חודש: ספטמבר 2005

מקרה שהיה כך היה.

לפני כשבוע פנתה אלי, במייל פרטי, margi וביקשה שאני אעלה בשמה את פוסט יום ההולדת של הבלוג בתאריך הנכון. עד כאן הכל סבבה.

מתוך סקרנות, כמובן שנכסתי כבר לפני שבוע לקרוא מה כתוב בו. הבעיה היא שהיא כותבת את הבלוגים שלה (ניחוש) ב-Word, וה-HTML שזה מוציא הוא מתחת לכל ביקורת. החלטתי שבמקום להתעקש לקרוא את הבלוג במועד המוקדם, אני אחכה כמו כולם.

Big Mistake.

מכיוון שרצה הגורל ועכשיו התאריך הנכון (על אף שאמצע הלילה), פירסמתי. מה רואות עיני? היא נתנה קרדיט. מחמיא. לא צפוי (למרות שאני מניח שאחרי הפעם האחרונה שהיא פירסמה בלוג מרחוק, מובן). הכל היה נפלא, אלמלי הפוסט שאליו מגיעים קהל הקוראים המאוד נרחב שלה מציין את העובדה שגוגל מעדיף אותי על פניה.

לא לקחת אישית, אוהבים אותך מרגי!

לקחים?

עזרת הקוראים מתבקשת.

שחר

נ.ב.
אם FE מחליטה עכשיו שאני מרגי, כל מה שיש לי להגיד זה: תודה, אבל אם היית רואה את היומן שלי היית מבינה שזה בלתי אפשרי. אין מספיק שעות ביממה.

רגע, גם אני לא ראיתי את היומן שלי בזמן האחרון. אולי אני באמת מרגי….

ש.

כן, כן, מרגי. כך הדחתי אותך בלי להניד עפעף!

כנסו לגוגל והקלידו “ישראבלוג”. התוצאה הראשונה היא קישור לעמוד הראשי של ישרא. הקישור השני הוא קישור ישיר לבלוג שלי. עליתי על התופעה כתוצאה מהסתכלות על מילות החיפוש של אנשים שמגיעים הנה.

מה אני אגיד לכם – קצת מוזר. יכול להיות שזה בגלל כמות הקישורים לבלוג הזה מאתרים שמחוץ לישראבלוג עצמו, אבל אף בלוג אחר לא מופיע בדף הראשון של גוגל בכלל.

נו, נסתרות הן דרכיו של אל האינטרנטגוגל.

שחר

עדכון:
וכך חולפת לה תהילת עולם. יומיים הייתי שם, ועכשיו אינני.

מרגי, את יכולה להרגע חזרה.

מסך המגע שלו הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין. ביצעתי מחיקה (אחרי שגיביתי), אבל גם אחריה הוא עדיין מגיב רק לפעמים.

האמת היא שהוא התחיל לעשות בעיות עוד בתקופת האחריות, אבל זה היה משהו מאוד ספורדי, אז לא הצלחתי להביא אותו לתיקון. עכשיו, כמעט בבת אחת, הוא הפסיק לחלוטין לעבוד. מקבל שתי לחיצות, ואז נתקע ליום.

מעצבן.

כמה עולה פאלם חדש בימינו?

שחר

בפעם הראשונה מזה כשלוש שנים, יצאתי לחופשה.

לא כמה ימים שניצלתי מכיוון שממילא הייתי באיזור, לא יום שלם שבו עשיתי רק סידורים ובכלל לא עבודה. סתם, ללכת לשלושה ימים שבהם (כמעט) לא הדלקתי מחשב, בכלל לא נגעתי באינטרנט, והתנתקתי (כמעט) לחלוטין.

הרקע הוא שחברה שלי החליטה להפתיע אותי לרגל שנה שאנחנו חברים. אם נוסיף לזה את העובדה שהיא קיבלה קופונים לצימרים, הרעיון היה מושלם. שתי בעיות קטנות:
1. הקופונים הם לאמצע שבוע בלבד.
2. אני עובד כמו מטורף.

אחרי הרבה התלבטויות, היא החליטה לשאול אותי מתי אני יכול לצאת לנופש. כל השאר נשאר הפתעה. למעשה, עד שהיינו באוטו בדרך לשם התעקשתי לא לדעת לאן אנחנו נוסעים.

