לראות DVD במושב האחורי בלבד

צר לי שאני לא מוצא, כרגע, את המקור (או על זה שאני מגיב על כך כל כך מאוחר). לפני יותר משבוע התפרסם (YNet?‏ NRG?) שיש הצעת חוק/תקנה שתאסור התקנה או נסיעה ברכב עם מסך המציג סרטים שהנהג יכול לראות. הטוקבק שאני הכי הזדהיתי איתו אמר “מה? עד עכשיו זה היה מותר?”.

רק רציתי להפנות את תשומת ליבכם לחור בתקנה, שסביר להניח שינוצל לרעה במוקדם או במאוחר. הניסוח אמר שאסור להתקין את המסך מקו הראש של הנהג וקדימה. מה שאני חושש זה שיתקינו את המסך בין המושבים הקידמיים, מאחורי קו הראש של הנהג, אבל כך שהמסך יפנה קדימה. כמו כן, ידאגו שהתמונה על המסך תעבור היפוך של ימין-שמאל. לסיום, יתקינו מראה (מותר להתקין מראה. יש אפילו חובה בחוק להתקין מראה, וכל המרבה הרי זה משובח, לא?) מקדימה שתאפשר לנהג לראות את המסך שנמצא מאחוריו. כמובן שהתמונה במראה תהיה הפוכה מאשר התמונה על המסך, אבל זו תהיה הפוכה מהתמונה המקורית, כך שהתוצאה הסופית תהיה ישרה.

וכמובן שעל פי ספר החוקים שלנו זה יהיה חוקי.

במקום לנסות לסגור את הפירצה, למה שלא יתקנו תקנה שאומרת “לא יפעיל נהג ברכב שום מכשיר אשר מסיח את דעתו מהנהיגה”? מצידי שיתקינו מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים, כל עוד זה לא פועל בצורה שמסכנת את הנהג, הנוסעים ונהגים אחרים.

שחר

מבחן נהיגה למשתמשי מחשב

כתבה ב-NRG מהווה פרסומת דיי צפופה ל”תקן הסמכה” למשתמשי מחשב. הרעיון הוא לאפשר לאנשים להוכיח שהם אכן יודעים איך עובד מחשב, ושהם יודעים להשתמש בו.
להמשיך לקרוא מבחן נהיגה למשתמשי מחשב

מרד צרכני

NRG פירסמו את הפוסט שכתבתי פה לפני כמה ימים, שבו אני טוען שאם העיתונאים היו מסרבים לפרסם כל הודעה עתידית לעיתונות שמגיעה מגריי מדיה, ממילא אף אחד לא היה מנסה לעבוד עליהם יותר.

הנקודה שאני רוצה להבהיר היא זו. אין פה שום דבר חדש. בסופו של דבר, מדובר פה במרד צרכני מהסוג הסטנדרטי ביותר שקיים. ספק, שמספק מוצר שאנחנו צריכים (במקרה הזה, אייטמי חדשות) מספק סחורה פגומה. אנחנו לא מסוגלים להעניש אותו במובן הרגיל של המילה, אז אנחנו פשוט מסרבים לקבל ממנו את הסחורה בעתיד, בתקווה שכל הספקים האחרים יבינו שאם הם רוצים להמשיך להרוויח מזה שאנחנו צורכים את הסחורה שלהם, אז איכות הסחורה צריכה להשתפר.
להמשיך לקרוא מרד צרכני

מקורות עיתונאיים ופירסומאים

בימים האחרונים התפרסם, הן ב-NRG (עידו קינן) והן ב-YNet (גל מור) על ערן ארדן, מנכ”ל “גריי אינטראקטיב” ומנהל הקמפיין של מפלגת “קדימה” במהלך הבחירות האחרונות, שפירסם שהאקרים אירניים פרצו לאתר המפלגה והשחיתו אותו. גל מור מוסיף ומסביר מה הוא עשה כדי לנסות לבדוק שהתלונה היא, אכן, אמיתית.

