בעקבות דיון (במובן הרחב של המילה, כמובן) בוואטסאפ על הנושא, חשבתי שלמען השקיפות נחשוף פה את הסיבות למצב הקיים.

דבר ראשון, הרקע. לכנס “אוגוסט פינגווין” יש נותן חסות ראשי אחד שמגיע לו את מלוא הקרדיט. מדובר על איגוד האינטרנט, שכבר מספר שנים עוזר להפיכת הכנס הזה למציאות, בלב שלם ובשמחה. למרבה הצער, מסיבות שלא הצלחתי לגמרי לרדת לעומקן, אף אחד מנותני החסות המסורתיים האחרים של הכנס (כלומר, אלו שמימנו אותו מספר שנים) לא הצטרף השנה, למעט לינגנו, שהחסות שלה נקנתה לא בכסף ישיר אלא בזמן עובדים. נכון ללפני מספר שבועות לא גדול, אלו היו כל נותני החסות שהיו מובטחים לכנס.

המצב התחיל להשתפר כאשר הצטרפו נותני חסות נוספים, ואז פנה אלי עמית כהן ממיקרוסופט והציע שמיקרוסופט תשתתף בחסויות לכנס השנה, ושאל לגבי תנאים ומחירים. במקביל, כנראה אם קשר, אבל לא בטוח, אמיר שבט פנה אל ליאור והציע לו לתת הרצאה בנושא מיקרוסופט וקוד פתוח. מכיוון שאנחנו הבטחנו לעצמנו ולנותני החסות שההחלטה על תוכן הכנס תתקבל ללא קשר לשאלת החסויות, היו פה שתי שאלות שהיה צריך לענות עליהם:
– האם לשלב הרצאה של מיקרוסופט בלוחות הזמנים של הכנס?
– האם לקבל חסות מחברת מיקרוסופט?

נציין שהשאלות האלו הינן בלתי תלויות מהצד שלנו, אבל לא בהכרח בלתי תלויות מצד נותני החסות. בפרט, לא בלתי מתקבל על הדעת שנותן חסות יחליט שאם אין לו הרצאה, הוא לא מעוניין לשים כסף. זה בסדר גמור מצידנו, כל עוד זה לא משפיע על ההחלטה בצד שלנו אם לשלב את ההרצאה או לא. התפיסה של אוגוסט פינגווין אומרת שהתוכן של הכנס חייב להיות נתון לשיקול המקצועי בלבד, או שאנחנו עלולים לאבד את הקהל שלנו. עצם העובדה שהכנס שומר, פחות או יותר, על כוחו במשך 6 השנים שהוא כבר מתקיים (עם אינדיקציות שהשנה, הפעם השביעית, הכנס לא יהיה קטן יותר) מהווה אינדיקציה שזו חשיבה נכונה. למען שמירה על איכות ושם הכנסים של השנים הבאות, אנחנו נאלצים להגיד לנותני חסויות “לא” על דברים שהם רגילים לדרוש ולקבל בכנסים אחרים שנערכים בארץ.

אז נחזור לשאלות:

האם לשלב הרצאה של מיקרוסופט בכנס?

לדעתי, בכלל אין שאלה. בכנס יש מסלול כללי שמטרתו לספק ידע בנושאי דברים רלוונטים שקרו בעולם, ואין יותר רלוונטי מאשר החלטה של מיקרוסופט שהיא מתעניינת בנושאי קוד פתוח. ברור וידוע שלא כל מה שמיקרוסופט רואה כ”פעילות למען קוד פתוח” ייראה כך למי שמעורה בתחום, וברור שייתכן ומדובר בתרגיל שלהם, כמו שראינו בעבר. אפילו אם שתי ההנחות נכונות, אני חושב שלא נכון להרגיש שהקהל שלנו הוא טיפש או לא מסוגל לשאול את השאלות בעצמו.

