חודש: ינואר 2005

ואנדליזם בשרת הבאגזילה לא של מוזילה

פורסם פה לראשונה (בעיקר כי סלאשדוט החליטו לא לפרסם, ראוי לציין).

מישהו (מישהי?) עברה על כל הבאגים הפתוחים (ואולי כולם בכלל) בבאגזילה הבוקר, וסגרה את כולם כ”פתורים”, תוך הוספת ההערה הבאה:

these bugs are not from me they where on there when i bought the computer.



נכון לרגע כתיבת שורות אילו, כל מערכת הבאגזילה של מוזילה נעולה לגישה מבחוץ. כנראה שהם מנסים לתקן את הנזק.

שחר

תיקון (באדיבות צחי) – הואנדליזם הוא ב-mozdev, שהוא אתר חיצוני למוזילה.

ועכשיו באנגלית, לטובת קוראינו מחו”ל.

Vandalizm in Mozdev’s Bugzilla server


(For some reason, Slashdot did not find this news worthy).

Someone went over all the open bugs (or maybe all bugs altogether) in Mozilla’s Bugzilla server, and marked them all “Fixed Resolved”, adding the following comment:
these bugs are not from me they where on there when i bought the computer.

As of right now, trying to access bugzilla result in “access denied”. Presumeably, someone is trying to fix the damage.

Shachar

Correction (curtesy of Zahi) – the vandalizm is in mozdev, which is not the actual mozilla site.

וירוסים זה לא מה שהיה פעם

הוירוסים של פעם היו פסגת הטכנולוגיה והיעילות. הם הדביקו קבצים בחורים שהיו בקבצים ממילא, בלי להגדיל את הקובץ. הם הדביקו מאחורי גבך, בלי ששמת לב או עשית באמת משהו. הם תפסו את עצמם על המערכת שלך בציפורניים כדי שלא תוכל להוריד אותם. הם היו קטנים, ממזריים ומושקעים.

הסתובבה פעם ברשת בדיחה ששואלת למה חלונות אינה וירוס. הבדיחה מנתה רשימה של תכונות רעות שהיו לוירוסים, וחלונות (זה היה 95, אם זכרוני אינו מטעה אותי) הכיל את כולן. ואז מגיעה שורת המחץ – וירוסים הם קטנים ויעילים, וכך תדע שחלונות 95 אינה וירוס.

בנסיון להקטין את כמות הג’אנק שנכנסת לי לתיבת הדואר, אני מנטרל כתובות שרק וירוסים שולחים אליהם. בנסיון לקבל רשימה ממצה את הכתובות, פתחתי את אחד הוירוסים שקיבלתי. הממזר שוקל כמעט 60K! לכל מי שלא חושב שזה הרבה, שייקח בחשבון שהיו כבר וירוסים של כמה בייטים בודדים. Slammer, שהפיל את האינטרנט, היה כולו 130 בייטים בערך. מסתבר שגם רמת כותבי הוירוסים ירדה.

שחר

נ.ב.
האם זה אומר שחלונות היא כבר כן וירוס?
ש.

וירוס חלונות חדש

יש וירוס חדש שמתפשט באמייל. אני יודע את זה כי הוא מפציץ אותי בכתובות דוא”ל שלא קיימות בדומיין שלי. למרבה הצער, clamav טרם למד אותו, אז אני ממש מקבל אותו.

אני מניח שיכל היה להיות יותר גרוע. אם הייתי משתמש חלונות, הוא יכול היה להדביק אותי.

שחר

על מצלמות ציבוריות ופרטיות

בעיקבות פוסט של האחת, עולה בליבי תהייה. זאת לא תהייה מקורית במיוחד. אפשר לראות את אותה התהייה, בשינויים קלים, מועלית ע”י גל מור ב-YNet.

השאלה היא, מדוע ויכוחים, מריבות, ותצלומים שונים, שאמורים להיות משהו פרטי או אינטימי, יכולים פתאום לזכות לחשיפה כל כך רחבה באופן כל כך חד צדדי. במקרה של ההורים מ-YNet, מדובר במשהו מאוד מובן – יש פה נושא שנוגע בעצבים חשופים של כל הורה, שפורסם בפורום שבו העצבים האילו רגישים במיוחד. אין באמת מה לעשות נגד דברים כאילו למעט לגלות קצת אחריות אישית לפני שלוחצים על FWD, ואולי משפטית אחרי המקרה.