הסיבה שגל מור מסביר את זה היא פשוטה. בספר שפרסם ערן ארדן הוא מסביר שהפריצה היתה מפוברקת לחלוטין. לא היתה ולא נבראה. המטה של “קדימה” פברק אותה מתוך מטרה לספר על כך לעיתונות, וכך לייצר עוד תנועה לאתר של המפלגה. זו הסיבה שגל מור, בנימה כמעט מתנצלת, מסביר שהיתה אפילו תלונה למשטרה, דבר שהוא עברה פלילית (תלונת שוא).
להמשיך לקרוא מקורות עיתונאיים ופירסומאים

איך מודדים הצלחה של לינוקס בשולחן העבודה?

רפאל פוגל, במאמר ב-TheMarker, מותח ביקורת על החדירה של לינוקס. מתוך המאמר:

לאט לאט הלכו כולם והתעייפו ועברו לדבר על קוד פתוח לחלונות, לינוקס על שרתים, ואיך בכל מקרה כל המלחמה יוצאת ממערכת ההפעלה ועוברת לאינטרנט.

ביקשתי אז מכל אלו שקוראים אותי באותו הרגע ומפעילים לינוקס על המחשב שלהם בבית שירימו את היד. היו לי די הרבה קוראים שסיפרו לי אחר כך שהם אכן הרימו. אחר כך ביקשתי מכל מי שהרים את היד, ושיש לו בבית גם חלונות XP להוריד את היד בחזרה. טענתי שזו לא חוכמה להחזיק לינוקס רק מטעמים אידיאולוגים או כחיית מחמד. רציתי לברר כמה מהקוראים שלי משתמשים במערכת הפעלה לינוקס באופן בלעדי על המחשב הביתי ועל המחשב הנישא שלהם, ואין להם שום גישה לחלונות.

עכשיו, ברוח הזמנים ורגע לפני הגל של ויסטה שישטוף את כולם, אני רוצה להוסיף למשחק הקטן שלי שאלה נוספת. מי מכל אלו שהרים את היד והתגאה שיש לו לינוקס, ותמיד הצהיר שחלונות זה ממש פויה, החליט באופן סופי שלא מעניין אותו לבדוק את ויסטה החדשה שתגיע?

להמשיך לקרוא איך מודדים הצלחה של לינוקס בשולחן העבודה?

מה קורה לכתבים היום?

מתוך כתבה ב-YNet. כתב פרסם ראיון שבוצע במטוס בזמן טיסה עם ביל גייטס. הראיון התפרסם בשני עיתונים בשפה הנרווגית. חוץ מנסיבות הראיון (ומי לא חלם למצוא במושב לידו במטוס דמות מפורסמת?), לא נשמע כאילו שיש בו משהו באמת סנסציוני. ביל מדבר שם על תחרות עם גוגל, ההחלטות של האיחוד האירופאי נגד מיקרוסופט, כמה פריטי טריויה אישיים.

אלא שיש בעיה אחת קטנה עם הראיון. מיקרוסופט מכחישה שהראיון הנ”ל אי פעם נערך, או שביל גייטס היה על מטוס בטיסה מסחרית באירופה בזמן הרלוונטי. שום דבר.

מהכותרת, אני חושב שדי ברור למי אני נוטה להאמין. בראיון הזה לא היה שום דבר שמצריך את מיקרוסופט להתנער ממנו, וגם לא נשמע כאילו מיקרוסופט מתנערת מתוכן הראיון עצמו, רק מעובדת היותו אמיתי. אם נוסיף לזה את כמות ההתנהגות העיתונאית הלא תקינה שקורית בזמן האחרון, אני חושב שדי ברור למה אני נוטה להאמין לעוזר של ביל גייטס, ולא לעיתונאי.

עיתונאים אמורים להיות הנציגים של הציבור לצורך חקר האמת. הם אמורים להבין באותם תחומים עליהם הם מדווחים, וכך להרים את הקורא הממוצע מרמת ה”מביע דעה על סמך בורות” לרמת ה”מקבל מידע אמין שמאיר את הדברים באור הנכון”. למרבה הצער, עיתונאים, בכל רחבי העולם, ובארץ, מכל רחבי הספקטרום העיתונאי, מחפפים. הם מדווחים על נושאי אבטחה בלי להבין את ההשלכות או את המשמעויות. הם מדווחים על נושאים פוליטיים בלי להבין מניעי טווח ארוך. הם מדווחים על נושאי מלחמה בלי להתעמק במניעים (ובאמינות) של הצדדים הלוחמים. הם מפרסמים הודעות לעיתונות כלשונן, בלי לציין את מקורן. נותנים לעורך הראשי להכתיב את אופי וסוג הסיקורים. כל אלו חטאים של חפפנות ועצלנות.

