NRG כותבים על חוקים שמשרד הביטחון וצה”ל היו רוצים. החוקים, בגדול, כוללים שורה ארוכה של הגבלות אזרחיות על מי שהשתמט מלשרת בצה”ל. יש לי בשבילכם כמה נקודות למחשבה.
דבר ראשון, ההגדרה של “משתמט” דורשת הבהרה. קחו אותי, לדוגמא. אחרי שנתיים ועשרה חודשים של שירות חובה (קיצור קל בגלל לימודים) וכשבע שנים של מילואים קיבלתי פרופיל 21. האם אני “משתמט”? אילו הייתי משתמט, האם לא הייתי דואג לפרופיל 21 שיגיע מוקדם יותר? לא באמת נהניתי משמירות מסביב לבסיסים צבאיים במשך כל השנים האלו.
אבל בואו נגיד שהייתי מקבל את הפרופיל מייד בעת הגיוס. האם באמת פרופיל 08777 אומר שהשתמטתי (אין לי את הפירוט המדוייק של משמעות הפרופיל, אבל הוא כנראה אומר “סרטן בלוטות לימפה”). אני ראיתי את גודל התיק הרפואי שהבאתי לוועדה הרפואית (למעשה, השיחה הלכה כך. הפקידה אמרה “תיק רפואי”, אני נתתי אותו, הפקידה אמרה “רק מהחצי שנה האחרונה, בבקשה”, ואני אמרתי “זה הכל מהחצי שנה האחרונה”). האם מישהו באמת חושב שיש מישהו שיזייף תיק רפואי בכזה עובי?
תאמרו: נגביל את ההגבלות בחוק לאלו שקיבלו את הפרופיל 21 על סעיף נפשי. נכון?
דבר ראשון, זו הגבלה טיפשית. זה שהיום המשתמטים משתמשים בסעיף הנפשי זה רק בגלל שזה הסעיף שהכי קל להם לקבל בגינו פטור. אם תייצרו הגבלות על מי שמשתחרר מצה”ל בגלל סעיף נפשי, המשתמטים פשוט יתחילו להשתמש בסעיפים אחרים.
אבל נניח את הנקודה הזו בצד, ובואו נסתכל על כמה מחברי, ידידי ומכרי. אני מכיר כמה וכמה מהם שהשתחררו מצה”ל בגלל סעיף נפשי. עד כמה שידיעתי מגעת, אף לא אחד מהם השתמט.
בואו נתחיל בחבר טוב שלי. הוא עשה מספר דברים שקשורים בערבית, ועל כן שוייך למודיעין. הוא נלחם בשיניים בשיוך הזה והצליח להגיע ליחידה קרבית. לפני בערך עשר שנים, בזמן מארב בלבנון, הוא הסתער על מחבלים ונפצע ברגל. החבר הכי טוב שלו ניסה לחלץ אותו ונהרג. הבן אדם מתקשה מאוד לישון יותר מאשר שלוש שעות בכל לילה. זה נוח אם אני נזכר לספר לו משהו בשתיים בלילה. זה פחות נוח מכל בחינה אחרת.
נחשו נא חברים, איזהו הסעיף בספר הפרופילים של צה”ל שתחתיו מקוטלג “הלם קרב”. נכון, אנחנו מדברים על סעיף נפשי.
מאוד קל להוציא מתכולת החוק את כל מי שאמנם יש לו סעיף נפשי, אבל הוא גם נכה צה”ל.
אלא שיש עוד אנשים שאני מכיר ששוחררו מהצבא עם סעיף נפשי. במקרה שלהם, הם לא שירתו בצבא יותר מאשר כמה ימים. הם בפירוש לא נכי צה”ל. משתמטים, נכון?
קשה לי מאוד לקבוע בוודאות, אבל קשה לי לקרוא למישהו שעד היום לוקח תרופות פסיכיאטריות, או מישהו שאישפז את עצמו לכמה חודשים בית החולים גהה, “משתמט”. אלו אנשים שבאמת באמת סובלים, באמת באמת לא מסוגלים לתפקד בתוך המסגרת הצבאית, ובשבילם נועד אותו סעיף נפשי.
