בעקבות ביקור ביל גייטס

טוב, אז גם אני כותב פוסט בנושא.

אין לי שום כוונה לטחון את היחס בין מיקרוסופט ללינוקס, את המשמעויות של הביקור, או כל נושא נדוש אחר. אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לנסות להבין, ביחד עם מי שיטרח להגיב, מה כן ומה לא עשתה מיקרוסופט למען עולם המיחשוב. זה בא בעיקר אחרי ששמעתי את מוטי קירשנבאום, שהנחה חלק מהביקור של ביל, מדבר ברדיו על כך שאין ספק שהאדם הביא למהפיכה, ושהוא לא התעשר סתם, אלא ממשהו שהוא ממש עשה.

מי שרוצה מוזמן לראות בפוסט הזה המשך של הפוסט הזה.

טענה:

בזכות מיקרוסופט יש היום מחשב על כל שולחן עבודה ובכל בית


בניסוח טיפה אחר – מיקרוסופט שינתה את עולם המיחשוב.
עוד ניסוח – “אתה יכול לדמיין איך היה נראה העולם שלך בלי חלונות?”

האם הטענה נכונה? אני חושב שהדבר הראשון שצריך לשאול את עצמינו הוא האם באמת מדובר פה במשהו חיובי? האם חיינו באמת טובים יותר כתוצאה מזה שכל בן אדם יכול, ובעיקר צריך, לדעת להשתמש במחשב, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו?

אין לי ספק שהעובדה שאמא שלי יכולה לתקשר עם האחיין שלי בן השנתיים, שגר בצרפת, כך שהוא עושה “מחיא מחיא כפיים” בכל פעם שהוא רק עובר ליד המחשב היא חיובית. מצד שני, האם ערמת הוירוסים, הפריצות למחשבים, גניבות הזהות וכולי שוות את זה? אולי אפילו יותר חשוב, האם ההתמכרות לאימיילים, הצורך בשניים, שלושה ויותר מחשבים בכל בית (ואני לא מדבר על מטורפים כמוני שהחזיקו כמות כזו של מחשבים כבר לפני עשר שנים) היא דבר חיובי?

בואו נניח, לצורך הדיון, שכן. האם אנו צריכים להגיד תודה למיקרוסופט על זה? מערכת המחשב שלנו מורכבת מכמה רכיבים משמעותיים. אילו כוללים את מערכת ההפעלה (ניהול זכרון ותהליכים), מערכת החלונאות (חלונות, עכבר, איקונים), והיישומים הבסיסיים כיום (דפדפן, דואר אלקטרוני, מערכת מסרים, שיתוף קבצים, הצגת סרטים ומוסיקה ועיבוד תמלילים). אנא הוסיפו לי אם שכחתי משהו. מכל הנ”ל מיקרוסופט אחראית להמצאתם של…. אף אחד. אף לא אחד מהם. כולם המצאות של מישהו אחר. ניתן לטעון, לכן, שאם לא היתה מיקרוסופט, חווית השימוש במחשב שלנו לא היתה שונה באופן מהותי. להיפך, ניתן לטעון, בגלל הטקטיקות הידועות של מיקרוסופט, היינו כבר יכולים להיות היום במצב הרבה הרבה יותר מתקדם, אילו רק היה משתלם למישהו להכנס לשוק שהיום חסום בפני שחקנים שהם לא מיקרוסופט.

מנגד, ישנה שאלה אחרת. האם באמת היו מתחרים? אנחנו יודעים שמיקרוסופט הרגה הרבה מהתחרות לא רק באמצעות bundling, אלא גם באמצעות השקעת משאבי פיתוח מאוד משמעותיים. האם התחרות היתה נוצרת גם אחרת?

באופן אישי, אני חושב שכן. יותר מזה, אני חושב שאם מיקרוסופט היתה מנסה להתחרות באמצעות משאבי פיתוח בלבד, למתחרים היה זמן להשתפר בעצמם, מה שהיה מביא הן להמשך התחרותיות של השוק, ומכאן גם לשיפור החוויה של כולנו.