אבל עיתונאים גם עוברים את גבול האתיקה. כאשר עיתונאי בבירות עובר סיור מאורגן (ומבוקר) באיזור מופצץ, תוך זה שברור לו שהוא מקבל פה מידע מאוד חלקי, אבל לא מדווח על עובדת היות המידע חלקי, הוא חוטא לאמת. כאשר עיתונאי מדווח מעיראק, בתנאי ש”עיראק” זה השם של הארון של הדירה שלו בניו-יורק, זהו חטא חמור לאמת. כאשר עיתונאי מפרסם ראיון שלא היה ולא נברא, הוא חוטא לתפקידו.

עיתונאים הם שליחי האמת מטעם הציבור. כל החטאים, הן חטאי העצלנות והן החטאים המכוונים, הם לא פחות מאשר מעילה בתפקיד. אם לצטט את טרי פרטצ’ט (ציטוט מקורב):
ומה אם אתה חוטא לאמת? מה קורה אז? האם האמת דופקת לך בדלת ואומרת “סליחה, אתה משתמש בשמי לשוא”?

אם העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והדמוקרטיה בישראל נראית כמו שהיא נראית, אולי צריך למצוא כלב שמירה חדש.

שחר

נ.ב.
כן, כמו שהבנתם, הפוסט הזה הוא לא באמת על הראיון המפוברק לכאורה עם ביל גייטס. הוא על עיתונות בכלל. כן, כבר כתבתי על זה פעם.

ש

איך מתנתקים מברק

כפי שהסברתי בפוסט הקודם, החלטתי להתנתק מברק. הסיבות שבגללן החלטתי להתנתק לא באמת קשורות למה שכתוב שם.

בגדול, הסיבה המרכזית שבגלל החלטתי להתנתק היא הסיבה שבגללה התחברתי מלכתכילה. לא אני הייתי הבעלים של החשבון. את החשבון עשה אבא של חברה שלי הרבה זמן. כאשר עברנו לגור ביחד, היא לקחה איתה את המחשב היחידי בבית. על ה-ADSL היתה התחייבות, אז עשינו עסקה סיבובית. בגלל שלינגנו בדיוק עברה מהבית שלי למשרד, העברנו בעלות על ה-ADSL מאבא שלה ללינגנו (מה שאפשר לעשות בתקופת ההתחייבות). בחשבון האינטרנט אצל אקטקום, שהיה רשום על שם החברה, השתמשנו במשרד כדי להתחבר עם ה-ADSL שהעברנו מאבא של מ’, בעוד שבבית המשכתי עם ה-ADSL הישן ועם חשבון האינטרנט של אבא של מ’. אבא של מ’ התנדב להמשיך לשלם עליו.

היתה בעיה אחת קטנה בסידור הזה. אבא של מ’ העלה את קצב החיבור ל-2 מגה (מ-1.5), גם אצל בזק וגם אצל ברק. כתוצאה מהחילוף נוצר מצב שבו במשרד יש ADSL של 2 אבל אינטרנט של 1.5 (ואקטקום חונקים את הקו לכמה שאתה משלם), בעוד בבית יש חשבון של 2 אבל קו של 1.5.

ראוי לציין שלמרות שבבית קו ה-ADSL לא היה בנוי לבקש מברק את כל התנועה ששילמנו להם כדי לספק, עדיין בכל פעם שהתפרסם ב-YNet שיש להם בעיות בחיבור, עדיין ראיתי האטה משמעותית גם אצלי!

הסיבה המרכזית שרציתי לסגור את החשבון בברק היתה כדי שאבא של מ’ יפסיק לשלם על חשבון האינטרנט שלנו. אני חושב שברור לחלוטין שלא היה שום דבר שנציגת שימור הלקוחות תוכל להגיד שישכנע אותי להשאר אצלם.

מה שמביא אותנו לשיחה עצמה.