והנה החלק המפחיד ביותר בהצעות המדוברות להצעות חוק. בעוד שהמשתמטים יכולים, יחסית בקלות, למצוא סעיף אחר שעליו הם יקבלו פטור משירות בצבא, הרי שהאנשים שבאמת סובלים מהבעיות לא יכולים. מאניה דפרסיה או הלם קרב, סעיף נפשי הוא הסעיף שמתאים להם. זה לא אומר שהם לא יכולים לתפקד ביום יום, או אפילו לנהוג על רכב (חלקם). זה רק אומר שיש להם נכות.
החוקים המדוברים מענישים בדיוק את האנשים הלא נכונים.
שחר
יש איזה משהו באוויר של בית הנבחרים שלנו שגורם לטימטום או רישעות? הצעה 892, המלחמה באלה שצה”ל שיחרר כחוק (גם בשקרנים וגם באלה שיש להם בעיות אמיתיות) ומאגר המידע שייתן למשטרת ישראל את הזכות להסתכל לי באפנדיציט בלי צו.
מה הולך פה?
בתקופה שהייתי בגיל גיוס, לא גייסו לצבא חרשים וכבדי שמיעה, אבל היה אפשר להתנדב לאחר מלחמה בממסד. אלה שקיבלו פטור בגלל לקות שמיעה – קיבלו פרופיל 21. גם אני.
אם ינסו לשלול לי את רשיון הנהיגה בגלל אי-שרות בצבא, יהיה צורך מן הצדק לחפש בגנזך את טופס ההתנדבות שחתמתי עליו, ולא מומש כי לא נלחמתי על הזכות להתנדב.
אתה מתעלם מהסיבות שבגללן עלו ההצעות האלה בכלל!
ניקח לדוגמה את משתתפי “כוכב נולד” לאורך כל העונות. כמה מהמתמודדים השתמטו? המון!!! מה הנוער הצעיר שנמצא לפני גיוס לומד מזה? שאם אתה משתמט אתה מצליח ו-ב-ג-ד-ו-ל! אתה נהיה עשיר ומפורסם וכיף לך.
אז למה בכלל להתגייס אם הגיוס בסה”כ הורס לך את החיים ומונע ממך להיות סלב מצליח ועשיר…?
אז לדעתי יש מקום להגבלות על משתמטים, אבל(!) צריך לבדוק למי הייתה סיבה טובה לא לשרת ולמי לא. הבעייה היא שבמדינתינו הקטנה יש מספיק אנשים שיצליחו “לעבוד” על הממשל.
אין לי מושג בכלל מה הפרופיל שלי- אני מניחה ש-21.
בתקופת התיכון הייתי במסגרת טיפולית וקיבלתי קצבת נכות. קיבלתי צו ראשון, נסעתי לתל השומר ונכנסתי לחדר. שאלו אותי- “כתוב לנו שאת מטופלת במסגרת כך וכך. זה נכון?”
“כן”
“האם את רוצה לשרת בצה”ל?”
“אני אלך לפי החלטכם”
“טוב, חכי בצד”
כל המלש”בים נכנסו למבדקים הפסיכוטכניים, אני נשארתי על ספספל בחוץ. אחרי כשעתיים של המתנה שלחו אותי הביתה ואמרו לי שיצרו איתי קשר.
אחרי איזשהו זמן קיבלתי זימון לועדה רפואית.
“אנחנו מבינים שאת נמצאת במסגרת הטיפולית כך וכך?”
“כן”
“את לוקחת תרופות?”
“לקחתי בעבר, אך כבר כמה שנים לא נזקקתי להם”
“האם את רוצה לשרת?”
“נראה לי שהכי טוב יהיה שאסיים את הטיפול שלי, ולהתגייס אח”כ”
“המממ… אוקי. נהיה איתך בקשר”
אחרי כמה שבועות קיבלתי בדואר תעודת שחרור, עליה כתוב “מטעמי בריאות”. מאז לא שמעתי מהצבא. אחרי כשנה סיימתי את הטיפול בהצלחה.
אחרי כמה שנים, במקום להיות “100% נכות זמנית”, ירדתי ל-“0%” נכות, ומן הסתם עוד לפני כן הפסקתי לקבל קצבה.