אני לא טוב במיוחד, אבל אם יש למישהו טענות אחרות לגבי למה צריך לנשק את רגלי החברה או מייסדה, בין אם הוא מאמין בהן בעצמו ובין אם הוא רק שמע אותן, אנא פרסמו בתגובות.

ובנושא קרוב אך לא זהה. גל מור כתב מאמר תחת הכותרת “ביקור גייטס – אסון תקשורתי”. לטענתו, היו כמה שאלות מאוד נוקבות שהיה צריך לשאול את ביל גייטס כשהיה פה. אני טוען שאין טעם. אני יכול לתת לגל את התשובות שהוא היה מקבל. הכל צפוי וידוע מראש, גם אם אני לא מאמין למילה אחת מזה. בואו ננסה. הנה השאלות של גל, בצירוף התשובות שאני חושב שהוא היה מקבל אם הוא היה שואל אותן:
1. מה הרגשתך בדבר חיסול שוק מעבדי התמלילים הישראלי (דוגמת אינשטיין, תמר, וורדמיל, דגש,קיו-טקסט ואחרים) על ידי מעבד התמלילים WORD?

התשובה שהוא כנראה היה נותן זה “על אילו מעבדי תמלילים אתה מדבר?”, אבל אם הוא היה מכיר את הסצנה הוא היה אומר ש”כשאנחנו התחלנו לשווק את חלונות, אף אחד לא רצה לכתוב יישומים. אז באתי אל מערך הפיתוח של מיקרוסופט ואמרתי להם “תכתבו יישומים”. ויצא שאנחנו כתבנו את היישומים הטובים ביותר, שאכן הצליחו מעבר למתחרים”. הוא בוודאי לא היה אומר שום דבר על צירוף Word לכל מערכת הפעלה שנמכרה עם מחשב חדש במחיר מגוחך עד שהמתחרים מתו, ואז העלאת המחירים בצורה דרסטית.

2. ומה דעתך על חיסול שוק הדואר האלקטרוני העברי על ידי האקספלורר (לינגו, לוטוס נוטס ואחרים)?

שוב פעם, התשובה שלו, סביר להניח, תהיה משהו בסגנון של “היתה תחרות, התחרות היתה תחרות הוגנת, ואנחנו ניצחנו כי היינו הכי טובים”.

3. האם לדעתך על החברה לעמוד בהתחייבות שנתנה לממונה על ההגבלים העסקים בישראל מחודש דצמבר 1999 לפיה עליה ליישם בישראל את כל המגבלות המוטלות על פעילותה בארה”ב?

פה באמת אני מתפלא על גל. “אנחנו עומדים בהתחייבויותינו תמיד, בכל המישורים. מיקרוסופט משתפת פעולה עם כל הגופים המבקרים, הן בארצות הברית והן באירופה. אנחנו נמצאים בדיאלוג מתמיד לפתרון כל בעיה שצצה. אין צורך בפיקוח נפרד בארץ, מכיוון שאנחנו עומדים בתנאים גם כך”. אתה הרי לא באמת מצפה שהוא יגיד לך שהם עדיין בודקים כמה רחוק אפשר למתוח את החבל בלי לעורר סנקציות, שהם מצליחים להתנער מרוב האמצעים שהטילו עליהם כדי לוודא שהם לא הורגים תחרות, מתוך תירוץ של שמירה על “הקניין הרוחני שלנו”, שהוא תוצר של פעילות לא חוקית, אבל אז מה?

4. מדוע מיקרוסופט אינה מיישמת את המגבלות המוטלות עליה באירופה ובארה”ב גם בישראל?

“אנחנו עומדים בכל המגבלות המוטלות. אנחנו נמצאים בשיח מתמיד עם הגופים המפקחים, ומתקנים כל מה שהם רואים כחריגה, גם אם אנחנו לא חושבים שהיא כזו”. כל איש marketing מתחיל יודע איך לענות על שאלות כאלו.

5. האם נכון שמיקרוסופט מכרה לממשלת ישראל משך שנים, חבילות תוכנה במחיר גבוה יותר מהמחירים אותם גבתה מארגונים אחרים בישראל?

