אלו שלוש המקומות שעליהן הצלחתי לחשוב שם מתקיימים דיונים מרובי משתתפים. לכל אחד מהמקומות האלו יש מקצב שונה.
רשימות תפוצה, ע”פ מיטב ראייתי, מאפשרות את השיחות מרובות המשתמשים הרחבות ביותר. לא נדיר למצוא שם דיונים בין (כך זה נראה) כל מנויי הרשימה. מצד שני, בדיונים בתגובות לבלוגים הרבה יותר נפוץ לראות בעיקר סדרות של דו-שיחים.
הסיבה להבדל, לדעתי, היא התגובה לתגובות. כאשר מישהו שולח מייל ברשימת תפוצה, הוא מגיע כאימייל לכל המנויים. כל מי שיש לו מה להגיד בנושא, בד”כ יעשה זאת (לטוב ולרע).
מצד שני, כאשר מישהו מגיב לבלוג שלי (לדוגמא), אני היחידי שמקבל דוא”ל על כך. אם מישהו הגיב לאותו מישהו שהגיב לי, רק הוא יקבל דוא”ל על כך. הדבר נוטה לייצר שיחות אך ורק בין שני אנשים בכל רגע נתון.
באופן אישי, אני מעדיף את רשימות התפוצה. אני חושב שהשיחה שמיוצרת בצורה כזו היא הרבה יותר מעניינת.
פוסט זה הובא כשירות לציבור על תקן של “פוסט בנושא אקראי”.
שחר
יש מערכות בלוגים שמאפשרות לקבל rss של כל התגובות.
אני חייב להודות שלא מצאתי את ה-RSS לפוסטים בבלוג שלך, למרות שאני משוכנע שיש.
לא כולם החליפו את תפקיד המיילים ב-RSS עדיין. אני, למשל, עוד לא החלטתי מה דעתי עליו.
שחר
פוסטים :http://www.livejournal.com/users/mulix/data/rss
ואם כבר בנושא עסקינן, אני לא חושב שיש feeds לתגובות ב- lj.
rss הוא לא תחליף לרשימות דיוור, אבל הוא כן תחליף מצויין ל- "הכנס כאן את תיבת הדואר שלך ונספר לך כשנעדכן". כמוכן יש לו מספר יתרונות אחרים, ובמיוחד האפשרות לעשות אגרגצייה לתוכן ממספר מקורות במקום מרכזי אחד (שניים במקרה שלי – תיבת הדואר שלי ועמוד החברים של lj – לכל פורמט יש יתרונות אחרים).
שמתי לב שחלק (ניכר ?) מהמגיבים שלך גם שותפים איתך בכמה דשימות דיוור
רשימות דיוור הן קונספט מאוד סטנדרטי בעולם התוכנה החופשית. מדרך הטבע, הרבה מגיבים פה הם אנשים שבאים מהעולם הזה, ועל כן אין להתפלא.
שחר
הוריי!!!
יש לפעמים "שיחות" בן הקוראים, אבל הן נדירות. אולי בגלל שרוב המגיבים לא טורחים בכלל לקרוא את התגובות הקודמות, אלא מגיבים "כדי להשאיר ברטיס ביקור".
לי אין. כנראה שצריך לבחור עריכה משוכללת בשביל הבלוג כדי שזה יעבוד גם בתגובות (או שזה עובד רק על Internet Explorer).
אני חושב שתגובה לצורך השארת כרטיס ביקור היא חרב פיפיות. ברמה הסבירה, אין ספק שזה נחמד לראות שיש אנשים שקוראים את הבלוג. מצד שני, כשכמות הרעש נהיית גבוהה מידי, אני מניח שזה מונע ממך (טוב, אולי לא ממך) לקרוא את מה שהאנשים שממש יש להם מה להגיד אומרים.
מה שהחריד אותי באמת לראות זה שמנהג ה"first post" הנפסד הגיע גם לתגובות בישרא. אולי אני צריך לקרוא יותר את התגובות ב-slashdot כדי לבדוק מה עומד להיות פה בעוד שלוש שנים 🙂
שחר
שמעדיף את 🙂 על פני האיקון המוכן גם אם העריכה המשוכללת היתה עובדת בפיירפוקס.
מאז שב bloglines אפשר לפתוח תיבות דואר, לקבל לשם רשימות תפוצה (כל רשימה ל feed אחר), ולקרוא אותן כמו RSS – התהפכו לחלוטין סדרי קריאת המייל שלי.
אפילו קריאת עיתונים נעשתה יותר הגיונית. חבל שרק הארץ נותנים feed רציני.