מתוך כתבה ב-YNet. כתב פרסם ראיון שבוצע במטוס בזמן טיסה עם ביל גייטס. הראיון התפרסם בשני עיתונים בשפה הנרווגית. חוץ מנסיבות הראיון (ומי לא חלם למצוא במושב לידו במטוס דמות מפורסמת?), לא נשמע כאילו שיש בו משהו באמת סנסציוני. ביל מדבר שם על תחרות עם גוגל, ההחלטות של האיחוד האירופאי נגד מיקרוסופט, כמה פריטי טריויה אישיים.
אלא שיש בעיה אחת קטנה עם הראיון. מיקרוסופט מכחישה שהראיון הנ”ל אי פעם נערך, או שביל גייטס היה על מטוס בטיסה מסחרית באירופה בזמן הרלוונטי. שום דבר.
מהכותרת, אני חושב שדי ברור למי אני נוטה להאמין. בראיון הזה לא היה שום דבר שמצריך את מיקרוסופט להתנער ממנו, וגם לא נשמע כאילו מיקרוסופט מתנערת מתוכן הראיון עצמו, רק מעובדת היותו אמיתי. אם נוסיף לזה את כמות ההתנהגות העיתונאית הלא תקינה שקורית בזמן האחרון, אני חושב שדי ברור למה אני נוטה להאמין לעוזר של ביל גייטס, ולא לעיתונאי.
עיתונאים אמורים להיות הנציגים של הציבור לצורך חקר האמת. הם אמורים להבין באותם תחומים עליהם הם מדווחים, וכך להרים את הקורא הממוצע מרמת ה”מביע דעה על סמך בורות” לרמת ה”מקבל מידע אמין שמאיר את הדברים באור הנכון”. למרבה הצער, עיתונאים, בכל רחבי העולם, ובארץ, מכל רחבי הספקטרום העיתונאי, מחפפים. הם מדווחים על נושאי אבטחה בלי להבין את ההשלכות או את המשמעויות. הם מדווחים על נושאים פוליטיים בלי להבין מניעי טווח ארוך. הם מדווחים על נושאי מלחמה בלי להתעמק במניעים (ובאמינות) של הצדדים הלוחמים. הם מפרסמים הודעות לעיתונות כלשונן, בלי לציין את מקורן. נותנים לעורך הראשי להכתיב את אופי וסוג הסיקורים. כל אלו חטאים של חפפנות ועצלנות.
אבל עיתונאים גם עוברים את גבול האתיקה. כאשר עיתונאי בבירות עובר סיור מאורגן (ומבוקר) באיזור מופצץ, תוך זה שברור לו שהוא מקבל פה מידע מאוד חלקי, אבל לא מדווח על עובדת היות המידע חלקי, הוא חוטא לאמת. כאשר עיתונאי מדווח מעיראק, בתנאי ש”עיראק” זה השם של הארון של הדירה שלו בניו-יורק, זהו חטא חמור לאמת. כאשר עיתונאי מפרסם ראיון שלא היה ולא נברא, הוא חוטא לתפקידו.
עיתונאים הם שליחי האמת מטעם הציבור. כל החטאים, הן חטאי העצלנות והן החטאים המכוונים, הם לא פחות מאשר מעילה בתפקיד. אם לצטט את טרי פרטצ’ט (ציטוט מקורב):
ומה אם אתה חוטא לאמת? מה קורה אז? האם האמת דופקת לך בדלת ואומרת “סליחה, אתה משתמש בשמי לשוא”?
אם העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והדמוקרטיה בישראל נראית כמו שהיא נראית, אולי צריך למצוא כלב שמירה חדש.
שחר
נ.ב.
כן, כמו שהבנתם, הפוסט הזה הוא לא באמת על הראיון המפוברק לכאורה עם ביל גייטס. הוא על עיתונות בכלל. כן, כבר כתבתי על זה פעם.
ש