בשעה טובה!!

דווח בסלאשדוט – Seagate הפסידה בתביעה ייצוגית על הטעייה. העונש לא חשוב, מה שחשוב זה התקדים. בפרט, אני מקווה שהתקדים יהיה תקף לכל ייצרני המחשבים, לא רק ל-Seagate. ליצרני דיסקים אסור יותר למכור את הדיסקים שלהם תחת גדלים שמבוססים על Kilo, Mega ו-Giga עשרוניים.

אני מחזיק בידי את הדיסק הראשון שמצאתי בבית. זהו דיסק של Quantum. אני לא יודע בן כמה הוא, אבל הנפח שרשום עליו הוא “4.3GB”.

אם היה לכם מחשב עם 4.3GB של זכרון, פירוש הדבר היה שיש לו 4.3*230‎ בתים, או 4,617,089,844 בתים. ככה זה במחשבים. בגלל העבודה עם ביטים כל המספרים הם חזקות של שתים. בגלל זה, קילו איננו אלף, אלא 210, או 1024. קצת יותר מאלף. באותו אופן, מגה הוא לא מיליון, אלא 220, שהם 1,048,576. גיגה הם לא מליארד אלא 230, שהם 1,073,741,824. ההבדל הוא של 2% במקרה של קילו, כמעט 5% במקרה של מגה, ומעל 7% במקרה של גיגה. כשנגיע לטרה ההבדל הוא כבר כמעט 10%.

במקרה של דיסקים, אי שם לפני יותר מעשר שנים, יצרן דיסקים אחד החליט לעבור לבסיס 10. הוא שם לב שאם הוא משתמש בערכים של מגה=106 ו-ג’יגה=109, הוא “מרוויח” 5% ו-7% בהתאמה. בלית ברירה, כל שאר יצרני הדיסקים הלכו בעיקבותיו, וכיום כל הדיסקים מפרסמים ערכים נקובים בבסיס עשר, בניגוד למקובל בכל מקום אחר במחשבים. אותו דיסק אקראי שהרמתי מכיל 8895 צילינדרים, שכל אחד מהם מכיל 63 סקטורים שמשוכפלים ל-15 ראשים, כאשר כל סקטור מכיל 512 בתים. במילים אחרות, הדיסק מכיל 512*63*15*8895=4,303,756,800 בתים. כלומר, על פי כל מדד סטנדרטי מדובר בדיסק של 4GB בלבד.

האם מדובר בהטעיה שמישהו שם לב אליה? התשובה היא, באופן חד משמעי, כן. כאשר אתם מחברים דיסק למערכת ההפעלה, היא מדווחת על כמות המקום הפנוי על הדיסק בצורה שבה נהוג לדווח על גדלי זכרון בכל עולם המחשבים – בבסיס 2. התוצאה היא שאתם קונים דיסק של 4.3 גיגהבייט, מחברים אותו למערכת ההפעלה, ומקבלים שיש לכם רק 4 גיגהבייט. כבר שמעתי אנשים מסבירים את ההבדל בתור “התקורה של פירמוט”. זה הסבר פשוט, מובן, הגיוני, אבל פשוט לא נכון. יש תקורה, אבל היא זניחה לחלוטין. סיבה הרבה יותר מדוייקת היא “הטעיה מכוונת מצד מי שייצר את הדיסק”.

עכשיו יטענו הפיוריסטים שאני הוא זה שמטעה. לפני כעשור יצרה ועדה בשם IEC תקן שאמר “די לניצול לרעה של קידומות מֶטְרִיוֹת”. הם יצרו את הקידומת Ki, Mi, Gi וכו’ כדי לציין את הגדלים בבסיס 2. במילים אחרות, הם טוענים שהגודל 4.3GB שקול לגודל 4GiB (מבוטא ג’יגיבייט), ועל כן שייצרני הדיסקים בכלל לא מטעים. אני קונה את הטיעון הזה כמו שאני קונה את הטיעון שמישהו שפורץ למחשבים הוא לא האקר. במילים אחרות – תאוריה יפה, אבל ללא אחיזה במציאות.

המשמעות של מילה היא לא מה שוועדה כזו או אחרת מחליטה שהיא. זה נכון אפילו אם לוועדה קוראים “האקדמיה ללשון עברית”. המשמעות של מילה היא מה שבן אדם ממוצע מהרחוב משייך לה. כמובן שהמקרה שלנו הוא בעייתי, בגלל שבעוד שבן האדם הממוצע ברחוב עשוי לדעת מה זה “קילו” (1000), לא סביר שהוא ידע ש”קילובייט” זה משהו אחר מאשר 1000 בייט. מה שהוא כן יוכל להגיד לכם, בלי לחשוב פעמיים, זה שדיסק בגודל 4 ג’יגהבייט הוא באותו גודל כמו זכרון בגודל 4 ג’יגהבייט או נגן MP3 בנפח 4 ג’יגהבייט. הוא גם יוכל להגיד לכם שאם הוא קונה דיסק בגודל 4 ג’יגהבייט, הוא מצפה לחבר אותו למחשב ולקבל 4 ג’יגהבייט לשימושו. אם זה לא קורה, ובפרט, אם זה לא קורה בגלל פעולה מכוונת מצד ייצרני הדיסקים, הרי שיש פה הטעיה.

