חודש: דצמבר 2004

על פקק תנועה כתוצאה מ"סקרנות"

אתמול בערב יצא לי להקשיב לגלגלץ בעודי עומד בפקק תנועה (40 דקות ממחלף גהה ועד גנות, אבל על פי גלגל”ץ לעומרי זה לקח עשר דקות יותר). אחד מהדברים שנאמרו שם היה פניה נרגשת מהקריינית לכל מי שנוהג בכיוון ההפוך לזה שהיתה בו תאונה “פשוט תמשיכו לנסוע”. היה פקק בגלל סקרנים. כרגיל.

ואז חשבתי קצת על הפניה הזו. לדעתי, אין מה לעשות. בכביש, כל הפרעה תגרום להאטה. כאשר הכביש עמוס מעל רמה מסויימת, כל האטה כזו תגרום להתגברות ההפרעה, ועל כן לפקק.

לצורך ההשוואה, אפשר לקחת מצב שבו אין, לכאורה, שום הפרעה בכלל. עד ללפני כמה שבועות, היה עומס קבוע על איילון צפון עד מחלף קק”ל. מי שממש נסע באיזור הזה, אבל, היה מגלה תופעה מאוד מעניינת. העומס לא נמשך עד הנקודה שבה נגמרת הירידה לקק”ל. אם זה היה קורה, היה אפשר פשוט להניח שמספיק אנשים ירדו בקק”ל כדי לאפשר לתנועה לזרום משם. במקום זה, העומס נמשך עוד כשלוש מאות מטר.

קצת עין על מה יש שלוש מאות מטר משם מגלה את התשובה. נתיבים מעט צרים, ועיקול קל בכביש. כן, כן. על פניו, כל איילון עומד בגלל נתיבים מעט צרים ועיקול קל בכביש. זה כמובן שטויות – הדבר שהשתנה לפני מספר שבועות היה תוספת של נתיב בכל מקטע הכביש הזה, מה שאומר שעכשיו איילון עמוס עד גלילות לפחות. עדיין, מעניין איך זה שני רכיבים כל כך מינוריים לכאורה גורמים לצוואר בקבוק שמצליח להחזיק אחריו את כל הפקק של איילון.

התשובה, לדעתי המאוד בלתי מלומדת, נעוצה בהשוואה לזרימה. בנוזלים, ברגע שהלחץ מספיק גבוה, כל הפרעה הכי קטנה גורמת למערבולתיות, להגברת הלחץ לפני ההפרעה ולהטנת הלחץ אחרי. ממש כמו בכביש. במקרה של איילון צפון, לא היה קיטון במספר הנתיבים, ולכאורה כל נהג היה יכול להמשיך לנסוע באותה מהירות. אבל הוא לא. היה הצרות מאוד קלה של הנתיבים, ופניה. כל נהג מוריד טיפה, אבל ממש טיפה, את הרגל מהגז. אלא שבגלל העומס על הכביש, הטיפה הזו הולכת ומתעצמת, עד לרמה שכל העומס של איילון מועמס על הנקודה הזו, והתנועה שם כמעט עומדת.

בדיוק באותו האופן, תאונת דרכים בנתיב השני גורמת להורדת הרגל מהגז, טיפה. ממש טיפה. אבל זה מספיק כדי לגרום לעומס כבד בכיוון הנגדי.

בקיצור, זו לא סקרנות. זה פשוט זרימה.

שחר

פרוייקט חדש

הרשו לי למשוך תשומת לב לפרוייקט חדש. המטרה שלו היא לייצר חוקי פיירוול ש”פגים” אחרי זמן מוגדר מראש. זה שימושי לפתיחת גישה זמנית (למשל בעקבות port knocking) או לסגירת גישה זמנית (למשל בעקבות port sentry).

הגרסה ששוחררה בנתיים מאוד ראשונית (על אף שעובדת אם מצליחים לקנפג אותה). הכתובת של הפרוייקט היא https://sourceforge.net/projects/temprules/.

תהנו

על המונה הנעלם בישראבלוג

כאשר נעלם המונה לראשונה, וקפאו הסטטיסטיקות, היתה מחאה המונית על הנושא, ואפילו NRG ציינו את הנושא.

בהתחלה התייחסתי לכל הנושא בזילזול מה. אמרתי לעצמי “שטויות, מי צריך קאונטר” וכו’. אז זהו, שכן צריך.