התקשרתי אתמול בערב לנציגת שירות לקוחות של ברק. אני לא זוכר להגיד לכם איך קראו לה בדיוק, אבל השם “ליטל” זכור לי במעומעם. נשתמש בו.

השיחה התחילה במתן פרטים. מדרך הטבע, הזדהיתי בתור אבא של מ’, כולל תעודת זהות ושם. היא שאלה לסיבת ההתקשרות, ואני אמרתי שאני רוצה להתנתק. בשלב זה, בלי שום הזהרה, היא עברה למעין “שאלון ניתוק”. מתוך היכרות עם המערכת, אני יודע שמדובר ב”שאלון שימור”. התפקיד שלה זה לוודא שאני נשאר לקוח שלהם, לא משנה מה.

מסתבר ש”לא משנה מה” כולל גם “לטרטר את הלקוח”. אין לי מספר מדוייק, השיחה לקחה בערך עשרים דקות.

זה התחיל מהשאלה של “למה אתה רוצה להתנתק”. דיברתי טיפה על נושא המהירות (והיא הציעה לי לשדרג את המהירות. במילים אחרות, לשלם להם על 2.5 ולקבל פחות מ-1.5, במקום על 2 כמו שעשיתי עד עכשיו). בשלב מאוד מוקדם אמרתי לה שאני לא מעוניין להמשיך לענות על שאלות, רק לנתק את החשבון.

זה לא עבר.

בשלב זה אני צריך לציין שאני יודע שאם הייתי נותן את הסיבה האמיתית לבקשה שלי, או אומר שאני טס לחו”ל, או כל סט ממכלול שלם של סיבות שבגללן אני רוצה להתנתק שלא באשמתם, הייתי יכול לסיים את השיחה בשתי דקות. כל זה לא משנה. בכוונה החלטתי שאני לא ממציא סיפורים (לפחות, לא סיפורים סבירים), אלא פשוט מסרב לתת סיבה.

כשהתחלתי לסרב לענות על השאלון, השאלות שלה התחילו להיות יותר ויותר בוטות. מהירות? היא יכולה לשדרג לי. מחיר? היא יכולה להוריד לי. הסברתי לה, בשנית, שיש דרך אחת שהיא יכולה לגרום לי לכתוב על ברק דברים טובים בבלוג שלי. היא יכולה לנתק אותי.

כאשר השאלות המשיכו, עברתי לסיפור הכיסוי. הסברתי לה שאני החלטתי לוותר על חטאי העולם הזה ולהפוך לנזיר בודהיסטי. אני חושד שהיא לא האמינה לי. בשלב מסויים היא בקשה להגיד לי רק כמה כמה דברים. היא סיפרה לי שהיא יכולה לבוא לקראתי בתחום המחיר, שהיא יכולה לבוא לקראתי בתחום המהירות, ואז שאלה “ואם אתה מתנתק באמת מהאינטרנט, אז האם גם ניתקת את ה-ADSL?”. הטון של השאלה, של מישהי שעכשיו ניצחה בויכוח, היה מה שבאמת הפליא אותי. רק בישראל יש לנציגים את החוצפה לחשוב שמותר להם בכלל להתווכח איתך.

בערך רבע שעה אל תוך השיחה, כשהיא התחילה “להסביר” לי שלא פניתי לתמיכה, ושאני משתמש הרבה באינטרנט, התחלתי לשאול אותה פרטים על הרגלי הקניות שלה. כשזה לא עזר, צעקתי עליה. אמרתי לה שאני לקוח משלם, ויש לי את הזכות להפסיק להיות כזה מבלי שאני משתף את סיבותי איתה. סיימתי בשאלה אם יש לה את הסמכות לנתק אותי או לא.

זה עזר.

היא ענתה שלא, ושמישהו עם הסמכות יתקשר “אלי” חזרה תוך כמה דקות.

התקשרתי לאבא של מ’, והיום בבוקר הסתבר לי שהתקשרו אליו אחרי בערך שעה. האינטרנט שלי לא התנתק, אבל ניתקתי אותו בכוונה, ווידאתי שאכן הוא לא מצליח להתחבר בחזרה. נותקנו בהצלחה.

