כאשר שולחים דואר אלקטרוני, אפשר להדליק בו אופציה שנקראת “אישור קריאה”. הרעיון הוא שכאשר הנמען פותח את הדואר, אוטומטית תוכנת הדואר שלו שולחת אימייל שאומר “דואר זה וזה נקרא”.
אני לא סובל את האופציה הזו.
יותר מכך, אני חושב שהיא נמצאת על אותה סקלה של אי כיבוד הנמען כמו משלוח ספאם (אף כי אפילו אני מודה שלא מתקרב לרמת החומרה).
לפני כמה זמן שלח לי מישהו בקשה שבעצם, בפועל, הסתכמה בכך שהוא ביקש ממני לעזור לו לשווק אתר שלו (בבלוג). הבקשה נשלחה עם “אישור קריאה”, מה שגרם לי אפילו לא ללכת לאתר שלו. כן ציינתי את העובדה בבלוג שלי, בגלל שהוא מכל בחינה אחרת היה לגמרי בסדר בפניה שלו. נקרא לו יהושלח (שם בדוי).
בעיקבות פניה חוזרת של יהושלח (שם בדוי), הפעם בלי אישור קריאה, רציתי להבהיר מאיפה באה העמדה שלי.
בבסיסו של דבר, “אישור קריאה” פירושו בקשה של השולח מלקוח הדואר שלי לדווח לו על מעשי. במילים אחרות, זו בקשה מלקוח הדואר שלי לרגל אחרי. זה לחלוטין נכון שלקוח הדואר שלי לא מרגל אחרי כל כך בקלות, אבל עצם העובדה שמישהו ביקש מראה על חוסר כבוד כלפי.
אחד הטיעונים של יהושלח (שם בדוי) הוא שלקוח הדואר שלי ממילא לא מכבד את הבקשה, אז אין לי סיבה להתלונן. לדעתי זהו טיעון שמראה בעיה עמוקה יותר. בדיוק בגלל (ראו בהמשך) שאני חושב שיש מקרים שבהם דווקא לגיטימי לשלוח מייל עם אישור קריאה, לקוח הדואר שלי מודיע לי על הבקשה. כאשר אני מתכתב עם מישהו ששולח מיילים עם “אישור קריאה”, חוויית השימוש שלי נפגעת קשות מהבקשות החוזרות לדחות את משלוח האישור.
כי זאת עליכם לדעת. אנשים לא מדליקים “אישור קריאה” רק על מיילים חשובים שהם שולחים. כמעט תמיד כשתקבלו אימייל עם אישור קריאה, כל האימיילים מאותו אדם יגיעו עם אישור קריאה. במילים אחרות, בד”כ מי שמתמש באישר קריאה, עושה את זה גורף לכולם. יש פה כמה תוצאות ששווה להבין אותם:
1. הכפלת נפח תעבורת המיילים. על כל מייל נשלחת תשובה.
2. העדפת תחושת השליטה האישית על פני נוחות (ופרטיות) הנמען. זוהי זכותו של נמען להתעלם ממיילים שנשלחים אליו.
כמובן שלא כל המקרים שווים. בתור התחלה, אני לא אתעלם ממייל, לדוגמא, מקרוב משפחה, רק בגלל שהוא הדליק “אישור קריאה”. אני לא אשלח לו אישור, ואולי אפילו אידע אותו לגבי דעתי על המנהג, אבל זה לא משהו שאני רואה כפוגע באותה רמה כמו, למשל, משלוח “שנה טובה” בתפוצת נאטו עם כתובת המייל שלי חשופה. בהחלט אני מצפה ממישהו שאני לא מכיר, ששולח לי מייל בפעם הראשונה, שלא ידליק אופציות רק בגלל שהמייל מאוד חשוב לו. מדובר פה, לדעתי, בחוסר הבנה שאם אדם רוצה את עזרתי, המייל צריך להיות חשוב לי. אחרת הוא, בסך הכל, מפגין חוסר כבוד כלפי הזמן שלי, מה שאיננה דרך טובה לפתוח מייל שמבקש ממני טובות.
