אני כבר כתבתי על זה פעם, אבל לא באותה הרמה שפאול גרהם צולל לעומק. הוא כתב על זה באתר שלו.
בין השאר, הוא נתן גם הפניה לדף של סוכנות PR שמסביר איך לדחוף תוכן לבלוגרים. פאול צודק – המאמר פשוט מצחיק. ציטוט נבחר:
אני לא יודע מה לחשוב על הנושא. מצד אחד, ברור לי שמי שיש לו מה להגיד ירצה להגיד את זה בתפוצה רחבה. אם יש מקצוענים שדוחפים את זה, שיהיה. גם אני, כמו פאול, חושב שהאשמה פה היא של העיתונאים שאוכלים את כל מה שמגיע אליהם. גם אני שוקל, כמו שפאול עשה, לקחת חברת PR כדי לייצר מודעות למוצר של לינגנו.
מצד שני, חברות ה-PR בארץ כנראה באמת לא מכירות את העבודה. אם נקשיב לדברים שעידו קינן, כתב עבור NRG, אמר ואז הדגים בבלוג שלו, הרי שהרעיון שלהם להשיג חשיפה זה להפציץ במילים מרשימות את כל העולם. לא בדיוק טקטיקה שתעבוד על בלוגרים.
מצד שני, אם יחצ”ן היה באמת עושה את שיעורי הבית, לומד את מה שאני אוהב לפרסם בבלוג, ופונה אלי עם תוכן רלוונטי, מה הייתי עושה עם זה? ברור שגם אם זה מתפרסם, זה מתפרסם תוך הפניה למי ששלח לי את הידיעה, אבל האם לעשות “דווקא” ולא לפרסם?
מי שקורא את קווי היסוד של ההנחיות ליחצ”נים רואה שם כמה דברים מאוד נכונים. בין השאר הם אומרים:
1. אל תסתירו את הסיבה שאתם מתקשרים, או מי הלקוח שלכם.
2. ייצרו עניין באמצעות שיחה, לא באמצעות מילים מפוצצות.
3. לא להפציץ בהמון בקשות לפירסום.
יחצ”ן שיעקוב אחרי ההנחיות האילו, באמת עשוי לקבל את הבמה שהוא מחפש, גם אצלי. מצד שני, אם הבלוגים יגרמו ליחצ”נים להעלות את רמת ההודעות שלהם, מה טוב.
אולי כדאי לייצר “אמנת היחצון לבלוגרים”. כללי עשה ואל תעשה של איך לגרום לבלוגר לפרסם את מה שאתה כותב. חוץ מההנחיות בקישור שנתתי, אני מציע גם כמה משלי:
1. אם אתם רוצים לחסוך לי זמן, כדי לאפשר לי פשוט להעתיק ולהדביק את מה שכתבתם לבלוג שלי, נסחו את ההודעה בגוף ראשון. אני יודע שהודעות לעיתונות יוצאות בגוף שלישי, בדיוק למטרה זו, אבל אז זה נשמע כאילו שאני מדווח עליכם, מה שאין כך המצב. אני מעדיף להגיד “הנה הודעה לעיתונות ששלחו אלי:”, ואז לשים את הטקסט שלכם. אני יודע שזה פחות טוב בשבילכם, אבל החיים קשים.
2. אם כמות ההודעות שמגיעות אלי עולה על מה שאני יכול לטפל, אף הודעה לא תעבור. כדאי שתיקחו את זה בחשבון לפני שאתם שולחים אלי דברים שסביר להניח שאני לא אפרסם.
הצעות לכללים נוספים יתקבלו בברכה.
שחר