המקרה השני הוא המטריד יותר. לא בגלל הנזק שהוא עשה. יכול להיות שהוא עשה נזק, אבל את זה אנחנו לא יודעים. המקרה הזה מטריד יותר בגלל המצלמה שצילמה אותו. הזוג שאנחנו רואים שם צולם ע”י מצלמה על עמוד, כזו שהותקנה שם ע”י רשות זו או אחרת. העובדה שהתמונה הזו הגיעה לבלוג אקראי בארץ שלא משחקת כדורגל אמריקאי אומרת שמישהו, שמקבל משכורת מהממשלה בצורה ישירה או עקיפה, לקח את התמונה הזו והפיץ אותה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול עכשיו היא “מה עוד הם יפיצו”, ומה שאולי יותר גרוע, “למי”?

על ימין ועל שמאל מספרים לנו שאמצעי המעקב האילו נחוצים כדי לשמור על בטחונינו. לא מתעקבים כמעט כדי לשאול “ומה עם הפרטיות שלנו?”. מיקרים שבהם פקידים של מס הכנסה חילקו מידע על נישומים, חלקם תמורת כסף, וחלקם ללא כל תמורה, מתפרסמים מדי פעם. מה יקרה כאשר הרשויות ידעו עלי ועליך יותר מאשר כמה אנחנו מרוויחים? מי יעקוב מה קורה עם המידע אז?

וכל מי שחושב שאין לו מה להסתיר, ולכן אין לא סיבה להתנגד, צריך לקחת בחשבון משהו חשוב. בהיסטוריה שלנו, המהפיכות החברתיות, האידיאולוגיות וכל שאר השינויים החשובים שקרו בחברה נבעו מאותם אנשים שלא היו בתוך הנורמה, שלא התנהגו כמו כולם, ועל כן, שכן היה להם מה להסתיר. הרבה מאותם אנשים היו אנשים שלא היו אהובים במיוחד ע”י רשויות השלטון.

ע”י כך שאנחנו מגדילים את השקיפות של האזרח הקטן בפני המדינה אנחנו מקטינים את היכולת של כולנו, בתור חברה, להתפתח. אחידות לא מביאה להמצאות. גם אם אתם, בצורה שבה אתם מנהלים את חייכם, לא תושפעו במיוחד באופן אישי מאובדן פרטיות כלפי המדינה ורשויותיה, הרי שזה יפגע בכם באותם דברים שלא יקרו כתוצאה מכך.

הפעם הדוגמא היתה קטנה, אולי אפילו מצחיקה. מישהו שהוא כנראה דיי אנונימי, נתפס עם המכנסיים למטה (מילולית) במצלמת רחוב. ההשפעות העקיפות של זה, אבל, הן כאילו שעלולות להשפיע עלינו ממש.

שחר

תוכנה חופשית לעומת Open Source

אני יודע, יש הרבה דברים שמעצבנים רק אותי. אחד מהם הוא ההתייחסות אל מערכת ההפעלה שמופיע בכותרת של הבלוג שלי כאל “הלינוקס”. אני יודע, לאף אחד אחר לא אכפת מהעיוות הזה.

עוד דבר שצורם לי נורא באוזן זה הבלבול בין תוכנה חופשית, Open Source, ותוכנה שמגיעה עם קוד המקור. בעוד שהשלושה אינם אותו הדבר, אני באופן קבוע רואה את הבילבול, גם בקרב אנשים שבאמת היו צריכים לדעת יותר טוב. זה צורם לי במיוחד בגלל שאני בעצמי חטאתי בזה בעבר.

