חברת מיקרוסופט קונה את “ג’יטקו”

כן, אני יודע שאני לא בד”כ מעיר על דברים מסוג זה, אבל מכלול של לא מעט גורמים גרמו לי לחרוג ממנהגי זה הפעם. הסיבה המרכזית היא שאני חושב שמילים כמו “אקזיט” הן מעליבות לחברה כמו ג’יטקו.

דבר ראשון, לינקים:
NRG, ‏Ynet, ‏TheMarker, גלובס.

מי שיציץ בקורות החיים שלי יגלה שעבדתי בחברה במשך מעל שמונה שנים. אני מכיר את החברה (ואת המנכ”ל) עוד לפני שהחברה היתה חברה בע”מ, עוד בימים שהיא התעסקה בכתיבת לומדות פיסיקה למחשב בשם “אמיגה”. כמו כן, כן, יש לי שם כמה מניות. לא הרבה במיוחד, אבל בהחלט אם סכום העסקה עומד להיות כמו שפורסם, גם לא מדובר בסכום זניח. בשבילי זהו ה-exit הראשון, ולא במקרה. גם לא במקרה מדובר באקזיט על מניות שקיבלתי לפני יותר משמונה שנים.

וכאן הנקודה שאני רוצה להעלות, בעצם. למרות שאני מתעסק במחשבים כבר הרבה שנים, למעט תקופה יחסית קצרה בצ’ק פוינט, אני לא באמת עובד הי-טק. התייחסתי לזה כבר בעבר. הדבר הזה שמכונה “הי טק”, ובעבר כונה “כלכלה חדשה”, הוא משהו שאני מנסה להתרחק ממנו, הן במישור האישי, והן בלינגנו.

אני אסביר.

כאשר אנשים אומרים “הי טק”, הם בד”כ לא מדברים על טכנולוגיה חדישה או אלגוריתמים מתוחכמים. ז”א, הם כן מדברים על כל הדברים האלו, אבל הרבה פעמים, אם תקלפו את השכבות, תגלו שהם בעצם מדברים על מתעשרי ההי-טק. וכאן הכשל, לדעתי. לפחות, כאן הוא מתחיל.

המונח סטארט-אפ התחיל, לפחות עד כמה שהזכרון שלי מגיע, בערך ב-1993. בזו אחרי זו, שבוע אחרי שבוע, שמענו על שלוש חברות ישראליות שהתחילו מכלום והצליחו לייצר טכנולוגיה שהשפיעה על העולם. הראשונה היתה חברת VocalTech, שייצרה טכנולוגיה להעברת דיבור מעל רשת האינטרנט (אז לא היה קיים המונח Voip). שבוע אחריה שמענו על חברה בשם VDO, שייצרה טכנולוגיה דומה עבור וידאו. עבר רק שבוע ושמענו על חברה בשם צ’ק פוינט שייצרה, נו, טוב, אתם יודעים טוב מאוד מה היא ייצרה.

וזו חלק מהנקודה

חלק מהחברות הללו הצליח, חלק נעלם, וחלק עדיין חי, אבל לא באמת שומעים עליו (שליש שליש שליש, אם רוצים לדייק). אף אחת מהן לא נקנתה ע”י חברה שלישית. כל אחת ואחת מהחברות הללו ניסו, כל אחת בדרכה, להרוויח המון כסף ע”י יצירת מוצר. מה שהחברות הללו חידשו זה את העובדה שקבוצה קטנה של יזמים יכולה לשבת במרתף שלהם ולתכנן מוצר שיצליח לשנות את העולם. זה היה החידוש.

אלא שהמטרה של סטארט-אפ השתנתה עם הזמן. אני חושב שנקודת השינוי הבולטת ביותר היתה המכירה של מירביליס לחברת AOL תמורת מעל 100 מליון דולר. במובן מסויים, זה היה הניצן הראשון של המונח “סטארט-אפ” במתכונתו הנוכחית, ושל המונח “עובד הי טק”.

מה היה לנו שם, בעצם?
חברה שמעסיקה מספר לא קטן של עובדים (חמשת המייסדים + לא מעט נוספים) מייצרת תוכנה. את התוכנה הם נותנים בחינם לכולם ברשת. את המשכורות הם משלמים מכסף שהכניסו לחברה משקיעים. התוכנה דורשת השקעה בתשתיות, שגם היא מגיעה ממשקיעים. כמות ההכנסה מטכנולוגיה לחברה – אפס.

