בעקבות הפירסום של אריק ריימונד על כך שצייד גולגלות של מיקרוסופט פנה אליו כדי להציע לו עבודה, החלטתי שגם אני יכול לשחרר לאויר העולם את הסיפור המקביל שלי.
זה קרה לפני כמעט שנתיים. כבר הייתי עצמאי, אבל עוד לא הקמתי את לינגנו. מצד שני, הייתי כבר מספיק זמן עצמאי כדי לדעת שאני מצליח להתפרנס מזה (גם אם לא להתעשר).
קיבלתי פניה בדוא”ל מצייד ראשים של מיקרוסופט (בדומה למייל שקיבל אריק, גם אצלי היה תיאור של החברה מחד, וכתובת דוא”ל בתוך microsoft.com מאידך). הוא שאל אותי על אפשרות להעסיק אותי בפרוייקט שקשור לאבטחת מידע.
לאחר התלבטויות מסויימות, החלטתי להענות להצעתו לראיון טלפוני. דבר ראשון, בניגוד לאריק, אני לא מאמין בגסות רוח (לפחות, אני מנסה), גם לא כלפי מישהו שברור שזה לא רלוונטי. אני חייב להודות שדווקא ציידי ראשים הם היוצא מין הכלל פה בד”כ, אבל בכל זאת. דבר שני, הייתי סקרן איך מיקרוסופט לא חושבת שמדובר פה בלרבע את המעגל.
היה ראיון טלפוני, שהבחור מהצד השני סיכם, עוד באותה השיחה, כמוצלח מאוד מבחינתו. הוא אמר שעוד נהיה בקשר.
הייתי רוצה לתת קצת רקע טכני, עד כמה שהוא ידוע לי. הבחור הגיע לקורות החיים שלי שנמצאות באתר שלי (האתר הפרטי – זה כל מה שהיה באותה התקופה). עד כמה שהצלחתי לגלות, הוא הגיע ע”י הרצת חיפוש (ב-MSN, לא בגוגל) על מילות מפתח שקשורות באבטחת מידע.
בראיון עצמו הוא אמר שמיקרוסופט רוצה לצאת עם מוצר אבטחת מידע חדש, ושהם מחפשים מנהל מוצר למוצר הזה. לזכותם ייאמר שחלק ממה שקרה מכאן והלאה עשוי להיות קשור לעובדה שציינתי שפניו שיש לי הסכם אי תחרות למשך שנה עם צ’ק פוינט,ושלמיטב הבנתי הסכם כזה הוא לא אכיף בישראל. בכל מקרה, בראיון הוא שאל במה עבדתי בצ’ק פוינט, ואז אמר שלדעתו אין חפיפה בין התחומים כך שזו לא אמורה להיות בעיה.
ועכשיו, לרשימת ה”בעד” ו”נגד” שהיתה לי:
בעד:
מדובר על להוביל מוצר שעומד להיות מוצר מפתח של חברה שהיא מובילה בתחומה.
תוספת מאוד נאה לקורות החיים שלי
green card
נגד:
להוביל מוצר מפתח של חברה מובילה בתחומה זה בדיוק מה שרק סיימתי לעשות בשביל צ’ק פוינט.
אין לי צורך לנפח את קורות החיים שלי
אין לי כוונה להגר, ובוודאי שלא לארצות הברית.
לנקודות הנגד האלו צריך להוסיף עוד כמה נקודות חשובות:
- את צ’ק פוינט עזבתי בגלל כמות גדולה מידי לטעמי של פוליטיקה אירגונית. זה לא אומר הרבה – כמעט כל כמות של פוליטיקה אירגונית היא גדולה מידי לטעמי. מצד שני, במיקרוסופט יש מספיק פוליטיקה אירגונית כדי לזלוג לעיתונות הרגילה, הרבה הרבה הרבה יותר מאשר בצ’ק פוינט.
- הסיכוי שלי להשפיעה על החברה הוא אפסי. אני ממש לא מסתדר טוב בסביבות שבהן אני לא מצליח להשפיע (ראו את הנקודה הקודמת).
- לעבוד במיקרוסופט פירושו להפסיק לגעת ב-Wine.
בגלל כל הנ”ל החלטתי שאם תהיה פניית המשך, אני אגיד “לא” בפעם הבאה שהם יפנו.
אלא שהם לא פנו.
בגלל שכוונתי היתה להגיד “לא”, לא בדיוק רדפתי אחריהם, כמובן. כחודשיים אחרי הראיון פנה אלי צייד גולגלות אחר של מיקרוסופט. אמרתי לו שכבר דיברתי עם מישהו, והפנתי אותו למייל של הראשון. הראשון שלח אימייל שאומר “זה בטיפול, תודה”. חוץ מזה, פשוט לא שמעתי מהם.
ואז, כשנה אחרי הראיון הטלפוני, אחרי שכבר הקמתי את לינגנו כחברה בע”מ, קיבלתי טלפון ממישהי בשם (אני לא מוכן להתחייב על זה) “ליאת”. היא הציגה את עצמה כ”ממיקרוסופט בחיפה”, ושאלה אם נוכל להפגש. אמרתי שבשמחה, אבל התעניינתי בנימוס באיזה עניין מדובר. בשלב זה היא שאלה אותי אם אני יודע שמתגלגלים קורות חיים שלי אצלם!
הבהרתי לה את הסיפור, אמרתי שאין סיכוי שבשלב זה אני אעזוב את מה שאני עושה למען מיקרוסופט. היא התעניינה לדעת אם התשובה תשאר “לא” גם אם נדבר על משרה בארצות הברית, הבהרתי שזה “לא” כללי, ובזאת הסתיימה השיחה (בלי להעליב אף אחד, אני מקווה).
מוסר השכל?
מחלקות משאבי אנוש של חברות גדולות עשויות לקחת שנה תמימה כדי לטפל במועמד?
אם למישהו יש מוסר השכל טוב יותר, הוא מוזמן לתרום אותו.
שחר
נ.ב.
עובד היותי מפתח Wine, לא זו בלבד שמוזכרת בקורות החיים שלי, היא גם עלתה בראיון הטלפוני. המראיין שאל אם אני מכיר את ה-API של חלונות. ציינתי שאני מפתח Wine, ושאלתי אותו אם הוא מכיר את הפרוייקט. הוא אמר שהוא מכיר. הממ.
בהחלט יכול להיות שהמראיין מכיר את הפרוייקט, אבל לא הפנים מה זה אומר שמישהו מוכן להשקיע מזמנו הפנוי בו.
ש.