כיום אני במצב מצויין, ומס ההכנסה שאני משלמת כל חודש הוא יותר ממה שמי שעל קצבת נכות מקבל.
אז מה, אני משתמטת?
אני צריכה להתנצל שבגיל 17 הייתי מפוקסת יותר בלהבריא מאשר להלחם בביוקרטיות כדי לשרת?
בכלל, אם צה”ל היה רוצה לגייס יותר אנשים, הוא היה יכול לעשות את זה. אז מה, אנשים משתחררים / משוחררים כחוק מצה”ל, ואח”כ מטילים עליהם סנקציות.
וזה אם נתעלם לרגע מהסטטיסטיקות שמראות שרוב מי שלא מתגייס כיום עושה זאת במסגרת “תורתו אומנותו”, ומספר ה”משתמטים” הוא די מזערי.
אז יש לי הצעה יותר טובה.
בואי נבדוק מי השתמט ומי באמת לא כשיר, ואת מי שהשתמט נשלח לכלא.
ואת יודעת מה עוד יותר טוב בהצעה שלי? לא צריך לשנות שום חוק בשבילה. החוק כפי שהוא היום מתיר לעשות את זה!
שחר
אלמונית, את בסדר – זה מקבלי ההחלטות שמנסים לשמור על הכיסא שלהם שלא בסדר. למעשה, את הפסדת מכך שלא עשית צבא ושיגידו תודה שאת לא רוצה פיצוי על כל מה שהפסדת אם כן היית עושה צבא. זה בדיוק כמו שכתבת: צה”ל בעצמו משחרר אנשים משירות ואח”כ קורא להם משתמטים.
Hanlon’s Razor: http://en.wikipedia.org/wiki/Hanlon's_Razor
Or my favourite corollary: http://www.brainyquote.com/quotes/quotes/c/craigbruce189141.html
Israel is great at making tons of laws, it’s just the nobody bothers enforcing them.
A
שרתתי שירות צבאי מלא, אבל במהלך השירות (די בתהחלתו) נפצעתי. וועדה רפואית פסלה לי את המקצוע הצבאי. ואח”כ צה”ל גם רצה לשחרר אותי והתנדבתי להישאר ביחידה ששרתתי בה והמשכתי לעשות שירות צבאי מלא (כאשר הסכמתי להישאר עם פרופיל די “גבוהה” – 64).
כאשר השתחררתי ניסו להחזיר לי את המקצוע הצבאי, אבל בגלל הסעיפים (הרפואיים) שהיו לי, לא הצליחו, ואמרו לי שיצרו איתי קשר עוד חודש ויגידו לי מה יקרה איתי.
לפני כמה שבועות (אחרי למעלה מ5 שנים מהשחרור שלי) קיבלתי מכתב שצה”ל משחרר אותי משירות מילואים. יכולתי להתנדב לשירות מילואים, אבל בגלל המאבקים שהיה לי בצבא אחרי שהכירו בבעיה הרפואית שלי (כאשר התהליך נמשך למעלה מ8 חודשים בשביל שהוועדה הרפואית תכיר בבעיה, וגם אז היא לא הכירה בבעיה בצורה מלאה), החלטתי לא להסתכן.
אז אני לא מתנדב, אבל עצם השיחרור ממילואים שיש לי כיום עוד יכול לסווג אותי ככזה.
יומר צה”ל לצבא שכירי חרב לאלתר!
מי שהשתחרר מהצבא זה כבר אבוד. לא צריך פתאום להחליט להפעיל סנקציות על אותם אנשים. מה שכן, צריך להבין למה כל כך קל לקבל את הפטור הזה (בצורה חוקית) ולטפל בבעיה הזו. מדיניות הפחדה לא תעזור לאף אחד.
שחר, תודה שהעלית את זה. אני מטפסת על הקירות בחודש האחרון מול ההתעלמות הגורפת של כל מציעי הסנקציות למיניהן מהפגיעה במי שקיבלו פרופיל 21 מוצדק, ושגם כך נאבקים עם משא כבד.
זו איוולת שלא תיאמן, להחליט שמכיוון שאין דרך לברור את המתחזים מדוברי האמת (לפחות לטענת מי שאמור לברור) זה בסדר להעניש את כולם.
