מגזין “חיים ברשת” פירסם ראיון איתי. הראיון נערך לפני כשלושה שבועות, אבל התפרסם רק כשהייתי במילואים. אם זה לא מספיק גרוע, משפט הסיום שלי יצא קצת ארוך מידי, אז הם העירו אותי משינה באמצע הלילה כדי שאשלים אותו מחדש (טוב, זה היה בעשר בבוקר, אבל שמרתי בלילה וישנתי).
תהייה ראשונה היא מדוע עידו קינן, כאשר הפנה אל המאמר, מפנה למאמר שגם הוא בנענע, אבל נראה אחר לגמרי (כולל, לא אותה התמונה!). בנוסף, על אף שעידוק קורא של הבלוג הזה, הוא לא שם לינק…….
כמו כן, רציתי להגיד תודה לאדר, ששילחה בי את ניצן.
עכשיו לראיון עצמו. היו דיי הרבה שינויים בעריכה, ורק לצורך הדיוק האנאלי, רציתי להבהיר את חוסרי הדיוקים הקטנים 
. אני ממליץ בחום לכל מי שעדיין לא קרא את הכתבה לקרוא אותה עכשיו, לפני שהוא ממשיך לקרוא את הפוסט הזה.
נתחיל מהכותרת: “ראיון עם סטארט-אפיסט מזן מיוחד”. אני לא חושב שאני מזן כל כך מיוחד. אולי יותר זן נכחד. פעם, פירוש המילה “סטארט אפ” היה בדיוק מה שלינגנו עושה: חברה קטנה שעובדת מכוח אמונה של עובדיה ביכולת של הרעיון להפוך לכסף. למרבה הצער (שלי), היום פירוש המילה הוא אחר לגמרי. היום פירוש המילה הוא “יזמים שמחפשים מישהו שישים הרבה כסף ברעיון”. לינגנו חיה לחלוטין מהכנסותיה (ומקצת הון שלי, אבל באמת שבעיקר מהכנסותיה), ולא מחפשת משקיע. במובן זה, מדובר בסטארט אפ מהזן הקלאסי. זה מתבטא גם באופי סביבת העבודה, ביחס העובדים לסביבת העבודה שלהם, רמת הפאר של המשרד (נמוכה, עם דגש על פונקציונליות) וכו. לינגנו הוא מקום שאליו באים אנשים כדי לעשות עבודה (וכפי שניסח זאת מישהו ששקל להצטרף – לשנות את העולם). כל דבר אחר, בעיקר אם הוא בא להוציא כסף, הוא מיותר.
עוד נקודה חשובה היא נושא “יחס בובות הפינגווינים לעובדים”. זוהי הגזמה פרועה, ואני לא יכול לתת לה לעבור בשתיקה. יש לנו רק בובת טקס אחת במשרד, והיא לחלוטין שלי. הנסיון להציג את עובדי לינגנו כחבורת אינפנטילים שמסתובבים עם בובות פינגווינים צמודות מופרך וגובל בהשמצה. חוץ מזה, כל בר דעת יכול לראות שלא צריך כל כך הרבה פינגווינים כאשר לכל העובדים יש בובות פרווה אחרות!
לגבי “שוטי הנבואה”. כאשר ניצן נכנס למשרד, שאלתו הראשונה, עוד לפני “איפה הקפה?”, היתה “יש ליד המעלית שלט שאומר שלמשרדי שוטי הנבואה צריך לעלות במעלית לקומה 4 ולטפס עוד קומה ברגל”. הסברי שהמעלית לא מגיעה לקומה 5 כי הם לא אוהבים שנכנסים להם למשרד לא התקבלו בעין יפה. התשובה (אותה ביררתי רק מאז הראיון), הוא שעורכי הדין של שוטי הנבואה יושבים בבניין שלנו, ועל כן השלט. זה לא מונע מהמעלית להכיל מדבקה עם הסיסמה “מי שנולד הרוויח – שוטי הנבואה”. אה, והרשת האלחוטית באמת היתה שלהם….
לכל מי שמכיר את לקוחות לינגנו, חברת המדיה לא קיימת במציאות. העורכים של הכתבה עשו הלחם של שני סיפורי לקוח שונים. אחד הוא חברת NetMask, שמימנה התאמה של Digital Image Pro של מיקרוסופט ל-Wine. הלקוח השני ביקש להשאר בעילום שם, והוא הממן מאחורי PgOleDb. הדוגמא השניה היא המעניינת יותר. Wine הינה LGPL, ועל כן ל-NetMask לא היתה ברירה אלא לשחרר את התיקונים שבוצעו ב-Wine. מצד שני, PgOleDb נכתבה מאפס, ועל כן ניתן היה לשחרר אותה תחת כל רשיון שהוא.
