חודש: מרץ 2006

בואו נתחיל מהתקטננות. לא קרה כאן מהפך. המפלגה שהחזיקה את השלטון לפני הבחירות היתה “קדימה”. המפלגה שסביר להניח שתרכיב את הממשלה הבאה תהיה, אף היא, קדימה. כל מי שקורא למה שקרה כאן “מהפץ” (על שום הלחם של “מהפך” ו-“מפץ”) לא יודע מה פירוש המילה “מפץ”.

מה שקרה כאן זה שמעט מפלגות גדולות הפכו להרבה מפלגות קטנות. זוהי, בדיוק, ההגדרה של “מפץ”.

עכשיו בואו נראה מה קרה כאן במובן היותר עמוק:
הדבר הכי מפתיע, כנראה, היה הדבר הבא:
1. הליכוד איבד את הבכורה מבין מפלגות הימין.
הליכוד איננו, יותר, מפלגת הימין הגדולה ביותר. זוהי שאלה מעניינת האם גרם לזה הסחף של הליכוד לכיוון המרכז (בין השאר מכורח היותו מפלגת שלטון), הקריעה של חלקים נרחבים מהמנגנון של הליכוד לטובת “קדימה”, או השחיטות. כך או כך, העובדה נותרת בעינה שלפחות בכנסת ה-17 יכול אביגדור ליברמן לטעון לכתר “מפלגת הימין הגדולה ביותר”.

האם השינוי יתמיד עד הכנסת ה-18? זה מאוד תלוי מה יקרה עכשיו בליכוד. לדעתי, אם הם ינקו את השורות, יאחדו את השורות, יגדירו היטב את האידיאולוגיה שלהם וידאגו שהמנגנונים של המפלגה מתפקדים, ליברמן לא יצליח לשמור על ההישג שלו גם בבחירות הבאות.

כמובן שחלק מזה יהיה גם מושפע ממה יקרה מסביב. אם תהיה עוד התנתקות/התכנסות/עקירה/פינוי מרצון בכוח/נחישות ורגישות/נסיגה חד צדדית, סביר שהמחנה הימני יטה לזוז עוד ימינה, וליברמן ישמור על כוחו. אם הצעדים הבאים יהיו פחות חד צדדיים, הן כלפי הפלסטינאים (לא סביר לאור הממשל שם) והן כלפי המתנחלים (לא סביר לאור הרוחות הנושבות שם, אבל יש עוד זמן), בהחלט ייתכן שליברמן יאבד מכוחו.

מה שמביא לשאלה הבאה:
האם תיתכן בעתיד ממשלה בראשות “ישראל ביתנו”?
התשובה שלי – בכנסת ה-17 – אין על מה לדבר. בכנסת ה-18 – לא סביר.
למה לא? האידאולוגיה של ליברמן לא מספיק ממלכתית, והחשיבה שלו היא יותר מידי בכיוון של מפלגת אידאולוגיה ללא פשרות. עד שהוא לא יסכים להתגמש, הוא יצטרך לקבל 61 מנדטים כדי להקים מפלגה.

2. קצת בהקשר זה – אהבתי את תגובת ראש מפלגת הגמלאים. הוא אמר שהם בנו על להיות מפלגה סקטוריאלית. עם 7 מנדטים הוא ביקש פסק זמן כדי לגבש מצע רחב יותר, בנושאים הפוליטיים. זהו משהו שמאוד נכון לעשות, ונחשב מאוד לא נכון להגיד בריש גלי. כל הכבוד.

אם מישהו מהם קורא את הבלוג שלי, הנה דעתי על מה שיהיה נכון להם לעשות. שלא יגבשו דעה בנושאי מדיניות החוץ והסכמי השלום. זוהי ביצה שאי אפשר לצאת ממנה. במקום זה, שירחיבו את המצע שלהם בנושאים שקשורים בנושא המקורי שלהם. אם זה דאגה לפנסיה אצל אנשים שהם עוד לא פנסיונרים, אם זה דאגה לאנשים שלא יכולים לעבוד עקב גילם (מי יעסיק היום בן אדם בן 61?), ואם זה להתרחב לנושאים חברתיים אחרים רחבים יותר. בכל הנושאים המדיניים הייתי ממליץ להם או להחליט שאין למפלגה דעה, או לתת חופש הצבעה לחברי הכנסת שלה.