אנשים תומכים ברעיונות כאלה, מעלים ומקדמים אותם בשם שמירה על ערכים, צדק ושימור הברית בין אזרח למדינה. מאוד אצילי. רק דבר אחד לא ברור. האם אין לאותם אנשים בעיה לוותר על הערכים ועל שאיפת הצדק הנ”ל כשזה נוגע להענשת אנשים חפים מפשע על מחלתם? ואיך הם באמת מצפים לשמר את תחושת המחויבות של אזרח למדינתו, כשהוא רואה שלמדינתו אין שום בעיה לכלול בענישה שלה גם את מי שאינו ראוי לעונש, סתם כי ככה יותר נוח?
לא שזאת הפעם הראשונה שאנשים עם בעיות ו/או מחלות נפשיות הם הראשונים להמעך תחת הגלגלים. הכי קל לדרוס את מי שמתבייש לצעוק. או, במקרים רבים, פשוט לא יכול, כי הוא בקושי שורד מיום ליום.
ואני חושב שבמקום לבייש את ה”משתמטים” צריך לתת יותר כבוד ועזרה למשרתים. צריך גם לתת כבוד למי שמתנדבים למילואים (הטבות מס, בונוסים וכולי). צה”ל גם ככה סובל מאבטלה סמויה בטונות, לא יקרה כלום אם כמה אנשים חולפים מתחת לרד”ר, ולא יקרה כלום אם יתחילו בכלל כבר לבנות תוכנית לקראת היום שבו זה יהיה צבא התנדבות ולא צבא חובה. כל הטררם הזה של מי-שלא-משרת-הוא-לא-פאטריוט או המשתמטים-מקלקלים-את-הנוער מעכיר את האוירה ומשדר שוב שיותר מהיות צה”ל צבא של העם, העם הישראלי הוא כאילו עם של צבא. אני חושב שיש לנו הרבה אינטרסים אסטרטגיים ותדמיתיים לרדת מהתלהבות הגיוס הדורסת הזו, ולקדם מסלולים אלטרנטיביים של שירות לאומי (וזה אכן קורה בגדול אגב, רק מאוד מאוד בשקט)
מיטל, אני לא חושב שבאמת הבנת. אין דבר כזה “משתמטים”. יש שלוש אופציות-או שעשית צבא, או שהצבא נתן לך פטור משום שיש לך בעיה רפואית/יש לך פטור מסיבה אחרת (חרדים)/הוא לא רוצה אותך או שאתה עריק. שני המקרים הראשוונים אינם מעניינינו, למרות שזה מה שמנסים הפוליטיקאים להגיד. אדיר אוחיון שוחרר בגלל עודף משקל כחוק. למה צריך לרדוף אותו? כי אפשר לעשות מזה הון פוליטי קל ומהיר.
אם מישהו עריק אז בדיוק כמו ששחר ציין, החוק נותן כלים לטפל בו. לא צריך שום דבר אחר. למה צריך לפגוע בראש חוצות באנשים משום שהם קיבלו פטור חוקי? (אני יוצא מנקודת הנחה שאלו שלא רוצים לשרת והצליחו להשיג פטור נוח הם מיעוט). מדוע צריך לפגוע בפרנסתו של אביב גפן לדוגמא (וזו רק דוגמא) משום שהוא שוחרר מהצבא מטעמי בריאות?
לדעתי, אם מישהו עושה כל כך הרבה מאמצים כדי לא לשרת, עדיף שלא ישרת. אני לא הייתי רוצה שמישהו מאלה יהיה איתי בפלוגה.
כל העליהום הזה זה עוד שטות של מי שרואים את כל החייים מבעד למשקפת הצבאית וכל עולם המושגים שלהם סובב צבא. הם עוד לא הפנימו שיש גם חיים.
סתם, כהערת אגב, לפני חודש מלאו 20 שנה לגיוס שלי לצה”ל ו-17 שנה להצטרפותי למערך המילואים בתפקיד לוחם. בשנה הבאה כבר לא יקראו לי (כבר עכשיו מסננים אותי מחלק מהאימונים…) ואני עדיין שוקל האם להמשיך להתנדב.