לגבי חוסר התיעוד של פורמט Doc – זה לא היה בשיחה אישית. זה היה בבלוג של מתכנת Word למאק שהדבר נאמר. למרבה הצער, לא יכולתי למצוא קישור (בעיקר בגלל שהייתי במילואים), ועל כן הם כנראה העדיפו לנסח את זה כך, שלא ייראה כאילו שהם מתחמקים מלתת קישור.
לגבי השימושיות. לפני כשבוע דיברתי עם לקוח לשעבר שנותר חבר. הוא עזב את החברה שהיתה הלקוח שלי, ועכשיו התחיל לעבוד בחברה חדשה. כאשר אני התחלתי לעבוד איתו, הבאתי איתי מדרך הטבע את הרגלי העבודה שלי. באותה תקופה (לפני כשנתיים) וכמו כל משתמש חלונות אחר, הוא התלונן על הממשק הטקסטואלי, על הסביבה וכו’. התלונה שלו אלי השבוע היתה על העובדה שהחברה החדשה בה הוא עובד עובדת רק על מיקרוסופט, ושהסביבה של Visual Studio וה-Wizards של התקנת IIS פשוט לא נוחים. היתה לו מספיק הגינות כדי לציין שהוא מופתע מעצמו מהתלונות האלו. הבעיה עם לינוקס אינה שהיא אינה נוחה. הבעיה עם לינוקס היא שלוקח יותר זמן להתרגל אליה. זה אומר שכל מי שלא השקיע בלהתרגל, ימצא את הסביבה לא נוחה. מצד שני, מי שכן השקיע טיפה זמן בלהתרגל, לא מוצא שום סיבה בעולם “לשפר” את סביבת העבודה כדי שתהיה נוחה יותר למשתמשי חלונות, מכיוון שסביבה כזו תהיה פחות נוחה לו. אני מניח שזה מילכוד שרק ייצרני הלינוקס המסחריים יכולים לפתור.
השאלה שמתחילה ב”נגיד שהחלטתי שהייעוד שלי” נוסחה אלי שונה מעט. היא נוסחה כאילו מדובר בחברה מסחרית שמעוניינת לתת שירותים בתחום הלינוקס. התשובה שלי היא בהתאם.
לסיום, הערה מאוד חשובה. משל הנדודים במדבר הוא של עירא אברמוב, לא שלי. על אף שאני נתתי את הקרדיט בראיון, הוא לא מצא את דרכו לכתבה עצמה, וחבל.
ואי אפשר בלי לציין שרוב התגובות הנזעמות לכתבה, לדעתי, נובעות מזה שאנשים מייחסים לתוכנה חופשית משהו שהיא לא. אם אתה משתמש בתוכנה חופשית רק בגלל שהיא בחינם אז:
א. אכן תראה את הגישה שלי (ושל לינגנו) בתור צביעות. מה פתאום אנחנו גובים כסף על משהו שהוא בחינם?
ב. תעדיף להוריד חלונות משיתופי הקבצים למניהם, מכיוון שאת חלונות אתה כבר מכיר.
אבל, כמאמר המשפט הנודע, “חופשי זה יותר מחינם”.
שחר
נ.ב.
אחד המגיבים טען שיש לו ביקורת על העבודה שלי, ושנענע לא פירסמו. אני לא יודע אם זה נכון, או למה זה לא פורסם אם זה נכון (בהחלט ייתכן שזה נוסח פוגע והיה לא קשור לכתבה, לדוגמא). בכל מקרה, אני אשמח לשמוע את הביקורת. אם אלי מעוניין ליצור איתי קשר, אני אשמח לשמוע את שיש לו להגיד. אני מנסה לא לוותר על הזדמנויות להשתפר.
אם הביקורת רלוונטית (גם אם אני לא מסכים איתה), אני אשמח אפילו לפרסם אותה פה בבלוג.
ש.
אלחותית -> אלחוטית
והדיון (המעניין ביותר לטעמי) נמצא ב- http://blogs.msdn.com/rick_schaut/archive/2005/03/13/394808.aspx
תיקנתי את השגיאה, והמון תודה על ההפניה.
שחר
בקורת לא רלבנטית.
רשת אלחוטית, ולא אלחותית…
לא הבנתי . אני מתייחס לתשובה לשאלה "ואנשים באמת משלמים בשביל זה ? "
למה את צריך את האישור של הלקוח לפרסם משהו שאתה פיתחת ?
האם יכול להיות מצב שתמכור פתרון (קוד) ללקוח והוא לא יסכים שהפתרון יפורסם ?