הסבר קצר על מה זה אומר “אין למפלגה דעה”. הדבר אומר שהם עושים את עצמם יותר אטרקטיביים במשא ומתן קואליציוני ע”י זה שהם מתחייבים מראש להצביע עם הקואליציה במקרה שהם בפנים (בלי תכתיבים), ונגד הקואליציה במקרה שהם בחוץ. זאת, ללא התחשבות בדעת חברי הכנסת בנושא.

כמו כן, אני שותף לדעתם של הפרשנים שרפי רשף מלקט כל בוקר בגלי צה”ל. בעוד שהמפלגה והמצע שלה אמיתי, ההצבעה לה היתה קיקיונית/פורימית. היא לא תשמור על כוחה בכנסת הבאה, כמעט לא משנה מה היא תעשה בכנסת הזו.

3. מחיקת מפלגות הביניים המסורתיות
כאשר ראיינו את טומי לפיד לגבי מצבה העגום של שינוי בסקרים, הוא טען שהרבה מהאנשים שעזבו את שינוי לטובת קדימה יחזרו כאשר ההייפ מקדימה ירד קצת. ובכן, ההייפ מקדימה ירד, אבל שינוי לא קיבלה חזרה את הקולות שלה.

למרבה הצער, לא התפרסמו כמות הקולות שקיבלו המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, כך שאנחנו לא יודעים כמה קיבלו עלה ירוק, הירוקים, שינוי וחץ. עדיין, די ברור שהפילוג בשינוי לא עזר לה או לחץ (וגם לא הספאם שהם שלחו). גם הירידה המשמעותית של מרץ היא מעניינת.

לסיכום – אני הבעתי את דעתי כבר בעבר (למרות שאני לא זוכר אם בפורום הזה) שאחת הבעיות הקשות יותר של הפוליטיקה הישראלית היא שבוחרים מפלגה שתנהיג, ואז לא נותנים לה לעשות את מה שהיא רוצה.

אני חושב שהפרדה של הרשות המבצעת (קריא – הממשלה) מהרשות המחוקקת (הכנסת) היא נחוצה, כמו גם מתן סמכות מלאה לראש הממשלה לקבוע לעצמו את הממשלה.

במילים אחרות, אני חושב שמערכת שבה יש שני פתקים היא רצויה. בניגוד למערכת שהיתה פה עד לפני כמה שנים, ראש הממשלה לא צריך להיות מאושר ע”י הכנסת, ולא צריך לאשר בכנסת את הממשלה שלו. הוא כן יצטרך את אישור הכנסת לחוקים שהוא מנסה להעביר, אבל דברים שלא דורשים חקיקה יוכלו להתבצע ללא התככים הנוראיים שהם מחוייבים המציאות היום עבור כל דבר שהממשלה רוצה לעשות.

כמובן שיש אינדיקציות שגם זה לא יעבוד במאה אחוז. הן בליכוד והן בעבודה ראינו כבר שהרבה מהבעיות שהיו לראש הממשלה באו מתוך המפלגה שלו. יכול להיות שזה באופינו, ולזה אין לי תשובה.

שחר

הסתכלות על עמוד הסטטיסטיקות של rsyncrypto מגלה נתון מפתיע. בימים האחרונים הפרוייקט זוכה להתעניינות לא קטנה.

בכל פעם שאני מייצר פרוייקט למטרת נישה כזו או אחרת, יש את הדילמה של “האם שווה לטרוח לעשות אותו חופשי”. השיקול נגד הוא, בד”כ, לא החשש שמה מישהו יתחרה בי איתו, אלא דווקא השאלה האם הפרוייקט בכלל עומד לעניין מישהו.

בכל פעם מחדש, אני “מתאכזב” לטובה. rsyncrypto הינה מערכת שבאופן מוצהר מחלישה את חוזק ההצפנה, כדי לקבל ייתרונות שלא מעניינים את מי שלא משתמש ב-rsync. ובכל זאת, למרות שעל פניו מדובר על פרוייקט שנועד לשוק נישה, במהלך השבוע האחרון בלבד הורידו אותו כמעט חמישים איש.

מה שמפתיע אותי באמת בכל הסיפור הוא שמדובר בעליה, ובעליה לא מוסברת. הלכתי לגוגל כדי לחפש, אולי מישהו כתב משהו על התוכנה, ולא מצאתי שום דבר מעניין.

מצד אחד, יש מעל 150 אלף תוצאות חיפוש על המילה (ומאוד קשה לי להאמין שיש לה שימוש מעבר לתוכנה שלי). מצאתי מקומות מאוד לא צפויים שמתייחסים (בד”כ בצורה חיובית) לתוכנה.