“אנחנו דואגים למחירים הוגנים לכל לקוחותינו. אין בישראל מדיניות מחירים יוצאת דופן, ואנחנו לא מפלים בין לקוחותינו”. אז מה אם אני שמעתי את המנמ”ר של קופ”ח כללית אומר מחיר מפורש לגבי כמה הוא משלם על עמדה של מיקרוסופט, כולל הכל, והמחיר היה נמוך משמעותית ממה שהממשלה שילמה?

6. האם לדעתך מיקרוסופט מרכזת בישראל מונופול בתחום מערכות ההפעלה והתוכנות המשרדיות?

“הנוכחות שלנו בשוק היא כתוצאה מהעובדה שאנחנו מייצרים מוצרים בהם אנשים רוצים להשתמש.”

7. מדוע מיקרוסופט לא נותנת שירות מלא לתוכנות ישנות שהוציאה ומכריחה אותנו על ידי כך לרכוש תוכנות חדשות?

“מיקרוסופט מצווה לתת ללקוחותיה את התוצרים הטובים ביותר, בצורה הטובה ביותר. אין דרך לתת שירות טוב על מוצר כאשר קיים טוב ממנו בשוק. ייצרנו את תוכנית ה-Software Assurance בדיוק כדי לוודא שלקוחותינו מריצים את הגרסאות הטובות ביותר בשבילם”. אז מה עם SA יקר יותר בכ-30% מאשר קניית התוכנה, ואז מה אם הם לא משדרגים כלום במסגרת ההסכם, כי לא יצאו תוכנות חדשות?

8. האם החברה מממנת את שירותי המלשינון של ארגון BSA?

“ה-BSA הינו איגוד שמייצג מספר חברות מהמובילות בעולם התוכנה, ומיקרוסופט היא אחת מהן. האיגוד גם מייצג את נובל, אדובי ואחרות. פעילות האיגוד עצמו היא בלתי תלויה”. אז מה אם נמצא שה-BSA לוחץ על אנשים לעזוב תוכנות של מתחרים של מיקרוסופט, גם אם אלו חברות שחברות אף הן ב-BSA.

בקיצור, אני חושב שהשאלות של גל הן נאיביות, בעיקר בגלל שהן שאלות שכל איש שיווק מתחיל יודע איך להתחמק מהן.

מה שכן, יש לי כמה שאלות משלי. אני, למעשה, אשמח לשאול אותן מישהו מייצג ממיקרוספט. למישהו יש את האימייל של דני ימין, המנכ”ל החדש?

שחר

שלושה ימים של מבחן בית

במשך שלושת הימים האחרונים אני מבלה את כל הזמן שלא מוקדש למחויבויות החגים ללכתוב תשובה לשאלון בן 30 שאלות לגבי נהלים שונים שקשורים בלהיות מפתח דביאן.

מזמן, מזמן לא עשיתי מבחנים מהסוג הזה.

זהו, נגמר. שלחתי את התוצאות, ונקווה שנעבור לשלב הבא. בעוד שמנהל החשבון שלי הבטיח לי שהשלבים הבאים גם הם מעצבנים, לפחות הם יותר טכניים.

שחר

נ.ב.
החיוך זה רק בגלל שזה נגמר, למקרה שהיה לא ברור.

דילמת הלקוח המרושש

דילמה לא כל כך קשה כמו דילמות אחרות שהתדיינתי בהן בעבר, אבל עדיין דילמה. מה קורה כאשר לקוח, אחד שהוצאת לו חשבונית על עבודה, ושיש לו עוד חשבוניות שאתה אמור להוציא לו על עבודות שכבר ביצעת, מתקשר ומודיע לך שהוא לא קיבל השקעה שהוא אמור היה לקבל, שכתוצאה מכך הוא בבעיה לשלם אפילו את המשכורות של העובדים שלו עצמו, ושכתוצאה מכך הוא לא יכול לשלם את החשבוניות שלך?

יותר גרוע, מה קורה אם הוא מבקש ממך עוד עבודה?

מסתבר שבחוקי מדינת ישראל יש סדר מסויים של הנושים על חברה. כל חריגה מהסדר הזה היא משהו שעלול להכניס את בעלי החברה למחוייבות אישית לחובותיה, ועל כן יש נטיה בקרב חברות המנוהלות תקין שלא לחרוג.

