התחלתי לכתוב פוסט יפיפה על זה שמצאתי את המשמעות של 42. זה היה אמור להיות המספר הקטן ביותר שיכול לשמש בתור מפתח פרטי של RSA.
אלא מה, לפני שסיימתי להסביר מה זה אומר, ולמה יש מפתח יחיד ולא שני מספרים ראשוניים (כמו שרוב האנשים שמכירים RSA מכירים אותו), עשיתי עוד בדיקה. זה לא 42, זה 47. טעות שלי.
אז תשכחו מזה. הפוסט שמסביר למה יש מפתח פרטי קטן ביותר, למה 55 הוא המפתח הציבורי הקטן ביותר (ולא, נגיד, 6 או 35), למה אפשר להשתמש במספר יחיד בתור מפתח פרטי וכו’ כבר לא יפורסם.
שחר
כתבה ב-NRG מהווה פרסומת דיי צפופה ל”תקן הסמכה” למשתמשי מחשב. הרעיון הוא לאפשר לאנשים להוכיח שהם אכן יודעים איך עובד מחשב, ושהם יודעים להשתמש בו.
להמשיך לקרוא מבחן נהיגה למשתמשי מחשב
בעקבות בדיחה (די מטומטמת, אני חייב להודות) של תומר ליכטש (ויה עידו קינן), אני מוסיף את תרומתי הצנועה:
שחר שמש – יש לך שתי פרות. אחת מהן היא בעצם פינגווין, והשניה בהלם מזה שתמונת הכותרת בבלוג של תומר מראה את הבניין שבו המשרד של לינגנו.
שחר
עדכון
מסתבר שהתמונה בכותרת של הבלוג מתחלפת. הכוונה שלי היתה ל- http://www.hapinkas.co.il/images/bigpicture/walkingwoman.jpg
NRG פירסמו את הפוסט שכתבתי פה לפני כמה ימים, שבו אני טוען שאם העיתונאים היו מסרבים לפרסם כל הודעה עתידית לעיתונות שמגיעה מגריי מדיה, ממילא אף אחד לא היה מנסה לעבוד עליהם יותר.
הנקודה שאני רוצה להבהיר היא זו. אין פה שום דבר חדש. בסופו של דבר, מדובר פה במרד צרכני מהסוג הסטנדרטי ביותר שקיים. ספק, שמספק מוצר שאנחנו צריכים (במקרה הזה, אייטמי חדשות) מספק סחורה פגומה. אנחנו לא מסוגלים להעניש אותו במובן הרגיל של המילה, אז אנחנו פשוט מסרבים לקבל ממנו את הסחורה בעתיד, בתקווה שכל הספקים האחרים יבינו שאם הם רוצים להמשיך להרוויח מזה שאנחנו צורכים את הסחורה שלהם, אז איכות הסחורה צריכה להשתפר.
להמשיך לקרוא מרד צרכני
בימים האחרונים התפרסם, הן ב-NRG (עידו קינן) והן ב-YNet (גל מור) על ערן ארדן, מנכ”ל “גריי אינטראקטיב” ומנהל הקמפיין של מפלגת “קדימה” במהלך הבחירות האחרונות, שפירסם שהאקרים אירניים פרצו לאתר המפלגה והשחיתו אותו. גל מור מוסיף ומסביר מה הוא עשה כדי לנסות לבדוק שהתלונה היא, אכן, אמיתית.
הסיבה שגל מור מסביר את זה היא פשוטה. בספר שפרסם ערן ארדן הוא מסביר שהפריצה היתה מפוברקת לחלוטין. לא היתה ולא נבראה. המטה של “קדימה” פברק אותה מתוך מטרה לספר על כך לעיתונות, וכך לייצר עוד תנועה לאתר של המפלגה. זו הסיבה שגל מור, בנימה כמעט מתנצלת, מסביר שהיתה אפילו תלונה למשטרה, דבר שהוא עברה פלילית (תלונת שוא).
להמשיך לקרוא מקורות עיתונאיים ופירסומאים
מי שעובד עם לינוקס בוודאי נחשף, אפילו אם רק לרגע, לנושא ה-filesystem. לכל מי שאין לו מושג מה זה, הדיסק הקשיח שומר מידע ביחידות שנקראות block, יחידות ממוספרות בגודל קבוע. תפקיד מערכת הקבצים הוא למפות את יחידות העבודה כמו שאנחנו מכירים אותן (קבצים, מגירות וכו’) לאותו עולם של block-ים. בחלונות מקובלות שתי מערכות קבצים. הראשונה, FAT, נמצאת שם כמעט אך ורק עקב סיבות היסטוריות. השניה היא NTFS, והיא תומכת גם בקבצים גדולים יותר, הרשאות ועוד דברים.
בלינוקס המצב הוא קצת אחר. כל מערכות הקבצים שקיימות ללינוקס (למעט אלו שנכתבו במטרה לתמוך במערכות אחרות, כמו FAT ו-NTFS) תומכות באותן תכונות בסיסיות. עדיין, יש כמות די גדולה של מערכות קבצים נתמכות, בעיקר בגלל שמקורן במערכות שונות. לינוקס התחיל את דרכו עם מערכת בשם ext2, שלימים התפתחה ובגרה למערכת בשם ext3. יש מערכת בשם JFS שמקורה בפיתוח של IBM, מערכת בשם XFS שמקורה במערכות יוניקס של Sillicon Graphics, וכו’. כמו כן, יש מערכת שנכתבה במיוחד עבור לינוקס ע”י קבוצה שבמקור היתה חיצונית לחלוטין. למערכת קוראים ReiserFS, על שם ממציאה – האנס רייזר.