מרגע שהבנו שאנחנו מעוניינים שמיקרוסופט תדבר, עלתה שאלת הצורה. אני חשבתי על שתי אפשרויות. הראשונה היא לתת להרצאה יותר זמן, מתוך הקפדה שהזמן הנוסף יוקדש לשאלות מהקהל. הרעיון היה להגיד “טוב, יש לכם במה, אבל תצטרכו להראות לקהל שאתם מדברים על משהו רלוונטי”. הבעיה עם זה היא ששאלות מהקהל, בעיקר במצב שבו המרצה (לפחות על פניו, ברמה התיכנונית) נמצא בעמדה מאוד שונה מעמדת רוב הקהל, לא מצליחות בד”כ. לקהל, כקהל, יש חוסר מיקוד שנובע מזה שהשאלות באות מאנשים שונים.

האפשרות השניה היתה להקצות זמן כמו במקרה הראשון, אלא שאת השאלות ישאל מישהו מטעם “המקור”. מעין הרצאה + פאנל. חוץ מהעובדה שהרעיון הזה הוא טיפה מתנשא, כמה מחברי הוועדה חשבו שהפתרון הכי טוב יהיה אם הקהל יוכל לצבוא על אמיר המסכן בשאלות מסדרון, אחד על אחד. כתוצאה מכך, ברמת השיבוץ, לאמיר הוקצא בדיוק אותה כמות זמן כמו לכל מרצה אחר, שיחולק בדיוק כמו אצל המרצים האחרים, ואנחנו מצפים לשמוע בבלוגים שלכם את השאלות והתשובות הלא פורמליות שנציגי מיקרוסופט היו צריכים להתמודד איתן.

כך או כך, ברור שאם מיקרוסופט מציעים הרצאה, אנחנו נותנים להם אותה, בדיוק כמו שעיתונאי שמוזמן לראיון עם ראש ממשלה שנמצא בחקירה פלילית לא אומר “אני לא מסכים עם דרכך, ועל כן אני לא אתן לך במה”. יש דברים שהם יותר מידי מעניינים.

מה שמביא אותנו ישר לשאלה השניה:

האם לאפשר למיקרוסופט לתת לנו חסות

בואו ננתח את מנגנון החסות. חברה נותנת X כסף. בתמורה, החברה מקבלת את הלוגו שלה בצמוד לשם הכנס, והיא גם מקבלת אפשרות לפניה ישירה אל קהל הכנס, מבלי שאנחנו נתערב בתכנים. בכנסים אחרים שנערכים בארץ גם נהוג שהחברה יכולה להכניס הרצאה אל תוך תוכן הכנס עצמו, אבל כמו שאמרתי כבר, אנחנו עשינו הפרדה מאוד ברורה. כל מה שקורה בתוך דלתות האולם באחריותנו. כל מה שקורה מחוץ לדלתות האולם נתון למכירה.

אני מניח שיש אנשים שהגישה הזו מפריעה להם. צריך להבין שעסקה בין שני צדדים, אם היא עסקה טובה, צריכה להעשות כאשר שני הצדדים מרגישים שהם קיבלו תמורה שהיא גדולה מעלות השכר שהם שילמו תמורתה. אם זה מתקיים, לא זו בלבד ששני הצדדים יוצאים מרוצים, אלא שיש סיכוי טובה ששני הצדדים ישמחו להפגש ולעשות עסקאות דומות בעתיד. בכל מה שקשור לקבלת חסות בכנס, נותן החסות נותן כסף (למעט יוצאים מין הכלל, כמו לינגנו). זה החלק הקל. החלק היותר מסובך הוא מה הוא מקבל. כמארגני הכנס, אנחנו מנסים לתת לו משהו שהוא ירגיש שהצדיק את ההשקעה מבחינתו. אם אני מצליח לקבל המון כסף מחברה מסויימת מבלי לתת לה שום דבר שהיא רוצה בתמורה, זה שווה לי פחות מאשר מצב שאני מקבל פחות (או נותן טיפה יותר), ומצליח לקבל נותן חסות שישמח לתת לי חסות גם בשנה הבאה. הצד השני הוא שאם נותן החסות מבקש לקבל יותר מידי מבחינתי, או לתת פחות מידי, אני לא אהיה מוכן לקבל אותו, ושנינו נפסיד. לא כל נותני החסות מבינים את זה, אבל העיקרון הזה עובד לי טוב מאוד בחיים, גם בקשר לכנס וגם בקשר לעסקים.

מרגע שהגדרנו את המבואה כמקום שבו נותני החסות חופשיים ליצור קשר בלתי אמצעי עם קהל באי הכנס, אין לי שום רצון או יכולת לשלוט על מה שהם עושים שם. בהחלט ייתכן שמיקרוסופט ירימו דוכן במבואה של הכנס (לא בטוח שהם ירצו), ומבחינתי שינסו לחלק שם ויסטה לכל באי הכנס. אני באמת סומך על מי שמגיע לכנס שהוא מסוגל לחשוב בכוחות עצמו ולהחליט אם זה טוב לו או רע לו. אני לא חושב שזה תפקידי לגונן על מישהו מפני החלטות שהוא עצמו עושה, ועל כן אני לא אראה את זה ככישלון אישי אפילו במקרה (המאוד לא סביר) שזה מה שמיקרוסופט אכן יעשו.

בהנתן כל הנ”ל, האם היינו צריכים לאפשר למיקרוסופט לתת חסות לכנס. בניסוח אחר, האם לאפשר למיקרוסופט לתת לעמותת המקור כסף? חשוב לציין שתמורת הכסף הזה הדבר היחידי שמיקרוסופט יכולה לצפות לקבל הוא גישה לבאי הכנס. הכסף הזה לא מאפשר להם להכתיב לעמותה היכן לפעול וממה להמנע. יותר מזה, לאור ההיסטוריה של עמותת המקור, אני חושב שזו תהיה תמימות מצידם להניח שאם הם יבואו ויגידו “שילמנו לכם על הכנס, אל תתנגדו ל-X” אנחנו נגיד משהו חוץ מאשר “לכו לעזאזל”. אפילו המקרה הלכאורה סביר, שבו אנחנו נפחד לעשות משהו בגלל שזה יגיד שמיקרווספט לא יממנו לנו את הכנס בשנה הבאה הוא לא מתקבל על הדעת. השנה קיבלנו רק ממן אחד שהיה איתנו בשנה שעברה, ובכל זאת הצלחנו להרים כנס. אין שום סיבה להניח שאותו הדבר לא יקרה בשנה הבאה.

לאור זאת, אני חושב שלא לאפשר למיקרוסופט לממן פעילות קוד פתוח של עמותת המקור שקול למי שאומר “אתה עשית משהו שלא רציתי שתעשה, אז אני אכרות לעצמי רגל”. דרך אגב, אני חושב שמישהו אומר “אני לא אגיע לכנס שמכיל תכנים שאני מתעניין בהם בגלל משהו שמארגן הכנס שעשה, שאני חושב שהוא לגיטימי בהקשר שלו” פועל על פי אותה הלוגיקה. אני אמרתי את זה בעבר, ואני אחזור על זה כאן – אני אקבל כסף למימון פעילות שאני חושב שהיא חיובית מכל אחד שלא מצמיד תנאים לכסף שהוא נותן, גם אם הוא המקרה המייצג של ההיפך של אותה הפעילות. אם מישהו רוצה לממן פעילות שנוגדת את האינטרסים שלו, למה שאני אעצור אותו? איך זה פוגע במיקרוסופט ש”המקור” לא תקבל את הכסף שלהם, וגם אם כן, למה זו מטרה שלנו?

סוגיית הלוגו

היתה הערה אחת שכן היתה מובנות לי במישור הרגשי: “יהיה לי קשה ללבוש חולצה של הכנס שיש עליה לוגו של מיקרוסופט”. מכל טיעוני המתנגדים, זה היחידי שהתחברתי אליו, אולי בגלל שזה הטיעון היחידי שהיה טיעון רגשי ולא התחבא מאחורי נימוקים כאילו אובייקטיביים. הבעיה המרכזית עם הטיעון הזה היא שבעוד שאני בהחלט מתחבר אליו במישור הרגשי, אין לו שום ביסוס. אם הם ספונסורים, מגיע להם להופיע על החולצה. אם אני אתחיל להעניש נותני חסות שאני לא אוהב, גם חרגתי מהעיקרון שציינתי למעלה, וגם פגעתי ביושר האינטלקטואלי שלי.

וזו בדיוק הנקודה, בעצם. אין סיבה טובה, לא אידאולוגית ולא רציונלית, נגד. הסיבות נגד הן רגשיות, ובעוד שאני בהחלט יכול לגלות להן הבנה, אני לא יכול להרשות לעצמי לפעול לפיהן.

שחר