אני מתפלא שאף אחד כאן לא התייחס לבעיה האמיתית מאחורי העניין הזה – שירות צבאי חובה לכולם (למעט חרדים וערבים, כמובן. כור היתוך, לא?)
עם חוק כזה, הצבע מתנהל כאילו יש לו מיליון וחצי חיילים חדשים מדי שנה בחינם, יחסית לעלות עובד בשוק, והוא מתנהל ככה. תראו לי ארגון אחד שיתנהל באופן יעיל אחרי שתסירו מגבלה כמו תקציב, או כח אדם.
הרחבת השירות משירות צבאי לשירות לאומי, יאפשר מספר דברים: ראשית, גם ערבים וחרדים יוכלו לתרום למדינה. אפילו למגזר שלהם, שכיום נתמך יותר מאחרים על ידי הממשלה. זה גם יחנך אותם לתרום לחברה.
שנית, זה יפתח מגוון רחב יותר של אפשרויות שירות. אני הייתי מעדיף להתנדב לשרת בבית חולים או ביתספר, מאשר לבדוק שמן-מים לגנרטורים. כמובן שאף אחד לא רוצה להיות קוף גריז, והצבא עדיין זקוק להם. אבל כמו שהיום הבקשה שלך היא שיקול זניח, כך גם בעתיד, אבל יהיו יותר אפשרויות.
אני לא לגמרי מסכים איתך לגבי אביב גפן. אולי בניגוד לאחרים, אביב הכניס את עצמו לברוך הזה, לפחות במידה מסויימת. הוא היה שותף מאוד פעיל בהעלאת סוגיית ה”גיוס/לא גיוס”, וגם הצליח לקחת מכתב שהוא קיבל מהצבא, שעליו כתוב בראשו “מותר לצטט מכתב זה במלואו או בכלל לא”, ולצטט אותו חלקית כדי שיראה כאילו שהוא ניסה להתנדב. במילים אחרות, אביב פה הוא לא שה תמים.
אני בהחלט מסכים שיש פה הרבה אחרים שלא תרמו בעצמם לעובדה שהועלו על המוקד, ואני מסכים שקיים עליהום רציני, אולי יותר מידי.
שחר
קצת מתסכלות התגובות פה והכתבה עצמה בפרט.
זה שיש בעיה של השתמטות זה דבר ידוע. זה שיש אנשים שבאופן מוצדק לא צריכים לשרת בצה”ל או בכל מסגרת בסגנון – אם מסיבות רפואיות ואם מסיבות נפשיות זה גם ידוע – לכן קבעו את פרופיל 21 או איך שלא קוראים לו היום.
הבעיה היא שקל מידי להשיג את הפרופילים הללו ויותר מידי אנשים מוצאים את עצמם משוחררים שלא בצדק על סמך אותם סעיפים.
הדבר ראשון שצריך לשים על השולחן הוא ששירות צבאי הוא חובה אזרחית, כמו שמיסים הם חובה אזרחית וכמו שחוקי המדינה הם חובה אזרחית. זהו ה”תשלום” שגובה המדינה על החיים בה. המדינה מספקת לאזרחיה שלטון, חינוך, הגנה, בריאות וכו’ (ובבקשה לא להגרר לדיון על טיב אותם דברים…) ובתמורה האזרחים משלמים מיסים והולכים לצבא. זה שיש אנשים ש”לא נאה להם” לשלם מיסים וללכת לצבא מסיבות מומצאות כאלו ואחרות, זה דבר שמעצבן אותי בתור אזרח שכן מבצע את אותם פעולות.
בשנים האחרונות התרחבה התופעה של ההשתמטות, וזאת תופעה שאכן צריך לטפל בה. לצערנו עוד לא הגיעו ימי המשיח בהם אפשר לוותר על הצבא, ואין לנו את עתודות האזרחים העצומות שיש למדינות אחרות כמו ארה”ב בשביל להפוך את הצבא לצבא שכיר.
מה צריך לעשות לדעתי:
א) להפוך את אופציית ההשתמטות מהצבא להרבה יותר קשה. חלק מאותם אלו שמשתחררים היום יכולים למצוא את עצמם במסגרת הצבאית בתפקיד כזה או אחר. לא כל תפקיד בצבא מסתיים בריצה עם נשק שלוף.