ובשלב זה חובה על כל כלכלן שפוי לשאול “מה פה שווה מאה מליון דולר?”. אלא שמירביליס לא היתה תקופה של כלכלנים שפויים. אם כבר, מירביליס סימלה את תחילת תקופת ההזיות הקבוצתיות על עושר בלתי נדלה ממקורות לא ברורים, הידועה גם בכינויה “הכלכלה החדשה”. הרעיון הוא שאתה יכול ליצור חברה, לגייס לה מעט כסף ממשקיע קטן, לגייס עם הכסף אנשים, לגייס עוד כסף ממשקיע גדול יותר, להמשיך להעסיק את האנשים, ואז למכור את כל החברה למישהו ברווח ענק לך ולמשקיעים הקטנים.

מי שם לב מה אין בכל התיאור הנ”ל? נכון. אין שם טכנולוגיה. זה לא במקרה. בתקופת “הכלכלה החדשה”, באמת לא היתה שם טכנולוגיה.

לפעמים הוריאציות השתנו. לפעמים במקום לחכות למשקיע הגדול שיקנה את החברה, הסתפקת במשקיע הבינוני. לפעמים אפילו הסתפקת במשקיע הקטן. לפעמים השתתפת במירוץ מבחוץ ע”י קניית מניות של חברות “כלכלה חדשה” בבורסה. מתן אופציות לעובדים, שהיתה אמורה להוות תמריץ לעובדים להשקיע בעתיד החברה, הפכה לתוסף משכורת (מאוד משמעותי) במקרה שהחברה תמכר.

במילים אחרות, המטרה הפסיקה להיות “לייצר מוצר שישנה את העולם”, או אפילו “לייצר מוצר שירוויח כסף”. המטרה הפכה להיות “לייצר חברה אטרקטיבית למשקיעים”. אפילו המציאו שם למכירה של כל מניות החברה – אקזיט.

חדי העין בוודאי שמו לב שאני מציין את ההתנהגויות הנ”ל בגוף שלישי. אלו עשויים לשאול “איפה היית אתה כל הזמן הזה?” יש לי תשובה, ותשובה טובה,לשאלה הזו. אני עבדתי בג’יטק, לימים ג’יטקו, וכנראה שבקרוב “מיקרוסופט”. בכל אחד מהמובנים לעיל, ג’יטקו לא היתה חברת הי-טק.

ג’יטקו, למי שלא מכיר (ואני מניח שיש לא מעט כאלו) הינה חברה של כ-150 עובדים שמייצרת, בעיקר, מוצרים לעזרה לתמיכה טכנית. במילים אחרות, מוצרים שמטרתם שהלקוח לא יצטרך להתקשר לתמיכה הטכנית מלכתכילה. זה כולל מוצרים שעוזרים לך להגדיר מדפסתף דרך מוצרים שמאפשרים עדכון אוטומטי של המערכת, מוצרים שעוזרים לך ליצור קשר עם תומך, וכלה במוצרים שעוזרים לתומך לאבחן מה הבעיה.

כמו שכתבתי למעלה, החברה התחילה את דרכה כחברה שמייצרת לומדות בפיסיקה. שיתוף הפעולה הראשון שלה היה עם חברה בשם “פאקרד-בל”, עוד בתקופה שהשם הזה דווקא כן היה שווה משהו. עם החברה הזו ג’יטקו (באותם ימים תחת השם “PBR”) היתה חברת טכנולוגיה כללית, עם מגוון מוצרים משעשעים כמו שלט רחוק למחשב, ו”עט אור” שעובד ע”י חיבור לכרטיס הקול. משעשעים, אמרתי? ההתמקדות בתמיכה טכנית התפתחה לאט, דרך מוצרים אחרים.

