TheMarker על הגרסה החדשה של דביאן‎

יזהר גביש מ-TheMarker כתב על השיחרור של דביאן Etch בתור גרסה יציבה. יש שם ראיון איתי, ובגרסה המודפסת, גם תמונה (שאין לי שמץ של מושג מאיפה נלקחה).

נציין בהערת אגב שאין לי מושג מה היה המניע לכתבה, או מאיפה חומר הרקע של יזהר. הוא בהחלט הגיע לראיון הטלפוני איתי מוכן, מכיר את דביאן ואת נושא ה-stable/testing/unstable. בהחלט ייתכן שנגלה שהוא פשוט מריץ דביאן בבית 🙂

כל זה בא בניגוד חריף לדיון שהתפתח ב-whatsup לגבי כתבות מוזמנות בעיתונות. כתבתי כבר בעבר על חוסר מקצוענות של עיתונאים שמצטטים הודעות לעיתונות מטעם כלשונן בלי לציין שמדובר במקור מוטה. כתבה כזו, שלא באה כתוצאה מפעילות יחצ”נית יזומה (לפחות, אני לא הפעלתי אחת ומקריאת הכתבה לא עולה אף חשוד מיידי אחר שעשוי היה להיות אחראי לה), ושבה הכתב מגיע מוכן על החומר, מחזירה מעט מהאמון בכלי הכל כך חשוב שנקרא “תקשורת”.

שחר

הבהרה:
אין לי שום בעיה עם הרעיון שאומר שיש אנשים שמתפרנסים מזה שיש להם קשרים טובים עם עיתונאים, ואת הקשרים האלו הם מנצלים כדי להביא ללקוחות שלהם חשיפה לעיתונאים. היו מספיק פעמים שרציתי, הן בשם לינגנו והן בשם המקור, להביא לידיעת עיתונאים אירוע או מקרה, ולא היה לי ערוץ תקשורת.

הבעיה שלי היא כפולה. ראשית, יש לי בעיה עם יחצ”נים שעבורם הצורה והתדר חשובים מהתוכן. מקריאה (בעיקר בבלוג של עידו) אפשר להבין שחלק מההודעות לעיתונות מנוסחות ללא שום התייחסות לתוכן החומר שמקדמים, עם מילות סופרלטיבים לא פרופורציוניות, ובתדירות שרק ממאיסה את המוצר על העיתונאי.

שנית, יש לי בעיה עם עיתונאים שלוקחים הודעות לעיתונות מטעם יחצ”נים ומצטטים אותן כלשונן, בד”כ בלי לתת לקורא להבין שמדובר בהודעה לעיתונות, אלא אם הוא, במקרה, מכיר קצת את המערכת. לקח לי זמן להבין שכשאני מנסח הודעות לעיתונות, אני צריך לנסח אותן בגוף שלישי כדי להקל על המערכת לעשות copy/paste.

אז אני משחק את המשחק במובן זה שאני מוציא הודעות לעיתונות בכל מקום שבו זה רלוונטי, אבל אני מתמרד בכמה איזורים חשובים. דבר ראשון, אני לא משלם כסף ליחצ”ן מקצועי. אולי אני אעשה את זה בעתיד, אבל רק אחרי שאני אוודה שהוא לא מוציא דברים שמהם אפשר להבין שלינגנו מוכרת רק אויר. שנית, ולא פחות חשוב, כשאני כן מדבר עם עיתונאים, אני ממש משתדל שהם יבינו את מה שאני אומר, ולא יצטרכו לצטט על עיוור.