ב) להכניס שירות לאומי חובה למי שלא מתאים למסגרת הצבאית מסיבה זו או אחרת.
אותו אדיר אוחיון היה יכול “לשרת” את אותן שלוש שנים בעזרה בבתי חולים או בעבודה פקידותית כלשהי בצבא או במשטרה.
ג) רק מי שלא מתאים לשתי המסגרות הנ”ל, והן מסגרות מאוד רחבות אם מנהלים אותן כמו שצריך, ישוחרר מאותה חובה אזרחית.
לא צריך לוותר על צעדי מנע כנגד השתמטות כי יש אנשים שבאמת ובתמים לא מתאימים או לא מסוגלים לשרת בצבא. צריך פשוט לעדן את הקריטריונים ולקבוע מדרגות שירות שונות.
עידו, אם אלה היו ההצעות לשינוי שאנשי הציבור השונים היו מעלים, לאנשים רבים לא היתה שום בעיה עם הדיון שמתקיים עכשיו. אבל כמה עיסוק רציני באופציות מהסוג שאתה מזכיר אתה רואה כיום בשיח הציבורי, ולעומת זאת, כמה דמוניזציה וטונים היסטריים אתה רואה?
אתה כותב, “זה שיש בעיה של השתמטות זה דבר ידוע. זה שיש אנשים שבאופן מוצדק לא צריכים לשרת בצה”ל או בכל מסגרת בסגנון – אם מסיבות רפואיות ואם מסיבות נפשיות זה גם ידוע”. הצרה היא בדיוק שיש מי שעובדים קשה כיום על כך שזה לא יהיה ידוע. שמפמפמים את החשיבה שלפיה זה חסר משמעות, וצריך לנדות ולהעניש גם את מי שקיבלו פטור או שוחררו באופן מוצדק.
אפשר לקדם שינויים מבניים כמו אלה שאתה מזכיר, שבהחלט יכולים לסייע להוריד את אחוזי ההשתמטות, ואפשר פשוט לקדם שנאה ואפליה של חלק מסויים באוכלוסיה תוך התעלמות מההטרוגניות שלו. בעיניי, העובדה שמרבית אנשי הציבור בוחרים באופציה השניה היא מה שמתסכל.
שמע, אם יהיה לי לא-חוקי לנהוג, אני עדיין אנהג. אבל אם יהיה לא חוקי לנהוג באשר אני, אז אנהג גם בלי ביטוח, בלי טסט – ואם תיקרה בפניי ההזדמנות לגנוב את המכונית של ברק, נגיד, אז אני בשמחה אנהג גם בלי כל קשר של בעלות או רשות לרכב בו אני יושב… אם כבר, אז כבר, לא?
למה כל כך קל? פשוט מאוד – הצבא לא רוצה את מי שרוצה לקבל פטור. זה נכון גם ביחידות קרביות, וגם ביחידות עורפיות. אף אחד לא רוצה לראות בנגמ”ש לידו, או בשוחה לידו או במשרד לידו מישהו שכל הזמן מתלונן ולא רוצה להיות שם. גם המפקד או המנהל לא רוצה את כאב הראש הזה. האצבע קלה על הדק השחרור, כי הצבא לא רוצה להתעסק עם מי שלא רוצה להיות שם, ולא משנה אם זה כי יש לו בעיה אמיתית או שהוא מזייף.
אז למה כל הרעש הזה? כי אם הצבא יראה שלא אכפת לו, זה עלול לפגוע במוטיבציה של מי שכן מתגייס. בעיני, הכל ספין.
אם יש בעיה של השתמטות, אז שצה”ל יפתור אותה בבדיקה יותר מעמיקה של טענות החיילים או המתגייסים.
אם צה”ל מחליט לעשות בדיקה שטחית מסיבותיו שלו, אז שלא יבוא אח”כ ויציע עונש קולקטיבי לכל המשוחררים, בין אם הם אותנטיים או משתמטים.
דווקא בפעם האחרונה שבדקתי העיתון דיווח על יותר משתמטים מסיבות בריאותיות מאשר תורתו אומנותו. 17% מול 15% אם זכור לי נכון
כתבתי ע לזה בבלוג שלי בעבר
http://www.inn.co.il/Blogs/Message.aspx/196