מה שהיה יותר מפתיע היה למצוא תירגומים לשפות שונות (ומשונות) של תיאורי התוכנה. פשוט לא ציפית.

מה שמלמד אותנו שאי אפשר לדעת מה אנשים ימצאו מועיל או שימושי.

שחר

עמיר פרץ, בהלוויה של ליעד גולן, אמר את המשפט הבא:
“הייתי מעניק לליעד את צל”ש הלוחם החברתי”

האמת? לא מסובך להבין את ההגיון שעומד מאחורי המשפט. הנה הוא:
– ליעד נהרג במסגרת נסיון לקידום מפלגת העבודה
– קידום מפלגת העבודה הוא קידום צדק חברתי
– ליעד נהרג על קידום צדק חברתי

אם מישהו מבין קוראי לא רואה את העיוות שבהגיון הזה, הרשו לי לנסות להציע שאותו ההגיון שימש מנהיג מפלגה אחרת, נקרא לה Y, בזמן האחרון. הנה הוא:
– מי שמצביע עבור Y מקדם את Y
– ‏Y עושה מעשים טובים
– מי שמצביע עבור Y הוא בן אדם טוב

כן, זה לא משנה אם אותו מצביע Y הוא רוצח מורשע, מרגע שהוא מצביע עבור Y הוא בן אדם טוב. כמה טוב? כזה שהולך לגן עדן, כמובן.

ההגיון הזה מסוכן, וראוי לו שאומרו (אומריו, והלוואי שהיו רק שניים) יזהרו בלשונם, ומה שיותר חשוב, במחשבותיהם.

שחר

דבר ראשון – היום יום ההולדת ה-33 שלי. מזל טוב לי!

טוב, אולי “מזל טוב” זה לא התיאור של החודש האחרון. השבוע אובחנתי סופית עם סרטן לימפה מסוג “הודג’קינס“. למעשה, מאז הפוסט הזה אני כל הזמן אצל רופאים ובאיבחונים.

הצפי הוא לסיכויי החלמה מאוד מאוד גבוהים, אבל בהחלט צפויה לי לפני תקופה לא קלה. אני חושב שמה שצריך להגיד זה “שיהיה לך מזל טוב משהיה עד כה”

גם ברכות של “ליומולדת הבא בריא” יתקבלו בברכה.

לקוראי הקבועים – הבלוג הזה לא עומד להפוך לבלוג של תיאור המחלה. זה היה ועודינו בלוג בנושא לינוקס ותוכנה חופשית. למי שמעוניין להתעדכן מה קורה איתי במישור האישי, פתחתי בלוג נוסף. עד עכשיו הוא היה בעילום שם, מכיוון שלא היתה לי ביד דיאגנוזה סופית. עכשיו אפשר כבר לגלות שמדבור בי. הבלוג הוא “איזה דג“, על שם הבדיחה הידועה. אשמח אם את ההתיחסויות למחלה תבצעו שם. רק ראו הוזהרתם – היו כבר תלונות שהבלוג ההוא “רפואי מידי”.

בנושא לא לגמרי בלתי קשור, אבל כן קשור לנושאי הבלוג, אני מושך את מועמדותי לחברות בועד “המקור”. אני חושש שיש לי דברים יותר קרובים לבית להתעסק בהם בזמן הקרוב. עכשיו צריך למצוא דרך לנסח את הפניה לרשימת התפוצה של “המקור” כדי להעביר את המסר הבא:
– קודמי למשיכת מועמדות ניצלו את הבמה כדי להעביר ביקורת על הועד הנוכחי
– משיכת המועמדות שלי לא קשורה לתפקוד הועד הנוכחי
– מה שלא אומר שאין לי ביקורת

בקיצור, אני רוצה למשוך את מועמדותי מבלי שחברי הועד הנוכחי או מבקריהם יוכלו להשתמש בהודעה בתור קרדום לחפור בו. נצטרך לנסח משהו בזהירות.

שחר

עדכון:
הוספתי ברשימות קישור קבוע לבלוג השני שלי. באותה הזדמנות כבר החלטתי להפסיק להיות סנוב ולתת קישור לבלוגים אחרים שאני קורא באופן קבוע.

עדכון תוכנה שמיקרוסופט חייבה את משתמשי XBox להתקין גורם לתקלות לחלק מהמשתמשים (הידיעה האמצעית).

עדכוני תוכנה זה מלכוד 22 קלאסי למנהלי רשת ולחברות – You’re damn if you do and you’re damn if you don’t.

