היה עוד נושא אחד שרציתי להביע בו את דעתי הלא לגמרי קונבנציונלית. לאור כמות התגובות על הפוסט הקודם שלי, שהפתיעה אותי לגמרי, אני כבר לא יודע מה לצפות הפעם, אבל זה משהו שאני חייב להגיד.
דבר ראשון, גילוי נאות. אני לא מעשן. מאוד לא. למעשה, בעוד שיש כמה מידידי ומכרי שרגישים לא פחות ממני לסיגריות, אני גם רגיש לסיגריות לא פחות מהם. בתוך מקום סגור, גם אם מאוורר היטב, סיגריה בודדת (תלוי בסוג הסיגריה ובמצב שלי) יכולה להפריע לי גם ממרחק של יותר ממאה מטר. דבר לא מעצבן אותי יותר מאשר לשבת במקום שמוגדר ל”לא מעשנים” ועדיין לשחות בתוך עשן.
ואחרי שאמרתי את כל זאת, אני חושב שהחוק הנוכחי רחב מידי בצורה מטופשת, למרות שבמידה מסויימת בעלי העסקים הביאו אותו על עצמם.
להמשיך לקרוא על חוק אי-עישון במסעדות, ועל האכיפה שלו