ציונית ליברלית

כפי שכבר צויין, פה בבלוג וגם במקומות אחרים, התנועה לזכויות דיגיטליות מגייסת כסף במימון המונים כדי להלחם בטירוף המאגר הביומטרי באמצעות הגשת עתירה לבג״ץ.

רציתי לדבר על אנקדוטה משעשעת שקרתה בזמן הקמפיין הזה (שעדיין נמשך, וכל שקל יעזור, רמז רמז).

אחת מהתשורות שניתנת במסגרת הקמפיין היא הרצאה של רן בן יושפט על הדרכים שבהן הוא עומד כנגד פעילי BDS ברחבי העולם. קצת מחקר על בן האדם מראה שמדובר פה לא באיש ימין עם רעל בעיניים, אלא על מישהו שרואה שהתשתית האידאולוגית של BDS איננה נגד הכיבוש, אלא כנגד עצם הזכות של העם היהודי להגדרה עצמית. המסר המרכזי שלו הוא שאין להשליך מהשיח הפוליטי הפנימי הישראלי, שהוא שיח לגיטימי בחברה דמוקרטית על אופיה וערכיה של המדינה, לבין פעילות BDS, שהיא פעילות שמשתמשת בנושא השטחים כתירוץ לביצוע דה–לגיטימציה של עצם קיומה של מדינה יהודית.

אלא שהיו אנשים שההרצאה הזו היא לצנינים בעינהם. היו לפחות שתי פניות שאני מודע להן מאנשים שמאוד כעסו על זה שתנועה שמטרתה ליברלית, ממוקדת זכויות בהוויתה מארחת פעילות נגד החרם על ישראל. מדובר בתופעה שאני, בתור ליברל ציוני, מאוד מודאג ממנה. אני לא רואה שום סתירה בין העובדה שאני מאמין בזכויות בסיסיות של אנשים בהיותם אנשים, לבין האמונה שלי שלעם היהודי מגיעה הזכות להגדרה עצמית, בדיוק כמו לכל עם אחר (כולל, ראוי לציין, הפלסטינאים).

מבין הישראלים שתומכים ב–BDS, אני מאמין שיש כמה שחושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים, ועל כן מתעלמים מהשקרים, ההכללות והאגׁנדה המאוד אנטי–ליברלית של התנועה הזו. אני מאמין ששאר תומכי ה–BDS פשוט לא הקדישו חמש דקות רצופות להקשיב למה שה–BDS אומר בפועל, או להסתכל על דרכי הפעולה שלו. מי שמאמין שלהציף אמן בשיחות טלפון מאיימות רק בגלל שמסלול ההופעות שלו כולל את ישראל, או למנוע מדובר להשמיע את דברו רק בגלל שאתה לא אוהב את המסר שלו אלו התנהגויות לגיטימיות לא ראוי לתואר „ליברל”.

והחלק העצוב הוא שנוצרה, הן אצל המתנגדים והן אצל התומכים, תחושת זהות מוחלטת בין „תנועות זכויות אזרח” לבין „תנועות אנטי ישראליות”. כאשר הסברנו לאחד הפונים, איש ששיתף איתנו פעולה בעבר, שאנחנו תנועה ציונית, הוא ניתק איתנו כל קשר.

התנועה לזכויות דיגיטליות עושה דברים חשובים, והיא עושה אותם מתוך הוויה ישראלית אוהבת וכואבת. מאוד כואב לי שהציבור מרגיש שחייבים לבחור.

שחר

עוד טיפה והגענו

אתמול הודיע שר הפנים, אריה דרעי, שהוא החליט להפוך את המאגר הביומטרי לחובה לכלל אזרחי מדינת ישראל. השינוי היחידי שהוא מכניס הוא שאזרחים יוכלו לבקש שטביעת האצבע שלהם לא תשמר במאגר.

בהערת אגב, לשון הצעת החוק מדברת על זה שלא שומרים את טביעת האצבע במאגר (היא נשארת מחוברת לאצבע), אלא את תמונת טביעת האצבע. ההבדל הדק הזה, משעשע כפי שהוא, גורם להרבה מאוד אנשים לצאת מאוד מבולבלים לגבי מה לא חובה לשמור במאגר. אז נבהיר שוב. תמונת פנים ביומטרית – חובה. תמונה של טביעת האצבע – אפשר לבקש שלא.

בעוד שאין ספק שההקלה הזו מבורכת, היא לחלוטין לא פותרת את שורש הבעיה. הדבר הנכון היחידי הוא לבטל את המאגר, ולהשאיר רק את תעודת הזהות הביומטרית החכמה.

התנועה לזכויות דיגיטליות פתחה אתמול במסע גיוס כספים לטובת הגשת בג״צ נגד המאגר. נכון לרגע כתיבת שורה זו (זה מתעדכן כל הזמן) גויסו כבר 58,000₪ מתוך 60,000₪ שהוצבו כמטרה. אם נצליח להגיע ליעד תוך פחות מ–24 שעות מרגע פתיחת מסע הגיוס, זה יעביר מסר מאוד ברור שאני מקווה יעבור בצורה טובה. על כן אני מאיץ בכל מי שהנושא קרוב לליבו להכנס ולתרום. התרומה המינימלית היא 25₪.
להמשיך לקרוא עוד טיפה והגענו

על פטרת צפרניים ופרטיות

פוסט זה הוא תגובה לטור של ג׳קי לוי בישראל היום.

