ynet לא מוצאים תוכן, ממלאים עמוד בכפילויות

זה זמן מה שאני מקבל את הרושם שטמקא מציגים לי את אותה הכתבה מספר פעמים. קורה לא מעט שרואים כותרת סנסציונית כזו או אחרת בתמונות למעלה, ובמדור הרלוונטי את אותה הכותרת (או אחת מאוד דומה לה) שוב. עדיין, היום הרגשתי שהם עברו את הגבול:

שני שלישים מהכתבות במדור הן אותה הכתבה.

שחר

מודה ועוזב (?) ירוחם (??)

תקציר הפרקים הקודמים:
ארי שביט, עיתונאי נחשב של עיתון הארץ, הואשם לאחרונה ע״י עיתונאית אמריקאית בשם דניאל ברין בתקיפה מינית. היא לא נקבה בשמו, אבל News1 פרסם שזה הוא, והוא אישר את עובדות המקרה, גם אם נתן להן פרשנות שונה ומקורית (או לא כל כך מקורית).

היום התפרסם שצצה עוד האשמה נגד ארי, הפעם ע״י עובדת של J-Street. בתגובה להאשמה החדשה, ארי שביט התפטר מעיתון „הארץ” ומערוץ 10, ופרסם הודעה הרבה יותר סבירה. אני מביא חלקים ממנה כלשונה, מכיוון שהיא מאוד מעניינת:

בימים האחרונים הבנתי שלקיתי בעיוורון. במשך שנים לא הבנתי על מה מדברים כשמדברים על גברים פריווילגיים שלא רואים את הנזק שהם גורמים לאחרים. עכשיו אני מתחיל להבין.

אני לוקח אחריות מוסרית מלאה על מעשיי ומסיים את עבודתי בעיתון הארץ ובערוץ 10

הן כותרת הצד של המאמר, והן חלק מהתגובות, מתייחסות לביטוי „מודה ועוזב ירוחם”. אני חושב ששווה להתעכב מעט על האם הביטוי הזה רלוונטי למקרה שלפנינו.

אני חושב שראשית יש להתחיל מהחלק של „מודה”. ההתנצלות הראשונית בפירוש לא עמדה בקריטריון הזה, לטעמי. בעוד שהמקרה של דניאל ברין חמור יותר, לעניות דעתי הלא מקצועית, מהמקרה השני שדווח (תקיפה מינית לעומת הטרדה מינית), הרי שמר שביט הקטין אותו לכדי „אי הבנה”. אני מאמין לו לחלוטין שהוא אכן האמין, בלב שלם, שהוא לא עשה פה שום דבר לא תקין (אחרת, סביר להניח, היה מנסה להכחיש את העובדות). זה לא סותר את העובדה שמדובר פה באי־הבנה מאוד מאוד גדולה.

ההודאה השניה הרבה הרבה הרבה יותר טובה, בהקשר זה. ברור לחלוטין בפה מישהו גרם לו להבין את חומרת המעשים עליהם מדובר, ושהוא הצליח להפנים שיש פה, באמת ובתמים, התנהגות פסולה ובזויה. על כן אני מוכן לתת לו להנות מסעיף ה„מודה” של הביטוי, גם אם נעשה באיחור.

„עוזב” הוא קצת יותר קשה. הביטוי המקורי מדבר על מי שנתפס בקלקלתו, ומייד מחזיר שאת שלקח ומודה באשמה. התנהגות כזו, יש לקוות, גם חוסכת לכל המעורבים את הצורך במלחמת גרסאות, וגם מקצרת את כל ההליכים שעשויים היו, אחרת, להתפתח. במצב זה, אכן, יש טעם להראות מידת רחמים.

אלא שבמקרה של תקיפה, ועל אחת כמה וכמה תקיפה מינית, אין פה מקום „לעזוב”. אין אצל ארי שום דבר ששייך לדניאל שהוא יכול להחזיר לה כדי להחזיר דברים לקדמותם. פשוט לא ניתן לעזוב. אילו הוא היה מציע לדניאל ולאשה השניה פיצוי כספי, היינו יכולים להתחיל ולדבר על „עוזב”. למיטב ידיעתי, הוא לא הציע שום דבר בסגנון.

