ניק ג’ונס כותב בלוג תחת הכותרת “ניסוי קוד הפתוח של נוקיה בסימביאן נכשל“. בשתי מילים, נראה כאילו שאין יותר יצרני טלפונים חכמים, למעט נוקיה, שמוכנים לשים סימביאן על הטלפונים שלהם. לדעתי יש סיבה מאוד ברורה שבגללה סימביאן נכשלה, והיא לא קשורה לשאלת פתיחת הקוד. גם פתיחה מוקדמת יותר של הקוד, לדעתי, לא היתה משנה הרבה. הסיבה האמיתית לכשלון של סימביאן היא אותה הסיבה שבגללה חלונות mobile לא ממריא, והיא סיבה טכנולוגית. הסיבה בכלל לא קשורה לטכנולוגיה.
בואו נתחיל מהסיבה הטכנולוגית. שוק המחשבים קלי המשקל והביצועים (כלומר – הניידים למינהם) ביצע בשנים האחרונות תפנית מאוד משמעותית. ממצב שבו מסך מגע היה אופציה נדירה, עברנו למצב שבו מסך מגע הוא תקן שלא ניתן לדמיין מכשיר בלעדיו. לא רק עצם קיום מסך המגע הוא חדש, יחסית. טכנולוגיית מסך המגע, גם היא, עברה שינוי מאוד מהותי בשנים האחרונות. מסכי המגע הקלאסיים, אלו שהיו נפוצים, לדוגמא, במכשירי הפאלם, הינם מסכי מגע מבוססי התנגדות חשמלית (resistive touch screen). לחיצה על המסך משנה התנגדות חשמלית בתוצר ישיר של הלחץ שמופעל, וזה מספר למסך היכן נגעתם.
בשנים האחרונות נכנסו מסכי מגע מסוג חדש. אלו מסכים שמבוססים על הקיבול החשמלי של האצבע שנוגעת במסך (capacitive touch screen). אני לא יודע את הפרטים הקטנים של איך המערכת עובדת בפנים, אבל זאת עליכם לדעת – איתור של נגיעה ביותר מנקודה אחת על המסך הוא אפשרי אך ורק במסכים הקיבוליים. מסכי המגע ההתנגדותיים אינם מסוגלים לאתר נגיעה ביותר מנקודה אחת.
כאשר רק התחלתי לעבוד עם טלפון מבוסס מסך קיבולי, בצורה מיידית קפצו לנגד עיני מספר חסרונות מאוד משמעותיים שלו:
- המסך לא תומך ב-stylus. לעטים השונים שכל כך מאפיינים את המסכים ההתנגדותיים פשוט אין מספיק קיבול, ומסכי הקיבול לא קולטים אותם. למעשה, הפעם היחידה שבה הצלחתי לגרום למסך לקלוט משהו שלא היה הגוף שלי היתה אחרי שהרטבתי חתיכת נייר.
- המסך לא תומך בלחיצה עם הציפורן. כן, גם לציפורן שלי אין מספיק קיבול.
- תוצר ישיר של השניים הקודמים – בעבודה עם מסך קיבולי ניתן לעבוד רק עם כרית האצבע. במקרה שלי, מדובר באצבע מאוד מאוד גדולה
- מסקנה מכל הנ”ל – לא ניתן לבצע עבודה הדורשת דיוק באמצעות מסך מגע קיבולי
לאורך זמן, גם שמתי לב לכמה יתרונות מאוד משמעותיים שיש למסכים הקיבוליים:
- תמיכה בריבוי נגיעות. הזכרתי את זה קודם.
- מספיקה נגיעה מאוד מאוד רכה במסך כדי שהמסך יקלוט את הנגיעה. למעשה, יהיה לא נכון לקרוא למסך ההתנגדותי “מסך מגע”. יהיה הרבה יותר נכון לקרוא לו “מסך לחיצה”. מסך קיבולי הוא מסך מגע אמיתי.