אז ככה:

תוכנה חופשית


הכוונה כאן היא לתנועה שהתחיל ריצ’רד סטולמן שמטרתה שכל התוכנה בעולם תהיה חופשית. תוכנה תחשב כחופשית אם היא מקיימת את ארבע החירויות הבאות:
0. החופש להריץ את התוכנה
1. החופש לשתף את התוכנה עם חבריך ומכריך (ואנשים שאתה בכלל לא מכיר)
2. החופש להתאים את התוכנה לצרכיך
3. החופש לשתף את הגרסה על שינוייה עם כל הנזכרים בסעיף 1 לעיל

דוגמאות לתוכנות שלא נותנות את כל החירויות:
תוכנה שלא מתירה שימוש בה לצרכים צבאיים לא נותנת את חירות מספר 0.
תוכנה קניינית רגילה לא נותנת את חירות מספר 1.
כל תוכנה שמגיעה בלי קוד מקור לא נותנת את חירות מספר 2. מצד שני, גם להשיג את shared source של מיקרוסופט נותן לכם את קוד המקור, אבל לא את חירות מספר 2.
חירות מספר 3 היא המוזרה ביותר. על פניו, הן לא נראות שונה מכל השאר ביחד. התוכנות של DjB, אבל (qmail, ezmlm) נותנות את חרויות 0 עד 2, אבל לא את 3. כתוצאה מכך, אי אפשר לייצר יצירות נגזרות שלהן בצורה נוחה, הפיתוח של qmail לחלוטין נעצר במה ש-DJB החליט להכניס.

המשמעות של ארבעת החירויות הנ”ל היא שהתוכנה אינה קניינו הבלעדי של כותבה. כל אחד יכול לקחת את התוכנה ולפתח אותה הלאה כרצונו. תוכנה כזו לא יכולה להכריח אתכם לעשות שידרוג, לקנות תמיכה ממישהו מסויים, וכו.

Open Source


זהו שם של תנועה. התנועה הזו מכילה אנשים שמאוד מאמינים בתוכנה חופשית, אבל היו מוטרדים מכך שארבעת החירויות של סטולמן הן לא הצורה הכי טובה לקדם את הנושא, בעיקר בסביבה עסקית.

מכיוון שזה המצב, הם בחרו בדרך אחרת לקדם את השימוש בתוכנה חופשית, דרך הדגשת הייתרונות הטכנולוגיים של התוכנה. חשוב להבין שמדובר באותה התוכנה.

ל-Open Source Initiative יש עשר הגדרות לגבי מהי תוכנה פתוחת קוד. מי שייקרא את ההגדרות יבין שאין כל הבדל עקרוני בין עשר ההגדרות של OSI לבין הארבע של סטולמן. תוכנה פתוחת קוד הינה תוכנה חופשית. רשיון קוד פתוח הינו רשיון תוכנה חופשית. אין הבדל.

ההבדל היחידי הינו באנשים. אנשי ה-OpenSource נוטים להיות פחות פנאטיים מאשר אנשי ה-Free Software, ולא לטעון שכתיבת תוכנה קניינית הינה “לא מוסרית”, וש”כל התוכנה בעולם חייבת להיות חופשית”.

תוכנה עם קוד מקור


זה כבר צריך להיות מאוד ברור בשלב זה. תוכנה שמגיעה עם קוד המקור, אבל לא מאפשרת למקבל להשתמש בו באותה רמה כמו מי שמחזיק את זכויות היוצרים, הינה תוכנה קניינית. מיקרוסופט היטיבו להבין את זה כאשר קראו ליוזמה שלהם “shared source”.

לא כל תוכנה שמגיעה עם קוד המקור הינה תוכנה פתוחת קוד. כל תוכנה פתוחת קוד הינה תוכנה חופשית.

שחר

המאמר ב-whatsup שהקפיץ אותי הפעם…

מפגעי מזג האויר

היום מצאתי את עצמי עובד במרץ בזמן שהבטן שלי התחילה לעשות קולות של “אוכל בבקשה”. למעשה, הייתי כל כך מרוכז שעד ששמתי לב לבטן, כבר הייתי ממש רעב.

בניגוד להרגלי בזמן האחרון (דיאטה וכו’), החלטתי להזמין אוכל מבחוץ. הזמנתי ספגטי meat balls מהאתר של ספגטים. כבר בטלפון הם הזהירו שייקח להם יותר מאשר בד”כ הפעם, ושזה ייקח שעה. לא נעים, אבל כבר הכנתי את עצמי לספגטים, ורציתי להמשיך לעבוד. השעה כשסגרתי את הטלפון היתה 13:18 (השעון מכוון ב-NTP, כך שאנחנו מדברים בדיוק של אלפיות שניה :-).