סיכום:
– אם אין לכם כוח להתווכח, אכן כדאי להמציא סיפור. אני חושב שאתם תהיו לוחמים קטנים למען חירות האזרח אם במקום להמציא סיפור, פשוט תסרבו לתת סיבה, ותעמדו על זכותכם להתנתק בלי לתת סיבה. אתם סוללים את הדרך לאלו שבאים אחריכם!
– תמיד להקליט שיחות עם מוקדי שירות. אם לא בגלל הסיבה המשפטית, אזי פשוט בגלל הערך הבידורי. תחשבו איזה יופי של פוסט זה היה אם הייתי מקליט!
– בסופו של דבר, הנציגה הראשונית אכן היתה קוץ בתחת, אבל אין להכחיש שפחות מיממה אחרי השיחה כבר החשבון מנותק. למרבה הצער, באותה מערכת מעוותת שנקראת “תודעת השירות הישראלית”, זה נחשב טוב. בואו רק נקווה שהם גם לא יחיבו את הכסף.
– בארצות הברית, 5 דקות עם נציג מהוות סיבה להופיע בטלויזיה (ולפטר את הנציג). פה רבע שעה נחשבת טוב בגלל שאכן נותקתי בסוף.

עדכון:
בעקבות תגובה שמציינת שזמן ההמתנה אצל ברק לתמיכה טכנית יכול להיות מאוד מאוד קצר, החטתי שיהיה יותר הוגן לציין גם כמה דברים טובים:
– לנציגת הניתוק הגעתי דרך נציג תמיכה טכנית. לא נדבר על זה שהתמיכה שהוא הציע לא היתה קשורה לבעיות. מה שכן, הוא ענה תוך בערך שתי שניות. מאוד מאוד מהר.
– גם לנציגת שירות הלקוחות כמעט לא המתנתי.

בסופו של דבר, למרות שאני הייתי בטלפון עם נציגת שירות הלקוחות הרבה יותר זמן מאשר וינסנט, הוא היה בטלפון יותר זמן ממני.

שחר

טיפול בתלונות של אינטרנט ברק

החיבור שלי לאינטרנט בבית מתבצע (למרבה ההפתעה) באמצעות שרת מקומי. יש מבנה קצת מעניין של הרשת האלחוטית ודרישה ל-VPN כדי להתחבר אליה, אבל זה לא באמת רלוונטי לסיפורינו.

מה שכן רלוונטי לסיפורינו זה שלפני לא הרבה זמן התחלתי לשים לב שלפעמים אני פשוט לא מצליח להתחבר למקומות. מחקר יותר מעמיק גילה שאחד משרתי השמות שברק דוחפים למערכת שלי כשאני מתחבר, לא עונה נכון לשאילתות.

או, יותר מדוייק, לא עונה נכון בהנחה שהוא אמור לשרת תחנות קצה.

הסבר ממש מהיר. שרתי ה-DNS הם הדבק האמיתי של האינטרנט. למעשה, בלעדיהם, כמעט וכל תעבורת האינטרנט היתה הופכת לבלתי אפשרית. השיטה שהם עובדים היא ע”י הקצאת “איזורי אחריות” (Authority zones). למשל, הכתובת “www.lingnu.com” נמצאת בתוך איזור אחריות של lingnu.com, וזה מטופל ע”י שני שרתים: ns.fiasco.org.il ו-sleeper.securiteam.com.

כל שרת חייב לדעת לתת תשובות על כל הערכים שנמצאים בתוך איזור האחריות שלו. אם יש ערך שלא נמצא בתוך איזור האחריות שלו, אבל איזור האחריות של הערך נמצא בתוך איזור האחריות של השרת, השרת צריך לדעת להפנות לשרת שיודע לתת תשובה יותר ספציפית לגבי הערך. כך, למשל, שרת בשם “ildns.huji.ac.il” אחראי על איזור האחריות של ישראל (il). תת המתחם “org.il” נמצא באותו אזור אחריות. אם נשאל אותו “מיהו www.hamakor.org.il”, הוא ישיב לנו שהמתחם הזה לא נמצא באיזור האחריות שלו, ויפנה אותנו אל dns.iglu.org.il או אל ns.fiasco.org.il (כן, אותו אחד מלמעלה) כדי לקבל תשובה יותר מוסמכת. אם נפנה אל ns.fiasco.org.il עם אותה השאלה, נקבל כבר תשובה סופית.