שוב, לא כל המקרים שווים. יהושלח (שם בדוי) העלה עוד טיעון. לטענתו, אין הבדל בין להדליק אישור קריאה על מייל לבין לבקש, בגוף המייל, שאני אאשר שקיבלתי אותו. עד כדי הנסיון לעשות את האישור מאחורי הגב שלי, אני מסכים. גם לבקש אישור מפורש זה, לפעמים, מאוד לא מנומס.
למי שחושב שאני קיצוני מידי, הרשו לי לתת פה את המייל של יהושלח (שם בדוי), מנוסח מחדש כך שהוא כולל רק את עיקרי הדברים כפי שהם נוגעים לי. המייל נראה כך (על פי הסדר שבו אני רואה אותו בלקוח הדואר שלי):
שלח לי אישור שקראת את המייל הזה!!!!
מאת: יהושלח שם־בדוי <yehoshalah@shem-badui.co.il>
אל: שחר שמש
הנושא: אני צריך שתשקיע מזמנך כדי שאני אוכל להרוויח כסףשלום שחר,
רציתי להפנות את תשומת ליבך למיזם שלי. פירוט על מה המיזם. הוא כרגע בחינם, אבל ברגע שהוא יהיה מספיק פופולרי אני אאפוך אותו לאתר בתשלום. מאוד יעזור לפופולריות שלו אם תכתוב עליו בבלוג שלו.תודה רבה ושנה טובה
יהושלח שם־בדוי כהן
לסיום, מתי לבקש לאשר קבלה (עדיין רצוי לא בצורת אישור קריאה) זה כן לגיטימי. אם, לדוגמא, לקוח פוטנציאלי פונה אלי לגבי עבודה שהוא צריך בצורה דחופה, לגיטימי בעיני שהוא יגיד “אנא אשר לי שקיבלת כדי שאני אדע שזה לא נפל אל תוך הספאם פילטר שלך”. כדאי שהוא לא ידליק “אישור קריאה” על המייל הזה כי:
1. אישור אישור הקריאה מופיעה לפני שיצא לי לקרוא את המייל, כך שסביר להניח שאני אדחה את הבקשה
2. קורה לא מעט שבגלל עומס, אני פותח מייל, אומר “אני אטפל בזה מאוחר יותר”, ושוכח.
3. נימוס בסיסי.
מה שמייחד את המייל הזה מהמייל של יהושלח (שם בדוי) הם שני דברים:
1. מעצם זה שהבקשה לאישור באה כחלק מהמלל של המייל ברור שהלקוח לא מבקש אישור על כל מייל שהוא שולח. זה אומר שהמייל הזה באמת חשוב יותר מאשר אחרים, ועל כן ראוי להתייחסות אחרת.
2. הפניה הזו באה כחלק מהסיבה המוצהרת שהמייל הזה ניתן לאנשים – כדי שיפנו אלי עם הצעות לעבודה. מדובר על משהו שהוא באופן ברור גם לתועלתי.
ולסיום, התנצלות. אני יודע שיש לא מעט אנשים, ואני לא אתפלא אם יהושלח (שם בדוי) הוא אחד מהם, שיגידו “אבל כל מה שעשיתי זה לפנות בצורה חברית. למה הגיעה לי מקלחת הצוננים הזו?” יש כמה דברים שגורמים לזה. הראשון הוא שמעצם זה שאני חושף טפח מעצמי בבלוג, קוראי הבלוג מכירים אותי הרבה יותר טוב מאשר אני מכיר את קוראי הבלוג. במילים אחרות, זה שאתם רואים אותי קרוב זה טוב, אני מאוד שמח מזה, אבל זה גורם למצבים שבהם אנשים מרשים לעצמם לעשות איתי דברים שאני, באופן אישי, מעדיף שרק חברי הטובים יעשו. זה לא בגלל שהאנשים הם חסרי רגישות. זה בגלל שנוצרה פה אשליה של קרבה, שאני לא יכול להיות שותף לה.
הסיבה השניה שדברים כאלו קורים היא שלפעמים אני רגיש יותר לחוסרי נימוס בעולם הוירטואלי. למרבה הצער, מאוד קל בעולם הוירטואלי להיות חסר נימוס בטעות. הבעיה היא שהנזקים של חוסר הנימוס הזה הם נזקים אמיתיים (וכמו שאמרתי, אישור קבלה הוא אחד הקטנים בהם). בגלל זה אני מוצא לנכון להעיר עליהם גם כאשר, לכאורה, מדובר בדבר טריויאלי.