בשתיים וחצי הרמתי טלפון לבדוק היכן האוכל. הטלפן אמר שהמנה אכן מאחרת, ושזה ייקח לה עוד רבע שעה (!). הוא נשמע מתנצל, אבל המילה “סליחה” או “מתנצל” לא עלתה על בדל שפתיו. ניחא.

בעשרה לשלוש, בדיוק כשהתחלתי לחייג אליהם שוב, הגיע המנה. את הכסף נתתי בדיוק. אני יודע שזה יום קשה במיוחד לשליחים, אבל טיפ הוא היה מקבל אם הוא היה מגיע אחרי שעה, לא אחרי שעה וחצי.

ואז התחילו ההפתעות הרעות. דבר ראשון – המנה היתה קרה. האמת – צפוי אם היא מאחרת, אבל זה מה יש. מה שהיה גרוע יותר, אבל, היה שזו לא היתה המנה הנכונה. אם זה לא מספיק גרוע, המנה הזו היתה מלאה בחצילים, ירק שאני לא מסוגל להכניס לפה.

טלפון לספגטים הביא את הבחורה להגיד “טוב, נשלח לך את המנה הנכונה”. בשלב הזה כבר איבדתי סבלנות וצעקתי עליה שלפני שעה וחצי, כשהזמנתי את המנה, כבר הייתי רעב. היא העבירה אותי למנהל של החנות.

הוא מצידו הסביר לי שאני יכול לחכות למנה אחרת עם פיצוי, או שהשליח יחזור וייקח את המנה ויחזיר את הכסף. ציטוט נבחר:
הוא: “אז מה אפשר לעשות?”
אני: “בתור התחלה – התנצלות”

שורה תחתונה – בפעם הבאה שאני אזמין מהם יגיע פיצוי. הוא, מיוזמתו, החליט שיותר פשוט לו לוותר על המנה שקיבלתי. אני מניח שהוא רצה אותה חזרה רק כדי למנוע מאנשים להתלונן על מנות שהם בעצם אכלו.

מסקנות ותהיות:
1. איך אפשר לפתור בעיות כאילו? הרי ברור שטעויות קורות. מצד שני, אני לא מזמין מהם הרבה. הפעם הקודמת היתה לפני מעל שנה.
2. תודעת שירות הינה משהו מאוד לוקה בארץ. זה שאני צריך להסביר לבעלים של מסעדה שצריך להתנצל כשטועים זה משהו חמור. ייאמר לזכותו שהוא לא ניפנף את הבעיה, אבל הוא כן הפיל חלקים גדולים ממנה עלי.
3. אם מאוד רעבים, ואז לא אוכלים כלום חוץ מפומלית במשך שעתיים, הרעב נעלם. עד כדי כך שמעדיפים לעדכן בבלוג על פני להכין אוכל.

שחר

לא הכל ורוד

חזרתי עכשיו מהרצאה בחייפוקס, שבה דיברה דורית ניישלוס על שינוייים ש-IBM מכניסים ל-gcc (הקומפיילר של GNU). מסתבר ש-gcc עבר שינויים מרחיקי לכת ביכולות שלו לבצע אופטימיזציות על הקוד בתקופה האחרונה. השינויים יהיו נגישים החל מהגרסה הקרובה של gcc (גרסה 4.0).

החלק העצוב בכל הסיפור הוא שחלק גדול מהאופטימיזציות הינן דברים שהם מאוד סטנדרטיים בקומפיילרים בכלל. זה קצת עצוב לראות את gcc, כלי כל כך חשוב, כל כך מאחור. זה נכון שהוא מדביק את הפער, אבל הדברים האילו לוקחים זמן.

אל תבינו אותי לא נכון. gcc עושה כמה דברים שהם פשוט מדהימים. אין עוד אף קומפיילר עם רמת גמישות כזו. היכולת שלו לקמפל כל כך הרבה שפות לכל כך הרבה פלטפורמות הינה ללא כל אח ורע. הבעיה היא שתכנון יפה ונקי מידי מביא לכך שמיצוי מלוא הפוטנציאל של פלטפורמה ספציפית הינו קשה יותר. בגלל זה, יש דברים שעוד לא קרו ב-gcc. אני מקווה שהפער אכן הולך ומצטמצם.

שחר

Bear