אם התשובה לשאלה השניה היא כן, אתה בוודאי מבין שמדובר במצב אבסורדי משום שהקוד נמצא אצל הלקוח
ועל ההשקעה הראשונית שלו (התשלום לכם) הוא יכול למכור את הפתרון כקוד סגור ולהרוויח פי כמה ,ואם כל קוד שלכם משוחרר תחת Gpl הרי שהקוד במילא חייב להיות משוחרר ואז אתה לא צריך את אישור הלקוח לכך .
ואם ,במקרה , אתם לא נותנים את הקוד ללקוח אלא רק קובץ מקומפל אז איפה כאן הקוד הפתוח ?
למיטב הבנתי הלקוח צריך להסכים מראש , עוד לפני שהוא מפרט את הבעיה , לכך שכל פתרון שימצא ישוחרר כקוד הפתוח
כאשר הלקוח מבין שהתשלום שלו הוא לא עבור הקוד אלא עבור העבודה (התמיכה) שלכם והקוד ימצא באופן חופשי ברשת . תקן אותי .
בברכה
רתם
על פי החוק בארץ, עבודה שעושה שכיר בחברה שייכת לחברה אלא אם סוכם אחרת, ועבודה שנעשית ע"י קבלן שייכת לקבלן אלא אם סוכם אחרת. עדיין, יחסי לקוח תקינים דורשים שלא יהיו הפתעות. אם אני מתכוון לשחרר את מה שאני עושה, אני אודיע ללקוח שזה מה שיקרה.
הרבה פעמים אין ללקוח ברירה. אם הוא רוצה לקבל משהו, הוא צריך לשחרר את הכל. זה הכוח מאחורי ה-GPL וגרורותיו. בדיוק בגלל זה הדוגמא של PgOleDb היא כל כך מיוחדת. ללקוח כן היתה ברירה, ובכל זאת לא היה מסובך לשכנע את הלקוח לשחרר את הקוד.
בסופו של דבר, הכל עניין של משא ומתן. אם הלקוח רוצה בלעדיות, הוא ישלם, כמובן, מחיר אחר מאשר אם הוא מוכן לשתף (לצורך ההסתכלות האנוכית – לאפשר לי להרוויח כסף מלקוחות אחרים על אותו מוצר).
לגבי זה שהלקוח ירוויח יותר – אם הוא מימן את הפיתוח, וזה היה ההסכם, אז שיהנה. לא סביר שהוא ירוויח מליונים ממוצר שאנחנו פיתחנו את כולו מא’ ועד ת’, ואנחנו לא נראה מזה שקל. תמיכה בתוכנה פשוט לא עובדת ככה.
מקווה שזה ענה לך על שאלותיך.
שחר
He needs the client’s permission because the standard contract is that the payer owns the software he paid for and can decide how to release it, if at all.
I expect that Shachar has nagotiated the copyright terms before doing the job.
משא ומתן ? על מה ? אם שחר באמת מאמין בקוד הפתוח הוא יסרב לקבל כל עבודה אשר לא מאפשרת לו לשחרר את הקוד לפי תנאי הרשיון של הקוד הפתוח .
אם זה לא ככה אז זה באמת צביעות גדולה .
רתם
מה גם שאתה סותר את הגדרת הקוד הפתוח לפיה התוכנה עצמה (הקוד) אינה שייכת לאף אחד ואף אחד לא יכול לנכס לעצמו קוד ששוחרר תחת רישיון הקוד הפתוח .
בברכה
רתם
דבר ראשון, אתה לדעתי מבלבל "קוד פתוח" עם "copyleft". רשיונות כמו BSD, למשל, מאפשרים לך לייצר גרסאות בלעדיות, ולא נחשבים פחות פתוחים או חופשיים כתוצאה מזה.
בכל מקרה, אין פה שאלה של האם קוד פתוח הוא כן או לא, אלא שאלה האם עבודה מסויימת שייצרה קוד מסויים תמורת תשלום תהיה תחת קוד פתוח או לא. אם הוחלט (ולא משנה איך) שלא, אז שאלות כמו "קוד פתוח כן" ו"קוד פתוח לא" נהיות לא רלוונטיות.
שחר
אני לא רואה את זה בתור צביעות. אחרי הכל, צריך לחיות ממשהו. אם עבודה היא עבודה סגורה לחלוטין, סביר להניח שלינגנו פשוט לא תיקח אותה בכלל. עדיין, השורה התחתונה היא שלינגנו היא חברה מסחרית שמטרתה להתפרנס, ומכירת ידע היא הדרך לעשות את זה. עד היום הופתעתי לטובה מכמות הפעמים שהצלחנו לשחרר את מה שעשינו בתשלום, אבל זאת תהיה תמימות לחשוב שתמיד נצליח.