רק לצורך הדוגמא, כבר היה לקוח שהופנה אלי בחירום וביקש עבודה דחופה (וקיבל מחיר שעה בהתאם) בגלל שדואר אלקטרוני שהוא שלח לרשימת הלקוחות שלו, שהכיל את רשימת כל הלקוחות ב-CC, גרם להפגזת כל הלקוחות בצורה חוזרת. הסיבה לבעיה היתה בעיית קונפיגורציה מסוג mail loop אצל אחד הלקוחות שלו, אבל הנזק התדמיתי ואובדן ההכנסה היה של הלקוח שפנה אלי. לפעמים התנהגות לא נכונה (במקרה זה, שליחת מייל רחב תפוצה ב-CC) שנראית טריויאלית יכולה לגרום לצרות אמיתיות וחמורות.
כך או כך, כן קורה שאני מעיר ואנשים נעלבים. אם זה היה המצב הפעם, יהושלח (שם בדוי), אני מתנצל.
שחר
אני מסכימה איתך.
בכלל, מהרבה בחינות כל התעבורה הווירטואלית היא פירצה הפוגעת בפרטיות.
שחר, בזה אני מסכים אתך. למרות שבין הדברים היותר גרועים, יש את כל שירותי המעקב היותר מתקדמים, ששותלים “תמונה” בהודעה, וכך מקבל שולח ההודעה דיווח על כל פעם שהיא נקראת, למי היא הועברה וכו’.
זה מסוג הדברים שאני לא אוהב, למרות שאני מכיר מקרים שבהם, מבחינת השולח, מדובר בדבר נחוץ.
בכל אופן, שתדע שהחלק של התגובות נראה משובש במקצת בדפדפן Internet Explorer 7.
שחר.
שחר, אתה צודק בהחלט – אצלי האופציה של לדווח על קריאה (או להוריד את תמונת המעקב) מכובה. יחד עם זאת, כאן בבלוג אתתה עושה משהו דומה, הרי למי אכפת באישה דפדפן ובאיזו מערכת הפעלה (או גרסת לינוקס) אני משתמש? אני חייב לציין שרק בגלל התוספת הזו אני נמנע מלהגיב כאן בבלוג רוב הזמן.
עכשיו אתה צריך להיות עקבי ולא להסכים לקבל דואר רשום 🙂
אל תאשים אותי! מי שמדווח על מערכת ההפעלה ועל הדפדפן הוא הדפדפן שלך. לי, בתור מפעיל הבלוג, המידע זמין לא משנה מה אתה עושה.
הסיבה שהפעלתי את התוספת הזו היא שאני חושב שיש ייתרון לכך שאנשים יצהירו על הנטיה שלהם. בבלוג מהסוג הזה, יש התייחסות אחרת לתגובה שנכתבה ע”י משתמש ויסטה עם IE7 ותגובה שנכתבה על ידי משתמש Gentoo או Slackware שמריץ Lynx.
אני פתוח לרעיונות לגבי להוריד את התוספת הזו, אבל למען האמת, אני חושב שאם זה מטריד אותך עדיף לך להורות לדפדפן שלך לשקר.
שחר
…
זה לא היה נחמד.
כתבתי תגובה ב links לגלות שחייבים JS בשביל להגיב.
… אני מעתיק רק את העיקר.
ככה, אני מסכים איתך שהדבר הזה הוא בהחלט לא לעניין. הרי, איך אני יכול לדעת אם אני רוצה לאשר הגעה אם לא קראתי בכלל את המכתב?
צריך JS רק בשביל לכתוב תגובה שתופיע משורשרת לתגובה אחרת. לא חושב שצריך JS כדי סתם להגיב על הבלוג. אני אבדוק, אבל בגלל התאימות הרופפת ל-IE, אני חושש שאני אצטרך לרענן את כל מנגנון התגובות פה.
שחר
זאת שאלה מצויינת, וחשבתי עליה.
יש כמה הבדלים. הראשון הוא שלדואר רשום יש סטטוס חוקי בארץ. אתה לא יכול שלא לקבל דואר רשום, בגלל שזה מסבך אותך.
