על חוק הספאם החדש

אני חייב להודות שבתור מישהו שהוכיח שהוא מסוגל לפנות את הזמן כדי לנסוע לירושלים להשתתף בוועדות של הכנסת, אין לי להלין פה אלא על עצמי. יש בחוק החדש הרבה דברים מצויינים, אבל יש בו גם חורים מטרידים.

למי שלא מעודכן, היום נכנס לתוקפו חוק הספאם החדש. החוק מוציא מחוץ לחוק הרבה מאוד צורות של הטרדות שנהיו יותר מידי נפוצות בעידן המודרני שבו אנחנו חיים. זה כולל הטרדות באימייל, במסרונים, בפקס (שהיה לא חוקי גם עד היום) ובצורה של מכונה שמחייגת אליכם. זה הצד החיובי. איגוד האינטרנט הרים באתר שלו דף מידע על הנושא.

אני אקדים ואומר, בסך הכל אני חושב שהחוק הזה הוא התקדמות לעומת המצב שהיה קיים עד היום. כל הביקורת שלי היא לגבי דברים שהיה צריך לעשות טוב יותר, אבל אני לא רוצה לאפשר לאף אחד לטעון ש”אפילו שחר נגד החוק”.

יש גם צד שלילי לעניין.

בתור התחלה, כל מה שאין בו בכדי להיות “מסר פרסומי” לא נכלל בכיסוי של החוק. במילים אחרות, אם אתם לא מנסים לעודד אנשים להוציא כסף, מותר לכם להפגיז חופשי. זה אומר, למשל, שאת ההטרדות בתקופת הבחירות נמשיך לקבל. פה אני לא מאמין שאני הייתי מצליח לשנות משהו גם אם הייתי מנסה.

הדבר שיותר מטריד אותי הוא הצורה המאוד מפותלת שבה צריך לעבור כדי לקבל הסכמה, כבעל עסק, למשלוח דיוור. החוק, בעצם, אוסר על צורות רבות של פניה ללקוחות הקיימים שלי, ללא קבלת אישור מפורש מראש.

אני אתן לכם דוגמא שהיא מוקצנת לצורך האבסורד, אבל על פי מיטב הבנתי תקפה. נניח שיש לי לקוחות שמקבלים שירות על בסיס חודשי, עליו הפ משלמים כל חודש. בגלל סיבות מסחריות אני מעוניין להוזיל את השירות. מכיוון שמדובר פה בדואר שמטרתו לעודד אנשים להוציא כסף, אסור לי לדוור להם את העובדה הזו ללא קבלת אישורם מראש!

אני יודע שיהיו שיגידו שדואר כזה בעצם חוסך להם כסף, ועל כן הוא מותר. יש לי שלוש תשובות לזה:

  1. ללא ההוזלה בהחלט ייתכן שחלק מהלקוחות היו עוזבים אותי. לאור הנ”ל, בפועל אני כן מנסה לעודד אותם להוציא כסף.
  2. גם הספאם שמנסה לגרום לי לקנות דירה בקבוצת רכישה, או לקנות תרופות באינטרנט, על פי טענתו, מנסה לחסוך לי כסף. זה לא אומר שהוא לא ספאם.
  3. ומה אם התוכן של המייל אומר שבגלל עליית תקורות אני נאלץ לייקר את השירות? לא מגיע ללקוחות של השירות לדעת על העובדה שמחיר השירות שהם קונים משתנה?

לדעתי התשובה לכל הנ”ל היתה צריכה להיות הפרדה בין שלוש קבוצות. לקוחות פעילים של המפרסם, לקוחות מזדמנים של המפרסם ואנשים שמעולם לא היו לקוחות של המפרסם. ההפרדה הזו, לדעתי, הרבה יותר הגיונית מאשר ההפרדה על פי תוכן הפרסום.

בפרט אני מתייחס לקבוצה הראשונה. דיוור ללקוחות הפעילים של המפרסם, בד”כ, מתבצעת במצב שאין בו את העדר הסימטריה שיש בדואר זבל רגיל. בדואר זבל רגיל אדם אחד מקבל דיוורים ממספר בלתי אפשרי של מפרסמים, כאשר השליטה המוחלטת היא בידיים שלהם. אין למקבל הדיוור שום יכולת להתמודד עם הדיוור, הן בגלל היחס המספרי בינו לבין מספר המפרסמים, והן בגלל חוסר היכולת שלו להתמודד עם חוסר כבוד לבקשות ההסרה שלו (למשל, ע”י הוספת אימייל של בקשת הסרה לרשימות של מפרסמים אחרים). התופעה הזו לא קיימת במקרה של דיוור ללקוחות קיימים. אדם בודד אינו לקוח רגיל של מספר גדול במיוחד של גופים, ועל כן היחס המספרי אינו נורא במיוחד. מצד שני, יש בידו סנקציה כנגד מפרסם שמסרב לכבד בקשת הסרה – הוא יכול לאיים להפסיק להיות לקוח. לאור הנ”ל, ולמעט מקרים שבהם מדובר במפרסם שהוא מונופול (כלומר, שאין ללקוח יכולת להגיד “אז אני לא אהיה לקוח שלך יותר”), אני חושב שהיה עדיף שהחוק לא היה מתערב.

