כאשר מגיעים לתכנן מערכת, מאוד נהוגה המחשבה שאומרת “בואו נשב, ננסה לכסות את כל המקרים האפשריים, ואז לעצב ממשק שיודע להתמודד עם כולם”. מבלי לטעון לרגע שלשיטת העיצוב הזו אין מקום בעולם, אני מאוד מנסה להמנע ממנה. אני חושב שהיא מובילה לתופעה של over engineering – נסיון כל כך רחוק לכסות את כל האפשרויות שמביא לממשקים בלתי ניתנים לעבודה ולמימוש בלתי נגמר. כבר ראיתי פרוייקטים נופלים על over engineering.
הבעיה מתחילה בעובדה הפשוטה שכמעט תמיד פשוט בלתי אפשרי לגלות את כל השימושים האפשריים בלי להתחיל לכתוב את הקוד. מצד שני, שימושים שנשמעים מאוד נחוצים במבט ראשון מתגלים אחרי כתיבת הקוד כחסרי שימוש לחלוטין. התוצאה היא השקעה עודפת ביצירת ממשק מסובך מידי, אבל שעדיין לא מכסה את כל המקרים שצריך בפועל.
להמשיך לקרוא Over engineering – על מתמטיקה ויקומים אחרים