בנוסף על כך, דואר רשום שקול ל”אישור מסירה”, לא ל”אישור קריאה”. אישור המסירה ניתן מהדואר, לא ממני. ההבדל הזה הוא הבדל שעוד לא החלטתי עם עצמי עד כמה הוא מהותי לי.
אבל ההבדל המרכזי, לפחות על פי מצב הדברים כרגע, הוא שדואר רשום עולה עוד ודורש הרבה יותר טרחה מהשולח. הוא גם דורש הרבה יותר טרחה מהמקבל, בצורה שהשולח יודע על כך. כתוצאה מכל אלו, אנשים נוטים לא לשלוח לי דואר רשום אלא אם יש סיבה טובה לשלוח לי דואר רשום. אם תסתכל על הטיעונים שלי תראה שהרבה מהם כוללים את זה שמשלוח אימייל עם אישור קריאה לא דורש כלום מהשולח, מה שגורם לאינפלציה היסטרית בהדלקת האופציה הזו.
האם אתה מצליח לתאר לעצמך את ההודעה שכתבתי למעלה נשלחת אלי בדואר רשום? אתה מסוגל לתאר לעצמך מצב שבו מישהו שאתה לא מכיר היה מבקש ממך להשקיע זמן בשביל הרווח האישי שלו בדואר רשום, והיית מסכים לעשות את זה?
אם הנוהג של לשלוח מכתבים סתם בדואר רשום היה הופך לנוהג קבע, בהחלט הייתי שוקל להרחיב את החרם גם לדואר רשום. בהחלט בהחלט השיקול הראשון, זה שהחוק מגדיר שכל מכתב שנשלח בדואר רשום נחשב כאילו התקבל אחרי שבוע, היה הדבר היחידי שהיה מונע ממני להפעיל מדיניות כזו.
שחר
גם הדפדפן שלי, וגם הדפדפן שמשמש מעל 80% ממשתמשי המחשבים בעולם, אינם יודעים לשקר.
וממתי מערכת הפעלה או דפדפן הם נטיה? אנשים משתמשים במה שיש להם בבית בגלל ההורים או הילדים, או במה שיש בעבודה (ששש, אל תספר לגיל)
חבל שצריך לעבוד עם שקרים…
לספר לגיל? בשנתיים וחצי החלפתי איתו אולי שלושה משפטים, וזה כולל כאשר על פי כל מדד ניהולי סטנדרטי אפשר להגיד שניהלנו ביחד את אותו הפרוייקט! אני שאתה יכול להניח את דעתך לגבי החשש הספציפי הזה.
הטיעון שלי היה שמרגע שבחרת לשלוח את המידע הזה החוצה, הוא בחוץ. זה שהבלוג הזה מראה בצורה ברורה שהמידע הזה נשלח על ידך לא מייצר את פרצת הפרטיות.
לגבי נטיה – יש הבדל מסויים בין מישהו שאומר “לינוקס ככה וככה וככה” ומריץ לינוקס בעצמו, לבין מישהו שאומר את אותו הדבר אבל מריץ חלונות. לאור זה, החלטתי להציג את הנתונים האלו. יש בלוגים שמציגים את ארץ המוצא של המגיב, אבל אני חשבתי שזה לא רלוונטי בהקשר של פה.
מצד שני, אם זה מפריע לקוראי הבלוג, אני לא קשור במיוחד לתצוגה הזו, ולא מאוד יפריע לי להוריד אותה.
שחר
שחר
זאת, לדעתי, השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך. אם אני היום מכבה את התצוגה של הדפדפן של המגיבים, האם אתה תפסיק את שקרים ע”י הדפדפן שלך? האם מפריע לך שהדפדפן שלך מדווח באיזו מערכת הפעלה אתה משתמש, או שכאשר אתה מגיב פה אז המידע הזה מוצג?
אם השני, אני אשמח לשמוע למה זה מפריע לך שאחרים יודעים באיזה דפדפן אתה משתמש, אבל לא מפריע לך שאני (או אתר הפורנו הקרוב למקום מגוריך) יודע.