אבל, כמו שהבטחתי, הנושא כאן הוא לא הטכנולוגיה. גם לחברות ה”כלכלה החדשה” מהסוג הגרוע ביותר היה משהו שאפשר היה לקרוא לו “טכנולוגיה”, ואפשר היה להבין ממנו שהחברה עושה משהו ייחודי ומדהים (ודווקא הטכנולוגיה של ג’יטקו היא בתחום משעמם אבל נחוץ). נושא הכלכלה החדשה היה כספים, לא טכנולוגיה. ג’יטק עשתה שתי “טעויות” פאטליות בתקופה הרלוונטית. הראשונה היתה שהיא לא חיפשה משקיע (למרות שבאותה תקופה היתה לה את האופציה להנפיק). השניה היתה שהיא הרוויחה כסף ממכירת המוצרים שלה. למעשה, החברה היתה רווחית. על פי מיטב ידיעתי, למעט ההשקעה הראשונית בחברה (ריצ’רד), החברה לא גייסה כסף חיצוני עד 2004, וגם אז לא ביוזמתה. בניגוד למה שגלובס טוען, החברה לא הפכה לרווחית רק אז. היא היתה רווחית עוד הרבה הרבה קודם.

וזו הנקודה. אין בושה בלמכור חברה תמורת רווח. המונח “אקזיט”, בוודאי כשהוא מושמע כפעולה חיובית של להפטר מחברה, מדבר על זה שלחברה לא היה שום עתיד ללא אותה מכירה. לג’יטקו היו שיתופי פעולה מאוד מרשימים עם מעט מאוד לקוחות, אבל מאוד מאוד גדולים. במאמרים השונים ראיתי שציינו את NEC ו-AOL. היו עוד כמה שמות, אבל כולם כולם כולם שמות שכל מי שמסתובב באיזור של עולם המחשבים שמע. החברה יכלה להחזיק את עצמה, ועשתה את זה במהלך 15 שנה. להניח שמטרת החברה זה לייצר אקזיט זו הנחה מעליבה. אם זו היתה מטרת החברה, אני משוכנע שכרך המכירה היה גם יותר גבוה.

ולסיום, נקודה למחשבה על איך שגלגל מסתובב. כמו שאני מניח שרוב קוראי הבלוג יודעים, יש חברה שמתעסקת בתחום מאוד דומה לשל לינגנו (החברה שלי). לחברה קוראים “קודפידנס”, והמייסד והמנכ”ל שלה הוא גלעד בן יוסף. לפני כמה חודשים גלעד פרסם בבלוג שלו, והחברה הוציאה הודעה לעיתונות, שג’יטקו מבצעת השקעה בקודפידנס. כמובן שאין שם פרטים מדוייקים, אבל בד”כ בהשקעה מהסוג הזה המשקיע מקבל את האפשרות למנות חבר דירקטוריון.

מה שמביא אותנו למצב הלא נעים הבא. לחברה שמתעסקת בקוד פתוח, ושמנהלה הוא דמות ידועה בתחום הקוד הפתוח, יש כבעל מניות מרכזי את חברת מיקרוסופט.

כמובן שזה לא מחוייב המציאות. בהחלט ייתכן שהיו סעיפים בהסכם המקורי עם ג’יטקו שמנעו את זה. יכול גם להיות שמיקרוסופט לא מעוניינת בקודפידנס, ולא כללה את זה בעסקה. אם אני לא טועה, TheMarker, בכתבה הרלוונטית, מיהר להגיד משפט בסגנון של “עתיד קודפידנס לא ברור”, משפט שהוא מרושע כמו שהוא לא מדוייק, ולא מופיע בכתבה כרגע. מה שכן, הייתי מצפה מגלעד להתייחס לנקודה הזו, לטוב ולרע, בצורה פורמלית. גם אם אין שום בעיה מהותית (ובהחלט ייתכן, ואף סביר, שזה המצב), הרי שאני הייתי מרגיש לא נוח במצב של לקוח של קודפידנס, ותגובה מהירה היא חשובה.

כמובן שבנוסף לענייני הכספים, יש פה עניינים יותר רגילים. ג’יטקו היתה עבורי לא רק מעביד לשעבר, או חברה שבה אני מחזיק מניות. ג’יטקו היתה גם לקוח. למעשה, צלם שארב מחוץ לדלתות הזכוכית של החברה צילם תמונה שהתפרסמה בידיעות אחרונות. בתמונה רואים מישהו מאחורי שולחן המזכירות, ושני אנשים הולכים בדרכם (לכיוונים מנוגדים). שליש מתוך המופיעים בתמונה הם עובדי לינגנו (ולא, אני לא מופיע בה). לא ברור, עדיין, אם ואיך הדבר יוכל להמשיך. למרבה השמחה, ג’יטקו לא מהווה לקוח קריטי כל כך שהחברה לא יכולה לשרוד בלעדיו, אבל זה כן מסוג הדברים שעשויים לשנות תמונת מצב.

