מקורות עיתונאיים ופירסומאים

בימים האחרונים התפרסם, הן ב-NRG (עידו קינן) והן ב-YNet (גל מור) על ערן ארדן, מנכ”ל “גריי אינטראקטיב” ומנהל הקמפיין של מפלגת “קדימה” במהלך הבחירות האחרונות, שפירסם שהאקרים אירניים פרצו לאתר המפלגה והשחיתו אותו. גל מור מוסיף ומסביר מה הוא עשה כדי לנסות לבדוק שהתלונה היא, אכן, אמיתית.

הסיבה שגל מור מסביר את זה היא פשוטה. בספר שפרסם ערן ארדן הוא מסביר שהפריצה היתה מפוברקת לחלוטין. לא היתה ולא נבראה. המטה של “קדימה” פברק אותה מתוך מטרה לספר על כך לעיתונות, וכך לייצר עוד תנועה לאתר של המפלגה. זו הסיבה שגל מור, בנימה כמעט מתנצלת, מסביר שהיתה אפילו תלונה למשטרה, דבר שהוא עברה פלילית (תלונת שוא).

בשלב זה ראוי שאני אציין דבר אחד חשוב. אני עוקב אחר הפעילות, הן של גל מור והן של עידו קינן, ואני חושב שהם מראים רצינות עיתונאית הרבה מעל ומעבר למה שהקטגוריה הזו (ביקורת על התקשורת) בד”כ מתייחסת אליה. באמת באמת באמת שאני לא רואה איך מי מהם יכל היה להבין מראש שהפריצה היתה מפוברקת, ולהמנע מלהיות כלי שרת.

לפני כמה שבועות התחילו להסתובב קליפים ברשת שמקבצים כמה משפטי מפתח של נשיא המעצמה החזקה בעולם, ג’ורג’ בוש. כפי שניסח זו אחד הפרשנים (זה שיצא להגנתו, ראוי לציין), ג’ורג’ בוש קם כל בוקר לקרב מתמשך עם השפה האנגלית, קרב שבו הוא, ללא יוצא מין הכלל, מפסיד. אחד מהמשפטים שהוא ניסה, ללא הצלחה, לומר היה זה:
“Fool me once, shame on you. Fool me twice, shame on me”

לעיתונאים כמו גל מור או עידו קינן אין מה להלין על זה שערן ארדן הצליח לעבוד עליהם. לא היה להם שום סיכוי לעלות על השקר. מה שהם כן יכולים לעשות זה למנוע מצב שבו מישהו, לא רק ערן ארדן, ישקר להם בעתיד. זה אפילו לא מסובך במיוחד.

כל מה שהם צריכים לעשות זה לסרב לפרסם כל הודעה לעיתונות, ידיעה או מקור שקשור בערן ארדן, חברת גריי אינטראקטיב, או הלקוחות של מי מהשניים הנ”ל.

מגיעה הודעה לעיתונות מצד חברה, הם צריכים רק להחזיר תשובה מנומסת שאומרת “עקב העובדה שבחרת בחברת גריי אינטראקטיב כדי לנהל את מערך הפירסום שלכם, ועקב העובדה שאנחנו נפלנו בעבר בפח של הודעה שיקרית שיצאה מחברת גריי אינטראקטיב, ההודעה ששלחתם אלינו, כמו גם כל הודעה עתידית שתשלח עד שתחליפו את מנהל הפרסום שלכם, לא תתפרסמנה”. אני מבטיח לכם שאם כך תנהגו, לא זו בלבד שערן ארדן לא יוכל לעבוד עליכם בשנית, אף פירסומאי אחרי לא יעז לנסות תרגיל כזה. בתורת המשחקים נקראת אסטרטגיה כזו “צל העתיד”.

נקיון המקורות שלכם תלוי אך ורק בכם. אם תתמידו באסטרטגיה שמענישה את מי שמוציא אתכם אידיוטים, אף אחד לא יעז להוציא אתכם אידיוטים יותר.