כאשר חברה נקלעת לחובות, הנושים מסודרים בסדר מסויים. הסדר הוא:
1. העובדים
2. הבנקים
3. בעלי החוב הכלליים (הספקים)
4. בעלי המניות

אסור לחברה לשלם לנושה בקבוצה מסויימת לפני שהסדרו חובות החברה כלפי הנושים בקבוצות הגבוהות יותר. חריגה מכלל זה הינה עילה להרמת מסך, שפירושה שהדירקטוריון מחוייב באופן אישי בעבור חובות החברה.

עכשיו לי, בתור נושה מקבוצה 3, יש בעיה. אם אני מסרב לעשות כל עסק נוסף עם החברה, הרי שאולי אני אקבל את הכסף שמגיע לי (דרך הוצאה לפועל), אבל איבדתי לקוח. מצד שני, אם אני מוכן לדחות את קבלת הכסף הזה, הרי שיש סיכוי שאני לא אראה אותו לעולם.

ומה עם עבודות נוספות? לקבל תשלום במניות? באופציות? במזומן (בהנחה שהחברה מסוגלת להמציא אותו)? בסך הכל, העדר מתן שירותים נוספים לחברה מגדיל את הסיכוי שהם באמת לא יצליחו לגייס את הכסף, מה שגם פוגע בסיכויי לקוח שלי (לא נחמד), וגם מקטין את הסיכוי לראות את הכסף שהם כבר חייבים לי.

בקיצור, אני מאחל לכולם פה שלא יעמדו בפני הדילמה הספציפית הזו.

שחר

נ.ב.
אני יודע שאני צריך להגיד תודה שאחרי מעל שנתיים של פעילות זו הפעם הראשונה שאני נתקל בבעיות גביה אמיתיות. זה לא שלא היו בעיות גביה בעבר, אלא שהן היו יותר ברמה של לקוח שמחליט להערים קשיים. שם היה גם צד שלישי שתרם לחוסר התקשורת הכללית, למרות שבדיעבד החלטת הלקוח הסופי להערים קשיים היתה יותר הגורם מאשר התוצר לחוסר התקשורת הכללי. לא שקיבלתי התנצלות, אבל זה כבר באמת ברמה של להסיק לקחים ולהמשיך הלאה.

מצד שני, פה אנחנו במצב אחר לגמרי. באמת באמת מדובר במקרה של “לא יכול”. אין לי פה שום סיבה לפקפק באנשים שמאחורי הגופים, גם אם באמת יש פה מצב מאוד לא סימפטי. למרבה המזל, לא מדובר פה בחוב שמאיים למוטט את לינגנו. אולי הייתי מדבר אחרת אם הייתי יותר תלוי בחוב הספציפי הזה.

ש.

רוחות בדיחות שנים עברו

לפני כמה זמן הסתובבו ברשת סט שלם של בדיחות מסוג מסויים (אנימציות). לפני כמה ימים נזכרתי בהן, והלכתי לחפש אותן שוב.

והנה, את הבדיחה המוצלחת ביותר מהסט (לדעתי) הכותב משך. במקום שבו היא היתה נשארה רק הודעה שפה פעם היתה הבדיחה. באסה. מכיוון שרציתי להראות אותה לכמה אנשים, החלטתי לעשות מעשה. קיבלתי את כתובת האימייל של היוצר, ושלחתי לו בקשה לקבל העתק של האנימציה.זה היה מייל מאוד מאוד מתחנף, אבל לדעתי הוא הרוויח אותו ביושר.

ולמרבה ההפתעה, הוא ענה לי תוך פחות מחצי שעה, ושלח לי את מה שביקשתי. בקשתו היחידה היתה שלא להתחיל להפיץ את זה בעצמי (אני לא יודע אם הכוונה היתה לקובץ האנימציה עצמו או ללינק למקום החליפי שהוא שלח לי). כדי לעמוד בתנאים האלו, לא זו בלבד שאני לא אפיץ את האנימציה, אני גם לא אגלה מהי האנימציה האמורה. צר לי.

כל מה שכן יש לי להגיד זה שפניות מנומסות יכולות לעבוד.