בקיצור, נסיים בברכת “הצלחה” לכולם, וגמר חתימה טובה.

שחר

עדכון 5/10/2006:
מסתבר שגלעד קרא את הפוסט הזה, ואף התרגז. על כן, למען הסר ספק, כוונתי לגבי ההמלצה לפרסם פומבית את נושא אי הבעיה היתה המלצה ותו לו. נושא הבעיה הפוטנציאלית עלה בצורה פומבית הרבה לפני שאני כתבתי את הפוסט הצנוע הזה, ואני מאמין שרחשושים שאפשר להרגע, רצוי להרגיע כמה שיותר מוקדם. כמובן שבמקרה דנן, אני לא נושא הרחשושים ולא קשור אליהם. ברור, לכן, שגם אין לי עניין להגיד לאף אחד מתי ואיך להגיב. הבעת דעתי בנושא היתה לא יותר ולא פחות מאשר זאת – הבעת דעתי.

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

11 תגובות בנושא “חברת מיקרוסופט קונה את “ג’יטקו””

  1. שני הערות:

    1 – לגבי קודפידנס, אני לא ראיתי שום היחסות לאספקט הזה של העסקה עם מייקרוסופט בעיתונות. למעשה, חוץ ממני וממוליקס (ועכשיו אתה) לא ראיתי שום התייחסות לעניין הזה בכלל ברשת. האמת שזה באמת סיפור לא שגרתי: לא בכל יום מיקרוסופט הופכת להיות משקיעה בחברת שירותי תוכנה ותמיכה שגרעין הפעולה שלה הוא תוכנה חופשית. אני די בספק אם תהיה לעניין הזה השפעה אמיתית על קודפידנס (כמובן, בכפוף לכמות ההשקעה שהיתה לגיטקו בקודפידנס) – נחיה ונראה. גלעד לא מדבר בנתיים, ואני בהחלט מבין אותו, אני מתאר לעצמי שגם מבחינתו העניין נראה קצת מעורפל עכשיו. לדעתי הוא צריך לנהל התיעצויות עם מומכים לדיני חברות ושאר ירקות – ולראות איזה מרחב תמרון יש לו בתוך בתוך הסיטואציה הזו.

    2 – לגבי ICQ אני לא מסכים איתך. היה חידוש משמעותי טכנולוגי בICQ והוא היה הממשק – זה די אופייני למתכנתים לזלזל באספקט הזה, אבל זה אספקט מאוד משמעותי בהצלחה או כישלון של מיזם תוכנה.

    1. זה הופיע ב-themarker עם אימרה מעליבה בסגנון של “עתיד החברה לא ברור”. זה לא מופיע כרגע. זה לא הופיע ב-YNet במקור, אבל כן מרומז שם כרגע.
      כך או כך, אני חייב לציין שאני שמח שאני לא במצב הזה בעצמי. זהו לקח חשוב בשבילי אם לינגנו אי פעם תרצה לגייס משקיע גדול.
    2. יכול להיות שהיתה שם טכנולוגיה מדהימה. אני טוען שלא היתה שום התייחסות לטכנולוגיה, לא אצל מירביליס, ולא אצל האקזיטים המאוחרים יותר (עם יוצא דופן בולט של כרומטיקס). הנקודה היא שיש או אין טכנולוגיה, המרכז זה האקזיט והשאלה “כמה קיבלו?”. הטכנולוגיה הפכה משנית לשאלה הזו. כמובן שמירביליס, בהיותה הסנונית למגמה, היתה במצב יחסית טוב לאלו שבאו אחריה. עדיין, על ממשק לא משלמים 100 מליון דולר.