- כתוצאה משתי הנקודות הקודמות: המסך תומך בפעולות GUI שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לבצע עם מסך התנגדותי. אני מניח שכולכם חושבים כרגע על פעולת הצביטה (pinch), שדורשת ריבוי נגיעות, אבל אפילו פעולת ההחלקה, שה-iPhone כל כך מפורסם בה כצורה שבה מגלגלים תפריטים, היא קשה מאוד לביצוע עם מסך התנגדותי.
התוצאה הסופית של כל הנ”ל היא שהאפליקציות שנכתבות למערכות הפעלה שבהן יש מסך מגע קיבולי מאוד שונות מהאפליקציות שנכתבות למערכות הפעלה שבהן יש מסך מגע התנגדותי, ובוודאי למערכות הפעלה שבהן אין מסך מגע כלל. וכאן אנחנו חוזרים לכותרת הפוסט.
סימביאן באה מעולם שבו לא היה מסך מגע. גם כשכבר התחילו להוציא טלפונים עם מסך מגע שמריצים סימביאן, הטלפונים יצאו עם מסך מגע התנגדותי. בעולם של היום, זה לא מספיק סקסי ולא מספיק מרשים. זו הסיבה האמיתית שסימביאן לא מצליחה להמריא, וזה לא קשור לשאלה אם מערכת ההפעלה תצא בקוד פתוח או לא (שאלה שהיא משנית לשאלה המעניינת באמת – האם אפשר לכתוב אפליקציות בצורה פתוחה למערכת, תחום שבו סימביאן תמיד היתה יחסית בסדר).
אני חושש שאת אותו גזר הדין אני נותן גם למתחרים האחרים. חלונות mobile סובל מהבעיה באופן הרבה יותר בולט. לא זו בלבד שהטלפונים שמבוססים חלונות השתמשו, באופן מסורתי, במסך התנגדותי, הבסיס השולחני של האפליקציות של חלונות, וכתוצאה מכך גם כל יצירי ה-GUI שהמערכת מציעה, מבוססים על הקונספט של עכבר. עכבר מחשב הוא יצור מדוייק מאוד, אבל ללא יכולת למספר בחירות בו זמנית. מה שאפילו יותר חשוב, השימוש בעכבר דורש לחיצה, לא נגיעה. במילים אחרות, עכבר מחשב הרבה יותר דומה למסך התנגדותי מאשר למסך קיבולי. זה שם את חלונות לניידים בעמדת נחיתות שאני לא רואה איך מיקרוסופט מצליחה להשלים. זו גם הסיבה שאני לא רואה עתיד מזהיר לנסיון המעניין הזה.
המערכת היחידה שלה אני רואה סיכוי היא בלקברי, וזאת בגלל שתי סיבות. הראשונה היא שבלקברי עדיין לא נכנסה לעולם מסכי המגע בכלל, מה שנותן לה הזדמנות לעשות את זה עם הטכנולוגיה העדכנית, ולייצר את בסיס האפליקציות צד שלישי, שהוא הגורם האמיתי להצלחה או לכשלון של פלטפורמה, מבוסס על כפתורים גדולים ופעולות החלקה וצביטה, ולא על פעולות עדינות ועל לחיצה ולחיצה כפולה. הסיבה השניה היא שהיא מתחילה מעמדת יתרון שעשויה לאפשר לה לכפר על האיחור המאוד משמעותי בכניסה לטכנולוגיה שהיא, כיום, דרישה כמעט ללא חלופה מכל מכשיר טלפון חכם מודרני. לראות מכשיר טלפון חכם ללא מסך מגע זה משהו מאוד מוזר בנוף של היום. אני לא מספיק מתמצא בדגמים שלהם כדי לדעת אם יש להם כבר מכשיר שמכיל גם מסך מגע וגם מקלדת פיזית. בגלל הדיוק הנמוך של מסך המגע הקיבולי, יצירת מקלדת וירטואלית טובה זו משימה בכלל לא פשוטה, ויש להניח שהקהל שנשאר נאמן אליהם עד היום עשה את זה בזכות המקלדת הפיזית. אמרתי שיש להם סיכוי, לא אמרתי שהמשימה שלפניהם קלה.
לסיכום, ההצלחה של פלטפורמה תלויה בקיום אפליקציות לפלטפורמה שמתאימות, בתכנון שלהם ובמדיום שדרכו הן מועברות, לצרכים של השוק. ה-iPhone שינה את פני השוק כאשר הכניס מסכי מגע מסוג חדש, שלמרות הדמיון לכאורה לטכנולוגיה הישנה, היוו משהו אחר לגמרי. גוגל השכילו ליצור מערכת משלהם שמשתמשת בשפת הממשק החדשה שנוצרה ע”י אפל. ההצלחה להביא את המערכות לדבר את השפה החדשה תהיה, לדעתי, אבן הבוחן של להיות או לחדול בשנים הקרובות בשוק הזה.
שחר
לדעתי מוקדם להספיד את שאר מערכות ההפעלה כי סך הכל מדובר בשינוי אינטרפייס לקלט ואם המערכת תוכננה היטב אז השינוי יהיה קל (לאחר שיקודד בצורה טובה בעצמו).
דבר נוסף שמפריע לי מאוד הוא שבכלל לא התיחסת לאנדרואיד בכתבה, כאילו מיקרוסופט זו האלטרנטיבה הנפוצה ביותר לסמארטפונים אחרי ios וסימביאן.
עד כמה שהבנתי(לא יצא לי לתכנת לפלאפונים) לכל גירסה של סימביאן צריך להתקין פריימוורק שונה וזו הבעיה העיקרית לעניות דעתי
מתכנת לא רוצה הרבה אוברהד של התעסקות בסביבה, רוצה סביבה אחת עובדת ואת זה עד כמה שאני יודע (תקן אותי אם אני טועה), נוקיה לא נותנת…
ברק,
נהפוך הוא, התייחסתי לא מעט. למשל המשפט הבא, שלקוח מהסיכום:
למעשה, מערכת ההפעלה הנמכרת ביותר כיום היא בלקברי, אחריה iOs ואחריה אנדרואיד. למיקרוסופט התייחסתי בתור מישהו שמאוד ניסה, אבל לא הצליח.
אני לא יודע מה המצב לגבי frameworks ב-symbian, אבל הנסיון מראה שאם יש שוק, המתכנתים יבואו גם אם החברה משתינה עליהם בקשת (ראה מקרי אפל למניהם).
אבל, בעיקר, הייתי רוצה להתייחס לטענה הזו שלך (ההדגשות שלי):
לא מדובר פה על שינוי קלט בכלל. מדובר פה על שינוי השפה הבסיסית שבה מדברים עם המערכת. אם במערכות הישנות היו שלוש פעולות בסיסיות (לחיצה, לחיצה כפולה וגרירה), הרי שבמערכות החדשות מדובר על פעולות בסיסיות אחרות לגמרי (לחיצה, לחיצה ארוכה, צביטה והחלקה). זה אומר שגם אם הוספת את הפעולות החדשות למערכת הישנה, התוכנות הישנות לא יודעות איך להשתמש בהן ולא תוכננו סביבן. התוצאה הסופית היא ש”סך הכל” זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על השינוי הזה.
שחר
כן, כמובן שתמיכה לאחור באפליקציות לא תהייה אבל כמו שאמרת
“הנסיון מראה שאם יש שוק, המתכנתים יבואו גם אם החברה משתינה עליהם בקשת (ראה מקרי אפל למניהם).”
אגב המערכת הנמכרת ביותר היום היא עדיין סימביאן לפי גרטנר וזה רק מראה שזה לא אומר הרבה על מי המערכת הפעלה הטובה ביותר..
אנדרואיד היא המערכת הפעלה המתפתחת ביותר בשנה וחצי האחרונות, בלאקברי IOS וסימביאן נמצאות שם כבר הרבה זמן דבר שגם אותו צריך לקחת בחשבון,מיקרוסופט מעולם לא היתה מערכת הפעלה מובילה בשוק.
גוגל נותנת כבר הרבה זמן את המערכת שלה ליצרניות ויש המון אפליקציות ומעבר לזה את הכח השיווקי של גוגל שנוקיה נכשלו בו וזו הנקודה החשובה ביותר לדעתי לסיבה שנוקיה לא מצליחה עם סימביאן, מעבר לעובדה שסימביאן נחשבה מאז ומעולם למערכת הפעלה מסורבלת ואיטית..
לבלקברי יש מסך מגע כמה שנים טובות.
ראה:
Blackberry Strom 1 /2
יש להם כמה וכמה גרסאות, חיפוש פשוט בגוגל היה מניב לך את התוצאה הזו בלי לרשום אני לא יודע….
כפיר,
קמת במצב רוח לוחמני היום, אני רואה 🙂
שיהיה יום נפלא.
שחר
ואני אוסיף שרצוי לקרוא את המשפט לפני שעונים תגובה מזלזלת. אני כתבתי:
ל-Storm יש מסך מגע, אבל אין לו מקלדת פיזית. זכרתי שדווקא כן עשיתי חיפוש לפני שכתבתי.
שחר
חפש על המסכי מגע של אנטריג, חברה ישראלית שעושה מסכי מגע מבוססי קיבול שגם תומכים בסטיילוס = תמיכה לאחור…
טכנולוגיה שהולכת להכנס לטאבלט של גוגל (מיוצר על ידי htc )
ברק,
זה אכן קונספט מעניין (עוד לא בדקתי אותו, אבל שמעתי על N-Trig), אבל אני לא בטוח עד כמה הוא משנה. כמה מהמשתמשים ישמחו להחליף בין עבודה עם stylus לעבודה עם האצבע כל הזמן?
שחר
מצטער אם נשמעתי לוחמני, פשוט לכתוב כתבה לעשות חיפוש זה נראה לי לא רציני. אז כיוון שאין אני רציני, ונהניתי לקרוא את הכתבה שלך, אספק לך את המידע החסר:
http://uk.blackberry.com/devices/blackberrytorch.jsp
זה המכשיר המדובר של בלקברי, התואם את מה שחיפשת.
דבר נוסף שעליך לדעת הוא שגם נוקיה לא עשו מאמץ רציני למסכי מגע, או לתאימות של המערכת הפעלה שלהם למסכי מגע, ראה N97.
הם מחכים ליציאת ה-MEEGO לשוק, אותה מערכת מדוברת בשיתוף אינטל, שהותקנה על ה- N900 הניסויי.
(זה הולך להיות אורך ומעניין, סימכו עלי)
לנו המפתחים יש לפעמים נטיה לראות הטכנולוגיה כתשובה להכל, בזמן שבמקרה הזה לפחות אני חושב שדווקא הפוליטיקה היא שאחראית. את השנים האחרונות העברתי כמפתח אפליקציות סלולריות, ולכן צפיתי בסערה שהתחוללה בתחום ממושב מצויין. מה שהרג את סימביאן הוא ניהול כושל מדי, ולא מסכים טובים מדי.
סימביאן לא נפלה לבד. דור שלם של מערכות הפעלה סלולריות נכחדות ברגעים אלו. של מוטורולה, סוני אריקסון, סמסונג, יו ניים איט. גם חברות שהיו חברות בסימביאן יצרו לעצמן מערכת הפעלה מתחרה, מתוך הבנה שלא כדאי לשים את כל הביצים על הימור אחד. סימביאן היתה החזקה והמפורסמת שבהן, אז כולם מדברים עכשיו עליה, אבל היא ממש לא לבד.
מה שנתן לכולן את זכות הקיום היתה שפת הפיתוח J2ME. הרעיון היה ליצור שפה אחידה לפיתוח סלולרי, שתאפשר גישור בין כל שלל מערכות ההפעלה והמכשירים השונים. וזה היה רעיון טוב וריווחי. בשיאה, ההכנסות למפעילות מה-J2ME עברו את ההכנסות משיחות סלולריות. גם היום זה מנוע הכנסות אדיר, שמפרנס מאות חברות תיווך ופיתוח.
J2ME היא גם מה שהרג דור שלם של מערכות הפעלה ופצע אנושות את סימביאן, פצעים שכנראה היא לא תתאושש מהם. הסיבה לכך היא פשוטה ומאוד לא טכנולוגית – J2ME היא סיוט ניהולי.
בכדי שהעסק יעבוד צריך שמישהו ישב ויחליט איך הוא צריך לעבוד. יכריז על ספציפיקציות. המישהו הזה הוא במקרה שלנו סאן. חברה לא יציבה, שעיקר עסקיה הוא בתחום המחשוב העיסקי ונמצאת רחוק מאוד מהעולם הסלולרי. סאן גם לא הסכילה לפתח מודל עיסקי שיכניס אותה למסיבה. היא כמעט ולא ראתה רווחים מ-J2ME, למרות הכסף הענק שהתגלגל בתחום. אז לא היה אכפת לה מ-J2ME, ועכשיו כשאורקל קנו את סאן רמת האכפתיות צללה עוד יותר.
התוצאה של כל זה היא שהפרה החולבת המניבה ביותר בעוטלם הסלולרי נשארה בניהולה של חברה שלא רצתה בה. סאן לא קידמה את J2ME וגם לא דאגה שהחברות שהוציאו מכשירי J2ME יעמדו בספציפיקציות. עם כל דור חדש של מכשירים הלכו ותפחו עלויות הפיתוח ב-J2ME, והיצרניות הסלולריות לא יכלו לעצור את המפולת.
והיא אכן הגיעה בסוף. אפל הראתה לכולם שאפשר לעשות מה שהם פחדו ממנו כל הזמן – להמציא את הגלגל מחדש. להתחיל מ-0, וליצור סביבת פיתוח ריווחית. גוגל היתה הראשונה להבין את זה, ובזמן שלקח לנוקיה לסרטט קווים כלליים למערכת ההפעלה שלה, בגוגל הוציאו מוצר מוגמר.
מכאן החל הסחף האדיר לכיוון אנדרואיד. מפתחים ויצרניות כאחד הבינו שיש כאן הזדמנות לשחזר את ההצלחה והרווחים של ה-J2ME, ומהר. שוב יש מערכת אחת שמגשרת על הפערים בין היצרניות השונות, אבל הפעם היא מנוהלת על ידי חברה חזקה שרואה בשוק הסלולרי מנוע צמיחה חשוב.
זו הסיבה שנוקיה החליטה להשתלט על סימביאן ולקנות את QT. היא לא רוצה לחזור על טעויות העבר. הפעם היא תנהל לבד את כל ההצגה, ולא תהמר על ההצלחה של חברות אחרות. זה קרה שנה וחצי מאוחר מדי, אבל לנוקיה יש את המשאבים לפתוח בספרינט. נראה אם היא תעשה זאת.
דור שלם של מערכות הפעלה נכחד, אבל דור חדש קם. כולם למדו את הלקח שנוקיה למדה. גם סמסונג, גם מוטורולה. האנדרואיד הוא רק שלב ביניים. פשרה שתאפשר לכל החברות הללו לחזור לשוק, אבל מטרת העל היא לצאת שוב עם דור חדש של מערכות הפעלה סלולריות מבית. מעניין מה יהרוג אותן.