שחר

שורבטתי

מסתבר שיש משחק שמסתובב בישראבלוג. בלוגרים מטילים שרביטים אחד על השני. כל מי שחוטף שרביט אמור לספר שלוש עובדות לא ידועות על עצמו, ולהעביר שלושה שרביטים הלאה.

והנה, במהלך יום כיפור (מנסה להתנקם בי על הפוסט הזה?) החליטה מרגי להטיל בי שרביט. אני עומד למלא את חוקי המשחק רק בחלקם. אני אספר שלוש עובדות פחות ידועות (לקוראי הבלוג) עלי, אבל אעביר הלאה רק שרביט אחד, ואמכור את הברזל מהשניים האחרים לרשות הפלסטינית.

אז, הנה העובדות:

יש לי גן חיות זוטא בבית


עד לפני שבועיים (בדיוק), כלל דיירי הבית מקרב ההולכים על ארבע כלל אך חתול אחד טורקי (כן, יש גזע כזה, למרות שהחתול לא גזעי). הוא בן 7, ומסרב בתוקף לקבל את הסטיגמות על חתולים. לדוגמא, הוא עבר איתי כבר מעל 6 דירות. הנה תמונה ייצוגית של E.T. מהעת האחרונה:
חתול מסטול

מעניין לציין שהסיפור מאחורי התנוחה ה… ייחודית הזו מצחיק כמעט כמו התוצאה הסופית. כולנו יודעים למה הכלבים מלקקים לעצמם את הביצים (כי הם יכולים). מסתבר שחתול שמלקק לעצמו את התחת נהנה מזה מספיק כדי להרדם בתנוחה הזו.

לפני שבועיים נוספה לרשימת דיירי הבית גם כלבה קטנה בשם “שונה” (Shuna). פירוש השם הוא “כלבה” בארמנית. מאז החיים בבית נהייו יותר מענינים. אני מקווה שתוך חודש אפשר יהיה להשאיר את שניהם לבד לכמה שעות בלי לצפות למצוא, כשחוזרים, יותר חלקי כלבה ממה שהיו בהתחלה.

אני חובב חידות


זה, כמובן כולל חידות היגיון, אבל גם פאזלים מעץ, חלקים שצריך לחבר/לפרק, וקוביות הונגריות.

רוביק בבל

למעשה, התמונה לעיל היא מעט ישנה. היום יש לי מספיק קוביות שונות כדי להוסיף לפחות עוד קומה אחת למגדל. זה, כמובן, אם לא מחשיבים קוביות לא סטנדטיות, כמו קוביה הונגרית בצורת הראש של בארט סימפסון, קוביות מחוברות וכו’.

אני קוסם חובב


לאס וגאס היא עיר החטאים האמיתית. היא גם, באמת, העיר שלא הולכת לישון אף פעם. העיר מלאה במלכודות תיירים. מקומות שמעצם זה שנכנסת אליהם, כבר ברור שאתה עומד לצאת עם הרבה פחות כסף מאשר נכנסת.

במקרה שלי, המקום הכי מסוכן הוא חנות הקסמים שבקצה של איזור הקניות שבמלון קיסר. יש לי כמות שאינה מספקת כדי להחשב למקצוען, אבל בפירוש מספיק כדי להחשב חובב שמשקיע.

למעשה, העובדה הזו אפילו מופיעה במספר השורות עלי שמופיעות בפרוייקט wine (חפשו את השם שלי בעמוד הזה).

ראוי לציין שכאשר אנחנו צריכים לארח, שילוב בין שלוש העובדות המצויינות לעיל בד”כ מספיק כדי שאנחנו לא נצטרך לדאוג לתוכנית אומנותית, נושאי שיחה, או אפילו להיות שם.

לגבי העברת השרביט הלאה:
למרבה הצער, כמעט כל הבלוגים שאני קורא היגרו החוצה מישראבלוג או נהייו לא פעילים. החלטתי לשרבט את האחת רק האחת, מתוך הנחה שהיא, כנראה, תבחר להתעלם טוטלית מהעובדה שנפל בחלקה שרביט.

שחר

אנשים שכחו איך מבקשים סליחה

קראתי באחד הבלוגים פה על מישהו שכתב רשימה של חברות במשק שלדעתו צריכות לבקש ממנו סליחה, כהכנה ליום כיפור. למרבה הצער, אני חושב שזו לא תופעה שייחודית לאותו כותב בלוג.