    שחר

  2. אני יודע שאנחנו תמימי דעים לגבי רוב הנושאים שהעלת, אבל בכל זאת כמה ניטפוקים:
    א. מירביליס נמכרה ב- 400 מיליון דולר במזומן.
    ב. המונח “אקזיט” בא לתאר מצב שבו היזם “נפגש עם הכסף” כלומר מנזיל את ההשקעה שלו. הוא לא בהכרח מתייחס למכירה בלבד, אלא גם להנפקה. אני לא מכיר דרך שלישית ליזם להפוך את המניות שלו לנזילות, אבל אם היתה דרך כזאת גם היא היתה “אקזיט”.
    ג. אני די זוכר שהשתמשו במונח “סטארטאפ” עוד בשנות ה- 80 בתקופה של מרקורי, נייס ואפרת (קומברס). אפילו בחברה בשם קלאס-איקס (שאתה מכיר היטב) קראו כך אלה שקיבלו אותי לעבוד שם.
    אני חושב שלמונח הבעיתי שאתה מתכוון יותר נכון לקרוא “חברות דוט קום”, ואני מסכים איתך ששנת 95 שהביאה את ווקאלטק ווידאונט לשוויים מדהימים (על הנייר) היא כנראה ההתחלה של הגל הזה.

    וכמובן, ברכות לשוקי ולשאר החבר’ה. אני מציע לא לדאוג לגלעד; מקורות יודעי דבר טוענים שאין סיבה לחשוש שמיקרוסופט תהיה בעלת מניות בקודפידנס.

  3. א. אוקיי.
    ב. אקזיט זה מצב שבו בעלי המניות יכולים להפוך את המניות לכסף בקלות יחסית. זה אומר שחברות מנפיקות כדי לתת כסף לעובדים, ולא כדי לגייס כסף לפעילות של עצמן. זה עדיין חלק מאותה התופעה.
    ג. כך כתבתי. אני אפילו לא בטוח שאני מכניס את ClassX לקטגוריה של “חברות נייר”. אני לא מספיק הייתי מודע לפרטים (הקשר שלי עם אלעד ז”ל כבר לא היה מאוד הדוק באותה התקופה) כדי לקטלג היטב.

    לגבי גלעד – בהחלט יכול להיות שהבעיה לא קיימת. אני עדיין חושב שהעדר תגובה פומבית מצידו לבעיה הפוטנציאלית בולטת בהעדרה.

    שחר

  4. על פניו, השתלמות השקעה בחברה אמורה היתה להיות פונקציה של רווחיות החברה והיקף הפעילות שלה. למשל, ניתן היה לחשוב על תוכנית עסקית שבה המשקיע משקיע בחברה, ומוסכם שכאשר החברה מגיעה לרמת רווחיות מסויימת, היא קונה חזרה את המניות של המשקיע בסכום נתון, או מחלקת דיבידנטים מסויימים. מכירה של כל החברה כמכלול, או פתיחתה לשוק הפרוע שהוא הבורסה, הן לא מחוייבות המציאות כדרך להרוויח על השקעה בחברה.

    הסיבה היחידה שנושא האקזיט התפתח הוא בגלל שהתרגילים הפיננסיים האלו הפכו להיות נפוצים, ומאוד רווחיים. זה לא עושה את זה הגיוני, או אפילו מועיל למישהו חוץ מלבעלי המניות.

    שחר

  5. אני אנסח את זה במילים יותר חריפות, ברשותך.

    הבעיה של עולם ה”הי טק” היא עצם העובדה שמשקיע נכנס לחברה עם Exit strategy. בכל עולם אחר, הסיבה שאתה משקיע בחברה היא בגלל שאתה מאמין ביכולת החברה לגדול ולהתפתח. במצב כזה, לצאת מהחברה זה הדבר האחרון שאתה מעוניין לדאוג לו ברגע הכניסה.