מכאן אפשר להבין איך עובדת מערכת החיפוש של שמות מתחם. אם אנחנו רוצים לדעת מה הכתובת של www.hamakor.org.il, אנו נפנה אל שרתי השורש (שלושהעשר שרתים שמשרתים את המתחם שמעל כולם). למשל אל G.ROOT-SERVERS.NET. הוא ידע להגיד לנו שיש איזור מתחם קטן יותר (il), ולספר לנו על שישה שרתים שיודעים לטפל באיזור הזה. וכך אנחנו יורדים בעץ עד שאנחנו מגיעים לשרת מתחם שיודע לתת לנו את התשובה שאנחנו מחפשים.

הבנתם?

אז בואו נסבך את התמונה טיפה. את כל התהליך הזה, של שאילתות ועוד שאילתות וכו’ שרתי שמות יודעים לעשות. התוכנה שרצה על המחשב הרגיל, בד”כ, לא יודעת לעשות אותו. התוכנה רוצה לדעת שיש לה שרת dns, כך שהיא תשאל אותו את השאלה, והוא יענה לה תשובה. המערכת לא מעוניינת להתחיל לחפש ולעשות שאילתות חוזרות בכל פעם. בגלל זה, יש אופציה להגיד לשרת DNS “כאשר שואלים אותך על שם מתחם שלא נמצא באיזור האחריות שלך, תעשה את החיפוש ותחזיר את התשובה”. השרת אמנם מסמן את התשובה כתשובה לא מוסמכת (non authorative), אבל ללקוח זה לא באמת משנה.

ולמה כל ההסבר הזה?

בחיפושי אחר הסיבה שאני לפעמים מקבל שגיאות dns מאתרים תקינים לחלוטין, גיליתי נקודה מעניינת. אחד משני השרתים שברק נותנים לי כשאני מתחבר לא מבצע שאילתות עבורי. כאשר אני שואל אותו על מתחם שלא נמצא בתחום האחריות שלו, הוא מחזיר הפניה. זאת במקום ללכת ולבצע בעצמו את החיפוש המלא. זאת שגיאת קונפיגורציה של ברק.

במקום לנסות לשכנע נציג תמיכה להבין מה אני אומר לו, כתבתי מייל. לחברה יש כתובת מייל לדיווח על תקלות. בד”כ מדובר במטרד, שכן מי רוצה לדווח על תקלות אינטרנט דרך האינטרנט? מה עוד שהטיפול בתקלות שמדווחות כך הוא בד”כ איטי יותר. לא הפעם. מכיוון שאין לי בעיה אמיתית להתחבר (ועכשיו, משאני יודע מה הבעיה, אין לי גם בעיה לעקוף אותה), הבעיה לא דחופה לי (או משנה לי בכלל). אני מדווח עליה רק כדי שלברק תהיה הזדמנות לפתור בעיות שיש להם בשירות.

ניסחתי מייל שמסביר את הבעיה, כולל תוצרים של dig, תוכנה לביצוע שאילתות מול שרתי dns. המייל נשלח ביום שלישי בתשע וחצי בבוקר. בתגובה קיבלתי, בשש ואחת עשרה דקות בערב, את ההודעה הבאה:

לכבוד שחר שלום רב!תודה שפנית אלינו.
נשמח לתת את מלוא השירות ולטפל בבעיה. אנא צור איתנו קשר בטלפון של התמיכה הטכנית 039001222
אנו זמינים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.

בתודה מראש
צוות התמיכה 013

כן, לקח להם 10 שעות כדי לכתוב שהם לא מתכוונים לטפל במייל שלי.

ניסיתי להתקשר (בערך שעה אחר כך), וקיבלתי הקלטה שאומרת שעקב עומס זמן ההמתנה יהיה ארוך מהרגיל. במקום להמתין, שלחתי להם את המייל הבא:

From: Shachar
Sent: Tuesday, June 27, 2006 7:28 PM
To: Support
Subject: Re: Misconfigured DNS serverSupport wrote:
>
>
>
>
> לכבוד שחר שלום רב!
>
> תודה שפנית אלינו.
> נשמח לתת את מלוא השירות ולטפל בבעיה. אנא צור איתנו קשר בטלפון של התמיכה הטכנית 039001222
> אנו זמינים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.

