הנה תמונה מתוך דף הבית של YNet היום:
על פניו, פשוט כתבה שמדברת על קניית ביטוח. לגיטימי לחלוטין בחלק הכלכלה של עיתון, לא? אלא שלחיצה על הקישור לכתבה מביאה אותנו (בחלון חדש) לדף של חברה בשם “בסט רייט בע”מ”.
את השאלה האם הפניה לתוכן פרסומי (שמציג את עצמו ככזה) תחת כותרת מטעה של כתבה עדיפה על פני לקיחת הודעה לעיתונות ופירסומה כלשונה ללא ייחוס אני אשאיר לדיון בתגובות.
שחר
נ.ב., ובנושא קצת קשור.
קיבלתי בקשה ממפרסם לכתוב בבלוג על מוצר שלו (במקרה הזה – אתר). רציתי לציין אותו לטובה בגלל שהוא, פחות או יותר, עמד בכל הדרישות שלי ממפרסמים (אני לא זוכר אותן במיוחד, ולא הצלחתי לאתר את הקישור בבלוג שלי – יש לי יותר מידי פוסטים :-). אני אציין לשלילה שהוא כן שלח לי הודעה עם הסימון שאומר שהוא מבקש מלקוח הדוא”ל שלי לדווח לו כשקראתי את המייל. אני נוהג, באורח קבע, להתעלם ממיילים כאלו.
ש.
פוסטים קודמים רלוונטיים:
עיתונות מקוונת ופירסומות
אתר שמתעקש לדחוף לי פרסומות על אפי ועל חמתי ימצא את עצמו מחוץ לבוקמרק שלי די מהר.
אז מה אתה מוכן לתת ל-ynet תמורת הזכות לקרוא את התוכן שלהם?
הם צריכים להתפרנס ממשהו.
נכון שהיה ראוי שלא להטעות אותך (או את שחר) להקליק על האתר, אבל גם פרסומת שסתם מופיעה באתר “נדחפת” לך.
ואו, תגובה שניה תחת חלונות.. אני לא אשם! זה צירוף מקרים!
יואב, אני מוכן לתת להם תגובות. אני מוכן להפנות אליהם מהבלוג שלי מדי פעם.
מה שאני לא מוכן זה שיפציצו אותי בפרסומות.
הפרסומות הרגילות של האתר לא עוברות את המסנן פרסומות שלי. אם הפרסומות שלהם לא היו כל כך פולשניות לא הייתי צריך מסנן פרסומות אצלם וכנראה גם הייתי לוחץ פה ושם על מה שמעניין אותי. אבל ברגע שמפרסם חושב שאני מכונת לחיצות שרק צריכה כיוונון קפיצים עדין כדי למקסם את מספר הלחיצות שלי – אני מראה לו מי בעל הבית אצלי בדפדפן.
מדהים מה כסף עושה לאנשים 🙂