לפני כחודש הייתי בכנס באוניברסיטת חיפה שנושאו היה “קריאטיב קומונוס וקוד פתוח”. בין השאר, נתתי הרצאה שמנסה להסביר מה המניעים הכלכליים שגורמים לקוד פתוח להתפתח, ולמה דווקא GPL. היו אחרים שדיברו יותר על הצדדים העקרוניים/פילוסופיים, ובראשם המרצה האחר היחידי שלא היה עורך דין או משפטן, פרופ’ שיזף רפאלי, על איך העולם היה טוב יותר אילו כולם היו משתפים את הכל.
בשלב השאלות הפנה אלי מהקהל שאלה שדנה בהאם מפריע לי שבגלל שאני משחרר תוכנה תחת ה-GPL אז יש שלא יכולים להשתמש בה (בקצרה, התשובה היא “לא”). אחרי ההרצאות, הוא הרחיב את עמדתו. הוא טען שזו צביעות שאני מטיף לזה שאנשים ישחררו את התוכנה שלהם (למעשה, שפרופ’ רפאלי מטיף), אבל שאני משחרר את הקוד בצורה כזו שלא מאפשרת לו (למי שדיבר איתי) להשתמש בו. אני יודע, טיעון ממש לא רלוונטי. בשלב כלשהו הוא ניסה להעלות את תורת המשחקים בתור טיעון שמחזק את עמדתו. הוא לא ניסה להעלות משהו ספציפי בתורת המשחקים, רק את העובדה שתורת המשחקים מדברת על שחקנים רציונליים ואנוכיים.
אז, כן, הוא חטף על הראש מבול שכלל את המילים “נאש”, “משחקים חוזרים”, “אסטרטגיות מענישות” ו”צל העתיד”, רק כדי שיבין שתורת המשחקים לא אומרת את מה שהוא חושב שהיא אומרת. בבסיסו של דבר, אבל, יש פה חוסר הבנה של מה תורת המשחקים באה לעשות. תורת המשחקים לא באה לעצב את המציאות, היא באה לתת למציאות מודל. מכיוון שמדובר במודל, בכל מקרה של חוסר התאמה בין המודל למציאות, זה תמיד המודל שלא בסדר.
כדי לנסות להסביר מה תורת המשחקים כן יכולה לעשות, ואיך כן אפשר לשנות את התוצאות של המציאות באמצעותה, אני מציע להסתכל על הפרק ששודר אתמול ב-Yes של “לרדת בגדול”. הפרק עם הרמאות בשקילה.
להמשיך לקרוא רמאויות ב”לרדת בגדול” ותורת המשחקים