הנה, עוד חברה גדולה מחליטה ללכת בדרך הספאם. הכתבה ב-NRG מספרת על זה שחברת “מפה” שולחת ספאם.
אם לצטט את הציטוט של סמנכ”ל השיווק של החברה: “מדי שנה יוזמת החברה מאות פרויקטים בתחום השיווק הישיר, וזאת במטרה לדלג על פערי התיווך שמגיעים ל-60% ממחיר הספרים. בשיטת שיווק זו שני הצדדים יוצאים נשכרים: הצרכן מקבל את המוצר בהנחה משמעותית ובידי המו”ל נשאר רווח גדול יותר”.
החלטתי להסביר למה ההסבר הנ”ל פשוט אינו נכון. בשיווק באמצעות ספאם יש, בעצם, שלושה צדדים. החברה שמוכרת, הנמענים שמעוניינים במוצר, והנמענים שאינם מעוניינים במוצר. מתוך השלושה האלו, רק שניים יוצאים נשכרים.
בניגוד למה שטוען חיים אזאצ’י, חלק מאותם 60% לא נובעים מפערי התיווך, אלא מעלויות ממש שנחסכות מהחברה. אם הן היו נחסכות וזהו, הייתי אומר “דיינו”. זה לא המצב. העלויות האלו עדיין נמצאות שם, אבל הן מופלות על מקבלי הספאם.
יש שני סוגים של עלויות. הראשונה היא העלות הישירה של משלוח כמויות של דואר. כל משלוח כזה דורש שאילתות מול שרתי DNS, רוחב פס למשלוח ההודעה עצמה, ונפק איכסון כדי לשמור אותה עד שהנמען מוחק אותה. כל הנ”ל הן עלויות שנופלות על ספקי האינטרנט, ואלו מפילים אותן עלינו דרך דמי המנוי. במילים אחרות, אפילו אם הספאם פילטר שלכם מצויין, או שאף ספאמר לא מכיר את הכתובת שלכם, אתם עדיין מממנים את הוזלת העלויות לאותם אנשים שיקנו את הספר של “מפה” בהנחה. אני מקווה שאתם גאים בעצמכם.
העלות השניה היא העלות שאליה מתייחס חיים במאמר. אם לצטט את הציטוט שוב: “הרי ניתן לשאול: האם כל פעילות אחרת של שיווק ישיר לגיטימית? האם סקרים טלפוניים הם פעילות שאינה מטרידה? האם איש מכירות שקופץ עליך בקניון פועל בצורה לגיטימית? האם אינסרט פרסומי שנופל מעיתון מעריב בבוקר מותר? כל מי שאינו אוהב את השיטה הזאת יכול להסיר את עצמו מרשימת התפוצה, וכל השאר מוזמנים ליהנות מהמבצע”.
התשובה נמדדת בכמותיות. אם הייתי מקבל דואר אחד ליום, בהחלט ייתכן שהייתי פוטר אותו כמטרד שהוא המחיר שאני משלם על היותי אזרח משתמש באימייל. למרבה הצער, כמויות הספאם שאני מקבל, כמו גם היחס בין כמות הספאם לכמות הדואר הלגיטימי, הן כאלו שזהו כבר לא המצב.
אם לא ניתן היה לצעוד בקניון ללא מצ’טה מרוב אנשים שקופצים עליך ומנסים למכור לך משהו, הרי שבהחלט היינו חושבים ששיטת המכירות הזו היא חודרנית מידי. אם מרוב עלונים שיש בתיבת הדואר היתה אומרת לכם רשות חברת הדואר שהם מפסיקים להביא לכם דואר הביתה, ושאתם צריכים לבוא אליהם לקחת אותו, הרי ששיטת המכירה הזו היתה הופכת גם היא ללא לגיטימית. זו גם הסיבה שפרסומות בטלויזיה כל כך מעצבנות אותנו, או שלדעתי טלמרקטינג הביתה הוא לא לגיטימי אף הוא. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמינו היא “עד כמה נפגעים כל אלו שלא מעוניינים במוצר משיטת הפרסום”.
במילים אחרות, ספאם הוא לא לגיטימי בגלל שהוא מנצל לרעה את העובדה שאני משלם על האינטרנט שלי, ושאני מעוניין לקרוא דואר אלקטרוני, כדי לדחוף לי פירסומות שאני לא מעוניין בהן, וכל זאת על חשבון הכיס שלי ועל חשבון הזמן שלי. לפחות פרסומות בטלויזיה באמת משלמות על המדיום.
עצוב שחברה גדולה בוחרת במסלול הזה כדי לפרסם, ובזאת נותנת לגיטימציה למסלול. אני, באופן אישי, לא אחליף את אטלס מפות הכבישים שלהם שבו אני משתמש היום בגרסה החדשה שלהם. בואו נקווה ש”כרטא” לא יתחילו גם לשלוח ספאם, כי אז אני לא יודע איך אני אדע לאן לנסוע.
שחר