מר לוי היקר,

אני יהודי חרד. לא חרדי. אינני נוהג ללבוש שחורים, אפילו לא כאסטרטגיית דיאטה. את השקפתי הדתית ניתן לסכם במילה „אתאיסט”, אף כי אני מקיים באדיקות את הוראות מורינו הדגול רוג׳ר רביט (הוראות שמהכרותי עם הצדדים היותר פומביים של אישיותך, גם אתה לא לחלוטין זר להן). הדבר לו אני חרד הוא פרטיותי. בדיוק רב יותר, זה לא שאני חרד שמה אנשים ידעו עלי דברים, כפי שהנני חרד שאנשים ידעו עלי דברים ללא שיש לי כל שליטה על הנושא. מסיבה זו, בין השאר, עזרתי להקים את התנועה לזכויות דיגיטליות.

בטורך אתה קבעת, בצער מסויים, „שהנושא היחיד שמעניין אותנו תמיד וברציפות הוא פטרת הציפורניים!”. אבחנה זו מתבססת על העובדה שלאורך שנים, „אולי יעניין אותך גם” הפנה אותך לכתבות בנושא זה. התלוננת על חוסר הקשר בין נושא הכתבה לבין ההפניה. סיפרת על ההנחה שהנחת בתחילה, שקיים גוף חכם שיודע לנחש את תחומי העניין שלך, ולגלגת עד כמה הם טועים.
להמשיך לקרוא על פטרת צפרניים ופרטיות

תעודות זהות בצימרים וואנדליזם

התפרסם במקור באתר התנועה לזכויות דיגיטליות.

לאחרונה עלה לכותרות סיפור השחתת הצימר של מרים בורנשטיין (דרך חורים ברשת). התקציר הוא שזוג שהתארח בצימר השחיט אותו מתוך נקמה על הפסקת חשמל שקרתה בעת השהות שלהם. הסיפור הוא מזעזע, מזכה בתואר „הישראלי המכוער” (על אף שרק הבחורה היתה ישראלית), ובכלל הוא דוגמא מרגיזה ומרתיחה.

להמשיך לקרוא תעודות זהות בצימרים וואנדליזם

מילון עיריית כפר סבא: „הורדנו את המצלמה” = „החבאנו את העדויות”

אתמול ב„חורים ברשת” העלתה אילנה ברודו פוסט שדווח ע״י אסף דגן בפייסבוק על רכב של עיריית כפר־סבא עם מצלמה לא ברורה על גגו. תגובת עיריית כפר סבא ניתנה לאילנה טלפונית, ובה נטען שהמצלמה היתה חלק מניסוי שלא הצליח, ושהיא כבר פורקה.

את הפוסט מסיימת אילנה בהתבוננות עצמית:

יש שיאמרו שאני פרנואידית, אבל צירוף הזמנים בין הפנייה שלנו לעירייה להיעלמות הרכב של עם המצלמה עליו, חשוד למדי. האם הייתה זו הפנייה מטעמנו שגרמה לנסיעתו של הרכב המצויד בציוד צילום למעבדה שתסיר אותו, או שמא כך יצא במקרה שהתמונות שצילם דגן בחניון הציבורי בעיר, צולמו שעה לפני שהרכב הועבר למעבדה לפירוק המצלמה? ומה קרה לתכנים שצולמו בזמן אותו ניסוי כושל לכאורה?

ובכן, אני לא יודע את התשובה לשאלה השניה (אבל זו יכולה להיות שאלה מצויינת תחת חוק חופש המידע), אבל אני כן יודע מה התשובה לשאלה הראשונה. אילנה, את לא פרנואידית מספיק.

היום בשעה 12:30 בערך ראיתי את הרכב הזה (או תאום זהה שלו) נוסע לאורך רחוב „עתיר ידע” באיזור התעשיה החדש בכפר סבא, פונה לכיוון כפר סבא עצמה, ואז פונה לויצמן לכיוון מערב. האורות על הגג שלו היבהבו, ועשה רושם מצורת הנהיגה שלו שהוא ממהר. המצלמה עדיין היתה מחוברת לגג. לא הייתי מספיק זריז כדי לצלם את הרכב בצורה טובה, כך שתצטרכו לקבל את מילתי.

לא הייתי רוצה לטעון שתגובת דוברת העיריה שהמצלמה כבר הוסרה הינה שקר. בואו נסתפק בלציין שהיא אינה האמת.

נראה שכאשר עיריית כפר־סבא אומרת „המצלמה כבר הוסרה”, הם מתכוונים „הנחינו את המפעילים שלא להחנות את הרכב במקום שבו אפשר לצלם אותו”.

שחר

משמעות הצנזורה

ה–BBC מדווח (הופיע גם בעיתונות בעברית) שזוכה קזחית במדלית זהב בתחרות קליעה בכווית הושמע ההימנון הלא נכון של קזחטן. כלומר, הושמע ההימנון הנכון, אם אתם מבססים את המידע שלכם על המדינה על הסרט „בוראט”.
להמשיך לקרוא משמעות הצנזורה

התנועה לזכויות דיגיטליות (ע״ר)

במזל טוב אישר רשם העמותות את התנועה לזכויות דיגיטליות. יש אפילו כתבה בקפטן אינטרנט עם כמה ציטוטים מאת צבי דביר ועבדכם הנאמן. למען האמת, הפעילות התחילה כבר מזמן, והפעילים פשוט התאגדו לכדי עמותה. בתקופה סוערת זו, של מאבקי יוקר מחיה, אולי אנשים לא פנויים לחשוב על הנושאים של פרטיות, אבל הם לא פחות חשובים היום מאשר לפני חודשיים.
להמשיך לקרוא התנועה לזכויות דיגיטליות (ע״ר)