התגובה של ארי שביט יוצאת דופן לטובה בנוף של גברים שמואשמים בתקיפות ובהטרדות מיניות. אנחנו רגילים לחלאות שממשיכים לטעון שלא קרה דבר גם כשהם מואשמים. בפירוש יש מקום לציין לשבח את הנכונות של ארי להגיד שהוא לוקח אחריות. אלא שהציון לשבח הוא יחסי להתנהגות המחפירה אותה אנחנו רגילים לראות, לא יחסית לאיך שהיינו רוצים שהדברים יתנהלו.

יש שיגידו שאובדן מקום עבודה הינו עונש כבד למדי. באופן רגיל ייתכן והייתי מסכים, אבל במקרה זה אנחנו חייבים לראות את הצעד בהקשרו. ארי שביט, ככל הנראה, לא יסבול כל השלכה נוספת. הוא לא ילך לכלא (למרות שההתנהגות שלו היתה התנהגות פלילית בעלת עונש מאסר בפועל), לא ישלם מכיסו לנפגעות, ולא יירשם כעבריין מין. אם נשווה את העונש שלו לעונש שקיבל חיים רמון, שעשה הרבה פחות, נבין שארי שביט כבר זכה לרחמים.

תמיד יש הרגשה לא נוחה, שאנחנו מענישים את מי שנוח להעניש (כלומר, מי שהודה) ולא את מי שצריך להעניש. זה נכון, ולא צודק, אבל לא משנה את העובדה הסופית. ארי שביט יצא בזול.

שחר

הקרוסייד של דוקטור אבשלום קור

גלי צה״ל, ו(כנראה) בפרט אבשלום קור, פצחו להם במסע צלב (קרוסייד) למיגור הלעז מהתחנה, ומהעברית בכלל. הדבר שהעלה לי את הנתיך (פיוז) היה תשדיר ספציפי של „באופן מילולי”. סריקה מהירה של פרקי הסדרה מהעת האחרונה מראה שזו לא דוגמא (דוגמה) יחידה.

למי שאין לו כח לשש דקות של צדקנות מבית מדרשו של א״ק, הנה תמצית הדברים: לשכת הפרסום הממשלתית הגישה לגלי צה״ל תשדיר לגבי זמינות של מידע שמעניין (או, לפחות, אמור לעניין) את הציבור באתר המרשתת (אינטרנט) של הכנסת. הכל היה טוב ויפה, אלא שהם חטאו את החטא הנורא של להגיד „ונוסף על כך, אתם מוזמנים לסיור וירטואלי בכנסת”. גלי צה״ל לא היו מוכנים לחריגה כל כך בוטה מהקו האחד המותר והנכון. לשיטתם, יש להגיד „אתם מוזמנים לסיור מדומה בכנסת”, או לנצח להחזיק את החתיכה שלכם. אלא שאפילו למתחסדים בגלי צה״ל ברור שאם זה מה שהתשדיר יגיד, אוכלוסית המאזינים תתחלק לשתיים. אלו שלא יבינו על מה מדובר, ואלו שיצליחו לנחש את המשמעות מההקשר. כדי להמנע מלסרס לחלוטין את הסיבה שבגללה לפ״מ מוכנים לתת כסף לגל״צ, הפשרה שהם מוכנים להגיע אליה היא הוספת הכינוי הלועזי (הנכון) אחרי הכינוי העברי (המונפץ). זה מרגיז בשמיעה בדיוק כפי שזה מרגיז כשאני עושה את זה כאן בבלוג.

אז מה הבעיה, בעצם? האם יש לי משהו כנגד עברית תקנית? התשובה היא לא ולא. למעשה, אני מאוד משתדל שהעברית שלי, הן בדיבור והן בכתיבה, תהיה תקנית ונכונה ככל שאני מצליח מבלי לגרום לזה להיות עיסוקי הראשי.

