התנהלות עמותת, וחברי קהילת, "המקור"

לכל מי שלא מעורב בדיונים בזמן האחרון, הפוסט הזה מתייחס לעמותת המקור. הוא מיועד לחברי הקהילה, למרות שכמובן שכולם מוזמנים לקרוא.

העמותה הוקמה בתחילת 2003, מתוך ראיה שאומרת שיש דברים שחייבים גוף חוקי כדי שייעשו. הסיבה שאני יודע את זה היא פשוטה – אני הייתי שם. אני הייתי חבר ועד בועד הראשון, אצלי בבית נערכה האספה הראשונה שנכנסה לפרוטוקול, אני זה שרדף אחרי הבנקים כדי להשיג את רשימת הטפסים שצריך, אישורי העו”ד וכו’. 100 השקלים שלי, דמי חבר על השנה הראשונה, הם שפתחו את חשבון הבנק. בעוד שלחלוטין לא פעלתי לבד, ואני לא זכאי לנכס לעצמי את מלוא הקרדיט על קיום העמותה, הרי שאני כן הייתי אחד הכוחות הפעילים ביותר בשנת הפעילות הראשונה של העמותה.

ובעוד שהרוב המוחץ של חברי העמותה, וחברי קהילת הקוד הפתוח בכלל, מעריכים את העובדה, הרי שיש גם את אלו שאוהבים לקטר.

אל תבינו אותי לא נכון. חלק מהאתגרים שהצבנו לעצמנו לאורך השנה הראשונה היו אתגרים שלא היינו מודעים להם מראש. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר היו העובדה הפשוטה שהיתה פעילות תוכנה חופשית ענפה בארץ עוד לפני שהקמנו את העמותה. בגדול, ניתן היה להגיד שהיו שלוש קהילות שונות.

הקבוצה הראשונה, וכנראה שהגדולה ביותר, היתה חברי רשימת התפוצה “Linux-IL”, עם פעילויות ומפגשים פיזיים (בעיקר חייפוקס). לשם גם אני “השתייכתי”. תכונה מאפיינת – דיונים באנגלית וחוסר סבלנות ל-Newbies. הקבוצה השניה היתה של הקהילה שהתאספה סביב האתר “whatsup. השלישית היא מפעילי אתר הפינגווין.

אני לא יודע להגיד אם היו מאפיינים בולטים לחברי שתי הקבוצות האחרות. אני יכול להגיד לכם שאופי הפעילות המאוד שונה של הקהילות, כמו גם התנהגות קצת סנובית של אנשי Linux-IL (התבטאה במיוחד במלחמות על האם שפת הדיבור ברשימות התפוצה של המקור תהיה באנגלית או לא, והאם זה בכלל לגיטימי שיהיו מיילים באנגלית/בעברית) לא עזרה לדברים.

במהלך אותה השנה נאלצנו להתייחס בהמון חשדנות לכל יוזמה חדשה. זו היתה השנה שבה קרה כנס Go-Linux הגדול, וזכינו להרבה התעניינות מחברות מסחריות (אנשים ומחשבים, IBM, Sun, CA ועוד הרבה). היתה דרושה הרבה זהירות כדי להבין את הדרך הנכונה לעבוד מול החברות האלו בצורה שבה אנחנו לא מוותרים על העקרונות שלנו מחד, כן מפיקים משיתוף הפעולה עם החברות תועלת, וגם נותנים להם ערך חזרה (כדי שגם הם יהיו מעוניינים בהמשך שיתוף הפעולה). אני אפילו לא יודע להגיד אם מצאנו את הדרך האופטימלית.

אני רואה את זה לזכותינו שבסוף שנה וחצי לערך של פעילות הפכה “המקור” באמת לגוף שאליו מסתכלים פעילי התוכנה החופשית בארץ כגוף שמייצג אותם. לו רק במובן זה, היתה כהונת הועד הראשונה הצלחה.

אלא שלאורך כל הדרך היו קשיים. הרבה מאוד אנשים הרשו לעצמם לעמוד בצד ולהעביר ביקורת. אין בזה שום דבר פסול כשלעצמו, ואני אהיה האחרון שיטען שפעילות הוועד או העמותה (ולמרבה הצער, בשנה הראשונה לא היה הבדל בין השניים) היתה חפה מבעיות. כאשר אנשים לא מנוסים בהקמת ובניהול עמותה מנסים להרים עמותה, עם דרישות שקיפות ברמה שהן, יש בעיות. מוצדקות או לא מוצדקות התלונות, התוצאה הסופית היא שאחרי הכהונה הראשונה של הועד הוא כולו, כאיש אחד, החליט לא לגשת לתקופת כהונה שניה. היו לזה סיבות מלבד יחס הקהילה, כמובן, אבל קשה לי להגיד שזה לא היה רכיב חשוב בנושא.

אבל עד כמה שהמצב אז היה קשה, המצב היום הפך להיות בלתי אפשרי. התגובות שאנחנו רואים מהקהילה הן ללא שום פרופורציות. ההתנהלויות של הדיונים על רשימות התפוצה גורמות לעוד ועוד אנשים לעזוב את הרשימות, וגם בסופו של דבר לעזוב את הרשימה. אני לא אכחיש שהרעיון עלה גם במוחי.