אני כותב את הבלוג הזה כי יש לי מה להגיד, אבל חשוב לי לדעת שאנשים רוצים לשמוע. הבלוג הזה עדיין על ישרא, למרות העדר ה-RSS המתמשך, מכיוון שאני רוצה לתת לאנשים שאינם מה”קהילה” הזדמנות להחשף למה שיש לי להגיד (ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו. לא ירצו אבל ירצו לאכול, יכתבו תגובות משעשעות). זה שאני לא מנסה להכריח אנשים לקרוא את הבלוג, אבל, לא אומר שאני לא מעוניין שאנשים יקראו. אני כן בדקתי סטטיסטיקות, וכן שמחתי לראות על מנוי חדש שנוסף לבלוג.

ולמען האמת, אני הייתי רוצה לראות את הקאונטר חוזר. זה נותן אינדיקציה לגבי כמה מתעניינים. וכן, זה גם נותן הרגשה חמה שאנשים מעונינים לקרוא את מה שאתה כותב.

שחר

לינוקס יותר בטוח מחלונות?

זה התפרסם כבר ב-whatsup, בדיילי מיילי, וברשימות של Linux-IL.

מחקר של Honeynet מראה שהזמן הממוצע שמערכת לינוקס עם חורים ובלתי מוגנת חיה על הרשת לפני שהיא מותקפת עלה, בעוד שהזמן הממוצע שמערכת חלונות במצב דומה ירד. יש שמסיקים מזה שלינוקס יותר בטוחה. בניגוד לגישה הצינית הסטנדרטית שלי, אני דווקא לא פוסל את ההקשר על הסף.

דבר ראשון, הכל בהנחה (שכנראה אינה נכונה) שהמדגם מייצג, וכו’.

אני אסביר. כאשר שואלים “האם לינוקס יותר בטוחה מחלונות”, נשאלת השאלה “יותר בטוחה באיזה מובן?”. הנה כמה פרשנויות אפשריות לשאלה, והתשובה לכל אחת מהן:

האם אפשר להתקין מערכת לינוקס כך שלא ניתן יהיה לפרוץ אליה?
כן

האם אפשר להתקין מערכת חלונות כך שלא ניתן יהיה לפרוץ אליה?
כן

האם אפשר לפרוץ להתקנת ברירת מחדל של לינוקס?
כמעט בוודאות כן, אם לא מעדכנים.

האם אפשר לפרוץ להתקנת ברירת מחדל של חלונות?
בוודאות כן, אם לא מעדכנים

אז מה יש לנו בנתיים? התקנת ברירת מחדל לא מספיק בטוחה אף פעם, ותמיד אפשר לעשות אותה למספיק בטוחה, לא משנה איזו מערכת הפעלה תבחרו. אז מי יותר בטוח, לינוקס או חלונות? התשובה היא – לא זאת השאלה.

כדי לדעת מה כן השאלה, בואו אני אציג שאלה רטורית. אם כל מערכת אפשר לעשות לבטוחה, מדוע אנשים לא עושים את זה?

אני טוען שהתשובה היא “כי זה יקר מידי, וזה מסבך את העבודה”. וכאן נכנסת התשובה האמיתית לשאלה המקורית. גם את חלונות וגם את לינוקס אפשר לעשות לבטוחות, אבל את לינוקס קל יותר (קרי – זול יותר) לעשות לכזו, ולשמור אותה כזו.

איך זה קשור לענינינו? פשוט מאוד. השינוי בכמות ההתקפות שאנחנו רואים על פגיעויות מוכרות במערכות השונות משקף, לדעתי, את השינוי בציפיה מצד התוקפים למצוא מערכות פגיעות לבעיה הנסרקת. שיפורים בהתקנות של מערכות לינוקס בשנים האחרונות פירושם שמערכות לינוקס הינן יותר בטוחות מבעבר כברירת מחדל, מה שאומר שסיכויי התוקף למצוא את הפרצות שהוא מחפש קטנים. לאור זאת, פחות מחפשים אותם. מצד שני, סיכויי התוקף למצוא פרצות שמעניניות אותו על חלונות רק גדלו, ומכאן גם הגידול בכמות החיפושים אחריהם.

עוד מילה אחת על נפוצות כהשפעה. למרות שדיי ברור שמערכת נפוצה יותר תותקף יותר, הרי שקשה לטעון שלינוקס נהיתה פחות נפוצה מאז הסקר הדומה הקודם. ירידה בכמות ההתקפות פה היא ירידה נטו.

