מצטער על הכותרת הקצת סנסציונית. בסך הכל מדובר על משהו שכולנו עושים. בעיקר כשמפעילים “חשיבה קבוצתית”.
דוגמאות לתופעה. שבוע לפני ההתנתקות עדיין היתה קבוצה מאוד גדולה של אנשים שמכל בחינה אחרת הם אינטיליגנטים לחלוטין שהאמינו, באמונה שלמה, שההתנתקות לא תצא לפועל. נס משמיים, פעילות עויינת של הפלסטינאים או התעשתות של ראש הממשלה. הסיפורים היו כמעט דמיוניים באיכותם, אבל איך שלא יהיה, המסקנה היתה אותה המסקנה – ההתנתקות לא תצא לפועל. פשוט לא ניתן להעלות על הדעת שום דבר אחר.
ממרום שיבתינו לאחר שהפעולה קרתה, קל לנו מאוד להעביר ביקורת, אולי אפילו לגחך. האמת הפשוטה היא שכל אחד עושה את זה.
ירימו יד כל מי שקנה כרטיס חיש גד/פיס/לוטו. לפחות על פי המתרגל שלי להסתברות, מפעל הפיס מכריז בצורה הברורה ביותר שהוא מחזיק לציבור 25% מההכנסות מההגרלות. במלים אחרות, כל מה שקשור לעסקה כלכלית, קניית כרטיס לוטו שקולה לעסקה שבה אתם נותנים לי 50 שקלים, ואני נותן לכם בתמורה 12.5 שקלים, רק עם סיכויים אחרים לקבל את הכסף (ובהתאם, כמות שונה של כסף).
כל מי שעדיין קונה כרטיס, ובפרט, משקיע כספים משמעותיים בקניית כרטיסים (ברבים), בעצם בונה לעצמו עולם וירטואלי ונכנס פנימה. בעולם שלו, סיכויי הזכייה הם הגיוניים, הפרס ינוצל כדי לשנות את אורח החיים, והכל יהיה נפלא. כל קשר בין העולם הזה לבין המציאות הוא רק בפרסומות שמפעל הפיס מממן.
ולמה אני מעלה את זה כאן? בגלל שגם אנחנו, קהילת התוכנה החופשית, בונים עולם. בתור חבר בקהילה, ובתור מישהו שמחזיק בדעות מסויימות לגבי מה עומד לקרות בעתיד, אני לא יכול להגיד בוודאות שמדובר בעולם וירטואלי. תמיד צריך לזכור, אבל, שיכול להיות שהאמיתות המוצקות שעליהם אנחנו מבססים את תפיסת העולם שלנו היא פרי הרצון שלנו לראות את העולם בצורה שמתאימה לנו.
דוגמאות לדברים שעלולים להתגלות כפרי דמיונינו הקולקטיבי הקודח. אני לא אומר שהדברים האלו לא נכונים. באופן אישי, אני מאמין באמיתותם. אני רק רוצה לערער את הביטחון המוחלט שזה המצב, ויש רק דרך אחת שהוא יכול להתפתח.
המונופול של מיקרוסופט בצרות
הסיבות שהדברים נאמרים:
נראה, על פניו, שהחברה לא מצליחה לייצר “חדשנות”. המוצרים שלה נראים כמו ווריאציות קלות על אותו מוטיב חוזר, וחוץ ממעטפות חדשות כל גרסה, קשה לראות את הדברים שיגרמו לאנשים להוציא כסף על מוצרים חדשים. בלוגים מתוך העולם המיקרוסופטי מביעים המון ביקורת על היכולת של מיקרוסופט להתפתח מעבר למה שהם עשו עד היום. הכלים החופשיים הולכים ונהיים טובים יותר ויותר, ובעוד שפעם המילים “קוד פתוח” היו נרדפות בעיני רבים ל”לינוקס” במקרה הטוב, ול-“קשה לשימוש” במקרה הגרוע, היום כולם יודעים מה זה “מוזילה” ו-“אופן אופיס”.
הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
אני אתחיל בסיפור מלקוח שלי. התקנו להם OpenExchange, כדי לחסוך בעלויות של לקנות שרת חלונות רק כדי להריץ Exchange (חסכון של כאלף דולר בעלויות רישוי). בסוף שבוע שעבר השרת עבד, וניתן היה לעבוד איתו באמצעות ממשק Web. אנחנו התחלנו לעבוד על האפשרות להפעיל את המערכת מתוך Outlook. כל הסיפור היה דחוף מאוד ללקוח, כיוון שיש להם המון פגישות שהם צריכים לתאם בין היומנים של המנהלים של החברה.
ניסיתי להגיד להם לעבוד עם הממשק הוובי עד ש-Outlook עובד כמו שצריך, כדי לא להמתין ימים סתם.
