שירה גלזרמן יצרה, ועידו קינן פרסם, תרשים זרימה לסמולני (במקור) שמנסה לנהל דיון בפרצופספר. מכיוון שנושא השיח הפנימי בישראל קרוב מאוד לליבי, התחלתי לנסח תשובה, כשהבנתי שאני יכול לעשות תיקון קטן בתרשים, שיבליט את העוול הנוראי (לדעתי) שהוא מכיל. לצורך כך, הוספתי מצב לתרשים הזרימה, וזאת בלי לשנות את מה שהתרשים אומר. למי שתוהה איך זה ייתכן, התשובה היא שלמצב שהוספתי אין חיצים נכנסים, ועל כן ברור שהוא לא משנה את ההנחיות של התרשים.
להלן התרשים המתוקן (לחצו להגדלה):
הבעיה בשיח הפוליטי במדינת ישראל בתרשים פשוט וקריא
מאת
מה שלי חורה בתרשים שאין שם ממש רצון לדיון- האדם לא מסכים איתי? יאללה, לחסום.
דווקא טוב לי שברשימה שלי יש אנשים שאני מאוד לא מסכימה עם דיעותיהם הפוליטיות. הפיד שלי היה הרבה יותר משעמם אם כולם שם היו שמאלנים.
ואני חשבתי שזו, בדיוק, היתה הנקודה שלי…
תוסיפי לזה את העובדה שכל הריבועים הפנימיים הם דברים שהמגיב עושה, ואת מקבלת התנהגות לחלוטין חד צדדית.
שחר
הפוסט שלך הוא בדיוק הפוך לסוג התגובות אליהן התרשים מתייחס באופציות של להסתיר ולחסום, כי הוא אינטיליגנטי ומעוניין בדיון אמיתי. הכוונה בתרשים לא היתה מי שלא מסכים איתי נחסם, כי בשביל זה לא צריך תרשים. הכוונה היתה (נוסף למתלהמים ולמקללים שאני מבינה שלא אליהם אתה מתייחס כאן) למי שלא מעוניין לנהל דיון ראוי- להמנע מססמאות, לגבות טיעונים בעובדות ולהגיב לענין. רוב הדיונים שאני מנהלת או נקלעת אליהם, שמהם עייפתי ועליהם מבוסס התרשים, הם דיונים שבהם המגיב בוחר להגיב על מה שאמרתי או עשיתי בציון מה שלא אמרתי או לא עשיתי , למשל- אני כותבת משהו בגנות חוק המסתננים ומקבלת תגובה כמו- כשגלעד שליט היה בשבי לא היה לך אכפת. כלומר גם לא רלוונטי לנושא וגם לא מבוסס על ידע שהרי למעט אם המגיב הוא סטוקר שלי, סביר שאינו יודע באילו תחומים פעלתי או לא. השלב הבא יהיה נסיון לגרור אותי לאפולוגטיקה (את עוזרת לפליטים אבל האם עזרת לניצולי שואה?) לסיכום, ידרוש ממני המגיב לגבות את טיעוני באלף מסמכים שאין לו כוונה לקרוא, ובעצמו יסתפק בססמאות שאינו מרגיש צורך לגבות במראי מקום, ולבסוף יסכם ב”ארגוני זכויות אדם אינם מקור אמין בעיני”. אז לזה היתה הכוונה. אני מכבדת אנשים שדעתם שונה מדעתי. אם הם מפנים אותי לטקסטים/ניירות עמדה/בלוגים שלהם וכדומה אני קוראת, ואם הם מעונינים לנהל שיחה אני מקשיבה ולא פעם גם משנה את עמדתי, לשני הכוונים אגב. ובאשר לתוספת שלך לתרשים- אין כפתור “שוקלת מחדש את עמדתי” בפייסבוק. וברצינות- קיבלתי את התיקון ושקלתי ברגע זה את עמדתי. אם הייתי עושה את התרשים מחדש הייתי משנה את תוכן הריבוע בו כתוב “אבל תשמח לקרוא את הצעת החוק/נייר עמדה/דו”ח” למשהו כמו “אבל תשמח לנהל איתי דיון שיאפשר לשנינו ללמוד ולשקול מחדש את עמדתנו.