שחר

גילוי נאות:
עידו קינן הינו העורך של מגזין “NRG הרשת”, מגזין שבו אני, לפעמים כותב. בתיאוריה אני כותב במגזין הזה בתשלום, ואני עדיין מחכה שהתיאוריה תהפוך למציאות.

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

4 תגובות בנושא “מקורות עיתונאיים ופירסומאים”

  1. אשרי המאמין. אולי עידו קינן וגל מור יכולים באמת לעשות את זה לערן ארדן, אבל האם הוא השקרן הגדול? הבעיה היא שעיתונאים אמיתיים מוגבלים במקורות שלהם, ולכן הם לא יכולים להיות בררניים.

    למשל, אם דוברת צה”ל, מירי רגב, תכחיש בתקשורת משהו שיתברר אח”כ כנכון, אי אפשר לצפות מאף כלי תקשורת שיתעלם להבא מהודעות דובר צה”ל. בדומה, אם ראש הממשלה מדליף משהו לתקשורת, ואח”כ מתברר שהדברים לא היו ולא נבראו, כלי תקשורת חפץ חיים לא יכול להחרים אותו, ואפילו לא יכול לסרב לספק לו בפעם הבאה את הכיסוי של “מקור בכיר במשרד ראש הממשלה”.

    עיתונאים חיים מפרסום ידיעות. כאשר מתגלה ידיעה מרעישה, לא ניתן להתעלם ממנה (ובכך לפגוע בציבור הקוראים) רק למען עונש חינוכי לערן ארדן.

    אז מה הם כן יכולים לעשות? הם יכולים לסייג דברים, ואף להתייחס (בעדינות) לאמינות בעבר של המקור. למשל, במקום “אתר קדימה נפרץ”, צ”ל “ערן ארדן, מנהל הקמפיין של קדימה, טוען שהאתר נפרץ”. במקום לאמר, “חיילי צה”ל כבשו את בינת ג’בייל” צ”ל “מדובר צה”ל נמסר שחיילי צה”ל כבשו את בינת ג’בייל. יצויין, שדו”צ מסר הודעה דומה גם שלשום” וכד’

    דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לפרסם כאשר מתגלה התרמית. במקרה זה, אכן פורסם.

  2. לפרסם כאשר מתגלה התרמית לא עוזר לאף אחד.

    אם תפרסם ידיעה שאומרת ש”מקור בכיר מסר ש…, אבל למקור זה היסטוריה של ידיעות שיקריות” הצלחת הן לקבל את הכותרת שלך והן להעניש את מי שפגע בך.

    אבל הנקודה האמיתית היא שאין הבדל בין עיתונאים כצרכני מידע, לביננו כצרכנים רגילים. אם הם יסרבו לפרסם את מה שדוברת צה”ל מוסרת, לצה”ל לא תהיה ברירה אלא להחליף את הדוברת. לדובר שיחליף אותה לא תהיה ברירה אלא להגיד אמת, לאור התקדים.

    במילים אחרות, כמו כל חרם צרכני, החרם הזה יהיה אפקטיבי רק אם מספיק עיתונאים יעמדו. הנקודה שלי היא שאם מספיק עיתונאים יעמדו בו, הוא יהיה מאוד אפקטיבי.

    שחר

  3. פוסט מספר 400 במסד הנתונים, לפחות.

    אני לא במאה אחוז בטוח איך הולך המספור של wordpress. אני חושב שהדפים (כמו דף הרישום והדף על “מי אני”) גם תופסים מספר, כמו גם פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא פרסמתי, כך שאני לא בטוח שבאמת מדובר בפוסט ה-400.

    כך או כך, זה קרוב, ואם בא לך לפתוח בקבוק של יין טוב (‎אני לא כל כך שותה שמפניה), אני אצטרף בשמחה.

    שחר

סגור לתגובות.