המקום נמצא בישוב ברמת הגולן בשם “חד-נס”. היישוב מלא בצימרים (יש שלט בכניסה עם רשימה של כולם, ונראה שאין אפילו בית אחד שלא משכיר משהו). אנחנו הלכנו לצימרים שמושכרים ע”י רונית פרנקל. יש להם ביקתות ומערות. אנחנו הלכנו לבקתה. המקום מאוד יפה, והביקתה מאובזרת כך שניתן לראות שמישהו רצה שיהיה לכם טוב. יש שם מטבח שלם ומאובזר (הסיבה שלקחנו ביקתה ולא מערה) ומקרר.

מצב חופי הכנרת גרוע בדיוק כפי שהכתבות בעיתון אומרות. על אף המלצות של אנשים שאמורים להכיר את האיזור, לא הצלחנו למצוא חוף רחצה שאפשר להכנס אליו בעלות סבירה (רצינו לשבת שם שעה אחת, ולשלם 70 שקלים על שעה נשמע לי לא סביר).

כל מי ששלח לי אימייל ולא קיבל תשובה – אנא שילחו שוב. אני לא סומך על עצמי שהצלחתי למיין את כארבעת האלפים האימיילים שקוטלגו כדואר זבל נכון. אם זה היה חשוב, אנא שילחו אותו בשנית.

לסיום, שתי חידות פיסיקה, שתיהן נוגעות לערסלים. אלו לא בדיוק “חידות” בגלל שאני לא לחלוטין סגור בעצמי לגבי מהי התשובה הנכונה.

הראשונה נובעת מניסוי אמיתי, ושואלת לגבי הפירוש שלו. נניח שאתם שוכבים על ערסל זוגי. הערסל רחב מאוד, ואין חבל שקשור לעץ סמוך. למעשה, אין לכם שום דרך לגעת בשום דבר שאינו נמצא בתוך הערסל עצמו.

אם תרימו ברך אחת, ותניעו אותה ימינה ושמאלה בקצב הנכון, הערסל יתחיל להתנדנד, ואף יצבור מנעד לא קטן בכלל. עם שני אנשים לא קלי משקל בכלל על הערסל וברך אחת הצלחתי לנדנד אותו עד ששמעתם את הקשר בחבלים מתהדק.

והשאלה היא: למה? בעיקרון, תנועת הרגל הינה במאה אחוזים הפעלת כוח בתוך מערכת הערסל+היושבים עליו. לכאורה, עם הנעת הרגל ימינה, אמור הערסל לנוע שמאלה, ולהעצר עם עצירת הרגל. הנעת הרגל מזיזה את מרכז הכובד, אבל לא אמורה לשנות את מיקום הגוף המורחב ערסל+שני אנשים ביחס לשאר העולם.

יש לי חשדות מסויימים לגבי שאלת צורת תנועת הרגל. אני, כמובן, הרמתי רק ברך, מה שאומר שתנועת הרגל היתה מעגלית. במילים אחרות, יכול להיות שניצלתי המרה של תנועה אופקית ולתנועה אנכית, ובכך המרתי כוח של כדור הארץ על המערכת לכוח אופקי.

השאלה השניה היא יותר תיאורתית, ולא הצלחתי להגיע למסקנה לגבי האם היא עובדת במציאות.

בערסל ישיבה יש תנועות התנדנדות (קדימה אחורה, ימינה שמאלה), אבל יש גם תנועה סיבובית (להסתובב ימינה ואז חזרה). אם תרחיקו את הרגליים מהגוף אתם מגדילים את האינרציה של המערכת.

אם תסובבו את הערסל (עם הרגליים) ימינה מעט, ואז תרחיקו את הרגליים מהגוף, הערסל יתחיל להסתובב שמאלה. בדיוק כשהערסל עובר את נקודת האפס, תמשכו את הרגליים פנימה. הערסל אמור להאיץ. השאלה היא, האם הוא יסיים את תנועתו בסיבוב גדול יותר מזה שהתחיל בה? במילים אחרות, אם איך שיסיים את תנועתו שמאלה תושיטו את רגליכם קדימה שוב, האם תוסיפו לו אנרגיה לתנועה שלו? מהנסיונות שאני עשיתי לא הצלחתי להגיע לתשובה חד משמעית בשאלה הזו. דעת הציבור תתקבל בברכה.