להמשיך לקרוא להתראות, Reiserfs
כן, אני יודע שאני לא בד”כ מעיר על דברים מסוג זה, אבל מכלול של לא מעט גורמים גרמו לי לחרוג ממנהגי זה הפעם. הסיבה המרכזית היא שאני חושב שמילים כמו “אקזיט” הן מעליבות לחברה כמו ג’יטקו.
דבר ראשון, לינקים:
NRG, Ynet, TheMarker, גלובס.
מי שיציץ בקורות החיים שלי יגלה שעבדתי בחברה במשך מעל שמונה שנים. אני מכיר את החברה (ואת המנכ”ל) עוד לפני שהחברה היתה חברה בע”מ, עוד בימים שהיא התעסקה בכתיבת לומדות פיסיקה למחשב בשם “אמיגה”. כמו כן, כן, יש לי שם כמה מניות. לא הרבה במיוחד, אבל בהחלט אם סכום העסקה עומד להיות כמו שפורסם, גם לא מדובר בסכום זניח. בשבילי זהו ה-exit הראשון, ולא במקרה. גם לא במקרה מדובר באקזיט על מניות שקיבלתי לפני יותר משמונה שנים.
להמשיך לקרוא חברת מיקרוסופט קונה את “ג’יטקו”
כמו שהתפרסם כבר בלא מעט מקומות, הרשימה של “המקור” נכנסה ל(עוד) flame war. הראשון מאז שאני חבר ועד.
להמשיך לקרוא איך (לא) להתנהג בתוך flame war
רפאל פוגל, במאמר ב-TheMarker, מותח ביקורת על החדירה של לינוקס. מתוך המאמר:
לאט לאט הלכו כולם והתעייפו ועברו לדבר על קוד פתוח לחלונות, לינוקס על שרתים, ואיך בכל מקרה כל המלחמה יוצאת ממערכת ההפעלה ועוברת לאינטרנט.
ביקשתי אז מכל אלו שקוראים אותי באותו הרגע ומפעילים לינוקס על המחשב שלהם בבית שירימו את היד. היו לי די הרבה קוראים שסיפרו לי אחר כך שהם אכן הרימו. אחר כך ביקשתי מכל מי שהרים את היד, ושיש לו בבית גם חלונות XP להוריד את היד בחזרה. טענתי שזו לא חוכמה להחזיק לינוקס רק מטעמים אידיאולוגים או כחיית מחמד. רציתי לברר כמה מהקוראים שלי משתמשים במערכת הפעלה לינוקס באופן בלעדי על המחשב הביתי ועל המחשב הנישא שלהם, ואין להם שום גישה לחלונות.
עכשיו, ברוח הזמנים ורגע לפני הגל של ויסטה שישטוף את כולם, אני רוצה להוסיף למשחק הקטן שלי שאלה נוספת. מי מכל אלו שהרים את היד והתגאה שיש לו לינוקס, ותמיד הצהיר שחלונות זה ממש פויה, החליט באופן סופי שלא מעניין אותו לבדוק את ויסטה החדשה שתגיע?
לכל מי שלא מכיר, הרשו לי להציג את התוכנה שנקראת “fortune”. כל מי שמכיר מוזמן לקפוץ קדימה לנושא הפוסט.
fortune היא תוכנה שנותנת משפט מפתח אקראי בכל פעם שהיא מורצת. להלן דוגמא אקראית של שלוש הרצות עם בקשה לתשובות קצרות:
אפשר לראות שחלק מהמשפטים הם מיוחסים לאומרם, וחלקם משפטים ללא ייחוס. הרבה מאוד פעמים המשפטים מיוחסים לאישיות מאוד מפורסמות, כמו מרק טווין (יש לו הרבה במיוחד ציטוטים). לפעמים המשפטים הם ממש מצחיקים. לפעמים פוגעים. לפעמים מוזרים. לפעמים המשפטים דורשים רקע כדי להבין אותם. משפט אחד ש”עשה לי את זה” (לא מוצא אותו כרגע, אז אני מצטט מהזכרון):
Prediction is very difficult, especially about the future.
— Niels Bohr
לכל מי שלא יודע, בוהר הוא זה שהסתכל על רמות האנרגיה של אטום מימן, והוציא מהן נוסחה מתמתטית לגבי איך הן הולכות. אם לו קשה לחזות את ההווה מה יגידו אזובי הקיר
מה שמביא אותי לנושא הפוסט. אתמול התבשרתי ע”י חבר שעוקב אחרי העדכונים לקובץ הציטוטים שציטוט שלי נכנס לקובץ. עם ייחוס! הציטוט המדוייק:
I can, somehow, grok maintaining a thunderbird extension, but delving into the actual thunderbird code is way over my available time at the moment.
— Shachar Shemesh
אז האמת המרה היא שאני בהחלט חושב שהיו לי משפטים יותר שווי ציטוט. אני בהחלט חושב שהמשפט הזה עומד להיות אחד מאותם משפטים שכאשר עולים ישאל את עצמו המשתמש “מי זה השחר הזה, ומה רוצים מחיי”. עדיין, לא מתווכחים עם אלמותיות.
שחר