שחר
אני תמיד מגדיר את הלקוח שיתעלם מבקשות בצורה אוטומטית 🙂
ואני מבין שאתה כועס עליו, אבל לא צריך להעניש אדם בצורה כזאת. זה לא יפה ככה בפומבי לקרוא לו בשם יהושלח! :O
אני?! אני חושב שמר שם בדוי מאוד נעלב ממך עכשיו!
זה לא יפה לצחוק על השמות של אנשים.
שחר
מעבר לזה שאני מסכים עם הרוב המוחלט שנכתב פה (חוץ מהקטע של זיהוי הדפדפן – אני חושב שזה נחמד ושימושי), הדבר העיקרי שמטריד אותי בכל הדיון זו הנטיה של אנשים דוברי עברית (בד”כ) לקרוא לדואר אלקטרוני “מייל”. אם קשה לכם להגיד “דואר אלקטרוני” (או לכתוב, וזה כנראה הבעיה), אפשר לכתוב “דוא”ל”. ובבקשה תפסיקו אם האנגליזציה הנוראית של השפה העברית.
לא מסכים איתך. אומנם יש מידה של חדירה בבקשה לקבל אישור, אבל האישור הזה הוא בדיוק הדבר שחסר בדואר אלקטרוני.
כמו בSMS, בדואר רגיל או באימייל קלאסי, אי-הוודאות לגבי מסירת המסר שלך נובעת לא מחוסר יכולת ארגונית-טכולוגית לבצע את זה, אלא מטעמים של חסכון בזמן, רוחב פס, זמן עיבוד וכו’. פרוטוקול הדואר כל כך עתיק ושמרני ולכן עדיין לא נפתרה הסוגיה הזה. השימוש שעושים משתמשים בשיטת “שלח לי מייל שקיבלת את הדואר” הוא סופר לגטימי, כמובן במסגרת היחסים בין האנשים. לא לגטימי מספארמר לרצות לדעת אם קראת את הדואר שלו, אבל הוא בכל זאת עושה זאת בדרכיו הנלוזות (שילוב “תמונות” בקוד הHTML של הדואר), מדוע מישהו שעומד איתך בקשרי חברות או עסקים ירגיש לא בנוח עם רצונו לדעת שקיבלת ממנו את ההודעה בהצלחה?
אומנם מערכות אימייל הגיעו לרמת אמינות גבוהה למדי, אך עדיין פה ושם ויש תקלות, נפילות וכו’, הרצון הוא לגיטימי.
אולי התחושה שלך נובעת מהדרך שבה תוכנת הדואר שלך מציגה את ההודעות. לפני שקראתם אותן כלל…?
בהחלט יש מקרים שבהם לגיטימי מצד השולח לרצות שאני אאשר שקיבלתי את ההודעה. זו לא הבקשה פה. הבקשה פה היא אישור על קריאה של ההודעה. בפרט:
1. לא לגיטימי מצידו לצפות מצד לקוח הדוא”ל שלי לעשות את האישור אוטומטית
2. העדר הקושי בהדלקת הבקשה גורם לאינפלציה לא רצויה בשימוש ביכולת הזו.
שחר
אתה, מר מנהל בלוג יקר, הנך פשוט פוץ חסר תקנה.
מדהים כמה חשיבות עצמית אתה מייחס לעצמך, וחוסר הסובלנות הבלתי נסבל שאתה מפגין כלפי מי שמפעיל תכונה לגיטימית בתוכנת הדואר האלקרוני על מנת לוודא שאכן הגיעה אל יעדה. תתפלא, אבל לא – אין זה נסיון לפגוע בך ובחשיבותך. ג’יזס.
תכנת את אאוטלוק שיסרב לבקשות האלה מבלי לשאול אותך כלל ושחרר את הקשיחות האיומה הזו שאתה מפגין ביחסיך עם הסביבה.
וכן – יפה טען אחד המגיבים שהאופציה שהפעלת לבדיקת סוג וגירסת הדפדפן הם פלישה לפרטיות הגולשים אל הבלוג שלך שאינה נופלת ב”חומרתה” מזו של הנוהג הכל כך פסול בעיניך לבקשת אישורי קריאה במייל. התשובה שלך בנושא, אגב, כלל אינה משכנעת.
בקיצור – Get a life.