יום כיפור זה על זה שאנחנו מבקשים סליחה, לא על זה שאנחנו דורשים סליחה מאחרים. חשוב מאוד לא לשכוח את זה. עד כמה שלפעמים אנחנו מרגישים פגועים מאנשים אחרים, חשוב לזכור שסליחות צריכות לבוא מבפנים, ועל כן אי אפשר לדרוש אותן מאחרים.

שנה שעברה כתבתי סליחות קולקטיביות. בעוד שאני חושב שרוב מה שכתבתי שנה שעברה עדיין תקף, אני לא מתכוון לכתוב סליחות קולקטיביות השנה, בעיקר בגלל הסיבה שמביאה אותי לסליחה הראשונה שלי.

סליחה לכל חברי בקהילת הקוד הפתוח על שכמעט לא שמעתם ממני בשנה האחרונה. התמקדות רבה בביתי הקט (קריא – לינגנו והתוכנות החופשיות שלה) גרמה להקטנת המעורבות שלי בפרוייקטים הכללים של הקהילה בארץ (והיו כמה שאני ממש ממש מצטער שלא יכולתי לתרום להם, כמו שלל פרוייקטי בתי הספר). צורת הדיונים בפורומים השונים גם לא עשתה חשק להתערב, אבל בתור מישהו שיכל לרוץ בעצמו לוועד, אין לי להלין על אחרים. העובדות האוביקטיביות הן שלא יכולתי להשקיע את הזמן, ועל כך אני מבקש סליחה.

הסליחה השניה היא מכל לקוחותי. בעוד שעשיתי כל מאמץ לתת לכם את מלוא השירות שמגיע לכם, בצורה המהירה ביותר האפשרית, חברה אחת בעלת כמות חד ספרתית של עובדים לא יכולה תמיד תמיד לספר הכל ובזמן. אני מאמין ומקווה שלינגנו סיפקה שירות מספיק מקצועי מספיק מהר.

הבעיה עם רוב סליחותי השנה היא שלגבי רובן, אין הרבה שאני יכול לעשות כדי להמנע מהצורך להתנצל שוב על אותם הדברים גם בשנה הבאה. יש דבר אחד שאני כן יכול, ואף מתכוון, לשנות. אני מתכוון לנסות להעיר לכל מי שעדיין שולח לי בדיחות באימייל שצורה הרבה יותר מנומסת ומאופקת. יש כמה חברים שלי שנעלבו מזה, ועל כך שלוחה להם בקשת סליחתי הכנה.

את שאר הסליחות שלי אני מתכוון לבקש בצורה אישית. שתהיה שנה נפלאה וגמר חתימה טובה לכולם. לכל הצמים במטרה להשיג את סליחת ההשגחה העליונה אני מאחל שיהיה צום אפקטיבי. לכל מי שצם מסיבות אחרות אני מאחל צום קצר, ולכל השאר אין לי אלא לאחל שלא יגמרו לכם הסרטים השווים בדיוידיומט.

שחר

נ.ב.
דיוידיומט לא נשמע כמו קללה ברוסית?
ש.

מקצבי שיחות בלוגים/פורומים/רשימות תפוצה

אלו שלוש המקומות שעליהן הצלחתי לחשוב שם מתקיימים דיונים מרובי משתתפים. לכל אחד מהמקומות האלו יש מקצב שונה.

רשימות תפוצה, ע”פ מיטב ראייתי, מאפשרות את השיחות מרובות המשתמשים הרחבות ביותר. לא נדיר למצוא שם דיונים בין (כך זה נראה) כל מנויי הרשימה. מצד שני, בדיונים בתגובות לבלוגים הרבה יותר נפוץ לראות בעיקר סדרות של דו-שיחים.

הסיבה להבדל, לדעתי, היא התגובה לתגובות. כאשר מישהו שולח מייל ברשימת תפוצה, הוא מגיע כאימייל לכל המנויים. כל מי שיש לו מה להגיד בנושא, בד”כ יעשה זאת (לטוב ולרע).

