קצת ישן, אבל עדיין. יש טכנולוגיה שנקראת “DRM”, או “Digital Rights Management”. הרעיון הוא ליצור מערכת שבה יוצר התוכן (תוכנה, שירים, או כל דבר אחר) יכול לשלוט, טכנולוגית, מה ניתן לעשות בתוכן. וריאנטים של DRM כוללים להגביל בזמן, במספר שימושים או במספר עותקים של היצירה.
הרעיון מצד אילו שמתמשים ב-DRM הוא פשוט. אם לא תוכל להעתיק באופן לא חוקי, תצטרך לקנות. המכירות יעלו. יופי. הרעיון הבסיסי ישן כמו ההגנות מפני העתקות שהיו כל כך נהוגות בעבר הרחוק, וכעת מתחילות לחזור לאופנה.
אלא שלא הכל פשוט. למשל, אם הגדרת שתוכנה יכולה לרוץ רק על מחשב אחד, נשאלת השאלה “מהו מחשב”. האם מחשב הוא הקופסא? הדיסק הקשיח? המקלדת? מה קורה אם אני מחליף חלק מהרכיבים הנ”ל? האם עדיין מותר לי להריץ את התוכנה?
בפרט, חברת Intuit ניסתה להכניס מוצר DRM בשם “C-Dilla” למוצר הדגל שלה. אחרי גרסה אחת הם הוציאו אותו חזרה. מסתבר שהגידול במכירות לא היה כל כך גדול כמו שציפו, במידה רבה בגלל הבעיות שהמוצר עשה ללקוחות שלהם.
מסקנה? אין חד משמעית. אחת המסקנות האפשריות, אבל, היא שחשוב לא להתייחס ללקוחות שמשלמים לך כסף כאילו הם גנבים.
שחר