אלא שאתם מזהירים אותי מייד עם ההתקשרות שזמן ההמתנה ארוך במיוחד. לא תודה. היית מצפה שדיווח על בעיות באימייל יאפשר לכם לטפל בבעיה כשיש לכם את המשאבים, ולכן יהיה עדיף מבחינתכם על פני פניה טלפונית.

מכיוון שאני מתכוון לעזוב אתכם בקרוב (וממילא יש לי את היכולת לעקוף את הבעיה), אם לא מעניין אתכם לפתור אותה, אני לא מתכוון להתעקש. במייל ששלחתי יש את כל הפרטים שאתם צריכים כדי להבין את הבעיה (בהנחה שאתם יודעים איך פועל DNS).

שיהיה לכם יום מצויין

שחר

כמובן שהפעם התשובה היתה שונה לחלוטין. בתור התחלה, מכיוון שהמייל הפעם היה קצר יותר, לקח להם מעל 24 שעות לענות לו. כמו שאתם יכולים לראות, גם התשובה עצמה היתה שונה לחלוטין:

לכבוד שלום רב!תודה שפנית אלינו.
נשמח לתת את מלוא השירות ולטפל בבעיה. אנא צור איתנו קשר בטלפון של התמיכה הטכנית 039001222
אנו זמינים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.

בתודה מראש
צוות התמיכה 013

אכן, כאשר המייל נהיה קצר יותר, התמיכה הטכנית של ברק לא מוצאת את השם שלי בתוך המייל, וכתוצאה מכך במקום שמי יש שני רווחים בין “לכבוד” לבין “שלום רב”. כל הכבוד לברק.

בשלב זה כבר ביקשתי להתנתק, אבל על כך בפוסט נפרד.

שחר

הכלכליות של ספאם

הנה, עוד חברה גדולה מחליטה ללכת בדרך הספאם. הכתבה ב-NRG מספרת על זה שחברת “מפה” שולחת ספאם.

אם לצטט את הציטוט של סמנכ”ל השיווק של החברה: “מדי שנה יוזמת החברה מאות פרויקטים בתחום השיווק הישיר, וזאת במטרה לדלג על פערי התיווך שמגיעים ל-60% ממחיר הספרים. בשיטת שיווק זו שני הצדדים יוצאים נשכרים: הצרכן מקבל את המוצר בהנחה משמעותית ובידי המו”ל נשאר רווח גדול יותר”.

החלטתי להסביר למה ההסבר הנ”ל פשוט אינו נכון. בשיווק באמצעות ספאם יש, בעצם, שלושה צדדים. החברה שמוכרת, הנמענים שמעוניינים במוצר, והנמענים שאינם מעוניינים במוצר. מתוך השלושה האלו, רק שניים יוצאים נשכרים.

בניגוד למה שטוען חיים אזאצ’י, חלק מאותם 60% לא נובעים מפערי התיווך, אלא מעלויות ממש שנחסכות מהחברה. אם הן היו נחסכות וזהו, הייתי אומר “דיינו”. זה לא המצב. העלויות האלו עדיין נמצאות שם, אבל הן מופלות על מקבלי הספאם.

יש שני סוגים של עלויות. הראשונה היא העלות הישירה של משלוח כמויות של דואר. כל משלוח כזה דורש שאילתות מול שרתי DNS, רוחב פס למשלוח ההודעה עצמה, ונפק איכסון כדי לשמור אותה עד שהנמען מוחק אותה. כל הנ”ל הן עלויות שנופלות על ספקי האינטרנט, ואלו מפילים אותן עלינו דרך דמי המנוי. במילים אחרות, אפילו אם הספאם פילטר שלכם מצויין, או שאף ספאמר לא מכיר את הכתובת שלכם, אתם עדיין מממנים את הוזלת העלויות לאותם אנשים שיקנו את הספר של “מפה” בהנחה. אני מקווה שאתם גאים בעצמכם.