ועל כן אין לי אלא לשמוח שבית משפט הכריז על המנהג כעל מטעה. בתקווה שיעלם מין העולם.

במהרה בימינו
אמן
סלה

שחר

פורסם גם ב-NRG.

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

15 תגובות בנושא “בשעה טובה!!”

  1. ועכשיו לתקן גם את המצב המעוות בחיבור האינטרנט שמדווח לנו על קילוביט במקום קילובייט.
    הבעייה היא כמובן פחות חמורה שם, כי אנשים יודעים פחות הוא יותר לאיזה קצב לצפות, אבל ספקי האינטרנט עדיין מנפחים באופן מלאכותי את יכולת העברת המידע שהם מספקים.

  2. צודק ולא צודק.

    ראשית, אף אחד לא קידם את היחידות של קילוביט כאילו היו קילובייט.
    שנית, ואף חשוב מכך, השימוש במדידה מבוססת ביטים הוא עקבי לאורך כל עולם התיקשורת, באותו מובן שקילו=1024 הוא עקבי לאורך כל עולם המחשבים. גם כרטיסי הרשת מודדים את התעבורה שלהם בביטים לשניה. דווקא כאשר Tor משתמש ביחידות של קילובייט לשניה כדי לציין נפח תעבורה זה גרם לי להתבלבל. יחידות המדידה בביטים חוזרות אחורה עד ימי המודמים והקוים הטוריים לפחות (Baud הוא לא יותר ולא פחות מאשר ביטים לשניה), ייתכן ואף יותר אחורה מכך.

    כך שבעוד שאני לחלוטין מבין את הסיבה שבגללה היית מעדיף יחידות שקל לך להבין, אני לא כל כך בטוח שמעבר ליחידות האלו הוא באמת חכם.

    הסיבה השניה שבגללה אני חושב שזה פחות דחוף היא שביט ובייט הן יחידות שמאוד יקשה עליך להתבלבל בינהם. בעוד שההבדל בין קילו (1000) לבין קיבי (1024) הוא 2.4%, ההבדל בין ביט לבייט הוא 700%. מאוד יקשה עליך לחשוב שקנית אחד במקום השני בטעות.

    שחר

  3. או כמו שמסכי CRT מפרסמים את הגודל באינצים לפי גודל שכולל חלק מהפלסטיק מסביב, בעוד ש LCD מודדים את הגודל הנצפה בלבד.

  4. תיקון קל,

    כל המסכים מפרסמים את הגודל שבו הם מסוגלים להציג. במסכי CRT, מסיבות טכניות, הגודל הזה כולל איזור שמכוסה בפלסטיק, בעוד שב-LCD הגודל הזה יוצא שווה לגודל הנטו.

    אבל, בהחלט, אני חושב שמדובר (ב-CRT) בהטעיה דומה. אני מאוד שמח (אני מקווה) שהיא פסה מין העולם.

    שחר

  5. מעניין שאתה מזכיר את יחדית המידה baud, שהיא לא ביטים לשניה למרות שרוב מי שמשתמש בה כן מתייחס אליה כביטים לשניה – בטעות.

    הבעיה השניה עם ביטים לשניה במקום בייטים לשניה היא שהם לא מתרגמים בפשטות לבייטים בשניה (שזו המידה שמעניינת את רוב משתמשי האינטרנט), גם בגלל שלחלק בשמונה יותר קשה מלחק בעשר, ובעיקר בגלל שהיחס ביו ביטים לשניה ובייטים לשניה משתנה בהתאם לקידודים שונים של דברים – לדוגמה מי שזוכר את ימי המודמים זוכר ששם בייט היה בפרוש עשרה ביטים (כך שמודם שעושה 33.6 kilobit/sec עושה בדיוק 3.36KBps)

  6. סליחה על הטרחנות, אבל זה מפריע לי בעין אים כותבים עים שגיאות כתיב.
    כמדומני “פסה מן העולם”.

  7. אכן חדשות טובות, אבל תיקון – הקידומות ה”בי”נאריות מחליפות את ההברה השניה במספר. אמור:
    קיביבייט
    מביבייט
    גיביבייט (למה ג’יגה? זה גיגה! או גיבי…)
    טביבייט
    וכולי.

  8. ואגב, ההטעיה קיימת עוד משחר עידן הפלופי-דיסק, שם נקבע ה”סטנדרט” המביש שמגהבייט הוא 1024*1000. פיכסה.

  9. לא הבנתי איזו פשרה.
    אני מניח שזו בדיחה שלא הבנתי ואני כרגע עושה מעצמי צחוק.

  10. אני עדיין לא מבין למה הכונן שלי הוא 232 ג’יגה במקום 244. עדיין חסרים לי 12. לאן הם נעלמו?

סגור לתגובות.