ושימו לב – מדובר בעדכון עבור מערכת שהיא לחלוטין לא ניתנת לשינוי למשתמשים. בניגוד למחשב אישי, אין פה למשתמשים בחירה של איזה hard disk, איזה כרטיס מסך, מקלדת, לוח אם, מעבד, זכרון ועשרות פרמטרים אחרים. בסופו של דבר מדובר על חומרה שהיא לחלוטין בשליטת מיקרוסופט, ועדיין העדכון לא נבדק מספיק לעומק וגורם לכשלי תוכנה. אם בסביבה כל כך אחידה לא ניתן לכתוב עדכונים שלא נכשלים, מה יקרה בסביבות ההטרוגניות של מחשבים אישיים?

והבעיה האמיתית היא שאין פתרון טוב. מה עושים מנהלי רשת היום עם עדכונים של מערכת? התשובה היא – מחזיקים אצבעות ומתקינים, או מחזיקים אצבעות ולא מתקינים. בכל מקרה, מנהל רשת פותח את עצמו לסיכונים.

בגלל דברים כאלו נתתי כבר בעבר נבואות זעם.

שחר

אותה תוכנה שכבר כתבתי עליה לא מזמן. אתמול בערב שיחררתי גרסה שאני מרגיש מספיק בנוח איתה כדי לקרוא לה “1.0“.

דבר מעניין קרה לגבי הפוסט הקודם. שני אנשים התייחסו בתגובות לקוד של התוכנה. מייד אחרי הפירסום הייתי קצת עסוק מידי מכדי להתעמק בתגובות, אז ריפרפתי עליהם ויצאתי עם הרושם שלאנשים היו תלונות על איכות הקוד.

עכשיו, כשהיה לי יותר זמן להתעמק, חזרתי לתגובות כדי לראות מה אפשר ללמוד. גיליתי שבעוד שאכן היתה שם ביקורת (בונה וממוקדת), בסך הכל התגובות היו חיוביות על איכות הקוד. מעניין איך העייפות מתעתעת בזכרון. חלק מהביקורת יישמתי, חלק יצטרך לחכות טיפה.

שחר

לפני כשעה קיבלנו (אחרי מאמצים לא הגיוניים) את המאק שקנינו. רועדים ומתרגשים הכנו את עצמינו לחוויית ההפעלה הראשונה של מאקינטוש.

במילה אחת:
מ ז ע ז ע

פעם פיתחתי, עבור חברה בה עבדתי, מערכת שמבצעת התקנה אוטומטית של מערכת ההפעלה (חלונות 95). כחלק מההתעסקות שלי היה הרבה צורך לעבור על חווית ההתקנה הראשונה. אני חושב שאני אחד האנשים המוסמכים בארץ להגיד את המשפט הבא שלי:

אפילו מיקרוסופט לא היתה מסוגלת לייצר חוויית משתמש ראשונה כל כך מזעזעת.

להזכירכם, מדובר ב-Mac mini. קניתי את אחד האחרונים שיצאו עם מעבדי Power. זה לא שלא היתה לי את האופציה לקנות מחשב עם אינטל, אבל מכיוון שאני צריך אותו לבדיקות, פחדתי שהתוצאה לא תהיה מספיק מייצגת של איך התוכנה תתנהג על מחשב Power אמיתי, אז העדפתי את הדור הישן. המחשב מגיע בלי מקלדת או עכבר. אני משתמש במתאם של PS/2 ל-USB כדי לחבר את המחשב לערמת השרתים שיש לנו במשרד באמצעות KVM Switch.

בואו נתחיל מההתחלה. למחשב לוקח המון זמן לעלות בפעם הראשונה. המשתמש בוהה בסמל של אפל ומתחתיו סימן עגול מסתובב. אין שום אינדיקציה כמה זמן זה ייקח (מעל דקה, מתקרב לשתיים).

אחרי שעוברים את התהליך הזה, אנחנו נשאלים באיזו שפה אנחנו רוצים את המערכת. עד כאן, בסדר.

ואז מתחיל סרטון אנימציה. זהו סרטון של כעשרים שניות שמהלל, מקלס ומשבח את OS X החדש והנפלא. כיאה לסגנון המינימליסטי של אפל, הוא לא עושה את זה בצורה בוטה מידי. רואים את המילה “Welcome” בכמה וריאציות עם אפקטים תלת מימדיים מרשימים. הבעיה היא אחת פשוטה – אי אפשר לדלג עליו. בגלל סיבות שאני אציין עוד מעט, חזרנו על הסרט הזה פעמיים, וכאשר מה שאתה רוצה זה להתחיל לעבוד עם המחשב, הסרטון הזה הוא מעבר למעצבן.

