חודש: דצמבר 2004

דליה איציק, אחרי שהעבודה פוצצה את המשא ומתן:
“הם באו כמו קופאים להתווכח איתי על כל חצי מיליון.”
ועוד אחד טוב
“מבחינתנו אין מו”מ עד שלא יוסכם על הכל”

חברה, משא ומתן נועד כדי להסכים. אי אפשר להסכים על הכל ואז לפתוח במשא ומתן. על מה תישאו ותתנו? איך תגיעו להסכמה אם אתם לא מנהלים משא ומתן?

כתבה ב-YNet.

שחר

נ.ב.
למגיב מס’ 2 ב-YNet – עזאם עזאם כבר שוחרר, למה הוא צריך להיות חלק מהמשא ומתן בין העבודה לליכוד?

אני מפספס פה משהו?

ש.

אני יודע, זה התפרסם כבר בסלאשדוט, אבל אני חושב שזה משעשע, ואולי גם צעד חשוב בדרך לפתרון.

על פי כתבה ב-news.com, יצרנית הרוגלה Avenue Media תובעת את מתחרתה, DirectRevenue, על כך שהתוכנה של האחרונה מסירה מהמחשב את הראשונה. ליבי נשבר.

האמת היא שיש מאמר מעניין על כך שהתפרסם בגרסה מודפסת של Scientific American (אם זכרוני אינו מטעה אותי), לפני כשנה. האירוע שבו דנו היה אחת מאותן תולעים שעשו שיא חדש בנזקים שהם גרמו. מייד אחרי התולעת הראשית, אבל, באה תולעת טפילית. התולעת השניה הדביקה מחשבים דרך אותו החור של התולעת הראשונה. הדבר המעניין לגבי אותה תולעת, אבל, היה מה שהיא עשתה למחשב כאשר כבר הדביקה אותו. במצב זה, התולעת הורידה את תיקון האבטחה שסגר את החור שדרכו היא נכנסה, והורידה את התולעת הראשונה מין המחשב. העיתונות כבר התחילה לקרוא לזה “התולעת הטובה”.

כמובן שהשמחה היתה מאוד מוקדמת. בנוסף לצעדים האילו התולעת הזו עשתה עוד פעולה אחת. היא פתחה דלת אחורית על המחשב, כך שכותב התולעת יוכל להכנס למחשב. “תולעת טובה” זו לא היתה. למה, אם כן, לסגור את החור?

הטענה של Scientific American היתה שהתנהגות כזו היא רק שאלה של זמן. ההסתכלות של SA על התולעים הממוחשבות היתה הסתכלות בקטריאלית ביולוגית. יש לנו פה סביבת מחיה, טוען SA. במקרה שלנו – הסביבה היא מחשבי האינטרנט. יש לנו תחרות בריאה על נישה בסביבה – מחשבים שפרוצים בחור אבטחה נתון. ע”י זה שאחד מהמתחרים על הנישה סוגר את הנישה בפני התחרות, הוא משיג ייתרון על סביבת המחיה. אין פה שום רצון טוב.

באור זה, נהייה מאוד ברור למה DirectRevenue מורידה את התוכנה של Avenue Media. ככל שיהיו יותר רוגלות על המחשב, יש יותר סיכוי שהמשתמש ימחוק את כולן. העניין הוא שמאבקים מהסוג הזה יכולים לעשות בעיקר טוב.

התפתחויות אפשריות:
1. בית המשפט מחליט שמותר לתוכנה לשנות מצב של תוכנה אחרת (אם זה כתוב בהסכם המשתמש). התביעה נופלת. כל הרוגלות מתחילות להלחם אחת בשניה. כתוצאה מכך, חווית המשתמש לכל מי שנותן לרוגלה להכנס למחשב שלו נהיית בלתי נסבלת. הציבור חוטף את מכת ההארה, ומתחיל להתגונן כמו שצריך מפני רוגלות.
2. בית המשפט מחליט שהמעשה אסור. מיקרוסופט תובעת את Avenue Media על בדיוק אותה התנהגות.

בקיצור, כמו כל טפיל, זכות הקיום של רוגלות הינה רק כל עוד הם לא עושים יותר מידי נזק לנשא. הבעיה של רוגלות היא שהיום השוק כל כך רווי, שקשה מאוד שלא לעשות נזק לנשאים. מכיוון שהבעיה האמיתית עם רוגלות היא חוסר המודעות של הציבור לדרכי ההתגוננות (ויותר גרוע – לצורך לנקוט בדרכי התגוננות), לדעתי המגמות האילו יובילו, בסופו של דבר, לשיפור.

שחר

נ.ב.
לא שאני שוחה ברוגלות בעצמי. כמות השימוש שלי בחלונות היא לא גבוהה, וגם שם היא במערכות שלא נוטות להדבק.
ש.