המצב כרגע הוא שרשימות הדיונים מלאות בדיונים לא עניינים, מלאי עלבונות אישיים ומלחמות. אני יודע שכל מי שקורא את הרשימות הרלוונטיות חושב “אלעד אפרת”, אבל אני לא חושב שהוא מקור הבעיה (למרות שהוא בהחלט סמן ימני שלה). על כל דבר שהוא אולי טעות בעיני מישהו יש עשרות דיונים פומביים יותר או פחות שמשתמשים במילים קשות ובוטות. אם זו טעות אמיתית אז נראה שכל הקהילה כאילו קמה על הרגליים. במצב כזה לא ניתן לעשות כלום.

אל תבינו אותי לא נכון. אני חושב שנעשו, וגם נעשות, שגיאות בניהול העמותה. אני אבל חושב שהועד הנוכחי, כמו גם כל הועדים הקודמים, היה מלא באנשים טובים ששמו מטרה נכונה מול עיניהם. לא היה שם אחד עד היום שהשתמש בתפקיד כמקפצה אישית, או שניסה להסיט את פעילות העמותה למקום לא ראוי. לאור זאת, אני חושב שחברי העמותה שמעוניינים שהעמותה תמשיך לתפקד חייבים למתן את הביקורת. סביבת הפעילות היום היא כזו שהעמותה לא מסוגלת לעשות כלום.

אני יודע שאפשר לטעון, ואני אפילו אומר את זה בעצמי, שועד העמותה היה צריך לדעת לתעל את הביקורת ואת הפעילות טוב יותר. הנקודה היא שאם אנחנו באמת מאמינים ביושרם של חברי הועד (ואני מאמין), ובתמימות כוונותיהם (וגם בזה אני מאמין), אזי אנחנו צריכים לפעול כדי לעזור להם לעשות את תפקידם. זה נכון, לחברי הועד יש חובות כלפי חברי העמותה, אבל מעצם האמונה במטרות העמותה זה צריך להיות האינטרס של חברי העמותה לעזור לעמותה ולועד לתפקד. זה לא אומר שאין מקום לביקורת, כל עוד היא לא נעשית בצורה שמנטרלת פעילות.

הפוסט הזה כבר יצא ארוך, אז אני אפילו לא אתייחס בו לנושא שבגללו התחלתי לכתוב אותו. אני כן אצא בהכרזה הבאה.

לאור העובדה שאני רואה את העמותה שאני עזרתי להקים בסכנת קריסה, ולאור העובדה שאני חושב שיש לי מה לעשות כדי למנוע, או לפחות להקטין, את הסכנה, אני מגיש בזאת את מועמדותי לכהונה בוועד העמותה.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

8 תגובות בנושא “התנהלות עמותת, וחברי קהילת, "המקור"”

  1. בהצלחה.
    אם "ידידי" העמותה יכלו להצביע, היה לך את הקול שלי.
    בקשר להתנהלות רשימת הדיוור.
    הצטרפתי לעמותה כ’ידיד’ קצת לפני אוגוסט פינגווין האחרון ובערך מהמייל הראשון שקיבלתי, לא הפסיקו הריבים.
    בתור אחד שגולש לא מעט בפורומי אקטואליה, אני לא נבהל בקלות מקצת Flame wars, אבל לא ציפיתי שככה זה יראה.
    רשימת הדיוור היא למעשה החלון לתוך עמותת המקור והיא מורכבת מאנשים איכותיים (או כאלה שאמורים להיות איכותיים) אבל הדרך שבה הם מנהלים את הדיונים בינהם בהחלט דוחה.
    רוב הביקורת על עמותת המקור מגיעה מאנשים שלא מבינים את תפקידה.
    למה העמותה "לא יוזמת מספיק" ושאר טענות שאתה בטח מכיר.
    עושה רושם שלפעמים גם חברים בעמותה לא ממש מבינים את תפקיד העמותה.
    אולי היה צריך לחשוב על מסגרת שונה, פחות מחייבת.
    כזאת שלא כל דבר יהפוך לדיון ארוך.
    ראה למשל את הדיון על מניות מכון מחקר ’ואיה’
    אני לא אכנס עכשיו לאיך ומה צריך לשנות בעמותה (לדעתי הפרטית כמובן).
    אני רק אסיים בזה שבערך שבוע אחרי ששילמתי דמי חבר בפעם הראשונה, החלטתי שלא לעשות את הטעות הזאת בפעם השניה, וזה באמת בגל

  2. אני רוצה להזכיר שיש עוד אנשי תוכנה חופשית בארץ שפעלו במסגרת ה-FSF וברוח ה-GPL הרבה לפני המקור. שניים מהם הם: אלי זרצקי (אחד ממתחזקי emacs ומסב רוב תוכנות GNU ל-DOS) ואהרון (הרולד) רובינס (המתחזק של GNU awk)

  3. It’s not you it’s us…

    As you might know, I’m also a member of a sports club which is also an Amuta. The entire operation is run by valunteers.

    There is also lots of criticism and arguments on the mailing list (now there is another round of questions on how to promote the club’s sport).

    I think that the biggest difference that makes people in that club stick together is that they love their sport so much so they keep "holding it together" instead of quiting.

    (Another possible reason is that as an aerial sport it is highly regulated by the state).

    So what I’m trying to say is:

    1. It’s probably in the nature of people in general, and of Israelis in particular, to be critical.

    2. Maybe finding a strong common ground that people will feel as their common interest will make people care more about the cause and less about their egos.

סגור לתגובות.