    שחר

  6. היי שחר (וכל שאר החמוצים) ,
    למעשה שמעתי על מה שכתבת לא היום, אך בתוקף היותי חייל מילואים בשכם נבצר ממני להתחבר ולבדוק מה ומי כתב מה (את מעט זמן החיבור שהיה לי לרשת העדפתי לנצל למטרות חיוביות יותר).
    נראה לי שקצת עברו כאן את הגבול בנושא של מר גלעד בן יוסף ו/או החברה שבבעלותו.
    לצערי, קראתי עתה את הדברים ואני בהחלט משוכנע שאכן הדברים קצת יצאו מפרופורציה.
    למה אני מלמד סנגוריה על גלעד, בדיוק מהסיבה הפשוטה שגם אני בעל עסק, גם אני מכיר רבים מהמשחקים למינהם ואני חושב שלא אני ולא אתה היינו רוצים להיות במקומו, כאשר רומזים רמזים כאלו ואחרים עליו או על החברה שלו.
    גלעד, ככל הידוע לי, אדם מאד רציני, ואיש קוד פתוח בנשמתו ואני חושב שמגיע לו מעט הקרדיט לנהל את עינייניו בעצמו, לא אני ולא אתה לקוחות שלו, ככל הידוע לי אין מבין קוראי הפוסט הנ”ל משקיעים בחברתו ולכן הדרישה או הבקשה להסברים מצידך או מצידם של אנשים אחרים אינה אלא התעסקות ברכילות.
    לא פלא שגלעד התרגז.
    גלעד, יכול לעשות בעסק שלו ככל העולה על רוחו, גם אם הוא יעשה את הגרוע ביותר , לכל היותר לקוחותיו יעזבו אותו .. .ואתה יודע מה, גם אם מחר בבוקר הוא יחליט שהוא מייצר תוכנה קיניינית – זו זכותו..
    יכול להיות שכולנו מנסים להיות אנשי קוד פתוח טובים, חלק מהבעיה בישראל היא שאנחנו כל כך מנסים שפשוט לא אכפת לנו לדרוס את האחר. אפשר לראות את זה במה שקורה בקהילת הלינוקס, בעמותת המקור לעיתים ובכל מקום בו אנו נפגשים (בצורה אמיתית או ווירטואלית) .
    אנחנו כל כך טובים בלהיות אנשי קוד פתוח – ששכחנו מה זה להיות אנשים, להיות בני אדם ..
    יכול להיות שחברות קינייניות הם ה”שטן בהתגלמותו” , אבל צריך לזכור שגם בהם בסך הכל ישנם בני אדם – על אחת כמה וכמה בחברות קוד פתוח.

    צריך לזכור שבסוף בסך הכל מדובר על קוד פתוח .. לא על חיים או מוות.

    יתרה מזאת, כבעל עסק, לא חושב שהייתי רוצה לראות מתחרה שלי מציע לי הצעות מעל דפי הרשת . אני לא בטוח שזה מכובד ומכבד את האנשים המעורבים.

    יכול להיות שלגלעד מגיע התנצלות, כמו שאתה ביקשת ממנו משהו, יכול להיות שצריכים לבקש ממך להתנצל בפניו.

    בכל מקרה,
    שנה טובה לך ולכולנו, שנת בריאות ואושר
    ושנזכור בסוף להישאר גם בני אדם אחד לשני.

    אופק דורון
    פינגוין.

  7. לפני הכל, כמות המילואים שאתה עושה מרשימה מאוד.

    כמו שאמרתי קודם, בתגובה למישהו אחר, לא התכוונתי לדרוש שום דבר מאף אחד. כמו כן, גם כמו שאמרתי קודם, צר לי אם הובנתי כאילו כן, ואם מישהו בכלל, וגלעד בפרט, נפגע מכך.

    דעתי האישית היתה (ועודינה) שהיה חכם יותר מצד גלעד כן להתייחס לזה פומבית. האם אתה טוען שהייתי צריך לשמור אותה לעצמי בגלל שגלעד עשוי היה להפגע ממנה? האם יש הבדל עקרוני בין עיצות שאני נותן בבלוג הזה מידי פעם לחברות אחרות (מיקרוסופט צריכה לעשות ככה, העיתונאים צריכים לעשות אחרת, וכו’) לבין האמרה הזו לגבי קודפידנס? אם כן, אני אשמח לשמוע מדוע ההבדל.

    שחר

  8. שחר שלום,

    רק עכשיו ראיתי את ה-post הנ”ל, ורציתי להוסיף עוד פרט לפיקנטריה.
    ג’יטק נקראה עוד לפני כן G.Yeda , ואחד ממוצריה היה לומדת חשמל שעבדך הנאמן פיתח על האמיגה, והסב מאוחר יותר ל-PC (תחת DOS כמובן). את הקוד המקורי ירשתי מעופר כהנא, שלאחר מכן היה בקלאס-איקס, וווקלטק.

    עולם קטן, לא כן?

סגור לתגובות.