בסופו של דבר, מטרתה של חברת שירותים היא לספק ללקוחות את מה שהם צריכים, ולקבל כסף בתמורה. אני רואה הן באידאולוגיה של התוכנה החופשית והן בקוד עצמו כלים לבצע את זה טוב ממה שהאלטרנטיבות הקניניות מאפשרות. אם לקוח מתעקש שלא להאמין שזו הדרך הרווחית בשבילו, הרי שאין זה תפקידי לחנך אותו. יכול להיות שהעבודה לא תהיה מספיק מעניינת כדי שניקח אותה כתוצאה מזה, אבל לא צריך לבלבל בין אידאולוגיה לפנאטיות.
אם אתה, בתור לקוח, מאמין שתוכנה קניינית תעזור לך להגיע לאן שאתה רוצה, ואתה מוכן לשלם על הפיתוח שלה, אין זה תפקידי לתקן את דרכיך. אני, כמובן, אנסה להפנות אותך לשיקולים שאולי לא לקחת בחשבון, אבל אם זה מה שאתה רוצה, זה מה שתקבל.
שחר
טוב, אז אם ככה מדוע לא תמכור את כל הפתרונות שלך עם רישיון Bsd ? זה הפתרון המושלם :
אתה לא עושה שום דבר בלי ידיעת הלקוח , אתה מוכר את התוכנה בדרך שבה שאתה מאמין (חופשית) וזאת גם אם זאת לא עמדת הלקוח ,וכמובן שאתה עדיין רשאי לגבות כסף עבור העבודה .
בצורה כזו עמדת הלקוח לא תהווה מכשול בשבילך לצורך קבלת העבודה והמשמעות היא הגדלת רווחים בלי צורך לוותר על האידיאולוגיה או לחנך את הלקוחות .
שהלקוח יחליט בעצמו מה לעשות עם הקוד ואז , כפי שאתה אמרת , זאת כבר בעיה שלו .
בברכה
רתם
אני חושש שיש פה חוסר הבנה לגבי ההבדל בין "זכויות יוצרים" לבין "רשיון". מי שיש לו זכויות יוצרים, יכול לקבוע את הרשיון. רשיון יכול להיות לא חופשי (בלעדיות על הפצה ושינוי), חופשי בלי copyleft (כמו BSD), וחופשי עם copyleft (כמו GPL).
אם אני כותב תוכנה בשביל לקוח ובמימונו, אני צריך לסכם עם הלקוח של מי זכויות היוצרים. זה כמובן משפיע על המחיר שאני גובה. צריך להבין שגם אם זכויות היוצרים הם של לינגנו, עדיין כדאי שהרשיון יסוכם עם הלקוח.
הנסיון שלי מראה שהרשיון שהכי טוב ללקוח במקרה שאפשר לשחרר הוא הרשיון המחמיר ביותר שעדיין מאפשר ללקוח לעשות את מה שהוא עושה בלי לקבל ממני רשיון מיוחד. יש לזה אוסף של סיבות שאני לא אכנס אליהם כרגע (אני אשמח לכתוב עליהם פוסט נפרד מתישהו). BSD כמעט אף פעם אינו הרשיון האידאלי במקרה זה.
שחר
הלינק ששמתי לכתבה זה הלינק שהיה בניוזלטר חיים ברשת. הלינק שלך הוא לכתבה כפי שהיא פורסמה באתר חיים ברשת, ומשום מה העלו אותה מחדש (במקום להשתמש במזהה של הכתבה המקורית), והוסיפו את התמונה שלך.
לגבי הלינק לבלוג שלך שכחתי. אם היית כותב אצלי טוקבק או שולח לי אימייל, הייתי מוסיף מיד. אז אני מוסיף עכשיו.
ולא, אני לא קורא קבוע. יש בערך שני בלוגים שאני נכנס אליהם מדי יום, ולאחרים אני בדרך כלל מגיע פעם בכמה ימים/שבועות, מלינקים או מרשימת הבלוגים המועדפים שלי. מזה אפשר להבין שאני עדיין לא עובד עם RSS.
אתה לא באמת צריך להתנצל. אולי הייתי שם טוקבק אם הייתי יכול. לאור זה שהייתי במילואים, לצערי, זה לא באמת היה אפשרי.
ואם אתה לא קורא קבוע, אז כדאי שאני אפנה אותך לפוסט האחרוןhttp://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=35850&blogcode=3220387">האחרון שלי פה, שגם מתייחס לבלוג שלך.
שחר