העלות השניה היא העלות שאליה מתייחס חיים במאמר. אם לצטט את הציטוט שוב: “הרי ניתן לשאול: האם כל פעילות אחרת של שיווק ישיר לגיטימית? האם סקרים טלפוניים הם פעילות שאינה מטרידה? האם איש מכירות שקופץ עליך בקניון פועל בצורה לגיטימית? האם אינסרט פרסומי שנופל מעיתון מעריב בבוקר מותר? כל מי שאינו אוהב את השיטה הזאת יכול להסיר את עצמו מרשימת התפוצה, וכל השאר מוזמנים ליהנות מהמבצע”.

התשובה נמדדת בכמותיות. אם הייתי מקבל דואר אחד ליום, בהחלט ייתכן שהייתי פוטר אותו כמטרד שהוא המחיר שאני משלם על היותי אזרח משתמש באימייל. למרבה הצער, כמויות הספאם שאני מקבל, כמו גם היחס בין כמות הספאם לכמות הדואר הלגיטימי, הן כאלו שזהו כבר לא המצב.

אם לא ניתן היה לצעוד בקניון ללא מצ’טה מרוב אנשים שקופצים עליך ומנסים למכור לך משהו, הרי שבהחלט היינו חושבים ששיטת המכירות הזו היא חודרנית מידי. אם מרוב עלונים שיש בתיבת הדואר היתה אומרת לכם רשות חברת הדואר שהם מפסיקים להביא לכם דואר הביתה, ושאתם צריכים לבוא אליהם לקחת אותו, הרי ששיטת המכירה הזו היתה הופכת גם היא ללא לגיטימית. זו גם הסיבה שפרסומות בטלויזיה כל כך מעצבנות אותנו, או שלדעתי טלמרקטינג הביתה הוא לא לגיטימי אף הוא. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמינו היא “עד כמה נפגעים כל אלו שלא מעוניינים במוצר משיטת הפרסום”.

במילים אחרות, ספאם הוא לא לגיטימי בגלל שהוא מנצל לרעה את העובדה שאני משלם על האינטרנט שלי, ושאני מעוניין לקרוא דואר אלקטרוני, כדי לדחוף לי פירסומות שאני לא מעוניין בהן, וכל זאת על חשבון הכיס שלי ועל חשבון הזמן שלי. לפחות פרסומות בטלויזיה באמת משלמות על המדיום.

עצוב שחברה גדולה בוחרת במסלול הזה כדי לפרסם, ובזאת נותנת לגיטימציה למסלול. אני, באופן אישי, לא אחליף את אטלס מפות הכבישים שלהם שבו אני משתמש היום בגרסה החדשה שלהם. בואו נקווה ש”כרטא” לא יתחילו גם לשלוח ספאם, כי אז אני לא יודע איך אני אדע לאן לנסוע.

שחר

הגיון מסוכן

עמיר פרץ, בהלוויה של ליעד גולן, אמר את המשפט הבא:
הייתי מעניק לליעד את צל”ש הלוחם החברתי

האמת? לא מסובך להבין את ההגיון שעומד מאחורי המשפט. הנה הוא:
– ליעד נהרג במסגרת נסיון לקידום מפלגת העבודה
– קידום מפלגת העבודה הוא קידום צדק חברתי
– ליעד נהרג על קידום צדק חברתי

אם מישהו מבין קוראי לא רואה את העיוות שבהגיון הזה, הרשו לי לנסות להציע שאותו ההגיון שימש מנהיג מפלגה אחרת, נקרא לה Y, בזמן האחרון. הנה הוא:
– מי שמצביע עבור Y מקדם את Y
– ‏Y עושה מעשים טובים
– מי שמצביע עבור Y הוא בן אדם טוב

כן, זה לא משנה אם אותו מצביע Y הוא רוצח מורשע, מרגע שהוא מצביע עבור Y הוא בן אדם טוב. כמה טוב? כזה שהולך לגן עדן, כמובן.

ההגיון הזה מסוכן, וראוי לו שאומרו (אומריו, והלוואי שהיו רק שניים) יזהרו בלשונם, ומה שיותר חשוב, במחשבותיהם.

שחר

Bear