 3 של אחרת ואחד של מפלגה שלישית.

    יניח את כל הפתקים בקופסא, ישקשק את הקופסא וישלוף פתק מבלי להביט בו.

    את הפתק, יכניס למעטפה וישלשל לקלפי, וכל זאת מבלי להביט בפתק או במה שנשאר.

    חשוב מאוד לא להציץ.

    ע"פ תורת הקוונטים, קופסת הפתקים היא מרחב ההסתברות, שמתפלג באופן שהאדם המתלבט בחר.

    כל עוד לא הציץ בפתק, הקול שלו הוא פונקציית ההסתברות שהכניס לקופסא.

    כמו שחלקיק אחד יכול לעשות התאבכות, כך גם קול אחד יכול להיות סופר-פוזיציה של מספר קולות.

    למרות שהוכנסו מספר פתקים לקופסא, הקול עצמו מנורמל לקול אחד, כי בסופו של דבר רק פתק אחד הוכנס למעטפה.

  2. אני עצמי שקלתי להשתמש בשיטה הזאת, ואף אשתמש בה אם לא אפתור את הנושא באופן מחשבתי.

    מלבד זאת, אפשר להגריל 120 אנשים מהעם לשבת בכנסת ולהחליט החלטות. זה טוב באותה מידה, ואף יותר מבחינות מסוימות.

    1. יש שתי תשובות.

      התשובה של בני אדם אומרת "האלגוריתם הנ"ל מיועד למי שאין לו מפלגה שאליה הוא רוצה להצביע". במילים אחרות, אם יש מפלגה ספציפית שאתה חושב שקרובה לדעותיך, אתה לא עונה על הכלל בכותרת, והאלגוריתם הנ"ל לא מתייחס אליך.

      התשובה של תורת המשחקים אומרת שלא חייבים לתת משקל שווה לכל מפלגה. ברמת העיקרון, אם אתה 90% מרץ ו-10% מרזל, שים 9 פתקים של מרץ ופתק אחד של מרזל בכובע, ושלוף אחד.

      קראתי תגובה באיזשהו מקום שאהבתי. התגובה הציעה להשתמש בפתקים אמיתייים של המפלגות, כאלו שתקפים בקלפי. עוד הציעה התגובה להעביר את הפתק מהכובע ישירות למעטפה, בלי להסתכל עליו. בצורה זו, ע"פ תורת הקוונטים, הפתק הספציפי שהצבעת נקבע בעת פתיחת המעטפה ע"י הסופרים, ע"פ ההסתברויות שהחלטת.

      אני חושב שזה כבר מתוחכם מידי לרוב האנשים. כמו כן, אני חושב שיש ערך לזה שאתה מסתכל על מה יצא, ומחליט שבכל זאת זה לא מה שאתה רוצה להצביע. לפעמים השיטה הזו פועלת כדי לעזור לך להחליט בצורה יותר קונבנציונלית.

      שחר

      1. אני מסכים עם כל האלמנטים התיאורטים. העניין הוא שמי שמצהיר שאין לו למי להצביע, לדעתי אומר שלא ממש אכפת לו מה קורה, ולכן גם לא אכפת לו מי יעלה ובאיזה סיכוי.

        אולי הוא בעד מישהו אחד ונגד מישהו אחר, אבל זה לא אקוטי עד כדי כך שיטריח את עצמו להצביע.

        לעומת זאת, מי שחושב להטריח את עצמו כדי לשים פתק לבן, מוזמן להשתמש בשיטה שציינת.
        1. לא – יש כאלה שלא אוהבים אף מפלגה, אבל יש מפלגות שהם שונאים יותר, הם כן רוצים להצביע, והם בבעיה, כי אלו לא מספיק כאלה והאחרים לא מספיק ככה.

  3. איזה חבל שלא ראיתי את הפוסט הזה לפני הבחירות. הייתי מנסה לשכנע כמה אנשים להצביע ככה. נו טוב, ננסה לזכור עד לבחירות הבאות..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Bear