שחר

אם לא רציתם, למה הרשיתם?

בעקבות עוד ריב שנוגע לפרוייקט תוכנה חופשית שמנצלים למטרות מסחריות, עולה שאלה מאוד פשוטה:
אם לא רציתם שינצלו את הפרוייקט שלכם למטרות מסחריות, למה השתמשתם ברשיון שמאפשר את זה?

בזמן האחרון נראה שיותר ויותר אנשים מצפים מהעולם בכלל לא לנצל את מה שנותנים לו. אני חושב שזו גישה טיפה נאיבית. אם אתה לא רוצה שיסגרו את הפרוייקט שלך, תדאג להפיץ אותו תחת רשיון שהוא Copyleft (כמו ה-GPL). אם אתה לא רוצה שחברה תרוויח כסף מלמכור רשיונות קניניים על הקוד שאתה כתבת, אל תסב את זכויות היוצרים שלך אל החברה הזו. בסופו של דבר, מעשיכם הם שגוררים את הפעולות האחרות. בל לכם לבוא בטענות אל מישהו שבסך הכל עזה את מה שאתם אמרתם לו שמותר לו לעשות.

אותה הביקורת בדיוק תקיפה גם בכיוון ההפוך. כאשר Transgaming מאיימת על דביאן שאם הם יארזו את התוכנה הכמעט חופשית שלהם (WineX), אז Transgaming ישנו את הרשיון לאחד שלא מאפשר את זה, הם בעצם אומרים “נתנו לכם חופש, אבל רק בתנאי שאתם לא מנצלים אותו”. אני לא קונה את זה, כך או כך.

בגלל זה, כשאני פותח פרוייקט תוכנה חופשית חדש, הוא בד”כ תחת רשיון מחמיר (GPL, LGPL וכדומה). בגלל זה, גם, אני לא אוהב את הרעיון של השמת זכויות יוצרים. תוכנה חופשית מקבלת את ההגנה שלה מעצם העובדה שיש לה הרבה כותבים.

דרך אגב, אני גם לא כל כך אוהב את הרעיון של השורה ב-GPL שאומרת “This software is goverened by the GPL version 2, or, at your discrecion, any later version”. אני חושב שהרעיון בכלליותו בסדר, אבל צריך מכאניזם מעט אחר בשביל להשיג את המטרה הזו.

שחר

Go-Linux 2004

טוב, הסתיים עכשיו שבוע לחוץ להחריד שבו, בין השאר, היה כנס Go-Linux 2004.

האמת? היה יותר מידי שיווקי, ולא מספיק עם תוכן. במידה רבה זה נבע מזה שפגישת ההכנה הראשונה לכנס היתה ביום חמישי שבוע שעבר, בעוד שהכנס עצמו היה ביום רביעי השבוע.

אני נתתי הרצאה של עשרים דקות בנושא הגירה ללינוקס. בגלל מגבלת הזמן ואופי הכנס בכלל זו לא היתה מההרצאות היותר בעלות בשר שנתתי בחיי (למרות שאני רוצה לקוות שזו כן היתה אחת מההרצאות בעלות הבשר בכנס הזה).

עוד דברים שראויים לציון לטובה:
פיני כהן, אנליסט בכיר במטה גרופ, נתן הרצאה שנשמעה כמעט הגיונית. הוא אמר, בגדול, שללינוקס יש עלויות, כמו גם לכל תוכנה אחרת. הוא אמר שלפעמים כדאי לעבור ולפעמים לא. הוא ציין, למשל, שאם יש לכם כמות גדולה של מחשבים זהים, לינוקס יהיה הרבה יותר אטרקטיבי בשבילכם מאשר האלטרנטיבות. משפט המפתח, אבל, היה “כל אחד צריך לבדוק בעצמו. אל תסמכו על מחקרים גנריים”. עכשיו, כל מה שנשאר, זה לנסות ליישב את זה עם מה שהוא עצמו אמר בכנס של מיקרוסופט באילת.

עוד הרצאה שהיתה מעניינת מאוד, אף כי לא באמת הבנתי איך היא קשורה ל”מודלים עסקיים בתוכנה חופשית”, היתה ההרצאה של יוסי ורדי. הוא דיבר על מה גורם לאתרי אינטרנט מסויימים להצליח ולאחרים לא.

