YNet יוצא בכתבה קצת מתחכמת לגבי מתח הרווחים של נותני השירות. קוץ אחד בה, לטעמי – הם מחשבים את מתח הרווחים רק מול ההוצאות המשתנות (כלומר ההוצאות שקשורות ישירות לשירות שאתם צורכים), לא מול ההוצאות הקבועות. לדעתי מדובר בקוץ מאוד מאוד גדול.
בעוד שיש תחומים שבהם גם אני לא כל כך רואה את ההוצאות הקבועות (כמו, למשל, השיפוצניקים), ודווקא שם מתח הרווחים הוא מין הגדולים, הרי שבתחומים אחרים ההוצאות הקבועות כל כך גדולות, שלא ברור עד כמה, גם עם מתח רווחים מאוד מאוד גדול, יכול בעל העסק עדיין להרוויח.
לצורך הדוגמא, בואו ניקח את מוכר הפלאפל. הסיבה שאני לוקח אותו היא שלפני כמה ימים ישבנו, מ’ ועבדכם, בפלאפליה השכונתית והתחלנו לחשוב כמה הוא מרוויח. בניגוד ללמה נט, ניסינו להביא בחשבון גם את ההוצאות הקבועות.
בתור התחלה, אני רוצה לציין שאני לא מתווכח עם הקביעה של המאמר לגבי רווח של 70% מהמחיר של המנה. פיתה, חומוס ותבלינים (בשביל הפלאפל) וקצת סלטים – אין שום סיבה שהמנה, מבחינת חומרי גלם, תעלה יותר מאשר שנים-שלושה שקלים.
אבל אנחנו ניסינו להבין לא רק כמה עולה המנה, אלא כמה עולות ההוצאות הנלוות. המוכר קונה פח גדול של שמן, והוא צריך להחליף אותו אחת ליומיים שלושה (תלוי בסוג השמן – שמנים שונים מחזיקים כמות שונה של זמן). למוכר יש חנות קטנה, בער בגודל של 25 מ”ר. צריך לשלם עליה שכר דירה (בד”כ מדובר באיזור ה-10-15 דולר למטר רבוע) וארנונה. צריך לשלם אגרת שילוט.
יצאנו מנקודת הנחה שטווח הפעילות של החנות הוא בעיקר בשעות הצהריים (בערך מ-12 עד 3) ובערב (מ-7 עד 9). הכפלנו בכמות הלקוחות שראינו בעיניים אוכלים שם (או, יותר נכון, בקצב שבו ראינו את המנות עוזבות את הדוכן), והגענו למסקנה הבאה:
אפשר לחיות מעסק כזה, אבל לא תתעשרו ממנו, וחודש רע יגרום לכם להפסיד ממש כסף.
אז מה המסקנה? האם זול יותר להכין פלאפל בבית? כמובן שכן. אבל אם אתם סתם יוצאים לאכול בחוץ, אני מאוד מציע שלא להסתכל למוכר בקופה ולהתלונן. בסך הכל המנה שקניתם לא תגרום לו, כנראה, לנהוג במרצדס.
שחר
ומה עם עלויות הביטוח, שכר עבודה לשוטף כלים, ירקות שנזרקים כי אי אפשר להשתמש ביום ראשון בירקות שהתקבלו מהירקן ביום חמישי. ומה עם חופשת פסח, בה בדר”כ לא עובדים, אבל עדיין יש את עלויות השכ”ד + ארנונה + ביטוח + שילוט. ומה עם עלות המפיות? הנייר (או הניילון) אליו מוכנסת הפיתה? מצד שני, מה עם ההכנסה של ה-25 ג’ של כל פחית או בקבוק שתייה שמושארים במקום. 100 פחיות כאלה = 25 ש”ח, ואלו 25 ש”ח עליהן לא משלמים מיסים…
אני חושב שההוצאות הקבועות לא רלבנטיות במקרה של הכתבה, כי הם חוקרים את עמדת המשא-ומתן של נותן השירות. למי שמרוויח 30% מתוך ההוצאות השוטפות, ואין לקוח חלופי, עדיין כדאי לתת שירות גם ב1% רווח, ואפילו אם הוא מפסיד כשלוקחים בחשבון את ההוצאות הקבועות.
אני לא מסכים. אני חושב שזו מחשבה מאוד מאוד צרה.
אם ענף פעילות מסויים גורם לי להפסד כספי, אני אפסיק לעסוק בו. אני מפסיד (כסף) ואתה מפסיד (את השירות שלי). במילים אחרות – יש לך אינטרנט מובהק שאני ארוויח, בסך הכל, מהשירות שאני נותן לך.
אני ממש לא קונה את הראיה שמסתכלת על נתינת שירות כעל משחק סכום אפס.
שחר
כל החלק הראשון שאתה מתאר נכלל תחת הכותרת “הוצאות קבועות”. אני יודע שקשה להתייחס לירקות שזרקת בתור הוצאה קבועה, אבל ככה זה. זו לא הוצאה שתלויה בכמות המנות שנמכרו, ועל כן היא נחשבת הוצאה קבועה.
לגבי הפקדון – רוב החנויות שאני מכיר פשוט מתעלמות מהחוק, ולא גובות את הסכום הזה. מצד שני, גם אם אתה צודק, הרי שמדובר על למכור פחית שעולה לחנות 2 שקלים במקום ב-6 שקלים ב-6.25, מה שאומר שבמקום רווח של 66% יש פה רווח של 70%, לא הבדל שדורש שינוי של התחשיבים.
שחר
לדעתי יש פקטור שאתה לא לוקח בחשבון. השירות “עולה” לנותן השירות גם זמן שבו הוא יכול לשרת אחרים. אז למשל אם בעל החנות צופה ביקוש עצום למיטה שאתה מתמקח עליה, הוא לא ימכור לך אותה ב99.99% רווח, כי הוא יודע שהלקוח הבא יקנה אותה בטוח ב100% רווח וחבל לו להפסיד לקוח בגלל חוסר אספקה של מיטות.
למשל, יכולת המיקוח שלך בקניית ספרי “הארי פוטר” היא עצומה. למרות שהרווח על ספר הוא 20%-30%, ומשתלם לו למכור את הספר גם ב10%, אף מוכר ספרים לא יוריד לך על זה ולו פרוטה שחוקה, גם אם נשארו לו הרבה במלאי.
כתובן, היה צ”ל “יכולת המיקוח שלך בקניית ספרי הארי פוטר היא אפסית” ולא עצומה.
תגיד, אתה עדיין משתמש באקטקום, גם אחרי שנקנו בתור צרכן ? יכול להיות שעכשיו שהם קנו אותם הם בכוונה נותנים פחות עדיפות לתקשורות מלקוחות ישנים של אקטקום שלא “הומרו” ?