על מיסחור כנסים ורווחים מפרסום

קצת בהמשך לפוסט קודם שלי, קצת בהמשך לדיונים בפורומים אחרים, רציתי להגיד מילה על מיסחור כנסים.

התופעה, בסופו של דבר, מאוד מובנת. כנסים זה משהו שעולה הרבה כסף. לשכור אולם, לשלם על אוכל, מערכת הגברה, תאורה וכו’ עולה הרבה כסף. מצד שני, נדירים הכנסים שבהם אפשר לגבות מכל משתתף 1500$ דמי השתתפות, לא כולל הגעה ולינה. מה שנותר הוא לבקש חסויות מחברות מסחריות שונות כדי לממן את עלויות הכנס.

וכאן מתחילה הבעיה. מה נותני החסות נותנים, זה ברור. הם נותנים כסף. השאלה הגדולה היא מה הם מקבלים בחזרה. התשובה המתבקשת – אפשרות לפרסם את עצמם. השאלה היא מה בדיוק זה אומר.

יש דברים קלים. למשל – כל מי שנותן חסות, מופיע על הפירסומים של הכנס. קל. עוד אופציה – נותני חסות מקבלים את האפשרות להרים דוכן ולחלק בו חומר, או לבצע בו פעולות מכירה או הסברה. עדיין קל.

הבעיה היא שזה לא תמיד מספיק. ואז יש נותני חסות שמבקשים להכנס אל תוך אולם ההרצאות. הרעיון דומה לרעיון ה-Product placement. יש הרצאה שלמה שניתנת ע”י מרצה מטעם גוף מסחרי כלשהו, ששילם על הזכות הזו.

אבל ברגע שמארגני כנסים עושים את זה, הם נעמדים על מדרון חלקלק. בתקופות קשות, וכאשר התקציב לא ברור, איך יצליחו לגרום לכנס להיות רווחי? תשובה – למכור יותר הרצאות לנותני החסות.

ובכן, רבותי, זוהי התשובה הלא נכונה. אין מה לעשות, הנסיון מראה שהרצאות שניתנות ע”י מישהו ששילם על הזכות להרצות הינן ברמה יותר נמוכה מאשר הרצאות שניתנות ע”י מישהו שהוזמן להרצות. כאשר עושים את הדבר הבאמת מיקצועי, ושולחים הזמנה פתוחה למרצים פוטנציאלים להגיש מאמרים, אז הרמה עולה עוד יותר. כאשר מוכרים יותר מידי מההרצאות, רמת הכנס יורדת.

וזה רע. זה רע לבאי הכנס, שמקבלים כנסים ברמה שהולכת ויורדת. זה רע למפרסמים, שהנוכחות בכנסים שלהם הולכת ומתדלדלת, וזה רע למארגנים, שנתונים בלחץ מתמיד להראות רווחיות. הבעיה היא שהטיפול של כל הגורמים הנ”ל בבעיה רק מחריפה אותה.

כאשר מפרסם רואה שהנוכחות יורדת, הוא בא בטענות. הכסף שלו ניתן כדי לקנות פרסום. כשהנוכחות מתדלדלת, הכסף שלו קונה פחות פירסום. איך מתמודדים עם זה? מבקשים יותר חשיפה. במילים אחרות, עם התדלדלות הנוכחות, המפרסמים מקבלים אפילו יותר זמן הרצאות, מה שרק מחריף את הבעיה.

גם למארגנים ברור הצורך להתמודד עם הבעיה. איך עושים את זה? מארגנים ארוחה גדולה ויקרה בסוף הכנס, כדי שאנשים ישארו עד הסוף. גם זה, בתורו רק מחריף את הבעיה. הדרך לממן את הארוחה היא, ללא יוצא מן הכלל, ע”י קבלת חסות…..

נכון להיום יש לי, באופן אישי, שתי דרכים להתמודד עם הבעיה:
א. להגיע לכנסים הלא ממומנים – Tausec, אוגוסט פינגווין ודומיהם.
ב. להגיע לכנסים האחרים, להשאר בחוץ, ולחלק כרטיסי ביקור.

במילים אחרות, המצב היום כל כך גרוע שהטועלת שאני מפיק מרוב הכנסים נובעת רק מהשיחות שאני מנהל עם שאר באי הכנס במהלכם. אפילו התועלת הזו הולכת ונשחקת, כאשר כל מי שבאמת יש לו משהו חשוב לעשות לא טורח להגיע יותר לכנסים האילו.

וכאן יש לי הצעה לסדר היום. אני טוען שהדרך להתמודד עם הבעיה היא ע”י זה שנותני החסות יקבלו פחות, לא יותר. כאשר עושים כנסים שבהם אנשים, מרוב תמימות, הכניסו תוכן, פתאום אנשים הגיעו. בכנס Go-Linux של שנה שעברה, במסלול אותו אני הנחתי, היו מעל 200 איש בחדר ההרצאות אחרי ארוחת הצהריים. מעל 100 נשארו עד סוף היום. זה נתן יותר ערך לבאי הכנס, אבל זה גם נתן יותר ערך למפרסמים. הגברת המגמה הזו תאפשר להרים כנסים יותר רווחיים, וגם ויתר שימושיים.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

4 תגובות בנושא “על מיסחור כנסים ורווחים מפרסום”

  1. הנוכחות יורדת? אני לא בטוח. כמה אנשים מגיעים לטאוסק ולאוגוסט פינגווין? אולי מאות. כמה מגיעים לכל כנס של אנשים ומחשבים? אלפים! (שוב ושוב, כמה פעמים בחודש).

    לדעתי צריך לתת לאנשים ומחשבים להמשיך ולעשות את מה שהם יודעים לעשות ולא לתת להם עצות. אם יש לנו דרך להפיק כנס רב משתתפים, אבל עם תוכן ולא ממוסחר, בוא נעשה את זה. בינתיים, הנסיונות שלנו (טאוסק, AP) הם די חובבנים בהשוואה ליכולות של P&C.

    1. אני לא בטוח עד כמה זה נכון.

      אל תבין אותי לא נכון. עדיין יש נוכחות בכנסים שלהם, אין שום ספק לגבי זה. מה שכן, אני לא בטוח עד כמה ה-Networking עדיין עובד שם. עובדתית, הרבה מאוד אנשים לא נכנסים להרצאות.

      לגבי ההשוואה לפינגווינים ול-Tausec – עם כל הכבוד, אילו כנסים שזוכים למעט מאוד פירסום באופן יחסי. לגבי Tausec ספציפית, אני רואה התגוונות של הקהל שמגיע. לא מגיעים יותר, אבל מגיעים מיותר מקומות. זה, בתורו, מעלה את הערך של המפגש.

      שחר

  2. הבעיה מזכירה לי את דילמת האסירים.
    אם אני ואתה נותני חסות, שיתוף הפעולה שלנו הוא ע"י ששנינו נדרוש פחות ונשאיר יותר מקום לתוכן.

    אם אני דורש פחות ואתה דורש יותר, אתה מרוויח ואני מפסיד.
    אם שנינו דורשים יותר, שנינו מפסידים.
    אם שנינו דורשים פחות, שנינו מרוויחים אבל פחות ממה שהיית מרוויח אם היית "בוגד" בי.

    1. ובדיוק כמו בדילמת האסיר, אין דרך לפתור את הבעיה למפגש יחיד, אבל אם יש הרבה מפגשים (ויש) אז יש שיווי משקל שפותרים את הבעיה לכולם.

      שחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Bear