היתה היום אספת חברים של עמותת “המקור“. אני משוכנע שהפרוטוקול יתפרסם בקרוב, כך שאני לא אחזור על כל מה שקרה שם.

אני כן אציין כמה דברים אחרים:
1. היה נורא קשה להשיג קוורום. למי שלא יודע – קוורום הינו מספר מינימלי של אנשים הנחוצים כדי להתחיל את הישיבה. אנשים, אם אתם לא מתכוונים להשתתף, אל תתעקשו להיות חברים. מצד שני, חברי ועד יקרים, אנא עשו מאמץ לעשות את הפגישות במקום שממקסם את הנוחות של כולם. אני יודע, זה משעמם להפגש תמיד במרכז. מצד שני, אין מה לעשות, שם יותר קל לאנשים להגיע.
2. אחת מההצעות שעלתה לסדר היום היתה לביטול של ההפרדה בין חברים לידידים כמבוססת על “מבחן קבלה”. (סעיף 13 ג בתקנון). בעוד שאני מבין, ואף מסכים, עם זה שאין כוונה שייווצר מצב של “שווים יותר” ו”שווים פחות”, אני עדיין חושב שהבעיה היא בעיקר בעיה הסברתית. זה גם היה, פחות או יותר, הקונצנזוס. ההצעה לשינוי התקנון נדחתה ברוב של 16 נגד, 1 בעד, ונמנע אחד.

מה שהיה מפתיע במיוחד, אבל, היה שאותו האדם שבגינו הנושא עלה, הוא הוא הנמנע. נו טויב.

שחר

נ.ב.
למי שעדיין לא יודע. בעמותת “המקור” יש חברים (על פי הגדרתם בחוק העמותות), ו”ידידים”. המטרה היא לתת את זכות ההצבעה רק למי שעשה תרומה משמעותית למען קוד פתוח ותוכנה חופשית, ובכך למנוע “רעש”. למרבה הצער, ברגע שרואים שני שמות, מייד מניחים “מעמדות”. מעולם לא הייתה כוונה כזו, ואין כוונה כזו. כל מי שתרם תרומה למען תוכנה חופשית, גם אם לא בתכנות, כנראה יתקבל כחבר מין המניין. מנגד, זה שמישהו הוא “רק” ידיד, לא אומר שום דבר. כל הסתכלות אחרת הינה קריאה לא נכונה של הכוונה.

שחר

בהמשך לקטע שכתבתי לפני זמן מה, הסתבר לי היום שמעט טעיתי. מסתבר שיש דבר כזה “פיצוי ענישתי”.

בכתבה שהתפרסמה היום ב-YNet מופיע המשפט הבא:
“השופט קבע כי הפרשי הריבית יהיו פי שלושה מהריבית הקבועה, זאת בשל התנהגות חברת הביטוח כלפי הנתבעת, וזאת על פי חוק חוזה הביטוח.”

במילים אחרות, אילו סתם היו מעכבים אותה, יש ריבית הקבועה בחוק. מכיוון שעיכבו אותה שלא בתום לב, הריבית עולה.

אני לא במאה אחוז בטוח שזה המקום הנכון להפעיל את הסעיף הזה, אבל אני, בעיקרון, בעד.

שחר

אקוונט נקנית ע”י אינטרנט זהב.

לאור העובדה שפעם שעברה שציינתי את אינטרנט זהב, העלבתי מישהו (צר לי, moonman), אני אנסה להיות מאוד מאוד זהיר במה שאני אומר.

על אינטרנט זהב יכולתי להגיד ששמעתי דברים לא טובים. השארתי, ואני משאיר, את זה מעורפל, מכיוון שבאמת זה ברמת השמועות.

מצד שני, אני חושב שאין כמעט ויכוח לגבי אקוונט בכלל, ומני נחמן בפרט. גם מסיפורים על גבי סיפורים של חברים, וגם מהתקלות אישית. נתחיל בהתקלות האישית.

לפני כמה שנים, הרבה לפני כניסת ה-ADSL לארץ, פירסמו אקוונט את “סקיינט”. הרעיון היה לגלוש באמצעות ספק מקומי, כאשר את הערוץ היורד מקבלים דרך לווין מספק אנגלי. הרעיון היה לעקוף כך רגולציה ממשלתית זו או אחרת.

נסענו למשרדי החברה כדי לראות במה מדובר. קיבלנו הסבר מאיש מכירות נחמד שאת שמו איני זוכר, לגבי כל הדברים הנפלאים שזה מאפשר (כולל, למשל, לקלוט טלויזיה). ואז הסתכלנו על הקצבים. מה אומר ומה אדבר. היינו בהלם טוטאלי. קבצים כאילו קיבלנו גם במשרד עם חיבור ה-Frame Relay הדיי מסכן שלנו.