לסיום, הערה. יום לפני שיצאתי לחופש כתבתי פה פוסט על הקונספציות האפשריות שלנו (אנשי התוכנה החופשית). התפתחו כמה דיונים מאוד מעניינים, אבל עקב החופשה נאלצתי לנטוש אותם. אני אנסה לשוב ולענות על חלקם, אבל התנצלותי שלוחה לכל מי שאמר דברים ולא עניתי עליהם.

אני חייב להודות שעל אף אמונתו של רותם בחוסנה של ויסטה, אני מקבל הרגשה לא נעימה מהתיאורים שלו. המערכת נשמעת לי כמו עשרות מערכות אבטחה שראיתי בעבר. התהליך נראה בערך כך. מתחילים מקונספט קטן וחמוד. עם הזמן, המציאות מראה שהקונספט החמוד לא מכסה מספיק מהמקרים. מתחיל מרוץ שבו כל פעם שצצה בעיה שהקונספט הבסיסי לא עונה עליה, מוסיפים עוד פתרון ספציפי לבעיה שצצה (patch, בעגה מקצועית). התוצר הסופי הוא טכנולוגיה בסיסית שאף אחד כבר לא זוכר איך היא עובדת או מה היתה פעם אמורה לעשות, ועוד עשרות מקרים ותגובות ספציפיים למטרות מסויימות.

האם זה עושה את העבודה? יכול להיות, בסופו של דבר. אני, באופן אישי, מאוד לא אוהב תיכנונים שבנויים על דברים כאלו. יש כמה מוצרים שהרבה אנשים מוכנים להשבע ביעילותם שבנויים על פי התיכנון הזה ממש.

באותו האופן אני לא חושב שמכלול הבעיות של שועל האש בזמן האחרון הוא אינדיקציה לזה שהוא בטוח כמו IE הידוע לשמצה, ושרק אנונימיותו הגנה עליו עד כה. זה נכון שאנונימיות מאפשר לבעיות לא לעלות, ושעם עליתו של שוע”ש גם מתגלות בעיות חדשות, אבל מבנה נכון מבחינה פנימית יגרום לכך שגל הבעיות בשועל ייגמר (ובקרוב), ואז אכן יהיה לנו ביד דפדפן בטוח יותר. מנגד, גל הבעיות באקספלורר נמשך ללא לאות כבר כמה שנים טובות. כמובן שתמיד ייתכן שאני לא מכיר מספיק את השועל, ושאכן הם ויתרו על אבטחה לטובת דברים אחרים, ואז אכן מגיע לו כל פירסומת שלילית שהוא מקבל.

כמו שאמרתי לרותם בתגובות, כל הדברים שהוא ציין שיהיו בויסטה, שמטרתם לפתור את הבעיות הבסיסיות, בעצם קיימים כבר היום בלינוקס. הם לא בשימוש ניכר מכיוון שמבנה המערכת לא מצריך אותם על תקן של עזרה ראשונה, אלא רק לצורך מיקרים קיצוניים. לצורך הדוגמא, UnionFS, שמאפשר למשתמש “לשנות” קבצים שאין לו הרשאה אליהם, משמשת את knoppix כדי לאפשר למנהל לשנות את מערכת הקבצים, על אף שזו יושבת בעצם על CD שהוא לקריאה בלבד. בצורה שוטפת אין שום צורך במערכת הזו.

או, במילים אחרות, לצערי הדיון של הפוסט ההוא נקטע לפני שאני, באופן אישי, מיציתי ממנו את כל מה שאפשר היה.

שחר

אם אתם שוללים רשיון עריכת דין ממישהי שגונבת זהות (כרטיסי אשראי), אל תתפלאו שהיא אחר כך מתחזה לעורכת דין.

שחר

נ.ב.
עוד לא עניתי לכל התגובות לפוסט הקודם. כנראה שאענה רק באיזור יום שלישי.