מצד שני, כאשר מישהו מגיב לבלוג שלי (לדוגמא), אני היחידי שמקבל דוא”ל על כך. אם מישהו הגיב לאותו מישהו שהגיב לי, רק הוא יקבל דוא”ל על כך. הדבר נוטה לייצר שיחות אך ורק בין שני אנשים בכל רגע נתון.

באופן אישי, אני מעדיף את רשימות התפוצה. אני חושב שהשיחה שמיוצרת בצורה כזו היא הרבה יותר מעניינת.

פוסט זה הובא כשירות לציבור על תקן של “פוסט בנושא אקראי”.

שחר

עוד על קסדות ואופניים – המשך

בהמשך לקטע הקודם בנושא, הנה עידכונים.

דבר ראשון, קיבלתי שיחת טלפון מהעוזרת של ח”כ גלעד ארדן. מסתבר שהודעת הכשלון היתה רק על העתק, והיה גם העתק שאכן הגיע. נקודה ראשונה לטובתו. נקרא לעוזרת “מירי”, כי זהו שמה.

מירי שלחה לי מסמך (Word, איך לא. OpenOffice פתח אותו מצויין) שמבהיר את העמדה של עמותת “בטרם”, עם מראי מקום. אחד ממראי המקום היה קישור אינטרנטי. את שני המאמרים האחרים מצאתי באמצעות גוגל, אבל אני אני לא בטוח אם קיבלתי את כולם או רק את התקציר שלהם. בכל מקרה, אם זה הכל, אזי זה מאוד דל באמצעים לבדוק אמינות.

מראה המקום הראשון הוא לגבי המצב לפני ואחרי החלת חוק דומה בארצות הברית. ניתן לקרוא את הקישור כאן. במסמך של “בטרם” יש טענה שנסמכת על המסמך הזה שאומרת שכל דולר שמושקע בקסדות מחזיר 30 דולר לחברה. לא מצאתי את הציטטה המדוייקת במסמך הנ”ל.

הקישור השני, שאליו מתייחסים רק בשם, הוא למאמר בנושא העלויות של פגיעות בילדים, והערך במניעה. לאור זה שהמסמך תופס 26 עמודים במגזין שבו הוא התפרסם, כנראה שהקישור שנתתי הוא רק התקציר. מעניין אם מישהו יכול למצוא את המקור.

הקישור השלישי, שלגביו אני לא יודע אם אנחנו מסתכלים על התקציר או על הכל, הוא לגבי חישובי עלות תועלת של של חקיקת קסדות בטיחות לאופניים בישראל.

על פניו, לפחות על פי הנתונים שנטענים באופן ישיר, יש פה כיסוי אמיתי. אי אפשר לדעת עד כמה המחקר מאחוריהם אמיתי, אבל לאור זה שלא זה תחום עיסוקי המרכזי, אני חושב שאני אניח לנקודה בשלב זה. אם מישהו מעוניין לעשות את המחקר הנוסף ולמצוא עוד פרטים, אתם עכשיו יודעים את כל מה שאני יודע.

מסקנות לסיום:
יש חברי כנסת שקוראים דואר אלקטרוני – משתלם לפחות לנסות לשלוח.
עיתונאים לא יודעים לכתוב את הדברים החשובים.

שחר

סטטיסטיקה, קסדות לאופניים ושעון החורף

נתחיל בכתבה מהעמוד האחורי של “ידיעות אחרונות” של היום. הכותרת היא “הצעת חוק: חובת קסדה לילדים”.

ארגון בשם “בטרם” דוחף הצעת חוק, שאותה יגיש/מגיש/הגיש ח”כ גלעד ארדן, שעיקרה חיוב ילדים בחבישת קסדה כאשר הם נוסעים על אופניים. הנה הסטטיסטיקות שנערכו ע”י “בטרם”:
– שליש מכלל האישפוזים של ילדים (עד 17) נובעות מתאונות אופניים.
– 63% מבני ה-5 ומעלה אינם חובשים קסדה
– קסדה מפחיתה ב-80% מפגיעות הראש והמוח לאחר תאונות רכיבה
סקר מדגמי:
– ל-35% מבין הילדים בעלי האופניים אין קסדה
– 28% מאילו עם קסדה לא חבשו אותה בנסיעה האחרונה
– 89% מההורים תומכים בהצעת חוק כזו.