הקבוצה השניה היא הבעייתית יותר, בכל האמור בעסקים שזה אופי הלקוחות שלהם. לדוגמא, בית דפוס סביר שיניח שהלקוחות שלו יהיו לקוחות מזדמנים. ללינגנו יש בית דפוס “קבוע” שאנחנו משתמשים בשירותיו, אבל עדיין הם רואים אותנו רק שלוש או ארבע פעמים בשנה. במצב כזה נראה לי הגיוני ביותר שהחוק יקבע opt-out. כלומר, לעסק מותר לפנות ללקוח מבלי שהנ”ל נתן הסכמה מפורשת מראש, אבל העסק יהיה מחוייב לכבד בקשת הסרה של הלקוח.

המקום שבו דרישות החוק נראות הגיוניות לחלוטין הוא בכל האמור בקבוצה השלישית – כאשר לא היה קיים יחס מסחרי ביני לבין המפרסם מעולם. במצב כזה אפילו לאפשר פניה חד פעמית לצורך קבלת אישור לשליחה של פניות נוספות נראית לי לא הגיונית. אתה רוצה להגיע אלי? תעשה את זה על חשבונך.

מקום נוסף שבו החוק הוא בעייתי, בעיקר לאור כל הנ”ל, הוא בכל האמור בגופים לגיטימיים שנמצאים בחו”ל. התיאור שנתתי פה הוא תיאור שתואם את ה-best practices הנהוגים של גופים שלא רוצים להיות ספאמרים. לאור הנ”ל, יש להניח שגופים מחו”ל ינהגו על פיהם (ושוב – אני מדבר על הגופים שלא שולחים דואר זבל. אלו הלגיטימיים). אין להניח שבעקבות החוק החדש Amazon או paypal יתחילו לבקש מאנשים בארץ לאשר שהם רוצים לקבל דואר. לכאורה, ניתן יהיה לתבוע כל אחד מהם על כל דואר שהוא שולח בסכום של 1000 שקלים ללא הוכחת נזק. זה נכון שלא תהיה דרך לקבל את הכסף, אבל המצב עדיין לא סביר.

למרות כל הנ”ל, אני הייתי רוצה להדגיש שוב שמדובר, בסך הכל, בצעד חיובי. לא צעד נטול בעיות, אבל צעד בכיוון הנכון.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

10 תגובות בנושא “על חוק הספאם החדש”

  1. אני לא משפטן, אבל למיטב הבנתי, אם מדובר בלקוח שמקבל ממך שירות בתשלום ובמיוחד אם מדובר בשירות דיוור, הרי שמותר לך לדוור אותו. אתה לא שולח פה פירסומת אלא עידכון לגבי המוצר שהלקוח צורך. לקוח שהסכים לקבל ממך שירות עדכונים בדוא”ל (סעיף ג’ 1).
    אבל כאמור, אני לא משפטן.

  2. שחר, נראה לי שלא קראת את החוק –

    הוא מתייחס באופן ספציפי למצב של לקוחות קיימים ואפילו לקוחות עבר.

    עפ”י החוק החדש דיוור למי שקנה בעבר שירות או מוצר שלך או אפילו התעניין בלבד *אינו* דורש אישור מראש (ובלבד שאכן מדובר בשירות/מוצר דומים, באותו תחום וכדומה).

    אני חושב שהחוק החדש מאוזן מאוד ואוהב אותו.

    גלעד

  3. גלעד,

    דווקא קראתי את החוק (אם כי בהחלט יכול להיות שלא הבנתי אותו):
    30 ג’ אומר:

    (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

    (הדגשה שלי)..

    (2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן

    כלומר, על פי הבנתי, גם אם מדובר בלקוחות קיימים, עדיין צריך לקבל את אישורם (או אי סרובם). מה אני עושה, במקרה לעיל, אם הם לא הסכימו? משנה להם את עלות השירות בלי להודיע להם?

    בנוסף, החוק דורש, גם (ובעיקר) על אימיילים שעונים על הקריטריונים האלו, לציין שזו פרסומת. נראה לי מאוד מוזר לציין על מייל שאומר “אתה מנוי לשירות שלי, הנה פרסום שקשור לשרות שלי” שהוא פרסומת. למען האמת, בתור מישהו שמנסה להיות בסדר, אני לא חושב שיש לי הרבה ברירה אלא לעשות מה שאני חושב שהגיוני לעשות, ולקוות שאו שאף אחד לא יתבע, או שהשופט יהיה עם הגיון בריא.