שחר

מצטער על הכותרת הקצת סנסציונית. בסך הכל מדובר על משהו שכולנו עושים. בעיקר כשמפעילים “חשיבה קבוצתית”.

דוגמאות לתופעה. שבוע לפני ההתנתקות עדיין היתה קבוצה מאוד גדולה של אנשים שמכל בחינה אחרת הם אינטיליגנטים לחלוטין שהאמינו, באמונה שלמה, שההתנתקות לא תצא לפועל. נס משמיים, פעילות עויינת של הפלסטינאים או התעשתות של ראש הממשלה. הסיפורים היו כמעט דמיוניים באיכותם, אבל איך שלא יהיה, המסקנה היתה אותה המסקנה – ההתנתקות לא תצא לפועל. פשוט לא ניתן להעלות על הדעת שום דבר אחר.

ממרום שיבתינו לאחר שהפעולה קרתה, קל לנו מאוד להעביר ביקורת, אולי אפילו לגחך. האמת הפשוטה היא שכל אחד עושה את זה.

ירימו יד כל מי שקנה כרטיס חיש גד/פיס/לוטו. לפחות על פי המתרגל שלי להסתברות, מפעל הפיס מכריז בצורה הברורה ביותר שהוא מחזיק לציבור 25% מההכנסות מההגרלות. במלים אחרות, כל מה שקשור לעסקה כלכלית, קניית כרטיס לוטו שקולה לעסקה שבה אתם נותנים לי 50 שקלים, ואני נותן לכם בתמורה 12.5 שקלים, רק עם סיכויים אחרים לקבל את הכסף (ובהתאם, כמות שונה של כסף).

כל מי שעדיין קונה כרטיס, ובפרט, משקיע כספים משמעותיים בקניית כרטיסים (ברבים), בעצם בונה לעצמו עולם וירטואלי ונכנס פנימה. בעולם שלו, סיכויי הזכייה הם הגיוניים, הפרס ינוצל כדי לשנות את אורח החיים, והכל יהיה נפלא. כל קשר בין העולם הזה לבין המציאות הוא רק בפרסומות שמפעל הפיס מממן.

ולמה אני מעלה את זה כאן? בגלל שגם אנחנו, קהילת התוכנה החופשית, בונים עולם. בתור חבר בקהילה, ובתור מישהו שמחזיק בדעות מסויימות לגבי מה עומד לקרות בעתיד, אני לא יכול להגיד בוודאות שמדובר בעולם וירטואלי. תמיד צריך לזכור, אבל, שיכול להיות שהאמיתות המוצקות שעליהם אנחנו מבססים את תפיסת העולם שלנו היא פרי הרצון שלנו לראות את העולם בצורה שמתאימה לנו.

דוגמאות לדברים שעלולים להתגלות כפרי דמיונינו הקולקטיבי הקודח. אני לא אומר שהדברים האלו לא נכונים. באופן אישי, אני מאמין באמיתותם. אני רק רוצה לערער את הביטחון המוחלט שזה המצב, ויש רק דרך אחת שהוא יכול להתפתח.

המונופול של מיקרוסופט בצרות
הסיבות שהדברים נאמרים:
נראה, על פניו, שהחברה לא מצליחה לייצר “חדשנות”. המוצרים שלה נראים כמו ווריאציות קלות על אותו מוטיב חוזר, וחוץ ממעטפות חדשות כל גרסה, קשה לראות את הדברים שיגרמו לאנשים להוציא כסף על מוצרים חדשים. בלוגים מתוך העולם המיקרוסופטי מביעים המון ביקורת על היכולת של מיקרוסופט להתפתח מעבר למה שהם עשו עד היום. הכלים החופשיים הולכים ונהיים טובים יותר ויותר, ובעוד שפעם המילים “קוד פתוח” היו נרדפות בעיני רבים ל”לינוקס” במקרה הטוב, ול-“קשה לשימוש” במקרה הגרוע, היום כולם יודעים מה זה “מוזילה” ו-“אופן אופיס”.

הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
אני אתחיל בסיפור מלקוח שלי. התקנו להם OpenExchange, כדי לחסוך בעלויות של לקנות שרת חלונות רק כדי להריץ Exchange (חסכון של כאלף דולר בעלויות רישוי). בסוף שבוע שעבר השרת עבד, וניתן היה לעבוד איתו באמצעות ממשק Web. אנחנו התחלנו לעבוד על האפשרות להפעיל את המערכת מתוך Outlook. כל הסיפור היה דחוף מאוד ללקוח, כיוון שיש להם המון פגישות שהם צריכים לתאם בין היומנים של המנהלים של החברה.

ניסיתי להגיד להם לעבוד עם הממשק הוובי עד ש-Outlook עובד כמו שצריך, כדי לא להמתין ימים סתם.

אני חייב להודות שקשה לי להבין את התשובה, עד עכשיו. התשובה היתה סירוב מוחלט אפילו להסתכל האם הממשק נוח או לא. אותה המזכירה שמוכנה ללמוד את Outlook מחדש כל פעם שיוצאת גרסה חדשה ששוב מחליפה את המיקום של כל האופציות, מסרבת אפילו להעלות דפדפן כדי לבדוק אם יכול להיות שהיא לא צריכה לחכות עוד שלושה ימים כדי שעבודתה תהיה קלה יותר.

אתם יכולים לקרוא לזה באיזה שם שאתם רוצים. אני, באופן אישי, קורא לזה “מונופול מחשבתי”. זהו מונופול שיהיה מאוד קשה להזיז. הוא מראה שהמונופול של מיקרוסופט לא שביר כמו שזה עלול להראות, והוא לא רק טכנולוגי. למעשה, יהיה מאוד קשה לשבור את המונופול הזה עד שלא יהיה מעבר כמעט שקוף בין התוכנות של מיקרוסופט לבין התוכנות החופשיות, לפחות ברמת הנתונים.

למה אני עדיין מאמין:
גם אחרי הסיפור הזה, אני חושב שהמונופול של מיקרוסופט לא יציב כמו שזה עשוי להראות מבחוץ. יוזמות כמו היוזמה של מסצ’וסץ שמות את מיקרוסופט בפני דילמה – או שתתמכו בתקנים חופשיים, או שתאבדו מרכזי שילטון. כרגע הם עדיין מקווים להעביר את רוע הגזירה, אבל כמו שכתבתי במאמר ל-NRG, אני מאמין שבסופו של דבר הם יתמכו בתקנים החופשיים. כשזה יקרה, יהיה אפשר להתקין סביבות משולבות לחלוטין, והמונופול שלהם, באופן אפקטיבי, יעלם.

מיקרוסופט לא יכולה לשרוד בלי המונופול שלה
אני אקדים ואומר שאני לא מאמין במשפט הנ”ל. אני לא רואה את מיקרוסופט נמחקת מעל העולם, אבל מה שאני רואה שקורה למיקרוסופט אומר שכל מה שמשותף לחברה “אחרי” ולחברה “לפני” הוא השם. לא יהיה מדובר באותה “מיקרוסופט” שאנחנו מכירים היום.

הסיבות שהדברים נאמרים:
לאורך ההיסטוריה, מיקרוסופט כבשה שווקים חדשים באמצעות ניצול מונופולים קיימים. בהתחלה זה היה מונופול של חברה אחרת (IBM), ואחר כך שלה עצמה (Dos->Windows, Windows->Office, Windows->IE). נכון להיום, מעל 60% מההכנסות של החברה נובעות משתי תוכנות: Office וחלונות. כל מעשיה של מיקרוסופט נראים מכוונים לכך ששתי התוכנות האלו ישארו מונופול. נראה, על פניו, שבכל פעם שעומדת בפני החברה אופציה לייצר מקור הכנסה חדש על חשבון המונופולים הקיימים, הם מעקמים את הטכנולוגיה כדי שתתאים למה שכבר יש להם.

מה שיותר גרוע, הם כבר מעל 5 שנים לא מצליחים לייצר שליטה מונופוליסטית בתחומים חדשים. ה-XBox, בעוד שהוא פופולרי, הוא קצת רחוק מלהיות האופציה היחידה בשוק לקונסולת משחק (והוא בוודאי לא רווחי, נכון להיום). Windows CE תפס את מקומו, אבל גם הוא לא מחק את התחרות. בסך הכל, איום על המונופול של מיקרוסופט הוא איום על כמעט כל מקורות ההכנסה של החברה, וכך גם החברה מתנהגת.

הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
גם אם המונופולים הנוכחיים של מיקרוסופט יפסיקו להיות מונופולים, זה לא יקרה בין לילה. יש לחברה המון תחומי עיסוק, וחלקם (למשל XBox) יכולים להפוך להיות רווחיים אם צריך. לחברה יש כמות עצומה של טכנולוגיות ותחומי עיסוק, והסבירות שחברה בהיקף כזה, עם נתח שוק כזה, ועם כמות מזומנים כזו פשוט תעלם הוא אפס.

מה שאפילו יותר מרשים אצל החברה היא היכולת לברוח מאחריות למעשיה שלה. אני לא מדבר רק על הצורה שבה הם מצליחים להסיט הצידה, עם נזקים מינימליים בלבד, כל תביעה משפטית נגדם. אני מדבר גם על הצורה שבה הזכרון הצרכני הקולקטיבי עובד. מיקרוסופט היום היא חברה שהציבור הצרכני מאוד אמביוולנטי לגביה. בסקר שנערך לפני כשנה היא זכתה במקום הראשון, הן בדירוג החברות שהכי לא מרוצים מהתמיכה שלהן, והן בדירוג החברות שהכי מרוצים מהתמיכה שלהן. אם החברה תשנה את ההתנהגות היהירה שלהם, סביר להניח שרוב הצרכנים לא יזכרו להם את חטאי העבר.

מה כן?
יש סינדרום של עצימת עיניים. בדיוק כפי שייתכן שאנחנו שבויים בקונספציות, כך ייתכן שהנהלת מיקרוסופט שבויה בקונספציה. קונספציה כזו. במקרה של החברה, אבל, התעוררות מאוחרת מידי עלולה להיות קטלנית. במיוחד אם אתה מחייב את הר הדולרים שלך לצורך לוחמה בתהליך שאנחנו מדברים עליו פה.

כאשר IBM עברה תהליך דומה, החברה נעלמה עד לגודל שהיה כמעט זניח. מאז החברה מאוד מאוד השתנתה, והיום היא חברה מאוד גדולה, ומאוד שונה, ממה שהיא היתה לפני עשרים שנה. תמיד צריך לזכור שעם כל גודלה של מיקרוסופט כיום, היא לא מתקרבת לגודלה של IBM כאשר החברה עברה את המשבר שלה. לא בטוח שחברה שהיא “רק” בגודל של מיקרוסופט יכולה לעבור משבר מהסוג הזה ולשרוד.

לינוקס יותר בטוחה מחלונות/לינוקס לא תסבול מהחוליים של חלונות
הסיבות שהדברים נאמרים:
רוב החוליים של חלונות לא נגרמים מהעובדה שהמערכת נמצאת בשימוש נרחב, או אפילו מזה שהמתכנתים של מיקרוסופט פחות מוכשרים (הם לא). רוב החוליים של חלונות נובעים משני גורמים שלא קיימים בלינוקס. תכנון מונחה features, ועיצוב פנימי לא מודולרי ומיושן.

בואו נתחיל מהשני – העיצוב של חלונות הוא תורשה של מערכת שתוכננה למשתמש יחיד. כל הרעיון שיהיו למחשב מספר משתמשים בכלל ומספר משתמשים בו זמנית בפרט זר לחלוטין לתיכנון שעליו נסמכת חלונות. כתוצאה מכך, כל היכולות המעודכנות של מספר משתמשים בו זמניים הינם patch מכוער, ואינם מצליחים לבצע הפרדה מהשורש בין המשתמשים במערכת. בעבודה שותפת יש כמות לא סבירה של פעולות שמבצע משתמש אחד שמשפיעות על כל משתמשי המערכת. כחלק מאותה התופעה, יש לא מעט פעולות שלא ניתן לבצע על חלונות, אלא אם אתה משתמש בהרשאת מנהל. ההתייחסות של מיקרוסופט לבעיה היא של עצימת עיניים.

