מדי פעם מגיעים אלי אימיילים שפשוט לא ברור מה הם. אם זה שאלות לגבי תוכנה חופשית כלשהי (אני בד”כ מסרב לענות על שאלות כאילו שמופנות אלי אישית בלבד, אלא אם יש סיבה טובה) אני פשוט מפנה לרשימת התפוצה הרלבנתית (wine-devel אם זו שאלה על Wine, ל-oledb-dev אם זו שאלה על PgOleDb וכו’).
מדי פעם, אבל, אני מקבל שאלות שאני אפילו לא מבין מה היתה כוונת המשורר. זוהי דילמה אמיתית. מצד אחד, אני לא מעוניין לתת את הרושם של מישהו עם התחת בעננים שלא מתחשק לו לענות לשאלות. מצד שני, אין לי כוונה להתחיל להשקיע שעות בלנסות להבין מישהו שרוצה עזרה (בהנחה שהוא לא לקוח, ומתוך הבנה שבד”כ גם אין לו כוונה להפוך ללקוח).
שאלות שמופנות לרשימות תפוצה לא מרגיזות אותי. אם אני יודע את התשובה, אני עונה. אם השאלה מעניינת אותי, יכול להיות שאני אשקיע מאמץ אמיתי בלחקור את התשובה. אין, אבל, צפיה מצד מי ששלח את השאלה שאני, באופן אישי, אחקור את השאלה שלו. בגלל זה גם מרגיזות אותי פניות מאנשים שאני לא מכיר אלי באופן אישי.
יש יוצאים מין הכלל. למשל, אם מישהו מישראל שלא מתעסק בד”כ ב-Wine ישאל אותי על באגים ספציפיים בתמיכה בעברית של Wine, סביר להניח שאני אענה. עדיין, אני אענה בהרבה יותר שמחה אם אותה השאלה עצמה תופנה ל-Linux-IL, או לכל פורום אחר שאני משתתף בו.
אני מניח שמקור הבעיה היא בהרגשה, כשאנשים שולחים אלי מייל אישי, שהם מצפים ממני לפתור להם את הבעיה. התגובה האינסטינקטיבית שלי היא “מה יוצא לי מזה?”. זה שמישהו שלא מכיר אותי יבקש ממני אישית לעזור לו עם בעיה בלינוקס זה כמו שאני אבקש רופא שיניים שאני לא מכיר לטפל לי בבעיה.
מצד שני, כשהבקשה מגיעה על רשימת תפוצה, זה עניין אחר לגמרי. דבר ראשון, גם הבעיה וגם הפתרון מתועדים ונשלחים לכל העולם. במצב כזה אני מרגיש שאני לא עוזר למישהו אחד, אלא לקהילה שלמה דרך בעיה של מישהו אחד. בנוסף על כך, במצב כזה יש הזדמנות להרבה אנשים לתת את הפתרון. אין חובה שזה יהיה אני באופן אישי.
אחרי ההשתפכות הזו, הנה מייל שאני לא יודע אם לקרוא לו משעשע, או מה. שם הכותב הוסתר. המייל נשלח לכתובת דוא”ל שאני משתמש בה כדי להשתתף ברשימת התפוצה של Wine:
what’s the reason?
how can I do to implement my own chinese font printing in a C# program?
Thanks a lot
Xyxjxyl glgxyxl