אלא ש„סיור מדומה” זו לא עברית תקנית. עמדתה הרשמית של האקדמיה ללשון עברית היא שהם רק מציעים מילים, והציבור הוא זה שמחליט אם לאמץ אותן או לא. עד כמה שהטיעון הזה נשמע לי בעבר כמתחסד, הרי שאנחנו כן אמרנו קלטת במקום קַסֶטָה, ואפילו, אף כי במידה פחותה, תקליטור במקום CD. אלא שכמו שהיו מילים שהאקדמיה הציעה ונקלטו, היו גם מילים שהאקדמיה הציעה ולא תפסו. עברו מספר שנים טובות מאז שהאקדמיה הציעה את „מרשתת”, אבל את הבלוג הזה אתם עדיין קוראים באתר אינטרנט. „כרוכית” עוד לא הסתובב מספיק זמן כדי לקבוע נחרצות שנכשל, אבל אני, באופן אישי, מאחל לו ללכת בדרכה של הבדורה ושח־הרחוק.

אלא שאם האקדמיה רק מציעה מילים, הרי שהיא לא זו שקובעת מהי עברית תקנית. מי שקובע מהי עברית הוא הציבור. יקבל מילה, תהפוך למילה בעברית. לא יקבל אותה, תזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. אלא שגלי צה״ל פה מנסים להוביל, במקרה של התשדיר הזה בכח, את התהליך של קבלת מילים. באותה פינה של „באופן מילולי”, ד״ר אבשלום קור מדבר על תיכון (הגימנסיה) הרצליה ועל המכללה (האוניברסיטה) העברית. באופן תמוה, לחלוטין נעדרה מהדיון הַמַּנְפֵּצָה (אקדמיה) ללשון עברית. (או אולי עדיף בפה רפה?) מי שגר בבית מזכוכית, בל יזרוק אבנים.

הנסיון של גלי צה״ל לכפות סדר יום (אג׳נדה) על מפרסמיו הוא, בעיני, מתנשא, ולאור חוסר העברות של „אקדמיה”, גם מתחסד. באופן אישי, זה לא נראה לי משהו שצריך להתגאות בו.

שחר

נ.ב.
לגבי „כרוכית”. חבר סיפר לי פעם על תוכנית רדיו שהוא שמע עם אבשלום קור. אין לי מקור, ומדובר על סיפור מכלי שלישי, כך שאבקש את סליחתכם על אי הדיוקים. שאלה שם מישהי מדוע „כרוכית”. ההסבר היה שהמילה היא התרגום של „שטרודל”, המאפה. לאחר דיון, הם הגיעו למסקנה ששם מוצלח יותר היה לתרגם לא את איך שהתו נקרא בעברית לפני שהמנפצה הגיעה אליו, אלא את איך שהוא נקרא ומבוטא באנגלית. באנגלית מבטאים את זה „something at gmail dot com”. הסימון @ משמש על בתי עסק ובכתובות דואר (לא אלקטרוני) כבר מעל מאה שנה. הם הגיעו למסקנה ששם טוב יותר בעברית יהיה „אצל”. במובן „כתובת אצל ג׳ימייל נקודה קום”. אני חושב שזו הצעה מצויינת. למעשה, אני חושב שאם אנשים יתחילו להשתמש בה, לא יצטרכו לשים סוגריים כדי להסביר אותה. לאור זאת, „כרוכית” נשמע אפילו יותר רע ממקודם.

ש.

ארגון הבריאות העולמי או Ynet – ‏Fail!

Ynet פרסמו מחקר חדש של ארגון הבריאות העולמי בנושא סרטן וטלפונים סלולרים. אני לא מצליח למצוא את המחקר הזה באתר של ארגון הבריאות העולמי, אז אני נסמך פה לחלוטין על הדיווח של YNet. על פי טמקא, קיים קשר מובהק בין שימוש בטלפון סלולרי לבין התפתחות סרטן, והם אף מקטלגים את הטלפונים הסלולרים באותה הקטגוריה כמו מדבירים.
להמשיך לקרוא ארגון הבריאות העולמי או Ynet – ‏Fail!

