באמת אין לי הסבר אחר לתופעה.
כותרת המשנה של הקטע היא “שוחררה גרסה 1.0.0.20 של PgOleDb“.
זהו פרוייקט בניהולי שמספק דרייבר להפעלה של מסד מידע בשם הלא סביר של Postgresql בטכנולוגיה מיקרוסופטית להדהים בשם “OleDb”. הפרוייקט נכתב כולו על ידי לפני מעל לשלוש שנים, במימון של לקוח שלי.לאחר זמן ללקוח ירד העניין, ולי לא היו את המשאבים להמשיך את הפיתוח בעצמי. הגרסה האחרונה שוחררה לפני מעל לשנה, ומאז כמעט ולא נגעתי בקוד. זה לא שלא היו דברים חסרים. היו אפילו לא מעט. פשוט לא היו לי את המשאבים כדי לשבת ולטפל בהם.
בימים האחרונים זוכה הקוד לעדנה מחודשת. הכל התחיל במייל נוזף מצידי באחד מאנשי הרשימה. מישהו אחר שאל איך גורמים לתוכנה להתקמפל תחת קומפיילר חדש מזה שקיים אצלי, והוא ענה שזה מה שהוא עשה כדי לפתור את הבעיות. אני נזפתי בו שהוא לא אמר כלום על זה שבכלל יש בעיות, ומשם התחיל כדור שלג.
זה התחיל בזה שאני פתרתי את הבעיות שהם דווחו עליהם. בהמשך התחילו להציע שיפורים, ואז להציע קוד ממש. אחרי שלוש שנים שבהם התוכנה מפותחת ואני הוא המפתח היחידי, לקפוץ לשלושה אנשים שונים שמציעים שיפורים זהו מהפך שקשה להסביר.
ועכשיו, כל מה שנשאר זה לנסות להבין מה צריך לעשות הלאה כדי שהפרוייקט לא ימות. האינסטינקט הטבעי שלי הוא לנסות להעביר את שרביט הניהול של הפרוייקט לאחד מהם. אני לא יודע עוד למי מהם, וזה דורש ממני קצת יותר השקעת זמן מכמה שאני שמח לעשות. עדיין, כפי שניסח זאת אריק ריימונד פעם, אחד מהתפקידים הכי חשובים של מנהל פרוייקט תוכנה חופשית הוא לטפח מחליף.
עדיין, מה שקרה בפרוייקט שהיה מת יותר משנה, ותוך פחות משבועיים הפך למשהו חי ועם מפתחים, הוא לא פחות מאשר תחיית המתים בעיני.
שחר