אני לא יודע מיהו ארגון “בטרם”. אני אפילו לא בטוח איך מבררים דבר כזה. מה שבטוח בעיני זה שהסטטסיטיקה הזו חשודה. אפילו מאוד. כמו שאמר ד’זריאלי: “Lies, damn lies and statistics”.

ולמה? כי חסר לי נתון חשוב. למעשה, חסר לי הנתון הכי חשוב. אחרי שאנחנו יודעים שתאונות אופניים אחראיות לשליש מאישפוזי ילדים בגילאי עד 17 (רק מתאונות דרכים), חשוב לדעת כמה מהאישפוזים הנ”ל הם אישפוזים שהקסדה היתה מונעת. במילים אחרות, כמה מ-33% אישפוזי תאונות האופניים מתאשפזים עקב פגיעות ראש או מוח? אם האחוזים הם נמוכים (נגיד, 10%), אזי אנחנו מנסים להעביר פה חוק שימנע פחות משלושה אחוז מאישפוזי הילדים עקב תאונות דרכים!

עכשיו, בהחלט ייתכן שמדובר באחוז גבוה. בהחלט ייתכן שמעט מאוד ילדים מתאשפזים עם ידיים ורגליים שבורות, ורובם אכן מקבלים זעזוע מוח. קצת קשה לי להאמין. הנתון המדוייק פשוט יותר מידי בולט בהעדרו. אם הוא היה תומך בלוביסטים של החוק, סביר להניח שהוא היה מופיע בכתבה.

אני מתכוון לשלוח לח”כ ארדן אימייל מנומס שמבקש את הפרטים החסרים. בואו נקווה שהוא קורא את המייל שלו. סטטיסטית, רוב חברי הכנסת אינם קוראים, אבל יכול להיות שהוא אחד הצדיקים. אני אעדכן כאן אם אקבל תשובה.

נושא שני הוא אנקדוטה משעשעת לגבי שעון החורף. בתוכנית הבוקר בגלי צה”ל אמרה הבוקר שרון וקסלר שבניגוד לשנים קודמות, השנה לא מלווה המעבר לשעון החורף בגשמים ושאר סממני החורף הרגילים. באותה הרוח, אותו עמוד אחרון של ידיעות אחרונות אומר, ליד התחזית, “למרות הזזת השעון – עדיין לא חורף”.

אני יודע ששרון אמרה את זה רק כאנקדוטה, אבל אם נחשוב על זה נראה שזה דווקא מאוד צפוי. השנה הכניסו חוק שעון קיץ מרצה דתיים. כתוצאה מכך, שעון הקיץ נגמר השנה מוקדם יותר מאשר בשנים קודמות. אין להתפלא, לכן, שהשנה לא החליט מזג האויר לשתף פעולה עם פעולת הזזת השעון.

שחר

עדכון
המייל ששלחתי לח”כ גלעד ארדן חזר כלעומת שבא. מסתבר שהמייל שלו מהכנסת מופנה לכתובת בבזק בינ”ל, וזו מלאה עד אפס מקום, ולא מקבלת יותר דואר.

ש.

עדכון על העדכון (10/10)
המייל בכל זאת הגיע, למרות הודעת ה-Bounce. התקשרה העוזרת שלו. פרטים בפוסט נפרד.

ש.

צעד קטן בדרך למפתח דביאן

לפני כחמישה חודשים עשיתי את הצעד הראשון בכוון של לההפך למפתח דביאן מהשורה. מאז עיקר מה שעשיתי היה להמתין (חמישה חודשים) שיקצו לי מנהל תהליך.

והיום בבוקר הקצו לי אחד! קוראים לו אלכסנדר וירט. עכשיו כל מה שנשאר לעשות הוא להוכיח שהמפתח שלי קביל, שאני יודע מה זו תוכנה חופשית, ושאני יודע איך אורזים חבילות דביאן. אחרי כל זה, צריך רק לחכות עוד.

יאי!

מי יודע? אולי עוד כמעט שנה תהיה לי כתובת תחת debian.org?

שחר

עדכון (17/10/2006):
זה לקח עוד שנה ועשרה ימים.

Bear