פניה לעורך ערוץ המחשבים של Ynet

עורך יקר,

Ynet הוא אתר פופולרי עם הרבה מאוד קוראים, שלא מעט מהם גם משאירים את דעתם באתר באמצעות מנגנון הטוקבקים הידוע. זו תופעה שקורית מעצם זה שאנשים באים לאתר. לבקש מהם במפורש להשאיר טוקבקים זה פשוט פטתי.
להמשיך לקרוא פניה לעורך ערוץ המחשבים של Ynet

באיזו שעה נפתח אתמול נתב"ג?

אתמול בלילה היה ערפל כבד, ונמל התעופה בן גוריון נסגר. הוא נפתח שוב רק בשעה 11 בבוקר. לפחות, זה מה שהייתם קוראים אם הייתם קוראים את גלובס, גלי צה"ל או נענע (היחידי שלא תיקן בדיעבד, ולכן היחידי שמקבל ממני קישור).

אז הנה לכם חידה, קוראי הנאמנים. אם שדה התעופה נפתח מחדש רק בשעה אחת עשרה בבוקר, איכה זה שבשעה 1 אחר הצהריים (שעון מקומי) אני כבר נחתתי בנמל התעופה צ'ארל דה-גול, שבפאריז? בחישוב מהיר, זה אמור לרמז שזמן הטיסה היה שלוש שעות. הייתי אומר שעוד לא הומצא מטוס הנוסעים שיכול לעשות את הדרך מישראל לצרפת בשלוש שעות, אבל יש אנדרטה בגודל מלא לזכרו מייד ביציאה מנמל התעופה בפאריז. על כן נסתפק בלספר לכם שהטיסה שהביאה אותי לשם, לרגל כנס Wine בסוף השבוע, היתה טיסה מסחרית רגילה למדי. קשה לי להעיד בדיוק באיזו שעה המראנו מבן גוריון (ישנתי), אבל זה היה אחרי 9:30 (שני נוסעים אחרו ועיכבו את הטיסה) ולפני 10:00.
להמשיך לקרוא באיזו שעה נפתח אתמול נתב"ג?

ynet: יאללה מכות

רענן בן צור מ-ynet מדווח על אתר (שבזמן כתיבת שורות אלו איננו זמין) שהוקם על ידי מקורביו של טל מור, הדורס של שניאור חשין. הדיווח מדבר על תגובות עתירות קללות וגידופים.
להמשיך לקרוא ynet: יאללה מכות

ביקור במועדוני חשפנות וההבדל בין שעות הפנאי למעשים בשעת העבודה

שני דברים קרו בשבוע האחרון. הראשון הוא שמפקד חיל הים נצפה במועדון חשפנות, והביקורת המתבקשת מצד כל הגורמים על "איך הוא יכול לתת דוגמא אישית" וכו'. השני הוא מאמר בסלאשדוט שקורא למחפשי עבודה להגיד למעסיקים הפוטנציאלים להפסיק לחטט להם בחיים הפרטיים. לדעתי השניים קשורים בצורה הדוקה.
להמשיך לקרוא ביקור במועדוני חשפנות וההבדל בין שעות הפנאי למעשים בשעת העבודה

Oops, I did it again, YNet

זו לא הפעם הראשונה.

שוב YNet מפרסמים את אותה חברה תחת כותרת של כתבה:
תמונת ה"כתבה" תן לחברות הביטוח לרדוף אחריך

לחיצה על ה"כתבה" מפנה לאתר אחר לגמרי:
חברה המשווה מחירים בין חברות הביטוח.

בפעם שעברה שדיווחתי על זה זה נעלם לפני שמישהו הספיק לאשר את קיום הפרסומת. בואו נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם.

שחר

עדכון: זה כבר ירד.

פעם אחת יכולה להיות תקלה. פעמיים זה כבר משהו מכוון. נראה כאילו שמידי פעם הם מעלים את הפרסומת הזו לזמן קצר, מתוך תקווה שאף אחד מאלו שמבקרים את התקשורת לא ישים לב.

כך או כך, התנהגות מאוד לא אתית לטעמי.

ש.