המסך הראשון של כמעט ההתקנה מבקש ללחוץ על שני כפתורים על המקלדת לצורך זיהוי שלה. לאור העובדה שאנחנו משתמשים בחומרה של PC דרך מתאם USB ו-KVM Switch, אני מניח שאפשר לסלוח לו על זה שלא זיהה את המקלדת לבד.

ואז מתחילה ההתקנה. “איפה אתה”, “איזו שפת מקלדת”, שאלות סטנדרטיות.
הגדרות רשת – על הרוב אפשר לדלג.
רישום המחשב.

כמובן שזה לא רישום המחשב, זה רישום בן האדם.

ואי אפשר לדלג על זה. חייבים לשלוח לאפל את פרטי האישיים (שם, כתובת, טלפון). אי אפשר להגיד “לא רוצה”. בפעם הראשונה שהפעלתי את המחשב זה היה עם מתאם מקלדת שלא כל כך עבד, והייתי צריך להתחיל את המחשב מחדש. אני חייב להגיד שזו היתה חוויה מחרידה בפולשנות שלה. אי אפשר לדלג, אי אפשר לזייף בפרטים (הם חייבים להראות נכונים). פשוט זוועה.

אחרי שפיברקנו פרטים כלשהם (והיינו צריכים לעבוד על זה קשה, כי הוא התלונן כאשר הטלפון לא נראה כמו טלפון, והמיקוד לא נראה כמו מיקוד), היינו עוד צריכים לענות על “לאיזו מטרה ישמש המחשב” (מה איכפת לכם?) והאם הוא עסקי או ביתי (לא ענינכם).

הכי גרוע, את השליחה של הנתונים לאפל הוא עושה רק אחרי שהגדרתי גם שם משתמש למחשב. אני עדיין לא בטוח שהוא לא שלח גם את זה לאפל.

לסיום, הוא מתעקש לנסות לשכנע אותי להרשם לכמה שירותים נוספים שאפל מספקים (בתשלום, כמובן).

בקיצור, הנסיון של אפל לקבל עוד כסף בא על חשבון חוויית המשתמש. אם מיקרוסופט הסתפקה בלשים איקונים של ספקי אינטרנט ששילמו לה על החשיפה על הדסקטופ (ולאסור על ייצרני המחשבים להוריד אותם לפני שהמחשב מגיע ללקוח), או להפעיל לכם מסנג’ר עם ההתקנה של המחשב, הרי שאפל לוקחת את זה צעד נוסף קדימה ומונעת מכם להתחיל להשתמש במחשב עד שאתם לא מוסרים לה פרטים.

אני חייב להודות שלאור האהבה שמרעיפים על החברה הזו, אני התאכזבתי. אין לי אלא לקוות שאחרי ההתקנה המצב ישתפר.

שחר

לפני כשבועיים פנה אלי לקוח עם בקשה. הם התחייבו לייצר תוכנת flash, והם התחייבו שהיא תעבוד הן על חלונות והן על לינוקס. הבעיה היא שאין להם אף מכונת לינוקס שם, והם מעוניינים לוודא שהם עומדים בהתחייבויות שלהם.

למען האמת, לאור העובדה ש-Flash, בדומה ל-Java, הוא לא תלוי פלטפורמה, לא צפיתי שיהיו להם יותר מידי בעיות. עדיין, הם צריכים לוודא את זה.

הם ביקשו לשכור מחשב שמריץ לינוקס למשך שבוע.

אחרי קצת מחשבה הגעתי למסקנות הבאות:
– יהיה לי קשה לפנות מחשב לצרכהם.
– את המחשב שאני יכול לפנות אני אצטרך להתקין מחדש בשבילם, אחרת ישאר עליו חומר שאני לא רוצה שיחשף
– הסיפור עומד להיות להם יקר

במקום זה, הלכנו בכיוון אחר לגמרי. לקחנו דיסק של Knoppix, שיכול לרוץ על כל מחשב בלי שום התקנה, והוספנו פנימה Flash. התוצאה היא דיסק live cd שמכיל את כל מה שקנופיקס 4 מכיל, פלוס נגן פלאש. שינינו מעט את מסך הפתיחה כדי שאפשר יהיה לראות שזה לא דיסק קנופיקס רגיל.

סך הכל – 4 שעות של עבודה. הלקוח מקבל פתרון שיהיה לו טוב להרבה יותר משבוע, הרבה יותר בזול מאשר לשכור מחשב, ואין כאבי ראש.

שחר