טענתו היא שהאתרים המצליחים הם אילו שמתבססים על הקהילה. להלן תקציר:
הוא נתן ציטוט של ביל ג’ואי, מהנדס מסאן, שאמר: “היום העצוב בחיי הוא מתי שהבנתי שרוב האנשים שהחכמים בעולם לא עובדים בסאן”. מכיון שתמיד יהיו אנשים חכמים מאילו שאתם מעסיקים מחוץ לחברה שלכם, כדאי לרתום אותם באמצעות יצירת קהילה.

כמה דוגמאות: אמזון מוכרים באמצעות Affiliates. במצב כזה כל אחד מרים חנות ספרים תוך כמעט אפס מאמץ, ואמזון מקבלים מזה כסף. הם גם מתבססים על Reviews – תמיד אתם שומעים מה אנשים אחרים חושבים על הספר שאתם מתעניינים בו. אלמנט נוסף של קהילה הוא “מסנן שיתופי” – אמזון יספרו לכם שאנשים שקנו את הספר שאתם קונים גם קנו X.

google, לטענת ורדי, משתפים את הקהילה בכך שהם מדרגים את התוצאות שלהם על פי מה אנשים אחרים חשבו על כל אתר, באמצעות מספר הקישורים אל האתרים.

ebay הוא, ללא שום צל של ספק, הבזאר הגדול בעולם. למעשה, האתר הזה הוא רק קהילה.

הוא גם נתן את הדוגמא של ICQ, אבל אני, באופן אישי, מעדיף לשמור את הדיון באתרים שממש מייצרים הכנסה.

לסיום, ורדי דיבר על “הזנב הארוך”. חנות ספרים רגילה מחזיקה כ-30,000 ספרים, בעוד אמזון מחזיקה 3 מליון. אמנם יש את חוק 20/80 (20% מהספרים אחראים ל-80% מההכנסות), אבל יש גם את “הזנב”. לטענת ורדי, באמצעות ניצול הקהילה של המשתמשים, אפשר למצות את הפוטנציאל העסקי הטמון באותם 80% ספרים שהניצול הכלכלי שלהם יחסית נמוך.

דוגמא אחרונה שהוא נתן לקהילה היא בלוגרים (כן, כמו האתר הזה). הרעיון הוא שאם אני ממליץ על ספר, יהיו מבין הקוראים של הבלוג שיגידו “אני נהנה ממה ששחר כותב, אולי אני גם אהנה ממה ששחר נהנה לקרוא”.

הוא גם דיבר על סמים חוקיים שמוחדרים למוחם של הגולשים, אבל על זה בפוסט אחר. תזכירו לי…

לסיום הוא דיבר על אמצעים לרתום את המשתמשים ולהפוך אותם לקהילה. בגדול, ההרצאה היתה מרתקת בפני עצמה, אבל לא קשורה לנושא. היא בהחלט דיברה על למה תוכנות חופשיות מצליחות יותר (לפעמים) מתוכנות קניניות, אבל לא פתרה את השאלה איך להרוויח מהם כסף.

בסוף היום היה פאנל בהשתתפותם של כמה מנהלי עסקים שפעילים בעולם התוכנה החופשית בארץ (כולל כותב שורות אילו). גלעד ואני ייצגנו בעיקר את אילו שמאמינים לחלוטין בתוכנה חופשית רווחית כלכלית, בעוד אבירם ייצג את ייצרני התוכנה הקניינית שמשתמשים בתוכנה חופשית.

אני חושב שמשפט הסיכום של גלעד הוא המשפט המרכזי שאני לקחתי מהפאנל. “לפני כעשר שנים ראיתי את זה לראשונה, ואמרתי שזה חייב ליפול על הפנים. אחרי עשר שנים שבהן אני כל הזמן מתבדה, אני חייב להפוך למאמין”.

אמן על זה….

שחר

וואו

אולי בהמשך לפוסט הקודם – מסתבר שיש אנשים שעדיין עונים לדואר שהם מקבלים:

Ow!!
You are RIGHT!!
I totally messed that up. Ouch. It is painful to look
at.
Thanks for letting me know. I appreciate it. I wish
you had seen it last night when I was drawing it.
Where were you? 🙂

I will edit it tonight. Have to go to work now,
otherwise I would do it right this second.

thanks for the catch!
dave
www.toddandpenguin.com


– Shachar Shemesh <email erased> wrote:

> Dear Mr. Wright,
>
> I figured you’d love to hear from a regular
> (internet) comic reader of
> yours, even if it’s a petty discontinuity remark, so
> here goes….
>
> On your Dec 20th comics, Penguin is shown from the
> back of the coach
> running to get a fire extinguisher. He is then seen
> hurrying to the
> right in an attempt, one would assume, to put out a
> fire. The very next
> panel we return to the front of the coach, where
> Todd and cat are
> talking about smelling something, and there is smoke
> coming from the
> right again.
>
> However, as one view is from behind the coach, and
> another is from the
> front, the smoke should have come from the left.
> That is, unless penguin
> is actually carrying the fire extinguisher AWAY from
> the fire. While not
> altogether impossible, it does not sit well with
> Penguin’s general
> personality…
>
> > Shachar
>
>
> Shachar Shemesh
> Lingnu Open Source Consulting ltd.
> http://www.lingnu.com/
>
>

אני מעוניין לשמוע את דעתכם

מדי פעם מגיעים אלי אימיילים שפשוט לא ברור מה הם. אם זה שאלות לגבי תוכנה חופשית כלשהי (אני בד”כ מסרב לענות על שאלות כאילו שמופנות אלי אישית בלבד, אלא אם יש סיבה טובה) אני פשוט מפנה לרשימת התפוצה הרלבנתית (wine-devel אם זו שאלה על Wine, ל-oledb-dev אם זו שאלה על PgOleDb וכו’).

מדי פעם, אבל, אני מקבל שאלות שאני אפילו לא מבין מה היתה כוונת המשורר. זוהי דילמה אמיתית. מצד אחד, אני לא מעוניין לתת את הרושם של מישהו עם התחת בעננים שלא מתחשק לו לענות לשאלות. מצד שני, אין לי כוונה להתחיל להשקיע שעות בלנסות להבין מישהו שרוצה עזרה (בהנחה שהוא לא לקוח, ומתוך הבנה שבד”כ גם אין לו כוונה להפוך ללקוח).

שאלות שמופנות לרשימות תפוצה לא מרגיזות אותי. אם אני יודע את התשובה, אני עונה. אם השאלה מעניינת אותי, יכול להיות שאני אשקיע מאמץ אמיתי בלחקור את התשובה. אין, אבל, צפיה מצד מי ששלח את השאלה שאני, באופן אישי, אחקור את השאלה שלו. בגלל זה גם מרגיזות אותי פניות מאנשים שאני לא מכיר אלי באופן אישי.

יש יוצאים מין הכלל. למשל, אם מישהו מישראל שלא מתעסק בד”כ ב-Wine ישאל אותי על באגים ספציפיים בתמיכה בעברית של Wine, סביר להניח שאני אענה. עדיין, אני אענה בהרבה יותר שמחה אם אותה השאלה עצמה תופנה ל-Linux-IL, או לכל פורום אחר שאני משתתף בו.

אני מניח שמקור הבעיה היא בהרגשה, כשאנשים שולחים אלי מייל אישי, שהם מצפים ממני לפתור להם את הבעיה. התגובה האינסטינקטיבית שלי היא “מה יוצא לי מזה?”. זה שמישהו שלא מכיר אותי יבקש ממני אישית לעזור לו עם בעיה בלינוקס זה כמו שאני אבקש רופא שיניים שאני לא מכיר לטפל לי בבעיה.

מצד שני, כשהבקשה מגיעה על רשימת תפוצה, זה עניין אחר לגמרי. דבר ראשון, גם הבעיה וגם הפתרון מתועדים ונשלחים לכל העולם. במצב כזה אני מרגיש שאני לא עוזר למישהו אחד, אלא לקהילה שלמה דרך בעיה של מישהו אחד. בנוסף על כך, במצב כזה יש הזדמנות להרבה אנשים לתת את הפתרון. אין חובה שזה יהיה אני באופן אישי.

אחרי ההשתפכות הזו, הנה מייל שאני לא יודע אם לקרוא לו משעשע, או מה. שם הכותב הוסתר. המייל נשלח לכתובת דוא”ל שאני משתמש בה כדי להשתתף ברשימת התפוצה של Wine:

I want to implment my own font printing on windows 2000, so I interept the ExtTextoutW and it succeed. But when I run C# program to print my own chinese font, i found I can’t print chinese font ExtTexoutA can’t work (the len parameter always is zeor) and ascii througth ExtTexoutW is ok ?
what’s the reason?
how can I do to implement my own chinese font printing in a C# program?