בחזרה לראשון – בנסיון להגדיל את השימושיות של המערכת תוך כדי חיזוק המונופול שלה, מיקרוסופט הוסיפה כמות גדולה של יכולות שהדגש בהן הוא שהמשתמש יקבל את מה שנותן התוכן רוצה שהוא יראה, בלי להתעסק עם התקנות תוכנה, אישורים או אבטחת מידע. כמובן ששיטת העיצוב הזו פתחה פתחים שהיום קשה לסגור. הרבה מהבעיות שפוגעות, ושוב פוגעות, ושוב במערכות חלונות נובעות מהבעיות האלו.

התיכנון של לינוקס, מנגד, מבוסס על המבנה של יוניקס. מערכת מרובת משתמשים זה משהו שמובנה בתוך המבנה. כתוצאה מכך, אין שום צורך לעבוד בתור מנהל בעבודה השוטפת, וכמעט כל החוליים של חלונות לא קיימים שם בכלל.

הסיבות שהדברים, אולי, אינם כמו שהם נראים לנו:
ככל שמנסים להביא את לינוקס לקראת המשתמש הפשוט, מנסים להכניס למערכת יותר ויותר יכולות (features) שמטרתן לגרום למשתמש הממוצע להרגיש בבית. למרבה הצער, “להרגיש בבית” פירושו “כמו בחלונות”, על כל המשתמע מכך. למרבה הצער, על אף כל השינוי שחל בתודעה הכללית לגבי הצורך באבטחת מידע טובה יותר, המשתמשים עדיין לא, ככלל, מוכנים לוותר על פעילות למען המנעות מאיתחול המחשב אחת ליום, השקעה באנטי וירוס וכו’, התקנות מחדש וכו’. כתוצאה מכך, הדרישה קיימת, והיכן שקיימת דרישה, יהיה מי שימלא אותה.

בד”כ יש יותר מודעות לבעיות הנ”ל כאשר ממשים את היכולות הנ”ל על לינוקס. כתוצאה מכך, אין להשוות את הצורה שבה יכולת מסויימת ממומשת בחלונות לבין הצורה שאותה היכולת ממומשת בלינוקס. עדיין, יש סיכוי מסויים שעם הזמן, אותם סוגים של בעיות יתחילו לצוץ גם על לינוקס.

זהו להיום. מכיוון שאני יודע שיש מבין קוראי הבלוג גם אנשים שלא חרתו פינגווין על דגלם, אני אשמח לשמוע מהם אלו “קונספציות” אני אפילו לא מודע שאנחנו מחזיקים.

שחר

ראשית, צריך לקרוא בשם לפעולת החבלה שמכונה היום “תאונת עבודה”. אני מציע – “סיכול ממוקד עצמי”. אפשר לקצר ל”סיכול עצמי”.

סלבריטי יכול לקבל את השם “ידוע בציבור”.

ולסיום, מילה חדשה לחלוטין שהומצאה ע”י שני חברים שלי. בעברית: זוועדה. באנגלית: comitrosity.

עכשיו רק צריך את ההקבלה של וויקיפידיה למילון.

שחר

ברוס שנייר כתב בבלוג שלו על סידורי אבטחה מופרזים במעבורת שולית בחשיבותה.

אני מכיר את דעותיו של ברוס. הוא יוצא כנגד כל הגנה מקומית, בטענה שהיא לא מפחיתה את כמות ההתקפות, אלא רק מזיזה אותן ממקום למקום. לטענתו, הדבר הנכון לעשות הוא להשקיע במודיעין ובתגובה יעילה למקרי חרום.

הפעם החלטתי לא להבליג. ציינתי בתגובות שלדעתי מודיעין ותגובה לא יכולים לספק פתרון מושלם. ציינתי את המקרה של ישראל, שבה המודיעין מצליח לסכל מעל 98% מנסיונות הפיגוע, והתגובה היא מספיק מהירה כדי להגיע לנפגעי ההוריקן בניו אורלינס לפני צוותי החילוץ האמריקאים. עדיין, בכניסה לחניונים ולמסעדות בודקים תיקים.