אני חייב להודות שקשה לי להבין את התשובה, עד עכשיו. התשובה היתה סירוב מוחלט אפילו להסתכל האם הממשק נוח או לא. אותה המזכירה שמוכנה ללמוד את Outlook מחדש כל פעם שיוצאת גרסה חדשה ששוב מחליפה את המיקום של כל האופציות, מסרבת אפילו להעלות דפדפן כדי לבדוק אם יכול להיות שהיא לא צריכה לחכות עוד שלושה ימים כדי שעבודתה תהיה קלה יותר.
אתם יכולים לקרוא לזה באיזה שם שאתם רוצים. אני, באופן אישי, קורא לזה “מונופול מחשבתי”. זהו מונופול שיהיה מאוד קשה להזיז. הוא מראה שהמונופול של מיקרוסופט לא שביר כמו שזה עלול להראות, והוא לא רק טכנולוגי. למעשה, יהיה מאוד קשה לשבור את המונופול הזה עד שלא יהיה מעבר כמעט שקוף בין התוכנות של מיקרוסופט לבין התוכנות החופשיות, לפחות ברמת הנתונים.
למה אני עדיין מאמין:
גם אחרי הסיפור הזה, אני חושב שהמונופול של מיקרוסופט לא יציב כמו שזה עשוי להראות מבחוץ. יוזמות כמו היוזמה של מסצ’וסץ שמות את מיקרוסופט בפני דילמה – או שתתמכו בתקנים חופשיים, או שתאבדו מרכזי שילטון. כרגע הם עדיין מקווים להעביר את רוע הגזירה, אבל כמו שכתבתי במאמר ל-NRG, אני מאמין שבסופו של דבר הם יתמכו בתקנים החופשיים. כשזה יקרה, יהיה אפשר להתקין סביבות משולבות לחלוטין, והמונופול שלהם, באופן אפקטיבי, יעלם.
מיקרוסופט לא יכולה לשרוד בלי המונופול שלה
אני אקדים ואומר שאני לא מאמין במשפט הנ”ל. אני לא רואה את מיקרוסופט נמחקת מעל העולם, אבל מה שאני רואה שקורה למיקרוסופט אומר שכל מה שמשותף לחברה “אחרי” ולחברה “לפני” הוא השם. לא יהיה מדובר באותה “מיקרוסופט” שאנחנו מכירים היום.
הסיבות שהדברים נאמרים:
לאורך ההיסטוריה, מיקרוסופט כבשה שווקים חדשים באמצעות ניצול מונופולים קיימים. בהתחלה זה היה מונופול של חברה אחרת (IBM), ואחר כך שלה עצמה (Dos->Windows, Windows->Office, Windows->IE). נכון להיום, מעל 60% מההכנסות של החברה נובעות משתי תוכנות: Office וחלונות. כל מעשיה של מיקרוסופט נראים מכוונים לכך ששתי התוכנות האלו ישארו מונופול. נראה, על פניו, שבכל פעם שעומדת בפני החברה אופציה לייצר מקור הכנסה חדש על חשבון המונופולים הקיימים, הם מעקמים את הטכנולוגיה כדי שתתאים למה שכבר יש להם.
מה שיותר גרוע, הם כבר מעל 5 שנים לא מצליחים לייצר שליטה מונופוליסטית בתחומים חדשים. ה-XBox, בעוד שהוא פופולרי, הוא קצת רחוק מלהיות האופציה היחידה בשוק לקונסולת משחק (והוא בוודאי לא רווחי, נכון להיום). Windows CE תפס את מקומו, אבל גם הוא לא מחק את התחרות. בסך הכל, איום על המונופול של מיקרוסופט הוא איום על כמעט כל מקורות ההכנסה של החברה, וכך גם החברה מתנהגת.
הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
גם אם המונופולים הנוכחיים של מיקרוסופט יפסיקו להיות מונופולים, זה לא יקרה בין לילה. יש לחברה המון תחומי עיסוק, וחלקם (למשל XBox) יכולים להפוך להיות רווחיים אם צריך. לחברה יש כמות עצומה של טכנולוגיות ותחומי עיסוק, והסבירות שחברה בהיקף כזה, עם נתח שוק כזה, ועם כמות מזומנים כזו פשוט תעלם הוא אפס.
מה שאפילו יותר מרשים אצל החברה היא היכולת לברוח מאחריות למעשיה שלה. אני לא מדבר רק על הצורה שבה הם מצליחים להסיט הצידה, עם נזקים מינימליים בלבד, כל תביעה משפטית נגדם. אני מדבר גם על הצורה שבה הזכרון הצרכני הקולקטיבי עובד. מיקרוסופט היום היא חברה שהציבור הצרכני מאוד אמביוולנטי לגביה. בסקר שנערך לפני כשנה היא זכתה במקום הראשון, הן בדירוג החברות שהכי לא מרוצים מהתמיכה שלהן, והן בדירוג החברות שהכי מרוצים מהתמיכה שלהן. אם החברה תשנה את ההתנהגות היהירה שלהם, סביר להניח שרוב הצרכנים לא יזכרו להם את חטאי העבר.
מה כן?