Thanks a lot

Xyxjxyl glgxyxl

עיתונות מקוונת ופרסומות

ע”פ סקר שמתפרסם ב-NRG יש כיום יותר אנשים שמקבלים את החדשות שלהם דרך אתרי החדשות המקוונים מאשר ע”י קניית עיתון מעצים מתים. בתור אחד מהרשימה, אני לא מאוד מופתע.

מה שכן, מוסיפה הכתבה ומציינת שהדבר אולי צריך לגרום למפרסמים לשנות את המיקוד שלהם. אני בעד, אבל יש לי עיצה קטנה למפרסמים.

תתחשבו בגולשים. תאמינו לי, כדאי לכם.

אני אסביר. אני היום גולש באינטרנט באמצעות מוזילה, ומותקן אצלי תוסף קטן בשם Adblock. במספר לחיצות פשוטות אני מסוגל לבקש ממוזילה שלא לטעון חלקים מאתרים, אתרים שלמים, ואף שמות מתחם שלמים, כולל תת-שמות. במילים אחרות, אני מסוגל להגיד למוזילה שלא לטרוח בכלל לגשת לשרת של כל ספק פרסומות שאני רק רוצה.

כמובן שאמרה כזו דורשת זמן לכל פרסומת. נשאלת השאלה, אילו ספקי פרסומות אני משקיע בלחסום? התשובה היא – אילו שמעצבנים אותי.

במילים אחרות, ככל שהפרסומת קופצת יותר, צבעונית יותר ומושכת תשומת לב יותר, כך גדל הסיכוי שאני אחסום אותה, ואני בכלל לא אראה אותה בפעם הבאה שאני אגיע לאתר. הלקח פה למפרסמים הוא חשוב. אם אתם רוצים שבעלי היכולת ימשיכו לראות את הפרסומת שלכם, כדאי לכם להקטין את הפגיעה בחווית הגלישה שלי.

יש פה מהפך גדול בצורה שבה מתבצעת גלישה באינטרנט. הפרסומות הפכו לקופצות ולמעצבנות מתוך הנחה, עד היום מוצדקת, שהדפדפן שאיתו אתם גולשים יעשה (כמעט) את כל מה שהאתר שאליו אתם גולשים יגיד לו לעשות.

היופי במהפיכת Adblock בפרט, ומוזילה בכלל, הוא שהדפדפן חזר להיות כלי לשירות הגולש. היכולות של מוזילה לעשות דברים שהאתר מבקש רק אם הגולש מעוניין בהם מחד, ולא לעצבן את הגולש באינספור שאלות כתוצאה מכך מאידך, מחזירה את הכוח ואת הכיף לגלישה.

אם אנחנו בנושא, עוד מנהג שפיתחתי. הרבה מפרסמים שמים cookie על המחשב שלכם. בצורה כזו, הם יכולים ליצור פרופיל של השימוש שלכם באתרים שמתשמשים בשירותי הפירסום שלהם. אני לא מוכן להתייחסות כזו.

הצורה שבה אני נלחם בתופעה היא משולבת. אני מבקש ממוזילה לבקש ממני אישור על כל cookie שהאתר מבקש. בכל פעם שאני גולש לאתר ורואה את הבקשה לאישור, אני שואל את עצמי מי ומה.

אם האתר שאליו גלשתי הוא זה שמבקש cookie, ואני מבין למה (למשל – כדי לזכור סיסמא או בחירת שפה), אני מסמן לו תמיד לקבל את הבקשה (וכך אני לא מוטרד יותר ע”י שאלות).
אם האתר שאליו גלשתי מבקש, אבל אני לא מבין למה, אני אומר למוזילה לקבל את ה-cookie, אבל לא לשמור אותו בין הפעלות של הדפדפן. שוב, מוזילה זוכר את הבחירה שלי ולא מטריד אותי יותר.
אם האתר הוא אתר אחר מזה שהתחברתי אליו, אני דוחה את ה-cookie (בלי לשמור את הבחירה), ומעלה את Adblock. זוהי האינדיקציה שלי לזה שיש פה מישהו שמנסה לעקוב אחרי. אני מסמן ב-Adblock בכלל לא לגשת לאתר. הסיבה שאני לא שומר את הבחירה היא כדי שאם אתר אחר שאני גולש אליו משתמש באותו ספק פרסומות, שאני אשים לב ל-Cookie עוד פעם.

בברכת גלישה נעימה ונקייה מהפרעות לא רצויות

שחר

Bear