הקרוסייד של דוקטור אבשלום קור

גלי צה״ל, ו(כנראה) בפרט אבשלום קור, פצחו להם במסע צלב (קרוסייד) למיגור הלעז מהתחנה, ומהעברית בכלל. הדבר שהעלה לי את הנתיך (פיוז) היה תשדיר ספציפי של „באופן מילולי”. סריקה מהירה של פרקי הסדרה מהעת האחרונה מראה שזו לא דוגמא (דוגמה) יחידה.

למי שאין לו כח לשש דקות של צדקנות מבית מדרשו של א״ק, הנה תמצית הדברים: לשכת הפרסום הממשלתית הגישה לגלי צה״ל תשדיר לגבי זמינות של מידע שמעניין (או, לפחות, אמור לעניין) את הציבור באתר המרשתת (אינטרנט) של הכנסת. הכל היה טוב ויפה, אלא שהם חטאו את החטא הנורא של להגיד „ונוסף על כך, אתם מוזמנים לסיור וירטואלי בכנסת”. גלי צה״ל לא היו מוכנים לחריגה כל כך בוטה מהקו האחד המותר והנכון. לשיטתם, יש להגיד „אתם מוזמנים לסיור מדומה בכנסת”, או לנצח להחזיק את החתיכה שלכם. אלא שאפילו למתחסדים בגלי צה״ל ברור שאם זה מה שהתשדיר יגיד, אוכלוסית המאזינים תתחלק לשתיים. אלו שלא יבינו על מה מדובר, ואלו שיצליחו לנחש את המשמעות מההקשר. כדי להמנע מלסרס לחלוטין את הסיבה שבגללה לפ״מ מוכנים לתת כסף לגל״צ, הפשרה שהם מוכנים להגיע אליה היא הוספת הכינוי הלועזי (הנכון) אחרי הכינוי העברי (המונפץ). זה מרגיז בשמיעה בדיוק כפי שזה מרגיז כשאני עושה את זה כאן בבלוג.

אז מה הבעיה, בעצם? האם יש לי משהו כנגד עברית תקנית? התשובה היא לא ולא. למעשה, אני מאוד משתדל שהעברית שלי, הן בדיבור והן בכתיבה, תהיה תקנית ונכונה ככל שאני מצליח מבלי לגרום לזה להיות עיסוקי הראשי.

אלא ש„סיור מדומה” זו לא עברית תקנית. עמדתה הרשמית של האקדמיה ללשון עברית היא שהם רק מציעים מילים, והציבור הוא זה שמחליט אם לאמץ אותן או לא. עד כמה שהטיעון הזה נשמע לי בעבר כמתחסד, הרי שאנחנו כן אמרנו קלטת במקום קַסֶטָה, ואפילו, אף כי במידה פחותה, תקליטור במקום CD. אלא שכמו שהיו מילים שהאקדמיה הציעה ונקלטו, היו גם מילים שהאקדמיה הציעה ולא תפסו. עברו מספר שנים טובות מאז שהאקדמיה הציעה את „מרשתת”, אבל את הבלוג הזה אתם עדיין קוראים באתר אינטרנט. „כרוכית” עוד לא הסתובב מספיק זמן כדי לקבוע נחרצות שנכשל, אבל אני, באופן אישי, מאחל לו ללכת בדרכה של הבדורה ושח־הרחוק.

אלא שאם האקדמיה רק מציעה מילים, הרי שהיא לא זו שקובעת מהי עברית תקנית. מי שקובע מהי עברית הוא הציבור. יקבל מילה, תהפוך למילה בעברית. לא יקבל אותה, תזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. אלא שגלי צה״ל פה מנסים להוביל, במקרה של התשדיר הזה בכח, את התהליך של קבלת מילים. באותה פינה של „באופן מילולי”, ד״ר אבשלום קור מדבר על תיכון (הגימנסיה) הרצליה ועל המכללה (האוניברסיטה) העברית. באופן תמוה, לחלוטין נעדרה מהדיון הַמַּנְפֵּצָה (אקדמיה) ללשון עברית. (או אולי עדיף בפה רפה?) מי שגר בבית מזכוכית, בל יזרוק אבנים.

הנסיון של גלי צה״ל לכפות סדר יום (אג׳נדה) על מפרסמיו הוא, בעיני, מתנשא, ולאור חוסר העברות של „אקדמיה”, גם מתחסד. באופן אישי, זה לא נראה לי משהו שצריך להתגאות בו.

שחר

נ.ב.
לגבי „כרוכית”. חבר סיפר לי פעם על תוכנית רדיו שהוא שמע עם אבשלום קור. אין לי מקור, ומדובר על סיפור מכלי שלישי, כך שאבקש את סליחתכם על אי הדיוקים. שאלה שם מישהי מדוע „כרוכית”. ההסבר היה שהמילה היא התרגום של „שטרודל”, המאפה. לאחר דיון, הם הגיעו למסקנה ששם מוצלח יותר היה לתרגם לא את איך שהתו נקרא בעברית לפני שהמנפצה הגיעה אליו, אלא את איך שהוא נקרא ומבוטא באנגלית. באנגלית מבטאים את זה „something at gmail dot com”. הסימון @ משמש על בתי עסק ובכתובות דואר (לא אלקטרוני) כבר מעל מאה שנה. הם הגיעו למסקנה ששם טוב יותר בעברית יהיה „אצל”. במובן „כתובת אצל ג׳ימייל נקודה קום”. אני חושב שזו הצעה מצויינת. למעשה, אני חושב שאם אנשים יתחילו להשתמש בה, לא יצטרכו לשים סוגריים כדי להסביר אותה. לאור זאת, „כרוכית” נשמע אפילו יותר רע ממקודם.

ש.

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical