יום: 9 בדצמבר 2004

אני יודע, זה התפרסם כבר בסלאשדוט, אבל אני חושב שזה משעשע, ואולי גם צעד חשוב בדרך לפתרון.

על פי כתבה ב-news.com, יצרנית הרוגלה Avenue Media תובעת את מתחרתה, DirectRevenue, על כך שהתוכנה של האחרונה מסירה מהמחשב את הראשונה. ליבי נשבר.

האמת היא שיש מאמר מעניין על כך שהתפרסם בגרסה מודפסת של Scientific American (אם זכרוני אינו מטעה אותי), לפני כשנה. האירוע שבו דנו היה אחת מאותן תולעים שעשו שיא חדש בנזקים שהם גרמו. מייד אחרי התולעת הראשית, אבל, באה תולעת טפילית. התולעת השניה הדביקה מחשבים דרך אותו החור של התולעת הראשונה. הדבר המעניין לגבי אותה תולעת, אבל, היה מה שהיא עשתה למחשב כאשר כבר הדביקה אותו. במצב זה, התולעת הורידה את תיקון האבטחה שסגר את החור שדרכו היא נכנסה, והורידה את התולעת הראשונה מין המחשב. העיתונות כבר התחילה לקרוא לזה “התולעת הטובה”.

כמובן שהשמחה היתה מאוד מוקדמת. בנוסף לצעדים האילו התולעת הזו עשתה עוד פעולה אחת. היא פתחה דלת אחורית על המחשב, כך שכותב התולעת יוכל להכנס למחשב. “תולעת טובה” זו לא היתה. למה, אם כן, לסגור את החור?

הטענה של Scientific American היתה שהתנהגות כזו היא רק שאלה של זמן. ההסתכלות של SA על התולעים הממוחשבות היתה הסתכלות בקטריאלית ביולוגית. יש לנו פה סביבת מחיה, טוען SA. במקרה שלנו – הסביבה היא מחשבי האינטרנט. יש לנו תחרות בריאה על נישה בסביבה – מחשבים שפרוצים בחור אבטחה נתון. ע”י זה שאחד מהמתחרים על הנישה סוגר את הנישה בפני התחרות, הוא משיג ייתרון על סביבת המחיה. אין פה שום רצון טוב.

באור זה, נהייה מאוד ברור למה DirectRevenue מורידה את התוכנה של Avenue Media. ככל שיהיו יותר רוגלות על המחשב, יש יותר סיכוי שהמשתמש ימחוק את כולן. העניין הוא שמאבקים מהסוג הזה יכולים לעשות בעיקר טוב.

התפתחויות אפשריות:
1. בית המשפט מחליט שמותר לתוכנה לשנות מצב של תוכנה אחרת (אם זה כתוב בהסכם המשתמש). התביעה נופלת. כל הרוגלות מתחילות להלחם אחת בשניה. כתוצאה מכך, חווית המשתמש לכל מי שנותן לרוגלה להכנס למחשב שלו נהיית בלתי נסבלת. הציבור חוטף את מכת ההארה, ומתחיל להתגונן כמו שצריך מפני רוגלות.
2. בית המשפט מחליט שהמעשה אסור. מיקרוסופט תובעת את Avenue Media על בדיוק אותה התנהגות.

בקיצור, כמו כל טפיל, זכות הקיום של רוגלות הינה רק כל עוד הם לא עושים יותר מידי נזק לנשא. הבעיה של רוגלות היא שהיום השוק כל כך רווי, שקשה מאוד שלא לעשות נזק לנשאים. מכיוון שהבעיה האמיתית עם רוגלות היא חוסר המודעות של הציבור לדרכי ההתגוננות (ויותר גרוע – לצורך לנקוט בדרכי התגוננות), לדעתי המגמות האילו יובילו, בסופו של דבר, לשיפור.

שחר

נ.ב.
לא שאני שוחה ברוגלות בעצמי. כמות השימוש שלי בחלונות היא לא גבוהה, וגם שם היא במערכות שלא נוטות להדבק.
ש.

היתה היום אספת חברים של עמותת “המקור“. אני משוכנע שהפרוטוקול יתפרסם בקרוב, כך שאני לא אחזור על כל מה שקרה שם.

אני כן אציין כמה דברים אחרים:
1. היה נורא קשה להשיג קוורום. למי שלא יודע – קוורום הינו מספר מינימלי של אנשים הנחוצים כדי להתחיל את הישיבה. אנשים, אם אתם לא מתכוונים להשתתף, אל תתעקשו להיות חברים. מצד שני, חברי ועד יקרים, אנא עשו מאמץ לעשות את הפגישות במקום שממקסם את הנוחות של כולם. אני יודע, זה משעמם להפגש תמיד במרכז. מצד שני, אין מה לעשות, שם יותר קל לאנשים להגיע.
2. אחת מההצעות שעלתה לסדר היום היתה לביטול של ההפרדה בין חברים לידידים כמבוססת על “מבחן קבלה”. (סעיף 13 ג בתקנון). בעוד שאני מבין, ואף מסכים, עם זה שאין כוונה שייווצר מצב של “שווים יותר” ו”שווים פחות”, אני עדיין חושב שהבעיה היא בעיקר בעיה הסברתית. זה גם היה, פחות או יותר, הקונצנזוס. ההצעה לשינוי התקנון נדחתה ברוב של 16 נגד, 1 בעד, ונמנע אחד.

מה שהיה מפתיע במיוחד, אבל, היה שאותו האדם שבגינו הנושא עלה, הוא הוא הנמנע. נו טויב.

שחר

נ.ב.
למי שעדיין לא יודע. בעמותת “המקור” יש חברים (על פי הגדרתם בחוק העמותות), ו”ידידים”. המטרה היא לתת את זכות ההצבעה רק למי שעשה תרומה משמעותית למען קוד פתוח ותוכנה חופשית, ובכך למנוע “רעש”. למרבה הצער, ברגע שרואים שני שמות, מייד מניחים “מעמדות”. מעולם לא הייתה כוונה כזו, ואין כוונה כזו. כל מי שתרם תרומה למען תוכנה חופשית, גם אם לא בתכנות, כנראה יתקבל כחבר מין המניין. מנגד, זה שמישהו הוא “רק” ידיד, לא אומר שום דבר. כל הסתכלות אחרת הינה קריאה לא נכונה של הכוונה.

שחר