החלטתי לקחת יוזמה, ובדקתי מסלולי התקשרות. התחברתי למכונה שיש לנו בארצות הברית, וביקשתי Traceroute חזרה להיכן שהיינו. לא אנגליה ולא לווין. איש המכירות היה מעט נבוך, הסביר שיש עוד חיבורים כרגע מלבד הלווין, וייתכן ובוחרים בו בטעות. אמרנו “אוקיי, אבל אנחנו רוצים לראות מה אנחנו קונים”.

באותו הרגע עבר שם מר נחמן. איש המכירות פנה אליו שיעזור לנו. מר נחמן פתח מתקפה חזיתית. “יש פה מנגנון שמחליט על כל פאקטה מאיפה הכי טוב להעביר אותה” (אז למה הקצבים כל כך מסכנים? הייתם צריכים לראות את התגובה על השאלה הזו…). “אתם מודדים את המסלול בכיוון הלא נכון” (מדדנו את המסלול פנימה). וכו’. למותר לציין שלא קנינו את השירות.

אנשים שמכירים את מר נחמן סיפרו לי אחרי המקרה הזה שמדובר בהתנהגות דיי סטנדרטית שלו.

והנה, שנים עוברות. כלבוטק מכניסים מצלמה נסתרת לשירות הלקוחות שלהם. חוסרי התאמה בין קצבי גלישה מובטחים וקצבי גלישה בפועל מתגלים. כדי לראות שבאמת מדובר במגמה, הרי לכם שתי כתבות:
תלונה של גולש על מה שהוא מקבל מאקוונט.
מנכ”ל אקוונט מגיב.

מעניין להשוות בין התגובה הכתובה של מנכ”ל אקוונט בוואלה, לבין התגובה שאני קיבלתי ממנו בעל פה. בקיצור, הרושם שמתקבל הוא של אדם לא מקצועי, ללא תודעת שירות, ועם ניחוח של דברים אף יותר גרועים.

הנה, למשל, מה שיש למנכ”ל אינטרנט זהב להגיד עליו:
… אותו כינה הולצמן “יזם נפלא”
“אני בטוח כי הניסיון של נחמן, עם גיבוי מהתשתית של אינטרנט זהב ומשאביה, יתרום הרבה להצלחה המשולבת שלנו”

תראה, moonman. אפילו לא הייתי שומע מילה רעה על אינטרנט זהב כל ימי, עדיין התבטאויות כאילו הן מקור להרמת גבה. לא סביר בעיני שמר הולצמן לא מודע לדברים שאני מעלה כאן. דברים כאילו אינם משפרים את התדמית של ספק שירות בעיני. צר לי עם נעלבת. זוהי רק דעתי.

שחר

נ.ב.
משעשע לקרוא את התגובות. חלקן טוענות שמסכנים לקוחות אקוונט, שעכשיו יקבלו שירות באיכות אינטרנט זהב, בעוד חלק טוען שהם קיבלו שידרוג משמעותי. כמובן שאי אפשר לבנות על האמינות של תגובות מהסוג הזה, אבל זה עדיין משעשע.

ש.

זה, נפתרו כל בעיות הכלכלה, הבטחון, תאונות הדרכים, השחיתות וכל הבעיות האחרות בארץ. מה שבאמת מעניין את ממשלת ישראל זה לשנות את שמו של המפרץ הפרסי

אז האמת לאמיתה היא שזה היה הרבה יותר מצחיק אלמלי זה היה באמת עצוב. נשיונל ג’יאוגרפיק הוציאה אטלס שבו המפרץ נקרא בשני שמות: “המפרץ הפרסי” ו-“המפרץ הערבי”. באיראן מחרימים את הספר. אז לכל מי שלא יודע, איראן אינה ערבית (על אף שהכתב שלה הוא כמעט הכתב הערבי, והדת שלה היא מוסלמית). לקחת מהם את שם המפרץ זה עניין של גאווה לאומית. נגיד שהבנתי.

אבל לטעון שזו מזימה ציונית? למה לנו? הרבה יותר הגיוני, אם נקבל את הטענה שמדובר באמת בלחץ של קבוצה פוליטית, שמפעילי הלחץ הם ערב הסעודית, עיראק, כויית ושאר מדינות המפרץ הפרסי. מדינות אילו, בניגוד לאיראן, הן כן ערביות.

זה החלק המצחיק. הבעיה היא שזה יותר עצוב. כל עוד כל בעיות העולם הן אשמת הציונים, “קירוב לבבות” הוא לא בדיוק משהו שעומד על הפרק. הנחמה היחידה היא שנראה כאילו הטענות האילו אינן תופסות אחיזה בקרב בני העם הפרסי (לפחות לא אילו המשכילים יותר, אני לא יודע לגבי העמך). מדגם לא מייצג של איראנים שמתעסקים בהיי-טק, או פעילים ברשימות BiDi של קוד פתוח, מראה שהם מקבלים נוכחות ישראלית בלי בעיות מיוחדות (אחרי ההלם הראשוני משני הצדדים, שהוא מובן).

שחר