אני חייב להודות שהדיון שהתעורר בעקבות ההערה הזו שלי היה מעניין. השורה התחתונה:
ישראל זה לא ארצות הברית.
סוג האיומים שונה
תכיפות האיומים שונה
אופי התגובה הרצויה שונה

מעל הכל – רמת המוכנות שונה מאוד. בהחלט ייתכן שהביקורת של ברוס נכונה לגבי ארצות הברית, וחסרת כל משמעות לגבי ישראל.

שחר

כתבה ב-YNet – עקב תקלה במערכת הכבלים התת-ימיים, היו תקלות חמורות בחיבור האינטרנט לחו”ל במשך כרבע שעה.

איפה להתחיל?

נתחיל באנקדוטה. במסגרת חיפושי אחר בית חם לשרת הגיבויים של לינגנו דיברתי גם עם Med-1, שמאפשרים אירוח שרתים באותו המתקן המוגן שמארח גם את הכבלים התת-ימיים. במסגרת הסיור ראיתי את “מערכת הכבלים התת-ימיים”, או לפחות את הנקודה בפתח תקווה שבה הם מתחברים לחוף.

“מערכת הכבלים התת ימיים” הינם כשישה סיבים אופטיים. זה הכל.

עכשיו לדברים היותר רלוונטיים.

Med-1 נתנו הצעת מחיר לאירוח חצי ארון. זו היחידה הקטנה ביותר של אירוח שהם היו יכולים להציע, וגם זה היה עקב התפנות זמנית של מקום. המחיר לחצי ארון לא היה מופרז (אם לוקחים בחשבון שהעלות כוללת רק חיבור לרשת, והחיבור של הרשת לאינטרנט עדיין דורש ספק אינטרנט), אבל גם לא היה רלוונטי כל עוד יש לי רק מחשב אחד לצורך האירוח.

איש המכירות ניסה לשכנע אותי לשים גם את נקודות הגיבוי המשניות והשלישיות אצלם. הטענה שלו זה שאמנם אין יתירות גיאוגרפית, אבל העובדה שהם מתחת לאדמה, מערכות חשמל נפרדות, וכו’ וכו’ אומרת שאני יכול להיות מוגן.

ההגיון מאחורי השירות של לינגנו הוא שכמות גדולה של פתרונות זולים תהיה הרבה יותר אמינה מאשר כמות קטנה של פתרונות מאוד יקרים. אם אני כמעט לא מגן בכלל מגניבה של שרת גיבוי, אבל מקטין את הנזק מגניבה כזו לעלות החומרה בלבד, אני הרבה יותר מוגן מאשר אם יש לי חומרה שאני תלוי בצורה מאוד רצינית בקיומה, ומגן עליה בצורה מאוד יקרה.

המקרה הזה מראה שגם חברת מד, עם כל הנסיונות שלהם להיות חסינים מפני תקלות, לא הצליחו להמנע ממצב שבו השירות שהם נותנים, קריטי ככל שיהיה, נפל.

לסיום, הערה על דרך בניית רשת האינטרנט. הרשת תוכננה כדי לעמוד בפני התקפות אטומיות. ההגיון מאחורי תכנון הרשת הוא שיש יתירות במסלולים בין כל שתי נקודות, כך שאם מסלול אחד נופל, כל המסלולים האחרים נופלים גם הם בגלל עומס.

שחר

שלשום שיחררתי גרסה חדשה של rsyncrypto. יותר נכון – גרסת בטא. שיחררתי גם (בעמוד התיעוד של הפרוייקט) את התוכניות של הפרוייקט לעתיד. מפת דרכים, אם תרצו.

יש שם כבר הצפנה של שמות הקבצים, בנוסף לתוכן שלהם. כרגע זה לא מלא – הצפנת שמות הקבצים עובדת רק על מוד אחד מתוך שניים שלהם היא רלוונטית. אני כנראה אשנה עוד את פורמט הקובץ לפני שחרור הגרסה הסופית. בנוסף, השינוי שובר את גרסת החלונות. בגלל זה זה נקרא גרסת “בטא”.

אני מקווה לקבל קצת פידבק מאנשים לפני שאני משחרר את הגרסה המלאה (כולל תמיכה בחלונות). למען האמת, כבר המון זמן לא פיתחתי על חלונות, ואני לא במיוחד מתגעגע. נו טוב, כשחייבים אז חייבים.

שחר