הרעיון של VPN, כפי שהסביר לי זאת פעם מנהל בחברה שייצרה כאלו, הוא שבן אדם ירגיש כאילו הוא במשרד, גם כאשר הוא לא. כן, יש את האלמנט של לחבר את הרשת עצמה בצורה מוצפנת, אבל זה רק חלק מהמכלול. המכלול הוא ממש להיות בתוך הרשת המשרדית, גם אם אתה לא באמת.
כאשר אנחנו מתקינים VPN ללקוחות, אנחנו כמובן משתמשים ב-OpenVPN. הוא פשוט לתחזוקה, יש לו לקוחות ללינוקס ולחלונות, ועושה את העבודה. וכמובן, הוא חופשי.
כדי להבין עד כמה רחוק המונח של VPN מגיע, הנה סיפור שקרה באמת, אצל לקוח שלנו. מטעמים מובנים, אני לא אספר מי.
הזמן הוא יום שישי בבוקר (שבוע שעבר).
המקום הוא משרדי הלקוח.
הסיבה שאני יודע על זה היא שנשלחו שם מיילים על מה שקרה לכולם.
שני עובדים מגיעים ביום שישי בבוקר כדי להשלים פרוייקט חשוב. בעודם עובדים, המדפסת מתחילה להוציא דפים. הם מסתכלים אחד על השני, אבל אף אחד מהם לא שלח שום דבר להדפסה.
הולכים את המדפסת, ומגלים שלושה עותקים של תמונה של יאסר ערפאת.
נבוכים, ולא מעט חוששים, הם שולחים מייל לכולם שאומר “המדפסת התחילה להדפיס בעצמה. האם יש לנו וירוס? כולם להזהר” וכו’.
עונה להם אחד המנהלים בחברה (לא ציטוט מדוייק):
“אני לוקח את הלאפטופ שלי הביתה, והוא המחשב שאיתו אני עובד בבית. הבן שלי עושה פרוייקט לבית ספר של דגמים ממתכת, והוא בחר לעשות את יאסר ערפאת. הבעיה היא שמדפסת ברירת המחדל שלי היא המדפסת של העבודה. אני שמח שאתם מגלים עירנות, אבל אפשר להרגע”.
שולח מנכ”ל החברה מייל:
“הבנתי הכל חוץ מדבר אחד. יאסר ערפאת?????”
ועל זה נאמר: “On the internet, no one knows you do metal mockups of Yasser Arrafat”
שחר