יש סינדרום של עצימת עיניים. בדיוק כפי שייתכן שאנחנו שבויים בקונספציות, כך ייתכן שהנהלת מיקרוסופט שבויה בקונספציה. קונספציה כזו. במקרה של החברה, אבל, התעוררות מאוחרת מידי עלולה להיות קטלנית. במיוחד אם אתה מחייב את הר הדולרים שלך לצורך לוחמה בתהליך שאנחנו מדברים עליו פה.
כאשר IBM עברה תהליך דומה, החברה נעלמה עד לגודל שהיה כמעט זניח. מאז החברה מאוד מאוד השתנתה, והיום היא חברה מאוד גדולה, ומאוד שונה, ממה שהיא היתה לפני עשרים שנה. תמיד צריך לזכור שעם כל גודלה של מיקרוסופט כיום, היא לא מתקרבת לגודלה של IBM כאשר החברה עברה את המשבר שלה. לא בטוח שחברה שהיא “רק” בגודל של מיקרוסופט יכולה לעבור משבר מהסוג הזה ולשרוד.
לינוקס יותר בטוחה מחלונות/לינוקס לא תסבול מהחוליים של חלונות
הסיבות שהדברים נאמרים:
רוב החוליים של חלונות לא נגרמים מהעובדה שהמערכת נמצאת בשימוש נרחב, או אפילו מזה שהמתכנתים של מיקרוסופט פחות מוכשרים (הם לא). רוב החוליים של חלונות נובעים משני גורמים שלא קיימים בלינוקס. תכנון מונחה features, ועיצוב פנימי לא מודולרי ומיושן.
בואו נתחיל מהשני – העיצוב של חלונות הוא תורשה של מערכת שתוכננה למשתמש יחיד. כל הרעיון שיהיו למחשב מספר משתמשים בכלל ומספר משתמשים בו זמנית בפרט זר לחלוטין לתיכנון שעליו נסמכת חלונות. כתוצאה מכך, כל היכולות המעודכנות של מספר משתמשים בו זמניים הינם patch מכוער, ואינם מצליחים לבצע הפרדה מהשורש בין המשתמשים במערכת. בעבודה שותפת יש כמות לא סבירה של פעולות שמבצע משתמש אחד שמשפיעות על כל משתמשי המערכת. כחלק מאותה התופעה, יש לא מעט פעולות שלא ניתן לבצע על חלונות, אלא אם אתה משתמש בהרשאת מנהל. ההתייחסות של מיקרוסופט לבעיה היא של עצימת עיניים.
בחזרה לראשון – בנסיון להגדיל את השימושיות של המערכת תוך כדי חיזוק המונופול שלה, מיקרוסופט הוסיפה כמות גדולה של יכולות שהדגש בהן הוא שהמשתמש יקבל את מה שנותן התוכן רוצה שהוא יראה, בלי להתעסק עם התקנות תוכנה, אישורים או אבטחת מידע. כמובן ששיטת העיצוב הזו פתחה פתחים שהיום קשה לסגור. הרבה מהבעיות שפוגעות, ושוב פוגעות, ושוב במערכות חלונות נובעות מהבעיות האלו.
התיכנון של לינוקס, מנגד, מבוסס על המבנה של יוניקס. מערכת מרובת משתמשים זה משהו שמובנה בתוך המבנה. כתוצאה מכך, אין שום צורך לעבוד בתור מנהל בעבודה השוטפת, וכמעט כל החוליים של חלונות לא קיימים שם בכלל.
הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
ככל שמנסים להביא את לינוקס לקראת המשתמש הפשוט, מנסים להכניס למערכת יותר ויותר יכולות (features) שמטרתן לגרום למשתמש הממוצע להרגיש בבית. למרבה הצער, “להרגיש בבית” פירושו “כמו בחלונות”, על כל המשתמע מכך. למרבה הצער, על אף כל השינוי שחל בתודעה הכללית לגבי הצורך באבטחת מידע טובה יותר, המשתמשים עדיין לא, ככלל, מוכנים לוותר על פעילות למען המנעות מאיתחול המחשב אחת ליום, השקעה באנטי וירוס וכו’, התקנות מחדש וכו’. כתוצאה מכך, הדרישה קיימת, והיכן שקיימת דרישה, יהיה מי שימלא אותה.
בד”כ יש יותר מודעות לבעיות הנ”ל כאשר ממשים את היכולות הנ”ל על לינוקס. כתוצאה מכך, אין להשוות את הצורה שבה יכולת מסויימת ממומשת בחלונות לבין הצורה שאותה היכולת ממומשת בלינוקס. עדיין, יש סיכוי מסויים שעם הזמן, אותם סוגים של בעיות יתחילו לצוץ גם על לינוקס.
זהו להיום. מכיוון שאני יודע שיש מבין קוראי הבלוג גם אנשים שלא חרתו פינגווין על דגלם, אני אשמח לשמוע מהם אלו “קונספציות” אני אפילו לא מודע שאנחנו מחזיקים.
שחר