טוב, הסתיים עכשיו שבוע לחוץ להחריד שבו, בין השאר, היה כנס Go-Linux 2004.
האמת? היה יותר מידי שיווקי, ולא מספיק עם תוכן. במידה רבה זה נבע מזה שפגישת ההכנה הראשונה לכנס היתה ביום חמישי שבוע שעבר, בעוד שהכנס עצמו היה ביום רביעי השבוע.
אני נתתי הרצאה של עשרים דקות בנושא הגירה ללינוקס. בגלל מגבלת הזמן ואופי הכנס בכלל זו לא היתה מההרצאות היותר בעלות בשר שנתתי בחיי (למרות שאני רוצה לקוות שזו כן היתה אחת מההרצאות בעלות הבשר בכנס הזה).
עוד דברים שראויים לציון לטובה:
פיני כהן, אנליסט בכיר במטה גרופ, נתן הרצאה שנשמעה כמעט הגיונית. הוא אמר, בגדול, שללינוקס יש עלויות, כמו גם לכל תוכנה אחרת. הוא אמר שלפעמים כדאי לעבור ולפעמים לא. הוא ציין, למשל, שאם יש לכם כמות גדולה של מחשבים זהים, לינוקס יהיה הרבה יותר אטרקטיבי בשבילכם מאשר האלטרנטיבות. משפט המפתח, אבל, היה “כל אחד צריך לבדוק בעצמו. אל תסמכו על מחקרים גנריים”. עכשיו, כל מה שנשאר, זה לנסות ליישב את זה עם מה שהוא עצמו אמר בכנס של מיקרוסופט באילת.
עוד הרצאה שהיתה מעניינת מאוד, אף כי לא באמת הבנתי איך היא קשורה ל”מודלים עסקיים בתוכנה חופשית”, היתה ההרצאה של יוסי ורדי. הוא דיבר על מה גורם לאתרי אינטרנט מסויימים להצליח ולאחרים לא.
טענתו היא שהאתרים המצליחים הם אילו שמתבססים על הקהילה. להלן תקציר:
הוא נתן ציטוט של ביל ג’ואי, מהנדס מסאן, שאמר: “היום העצוב בחיי הוא מתי שהבנתי שרוב האנשים שהחכמים בעולם לא עובדים בסאן”. מכיון שתמיד יהיו אנשים חכמים מאילו שאתם מעסיקים מחוץ לחברה שלכם, כדאי לרתום אותם באמצעות יצירת קהילה.
כמה דוגמאות: אמזון מוכרים באמצעות Affiliates. במצב כזה כל אחד מרים חנות ספרים תוך כמעט אפס מאמץ, ואמזון מקבלים מזה כסף. הם גם מתבססים על Reviews – תמיד אתם שומעים מה אנשים אחרים חושבים על הספר שאתם מתעניינים בו. אלמנט נוסף של קהילה הוא “מסנן שיתופי” – אמזון יספרו לכם שאנשים שקנו את הספר שאתם קונים גם קנו X.
google, לטענת ורדי, משתפים את הקהילה בכך שהם מדרגים את התוצאות שלהם על פי מה אנשים אחרים חשבו על כל אתר, באמצעות מספר הקישורים אל האתרים.
ebay הוא, ללא שום צל של ספק, הבזאר הגדול בעולם. למעשה, האתר הזה הוא רק קהילה.
הוא גם נתן את הדוגמא של ICQ, אבל אני, באופן אישי, מעדיף לשמור את הדיון באתרים שממש מייצרים הכנסה.
לסיום, ורדי דיבר על “הזנב הארוך”. חנות ספרים רגילה מחזיקה כ-30,000 ספרים, בעוד אמזון מחזיקה 3 מליון. אמנם יש את חוק 20/80 (20% מהספרים אחראים ל-80% מההכנסות), אבל יש גם את “הזנב”. לטענת ורדי, באמצעות ניצול הקהילה של המשתמשים, אפשר למצות את הפוטנציאל העסקי הטמון באותם 80% ספרים שהניצול הכלכלי שלהם יחסית נמוך.
דוגמא אחרונה שהוא נתן לקהילה היא בלוגרים (כן, כמו האתר הזה). הרעיון הוא שאם אני ממליץ על ספר, יהיו מבין הקוראים של הבלוג שיגידו “אני נהנה ממה ששחר כותב, אולי אני גם אהנה ממה ששחר נהנה לקרוא”.
הוא גם דיבר על סמים חוקיים שמוחדרים למוחם של הגולשים, אבל על זה בפוסט אחר. תזכירו לי… 
לסיום הוא דיבר על אמצעים לרתום את המשתמשים ולהפוך אותם לקהילה. בגדול, ההרצאה היתה מרתקת בפני עצמה, אבל לא קשורה לנושא. היא בהחלט דיברה על למה תוכנות חופשיות מצליחות יותר (לפעמים) מתוכנות קניניות, אבל לא פתרה את השאלה איך להרוויח מהם כסף.
בסוף היום היה פאנל בהשתתפותם של כמה מנהלי עסקים שפעילים בעולם התוכנה החופשית בארץ (כולל כותב שורות אילו). גלעד ואני ייצגנו בעיקר את אילו שמאמינים לחלוטין בתוכנה חופשית רווחית כלכלית, בעוד אבירם ייצג את ייצרני התוכנה הקניינית שמשתמשים בתוכנה חופשית.
אני חושב שמשפט הסיכום של גלעד הוא המשפט המרכזי שאני לקחתי מהפאנל. “לפני כעשר שנים ראיתי את זה לראשונה, ואמרתי שזה חייב ליפול על הפנים. אחרי עשר שנים שבהן אני כל הזמן מתבדה, אני חייב להפוך למאמין”.
אמן על זה….
שחר
Go-Linux 2004
מאת