שלום שירה,
כפי שכתבתי גם בגוף הפוסט, נושא איכות השיח הפוליטי במדינת ישראל הוא נושא שקרוב מאוד לליבי, בעיקר כי אני חושב שהתפוררות הערבות ההדדית של העם היושב בציון היא סכנה קיומית (למעשה, הסכנה הקיומית), הן למדינת ישראל והן ליושבים בה, ללא הבדל דת.
אני לא מנוי, כותב או קורא ב–Facebook, כך שאני מקבל את מילתך שאין כפתור „שוקל מחדש את עמדתי”. אני אהמר, אבל, שגם אין כפתור „נשאר ללא שינוי”. העדר ההקשבה שמשתקפת מהתרשים שיצרת (מבלי לטעון לרגע שאת עצמך לוקה בבעיה זו) נגע בנקודה רגישה אצלי.
אם הצלחתי להגדיל את המודעות, ולו של בן־אדם אחד, לנושא, דייני.
שחר
נשאר ללא שינוי = לא ללחוץ על שום כפתור.
והתרשים כפי שאני רואה אותו אינו משקף העדר הקשבה כי אם עייפות ותסכול מסוג מסוים של תרבות דיון שאגב, תקף לא רק על דיונים פוליטיים אלא על כל נושא שנוי במחלוקת. אני אישית למשל חווה את זה לא מעט בנושא של צמחונות וזכויות בעלי חיים. משני הכיוונים. כצמחונית בעצמי (מטעמי מצפון) יש לי לא פעם רתיעה גדולה יותר מצמחונים/טבעונים מילטנטיים מאשר מאוכלי בשר. והתרשים הזה יהיה תקף עליהם (הצמחונים המיליטנטיים) באותה מידה.
(לא בטוחה שהבנתי את ההערה בסגריים- האם התכוונת שאיני מודעת לכך שגם אני לוקה בכך או שאינך טוען שאני לוקה בכך?)
באשר לערבות ההדדית בישראל ומצבה חוששתני שהחולה כבר אינו מתלוצץ עם רופאיו
שירה,
מה שאמרתי בסוגריים הוא שאני לא טוען שאת לוקה. לא מכיר אותך, לא יכול לטעון שום דבר לגופו של אדם. אני שפטתי רק את התרשים שעשית.
הבעיה עם נושא הערבות ההדדית הוא שכולנו חלק מהבעיה. אלו שמשחיתים כרמים של פלסטינאים ואלו שקוראים למדינת ישראל גזענית. אלו שמפעילים בריונות כדי שבאוטובוסים שלהם נשים ישבו מאחורה, ואלו שלא מוכנים שיהיה כל סממן דתי במרחב הציבורי שלהם. כל צד תורם להקצנה של הצד שמולו ע״י זה שהוא משתמש בביטויים יותר ויותר חריפים כדי להתגבר על הרעש.
שחר
אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל החברים שלי בפייסבוק באים ממקומות שונים ומגוונים. חלק פעילים למען בע”ח איתם אני בקשר, חלקם קולגות לשעבר ממקומות עבודה, חברים ממקומות לימודים וכו’.
היחסים שלי איתם רב מימדיים- יהיו אנשים שאסכים איתם מאוד בנושאים מסויימים, ומאוד לא באחרים.
יש מישהי ברשימת החברים שלי בפייסבוק שפעילה למען בע”ח, ויצא לנו להעזר אחת בשניה בתחום הזה. מצד שני, היא ימנית די קיצונית, והדברים שהיא משתפת (שאינם בע”ח במצוקה) משקפים את זה.
אני פשוט לא נכנסת איתה לויכוחים על פוליטיקה. זה מעייף, וזה עקר. במקום זה אני מתמקדת בדברים המשותפים (שלשמם אישרתי אותה מלכתחילה).
נראה שאת חלק מקבוצה קטנה מאוד של אנשים בפרצופספר שממש מכירים את כל הנמנים כחבריהם באתר באופן אישי…
חוצמזה, אני לא חושב שבפלטפורמה הזו – הנוטה לחשוף מידע ככל שניתן ולייצר רעש – אנשים ממש יקיימו דיון ענייני ובוקר. סביר להניח שכדי להתגבר על הרעש רק הדעות הקיצוניות יצופו ובפול ווליום.