    שחר

  4. רק כדי למנוע וויכוח ..
    אם ממילא יש לקוחות שהם לקוחות קיימים וממילא אתה מוציא להם חשבונית , אחת לפרק זמן כזה או אחר ..
    אתה יכול לציין בגוף החשבונית שקיימת הוזלה של השירות ולפרטים על כך הם יכולים לפנות אליך או לכתובת URL באתר שלך .

    החוק אינו אמור לסתור את ההגיון הבריא, ולקוח אשר יקבל הודעה על הוזלה של שירות – לא סביר שהוא יתלונן על כך , ולא סביר שכוונת המחוקק הינה שלא תוכל להודיע הודעות שכאלו ללקוחות קיימים.

    להבנתי, כוונת המחוקק היתה ועודנה למנוע דואר פרסומי .. הרי אם אני אתפס לקטנות, ניתן לומר שאם מישהו לא נרשם אצלי או שיש לי רישום מתועד של פניה של מישהו אליי הרי שאני כלל לא יכול להוציא לו הצעת מחיר (הרי הצעת מחיר היא דרך לשנע אדם להוציא כסף) , כלומר אם אני אלך על פי החוק היבש, אם אתה או גלעד תפנו אליי בעל פה ותבקשו הצעת מחיר ואני אשלח לכם הצעת מחיר, הרי שאין לי תועוד לבקשה שלכם או לכך שאתם מאשרים לי לשלוח לכם הצ”מ .. ולכאורה אני עובד על החוק .. אך השאלה היא האם לכך התכוון המחוקק , ולדעתי התשובה היא לא .
    מן הסתם, גם באכיפה של החוק הנ”ל, היה ותפנו לביהמ”ש ..ואני אצטרך להסביר לביהמ”ש מדוע שלחתי לכם הצ”מ .. אני חושב שכל עוד לא תוכלו להכיח שאני שולח לכם הצ”מ כל יום .. הרי שביהמ”ש יכול להשתמש בסמכות שניתנה לו ובהגיון הבריא ..

    – דורון

  5. אני רק אציין שקיבלתי את המייל רחב התפוצה הראשון מאז כניסת החוק לתוקף. מדובר על מייל ממבטח סימון (יש לי ביטוח מנהלים שם), ונראה שהם לא התרגשו ממה שאני חושש ממנו. המייל (שאין לי שום סיבה להניח שנשלח למישהו למעט ללקוחות שלהם, ועל כן אינו ספאם) אינו מכיל שום התייחסות מפורשת לחוק, ומכיל רק קישור פשוט בסוף המייל להורדה מהרשימה.

    שחר

  6. אני קיבלתי כבר לפחות 8 מיילים של גופים שמבקשים שאצטרף-מחדש לרשימת התפוצה. לחלק מהם באמת הסכמתי.

    אני חושב שאתה טועה לגבי אמאזון, החוק, למיטב הבנתי, חל רק על דברי דואר שמהווים פרסומת לחברה ישראלית. לא? (מודה, לא קראתי עד הסוף)

    ואכן כדבריך, קיבלנו היום טלפון מספי ריבלין שמבקש שנצביע לו בפריימריס, אני משער שהוא לא עבר על החוק, כי זה לא בגדר פרסומת.

  7. שחר,

    אם אתה לקוח של בית הדפוס, לבית הדפוס היו הרבה הזדמנויות לבקש ממך אישור לשלוח לך דואר פרסומי. למשל, בטופס דרכו הם קיבלו ממך את האימייל שלך, או בפנייה האימיילית הראשונה שלך אליהם.

    זה שקניתי משהו ממישהו, באופן חד-פעמי או רב פעמי, לא אומר שאני רוצה לקבל ממנו דואר פרסומי. למשל, ספאם הטלמרקטינג המוקלט של בזק וספקיות האינטרנט, שקיבלו את המספר שלי מעצם הווייתן (בזק) או לשם אספקת שירות (ספקיות) ולא כדי שיטרידו אותי ספאם. ואגב, עוד לפני חוק הספאם כבר קיים חוק שאוסר על שימוש במידע שניתן על ידי אדם, כמו מספר טלפון או כתובת אימייל, שלא למטרה שלשמה הוא ניתן.

    לגבי עסקים שלא היה לי קשר קודם איתם, אני שמח לא לקבל מהם ספאם. אבל אם אני מסתכל על זה מהצד שלהם, איזו אפשרות יש להם לצרף מישהו לרשימת התפוצה שלהם, כשאסור להם אפילו לשלוח בקשה לקבל אישור כזה? ולמה להם אסור לשלוח ספאם לתיבה שלי, אבל למפרסמים עם הרבה כסף מותר לעשות ספאם שלטי חוצות במרחב הציבורי?

  8. אני חושב שמה שגרוע מאוד בחוק הזה הוא הפרצה (או הדלת הרחבה) שהשאירו הפוליטיקאים לעצמם. לפי החוק מותר להם לשלוח אלינו דואר זבל, מסרים מוקלטים וכל שיטת שיווק אחרת כרצונם מבלי שהחוק יחול עליהם.

סגור לתגובות.